קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב הסניגוריה הציבורית בהוצאות: לפני שאלת חיוב הסניגוריה הציבורית ו/או סניגור שמונה מטעמה לייצג נאשמים בהוצאות בשל ביטול ישיבת הוכחות. העובדות 1. בתאריך 27.5.98 מיניתי את הסניגור הציבורי להגן על הנאשמים 2 ו- 4 בתיק זה. 2. ביום 9.9.98 הודיע הסניגור הציבורי כי עו"ד יאיר ברגר קיבל על עצמו לייצג את הנאשמים מטעמו. 3. קיימתי מספר ישיבות וביום 25.11.98 קבעתי שביום 23.3.99 תיערך ישיבת הוכחות לשמיעת כל העדים. הוסבר לנאשמים 2 ו- 4 הנ"ל כי אם לא יתייצבו יישמע הדיון בהעדרם. 4. ביום 10.3.99 הגיעה מהסניגוריה הציבורית הודעה בפקסימיליה כדלקמן: "הריני מודיעכם על החלפת הסניגור בתיק הנ"ל. המינוי מועבר לעו"ד אמיר דהאן במקום המינוי שהוצא לעו"ד יאיר ברגר". 5. ביום 23.3.99 (יום לפני ישיבת ההוכחות) ביקש עו"ד דהאן לבטל את הישיבה בנימוק שקיבל את התיק רק לאחרונה וכי לא הצליח ליצור קשר עם הנאשמים, אשר אינם יודעים עדיין שהוא מייצגם. אין טענה ואין מחלוקת שהעתק ראיות התביעה היה בידיו. (ראה נימוקים 1 ו- 2 מבקשת הדחייה ואת דברי עו"ד ברגר שהחומר הועמד לרשות עו"ד דהאן). 6. בנסיבות אלה הוצבתי בפני עובדה מוגמרת, שלא אוכל לקיים את ישיבת ההוכחות מבלי לפגוע בזכות הנאשמים להשמיע את גירסתם בפני עורך הדין שמייצגם. מטעם זה, וכדי שעדי התביעה לא יוטרחו לשוא ביטלתי את הישיבה. טענות הצדדים 7. ביום 4.5.99 נימק הסניגור הציבורי המחוזי בכתב מדוע אין הוא חייב בהוצאות עבור ביטול הישיבה. הסניגור הציבורי המחוזי, בהגינותו ובמקצועיותו, אינו חולק על כך שהיה צריך לקבל מראש את רשות בית המשפט לחילוף הסניגור. עם זאת לדעתו יש לחייב בתשלום הוצאות הישיבה את עו"ד ברגר וזאת לאור העובדה שעו"ד ברגר העמידו בפני עובדה מוגמרת של הפסקת היצוג ולא טרח בעצמו לקבל את אישור בית המשפט. 8. ביום 15.6.99 קיימתי דיון ושמעתי את עמדותיהם של המאשימה, של הסניגוריה הציבורית ושל עו"ד ברגר. 9. עו"ד ברגר סבור שאין לחייבו בהוצאות מהנימוקים דלקמן: א. משמונה הסניגור הציבורי המחוזי לייצג נאשם הוא אחראי לדאוג ליצוג הנאשם והוא רשאי להחליף סניגור בהתאם לשיקוליו, ללא צורך בקבלת שחרור בית המשפט . לשיטתו, מצב הסניגוריה הציבורית הוא כמצב התביעה הכללית, המחליפה את נציגיה ללא קבלת בית המשפט. ב. כיוון שהוא קיבל את השחרור מהסניגור המחוזי כבר ב10.3.99- הוא משוחרר מהייצוג. ג. היה סיפק בידי הסניגור המחליף (דהאן) ללמוד את החומר ולהופיע מוכן לדיונים. אם לא צלח הדבר בידיו של עו"ד דהאן - הוא זה שאחראי לנזק שנגרם. המצב המשפטי: 10. חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982, שנחקק לפני חוק הסניגוריה הציבורית, מתייחס בסעיפים 17 ו- 18 לשחרורו של סניגור ולהחלפתו. הסעיפים ברורים וכוונתם ברורה ורצויה - הם נועדו להבטיח הגנה נאותה לנאשם וניצול נכון ויעיל של שעות השיפוט העומדות לרשות בית המשפט. (בעניין זה ראה בג"צ 4974/92 עו"ד יעקב רובין ואח' נ' כב' השופט סגלסון (ענין יאיר לוי) פ"ד מו(5), 772, ת"פ (תל-אביב-יפו) 233/9 מדינת ישראל נ' עוזי אזולאי תקדין מחוזי כרך 94(3) תשנ"ד/תשנ"ה - 1994, עמ' 156, ע"פ 1438/93 תורקמן נ' מדינת ישראל פ"ד מז(1), 650, בג"צ 4689/94, ע"פ 4690/94, בש"פ 4691/94 עו"ד דן אבי יצחק ואח' נ' השופט ד"ר יעקב צמח ואח' (ענין דרעי) פ"ד מח(5), 70). 11. סעיף 16 (א) לחוק הסניגוריה הציבורית תשנ"ו - 1995 קובע כדלקמן: "סניגור ציבורי לא יפסיק לייצג נאשם או חשוד אלא אם כן הורה לו כך הסניגור הציבורי המחוזי, ברשות בית המשפט" (ההדגשות שלי י.ב.) 12. עינינו רואות שהחוק המאוחר אימץ את העיקרון שנקבע בחסד"פ, דהיינו שעל סניגור ציבורי החפץ להשתחרר לקבל את אישורו של בית המשפט מראש. דיון 13. אין ספק שכוונת המחוקק בדרישה הנ"ל נועדה להבטיח שבית המשפט יהיה עם יד על הדופק ויוודא כי ניהולם של תיקים יהיה ביעילות ובחריצות, תוך שמירה על זכויות הצדדים ועל זמנם. 14. אני דוחה אפוא את טענתו של עו"ד ברגר וקובע שכל עוד לא קיבל שיחרורו מבית המשפט לא היה פטור מהייצוג בתיק. 15. אשר לאחריות לנזק שנגרם בשל ביטול ישיבת ההוכחות, סבורני שאין להטיל על עו"ד ברגר את האחריות. זאת מהטעמים הבאים: א. הייצוג נמסר ביום 10.3.99 לעו"ד דהאן, והיה בידיו די זמן ללמוד את התיק. ב. מותר היה לו להניח שהסניגור הציבורי המחוזי קיבל את אישור בית המשפט לשחרורו. ג. הסיבה האמיתית בסופו של דבר שהביאה לביטול הישיבה היתה חוסר התקשורת בין עו"ד דהאן לבין הנאשמים, ולכך בוודאי שאין עו"ד ברגר אחראי. 16. כפי שציינתי לעיל, לא היתה מניעה לקיים את ישיבת ההוכחות גם בהעדר הנאשמים, כיוון שהם הוזהרו מראש (ראה החלטתי מיום 23.11.98) שכך ייעשה אם לא יתייצבו. הכשל הוא אפוא של הסניגור הציבורי המחוזי, שהחליף את הייצוג בלא להבטיח שהחילופין ייעשו בדרך שלא תביא לביטול הדיון. סיכום 17. בנסיבות העניין, אני מתחשב בסניגוריה הציבורית ומחייבה לשלם למשטרת ישראל את הסכום של 1,000 ש"ח לכיסוי הוצאותיה בזימון העדים ובהכנת ישיבת ההוכחות, ואינני מחייבה בתשלום הוצאות למדינת ישראל על אובדן זמן השיפוט שלא נוצל. 18. אני מאמין שהסניגור הציבורי המחוזי והסניגורים המופיעים מטעמו יפיקו את הלקח הנאות ממקרה זה וידאגו שחילופי סניגורים ייעשו מבעוד מועד ולאחר פנייה מתאימה לקבלת אישור מבית המשפט ובכך תימנענה התקלות בעתיד. סניגור ציבוריסניגור