קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חילוט רכוש בן הזוג בעבירות סמים: 1. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ז' המר) החליט - במעמד צד אחד ואישר את החלטתו במעמד שני הצדדים - להטיל עיקול זמני על פיקדון בסך 50,000 ש"ח המופקד בחשבון בנק על שם המערערת (וכן הורה על עיקול פיקדון נוסף שאינו מענייננו), וזאת להבטחת חילוט רכושו של X שלו נשואה המערערת, ושהוגש נגדו כתב-אישום המייחס לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן (סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973; להלן - הפקודה). בכתב-האישום שהוגש, התבקש בית-המשפט לקבוע בהכרעת-הדין, כי הנאשם הינו סוחר סמים ולצוות בגזר-הדין על חילוט רכושו ובכלל זה סכומי כסף שונים ופיקדונות, שמקורם ברווחים שנצמחו לנאשם מעיסקות סמים שביצע. בית-המשפט קבע כי עיקול הפיקדון יעמוד בתוקפו עד תום ההליכים הפליליים נגד הנאשם. על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו. 2. טוענת המערערת כי עובר להפקדת הכסף בפיקדון שבחשבונה (11.1.1999), הוסדרו יחסיה עם הנאשם ב"הסכם חיים משותפים (הסכם נישואין)" שעליו חתמה ביום 19.8.1998, ולפיכך לא הייתה היא נשואה לנאשם, שהינו מוסלמי, ואין לראותה באותו מועד כבת-זוגו. רק לאחר שהתאסלמה, לדבריה, נישאה לנאשם בבית-הדין השרעי (11.3.1999). לשיטתה, בני-זוג לעניין החזקה הקבועה בסעיף 31(6)(א) לפקודה, שלפיה רכושו של בן-זוגו של נידון, כמוהו כרכוש הנידון שהושג בעבירה של עיסקת סמים אלא אם הוכיח הנידון אחרת, הינם בני-זוג הנשואים כדין ואילו ידועים בציבור אינם באים בגדרם של בני-זוג לעניין זה. לחלופין טוענת היא, כי גם אם פורסת החזקה את יריעתה על ידועים בציבור, הרי שלא הונחה תשתית עובדתית באשר לטיב יחסיה עם הנאשם כידועים בציבור, עובר להפקדת הכסף בחשבונה. דין הערעור להידחות מן הטעמים שאפרט להלן. 3. בית-המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית כנגד הנאשם להוכחת העבירות של סחר בסמים המיוחסות לו בכתב-האישום. יצוין, כי משיורשע הנאשם באותן עבירות, יקבע בית-המשפט, אם הוכח לו כי הנאשם הפיק רווח מעבירה של עיסקת סמים, לקבוע, כי הנאשם הוא סוחר סמים ויצווה בגזר-הדין על חילוט רכושו שהושג בעבירה של עיסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן (סעיף 36א(ב) לפקודה). עוד עולה מההחלטה, כי המבקשת היא 'ידועה בציבור' של הנאשם וככזו, יש לראותה כבת- זוגו ובהיעדר הסבר למקור הכספים שבחשבונה, יש לראות בהם - לצורך עיקול - כספים של הנאשם. 4. הוראת הדין הרלוונטית לענייננו, המסמיכה את בית-המשפט ליתן צו זמני להבטחת חילוט רכוש, מצויה בסעיף 36ו(א) לפקודה, שלשונו היא זו: 36ו. (א) הוגש כתב אישום או הוגשה בקשה לחילוט אזרחי, רשאי בית המשפט, על פי בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז המפרטת את הרכוש שאת חילוטו מבקשים, לתת צו זמני בדבר - מתן ערבויות מטעם הנאשם, או אדם אחר המחזיק ברכוש, צוי מניעה, צוי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט, לרבות הוראות לאפוטרופוס הכללי או לאדם אחר בדבר ניהול זמני של הרכוש (להלן בסעיף זה - צו זמני)". 5. המחלוקת סבה על אודות השאלה אם כספי הפיקדון שבחשבונה של המערערת שייכים לנאשם אם לאו. לעניין זה קובעת הוראת סעיף 31(6)(א) לפקודה, כי חזקה שרכוש בן-זוגו של נאשם, שנקבע כי סוחר סמים הוא, הינו רכוש הנאשם שהושג בעבירת סמים, אלא אם הוכיח הנאשם אחרת. וזו היא לשון ההוראה: "חזקות 31.  (1) ...       ...        (6) קבע בית המשפט לפי סעיף 36א(ב) שנידון הוא סוחר סמים -(א) כל רכוש של אדם כאמור, ורכוש של בן זוגו... וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה, ייראה כרכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן הוכיח הנידון אחד מאלה:(אא) האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים". בפקודה אין הגדרת התיבה "בן זוג" ולפיכך על בית-המשפט למלאה בתוכן בדרך הפרשנות, על-פי הכללים הפרשניים המקובלים עלינו ועל-פי המשמעות שניתנה למושג זה בשיטתנו המשפטית. השופט קמא קבע, כי יש לפרש את הביטוי "בן זוג" לעניין החזקה האמורה, ככולל גם בני-זוג החיים יחדיו כידועים בציבור. נוטה אני לקבל עמדה זו אף כי אינני נדרשת להכריע בכך כפי שיובהר בהמשך. 6. דפוס החיים של בני-זוג החיים כידועים בציבור הפך למציאות בת-קיימא, שקיבלה גושפנקה בשיטתנו המשפטית בהקשרים שונים. דברי חקיקה רבים מעגנים באופן מפורש את מעמדם של הידועים בציבור כבני-זוג לצרכים שונים (ראו, למשל: סעיף 4(א)(1) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970; סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965; סעיף 1 לחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991; סעיף 1 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972; סעיף 21 לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985). אף תקנת הציבור הישראלית רואה במסגרת החיים של ידועים בציבור דפוס חיים לגיטימי ואפשרי ואין מקום לקבוע כי תקנת הציבור משקיפה בשלילה על כל ניסיון להקטין את הפער בין בני-זוג נשואים ובין אלו החיים יחדיו כידועים בציבור (ראו: בג"ץ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים [1] וכן בג"ץ 6086/94 נזרי נ' הממונה על מרשם האוכלוסין [2]). דברי חקיקה והלכות פסוקות שיצאו מבית-משפט זה גם בהיעדר דבר חקיקה מפורש, הקנו סטטוס כבני-זוג, לשניים החיים יחדיו כידועים בציבור (ראו א' רוזן-צבי "דיני משפחה" ספר השנה של המשפט בישראל - תשנ"ב-תשנ"ג [4], בעמ' 277 ואילך). 7. להבדיל מחוקים המורים במפורש כי בן-זוג כולל ידוע בציבור, אין הפקודה עושה כן. סעיף 31(6)(א) לפקודה נוקט לשון "בן זוג" ואין בו הגדרה של מושג זה. השאלה אם שתיקת המחוקק הינה הסדר שלילי או היעדר הסדר, איננה פשוטה. השאלה אם להרחיב את המושג ולהחילו על ידוע בציבור לעניין הפקודה ולעניין חילוט כספים המצויים בידי ידוע בציבור, קשה עוד יותר. מדובר ברכוש המצוי בידו של אדם שאיננו הנאשם שעליו שמה המדינה את ידה, כשלטובתה פועלת חזקה שבדין כי הרכוש הוא של הנאשם אף שהוא בידי אדם שלישי. נטל ההוכחה עובר לנאשם שהורשע להוכיח כי הרכוש אינו שלו. בהליך החילוט, על בית-המשפט לתת לצד השלישי שבידיו הרכוש שעוקל, הזדמנות להשמיע את טענותיו לעניין זכותו ברכוש. בנסיבות אלה יש להימנע מלהרחיב את מעגל אלה שהחזקה פועלת נגדם. זאת ועוד, ההכרה במעמדם של ידועים בציבור כבני-זוג באה בדרך-כלל כדי להקנות להם זכויות שלא היו בידיהם קודם להכרה, ואילו הכללת הידוע בציבור במושג "בן זוג" לצורך החזקה הקבועה בסעיף 31(6)(א) לפקודה, מטילה על הידועה בציבור בענייננו עול כבד שלא היה רובץ על כתפיה אלמלא ההרחבה. עמדה הגורסת כי אין להרחיב את מעגל הנכללים בתיבה "בני זוג" ואין להכליל בה גם את הידוע בציבור, מובנת היא ואינה נטולת יסוד. מנגד, יש לתת את הדעת לתכלית הוראת סעיף 31(6)(א) לפקודה. מדובר בנגע ממאיר של סחר בסמים, האוכל כל חלקה טובה. אחת הדרכים להרתעת עבריינים מסוג זה, היא לפגוע בהם כלכלית, באופן שלא יוכלו ליהנות מפירות העבירות החמורות של סחר בסמים שהמניע לביצוען הוא בצע כסף. אין דרך קלה לעבריין כזה מאשר להעביר את הרכוש שצבר על-ידי הסחר בסמים למקורביו ועל-ידי כך להבריח אותו רכוש, מחשש לחילוטו. לפיכך, קבע הדין חזקה שלפיה ניתן לחלט רכוש של נידון, סוחר סמים, ושל בן-זוגו ושל אדם אחר שמימן את רכישתו או שהרכוש הועבר לו על-ידי הנידון ללא תמורה. 8. כאמור, התמסד בחברתנו ובשיטתנו המשפטית מוסד "הידוע בציבור" ומצא לו ביטוי מפורש בדברי חקיקה. בחקיקה מנדטורית שהפקודה נמנית עליה, אין התייחסות מפורשת לידוע בציבור כבן-זוג. בית-המשפט המחוזי נדרש לשאלה זו באשר לסעיף 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בע"א (ת"א) 264/96 לביא נ' חבשה [3]. שם נקבע ברוב דעות, כי יש לפרש את הביטוי בן-זוג ככולל בני-זוג החיים יחדיו כידועים בציבור. בית-משפט זה לא אמר עדיין את דברו בסוגיה זו. פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] ופקודת הנזיקין [נוסח חדש] הן דברי חקיקה מנדטוריים משנת 1936 ומשנת 1944 בהתאמה, אף שלשניהם נוסח חדש. באותם ימים רחוקים לא הייתה התופעה של "ידוע בציבור" נפוצה ומוכרת ואין תמה אפוא כי לא נזכר בהם הידוע בציבור. נוטה אני לחשוב, כי אין לראות בשתיקת דברי החקיקה הנ"ל הסדר שלילי, ויש למלא את המושג "בן זוג" בתוכן המשקף את אורחות החיים הלגיטימיים בחברה שבה אנו חיים על התפתחותה ותהפוכותיה. לגישה שונה ראו מ' שאוה "'הידועה בציבור כאשתו' - הגדרתה, מעמדה וזכויותיה" [5], בעמ' 510. 9. בענייננו נעשה בין המערערת לנאשם הסכם שהוכתר כ"הסכם חיים משותפים (הסכם נישואין)". הסכם זה נעשה לפני מועד הפקדת הכספים בחשבונה של המערערת. תוכנו של הסכם זה מדבר בעד עצמו, לאמור: המערערת והנאשם חיו יחדיו בדירה משותפת, הנאשם התחייב לדאוג לכלכלתה ולמגוריה והשניים ביטאו בו את רצונם המשותף לחיות יחדיו ולכבד זה את זה. עולה מהאמור, כי הראיות שהציגה התביעה בעניין זה, מהוות תשתית ראייתית לכאורית מספקת בשלב זה, כדי לקבוע כי המערערת והנאשם חיו יחדיו כידועים בציבור עובר להפקדת הכסף בפיקדון בחשבונה של המערערת ולכאורה די בכך כדי להחיל את החזקה הקבועה בסעיף 31(6)(א) לפקודה על המקרה שלפנינו ולראות בפיקדון המצוי בחשבונה של המערערת, כבת-זוגו של הנאשם, כרכושו של הנאשם. 10. עם זאת, אינני צריכה להידרש לשאלה אם יש לפרוס את יריעת בן-הזוג שבסעיף 31(6)(א) לפקודה על ידועה בציבור, משום שגם אם ידועה בציבור אינה באה בגדרו של הביטוי "בן זוג", עדיין הייתה החזקה הקבועה בסעיף 31(6)(א) סיפה לפקודה חלה על הפיקדון המצוי בחשבונה של המערערת, כ"רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה". זאת ללמדנו, כי החזקה פורסת את יריעתה גם על רכוש המצוי בידי צד ג', שאיננו בן-זוגו של הנאשם, ואין הסטטוס של בן-זוג מהווה תנאי-בלעדיו-אין לתחולת החזקה האמורה. 11. החזקה הקבועה בסעיף 31(6)(א) לפקודה, החלה על נסיבות המקרה שלפנינו - בין שנראה את המערערת כבת-זוג של הנאשם ובין שנראה בה צד ג' שהנאשם העביר לידיו את רכושו - לא נסתרה על-ידי הנאשם או על-ידי המערערת. על-פי קביעת בית-משפט קמא, המערערת לא עבדה שנים אחדות, ומשנשאלה למקור הכסף, סירבה להשיב ולפרט. במצב דברים זה, ומשלא מצאנו ממש בטענותיה האחרות של המערערת, אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט שהורה על עיקול הפיקדון עד תום ההליכים נגד הנאשם. 12. יודגש, כי בשלב הנוכחי שבו עסקינן, מדובר בסעד זמני שדי בהוכחה לכאורה הדרושה לשם מתן סעד כזה. תכליתו של הסעד הזמני, למנוע הברחת הרכוש שעלול להיות מחולט ואין בחזקה האמורה ובצו הזמני כדי לפגוע בזכויותיו של מי שטוען לזכות ברכוש מושא צו העיקול הזמני שניתן להבטחת חילוט הרכוש. לטוען לזכות ברכוש, עומדת הזכות לחזור ולהשמיע את טענותיו בשלב החילוט ובית-המשפט לא יורה על חילוט הרכוש אלא לאחר שיאפשר לטוען לזכות בו להשמיע את טענותיו (סעיפים 36א(ג), 36ב(ב) ו-36ב(ג) וסעיף 36ד(א) לפקודה). מן הטעמים האמורים דין הערעור להידחות, והוא נדחה בזאת. חילוטסמים