חישוב מענק פרישה על פי המשכורת האחרונה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב מענק פרישה על פי המשכורת האחרונה:   1. בתביעתו זו עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו הפרשי מענק פרישה בסך של 470,299 ₪, שלטענתו מגיעים לו לפי חישוב מענק הפרישה על בסיס שכרו האחרון בחודש 12/96 בסך 19,212.40 ₪ ולקבוע כי התשלום ששולם לו ב-4/94 בסך של 214,416 ₪ בעקבות הודעתו על פרישה, הינו בבחינת תשלום ע"ח מענק הפרישה בלבד, שהזכאות לו קמה לו רק עם פרישתו הסופית בחודש 12/96.   2. העובדות הצריכות לענייננו הן, כדלקמן:   א. בחודש 6/80 מונה התובע, ע"י הממונה על המחוז בתקופה הרלבנטית, מר ישראל קינג, לתפקיד יו"ר הועדה המקומית המרחבית לתכנון ובניה - הגליל המרכזי בעכו (להלן: "הועדה").   ב. בחודש 1/94, לקראת הגעתו לגיל 70, הודיע התובע לממונה על המחוז כי ברצונו לפרוש בחודש 4/94, וכפי שהעיד התובע בפנינו בעמ' 6 לפרוטוקול: "תכננתי לפרוש מעבודתי ב-4/94.. התעניינתי בבנק הפועלים האם אני יכול להוציא כספים שהופרשו על שמי, הם ביקשו לדעת מתי אני פורש, אז ידעתי שאני פורש ב-4/94 והם אמרו שאם אני פורש אני יכול לקבל את כל הכספים.. פניתי לבנק הפועלים ב-3/94 והם התנו את שחרור הכספים האלה בשאלת הפרישה שלי.. לא דיווחתי לאף אחד במשרד הפנים שאני הולך למשוך את הכספים שעל שמי בבנק הפועלים, שמגיעים לי. אני אישרתי לעצמי לפנות לבנק הפועלים ולמשוך את הכספים שעל שמי שנמצאים בבנק הפועלים כתוצאה מעבודתי. מהות הקופה שהיתה בבנק הפועלים על שמי היתה ההפרשות שהועדה נותנת לכל עובד עבור הזכויות במקום פנסיה."   ג. ביום 3/3/94 שלח מזכיר הועדה, מר לבני שלמה, מכתב למנהל החשבונות של הועדה שנוסחו כדלקמן: "מענק/פיצויים למר משה X   אנו מבקשים להכין עבור מר משה X ת.ז. X את החישוב של מענק/פיצויים לתקופה שהוא מכהן כיו"ר הועדה, מחודש יוני 1980 עד חודש יוני 1994, בניכוי הפרשות המעביד לתגמולים בגובה של 5%, וכן הפרשות המעביד לקרן השתלמות שיערוך של הנ"ל עד 31/12/93 מצורפים. בהתאם למכתבו של מר ישראל שפיצר הממונה על כ"א ברשומ"ק, וכן בהתאם לסעיף 13 לחוק הרשויות המקומיות תשל"ז - 1977, מגיע למר X 18% מהמשכורת האחרונה ששולמה לו, כפול מספר החודשים שכיהן כיו"ר הועדה. צילום מכתבו של מר ישראל שפיצר וכן מסעיף 13 האמור, מצורפים. "   ד. ביום 14/3/94 הוציא מזכיר הועדה מכתב נוסף, ממוען לבנק הפועלים, בו נכתב: "הריני לאשר שמר משה X יו"ר הועדה, מפסיק לעבוד בסוף חודש 4/94. לצורך התחשבנות איתו לאפשר לו הוצאת הכספים שיש לזכותו בקרן הפיצויים, סוכם שהמעביד לא מפריש יותר כל סכום לטובת הקופה החל מחודש מרץ 94 הפרשה אחרונה שבוצעה היתה ב-2/3/94 עבור חודש 2/94. כמו שנדרש הושג טופס 161 חתום ע"י פקיד שומה, ומעצם החתימה ברור שנעשה חשבון ואין התנגדות מצד מס הכנסה לביצוע תשלום הפיצויים וקיזוז המס המגיע. אנו לא מתנגדים לשלם למר משה X את מה שעומד לזכותו בחשבון ואף ממליצים על כך. בכבוד רב, לבני שלמה מזכיר הועדה" ה. כאמור למכתב הנ"ל צורף טופס 161 (נספח ב' לתצהיר נ/2) מיום 10/3/94, שהוכן על בסיס ההתחשבנות בגין הכספים שהגיעו לתובע, עפ"י מוצג נ/1, ולפיו הגיעו לתובע בגין תקופת עבודתו מ-1/6/80 עד 30/6/94, סך של 332,074.86 ₪ ולאחר קיזוז כספים בסך 117,658.45 ₪ שגבה התובע מהכספים שהופרשו עבורו לקרן השתלמות שהוא לא היה זכאי להם, כעולה ממכתבו מיום 6/3/95, נספח א' לתצהיר נ/2, נותרה לזכותו יתרה בסך של 214,416.41 ₪, וסכום זה שולם לתובע.   ו. חרף הנ"ל, מי ששימש אז כממונה על המחוז בצפון במשרד הפנים, מר קריצלר אפרים, ביקש מהתובע להמשיך בעבודתו עד חודש 5/94 בעקבות רי-ארגון שאמור היה להתבצע בועדה שהתובע עמד בראשה והתובע הסכים לכך. לגבי פניה זאת קיים מכתב של מר קריצלר מיום 31/3/94 (נספח א' לתצהיר ת/2). לטענת התובע, לאחר חודש 5/94 הוא נתבקש שוב ושוב ע"י הממונה על המחוז לדחות את מועד פרישתו, והוא המשיך בפועל למלא את תפקיד יו"ר הועדה עד ליום 1/9/96.   מנהל המחוז, מר קריצלר, העיד בפנינו שהוא ביקש מהתובע לעבוד רק עד 5/94, למרות שהוא יודע שהתובע המשיך לעבוד במשך שנה וחצי אחרי זה ולא רק חודש. עוד הוסיף מר קריצלר בעמ' 3-4 לפרוטוקול, את הדברים הבאים: "אני ביקשתי מהתובע להמשיך לעבוד למשך חודש, ובפועל הוא המשיך לעבוד מעבר לכך מן הסיבה שהועדה שמר X עמד בראשה היתה צריכה לעבור רי-ארגון ולא היה רצוי שלפני הרי-ארגון להחליף את יושב הראש. לא אני ביקשתי בכתב ממר X להמשיך בתפקידו מעבר לחודש, אבל המציאות ביקשה, בזמנו ביקשתי ממנו להמשיך חודש.. אך הוא המשיך את העבודה.. התובע לא עבד בהתנדבות בתקופה זו ושילמו לו את שכרו בהתאם לתפקיד."   ז. ביום 1/9/96 התקיימה ישיבה בלשכת הממונה על המחוז בהשתתפות הממונה על המחוז, מר משה X ואח', ובה סוכם כי מזכירות הועדה גליל מרכזי, תתכנס בהרכבה החדש ביום 10/9/96 ובישיבה זו ייפרד התובע מהועדה וימסור את ניהול הישיבה והועדה ליו"ר הנכנס, מר לנקרי.   כן סוכם כי התובע ימשיך לשמש כיועץ למתכנן המחוז ולממונה בנושא פיצול הועדות בתקופה שמ-10/9/96 עד 31/10/96 וימשיך לקבל משכורתו מחשבון הועדה המקומית גליל מרכזי, ואת תפקידו זה הוא ימלא במשרדי המחוז ובהמשך בתקופה שמיום 1/11/96 ועד 18/1/97 יצא התובע לחופשה ולרשותו יעמוד רכב הועדה עד חודש מתום החופשה הנ"ל, היינו עד 15/2/97, כאשר הוצאות הרכב בכל התקופה יהיו ע"ח ועדת גליל מרכזי.   ח. מספר ימים לאחר המועד הנ"ל ביקש התובע לנצל את יתרת ימי החופשה שעמדו לזכותו ולסיים את העסקתו ביום 16/12/96 במקום 18/1/97, זאת משום שהוא נכח שתפקיד היועץ, שהוצע לו עד ליציאתו לחופשה היה ריק מתוכן. כך למעשה הפסיק התובע למלא בפועל את תפקידו כיו"ר הועדה, ביום 1/9/96, אם כי ניתוק היחסים הסופי בינו לבין הנתבעת נקבע לאחר ניצול ימי החופשה שעמדו לזכותו, ליום 16/12/96.   ט. במהלך כל תקופת העבודה שולם לתובע שכר וקיבל תנאי עבודה שהיו מקבילים למשכורתו ותנאיו של ראש רשות מקומית רמה ג'.   י. עם פרישתו ב-16/12/96 שולם לתובע מענק פרישה נוסף עבור התקופה 12/96 - 7/94 בסך של 89,977.90 ₪, שחושב על בסיס המשכורת האחרונה ששולמה לו. לטענת הנתבעת, סכום זה הוא יותר גבוה מהסכום שהגיע לתובע לפי הנוסחה של 18% X משכורת חודשית אחרונה X מספר חודשי העבודה, שכן המשכורת החודשית שיש לקחת בחשבון היא: 12,344.34 (שכר יסוד) + 2,978.36 (תוספת יוקר) = 15,322.70 ש"ח 15,322.70 X 18% X 29.5 חודשים = 81,363.54 ₪ (מענק הפרישה)   בעוד שהחישוב שבוצע לתובע התבסס על משכורת של 19,212 ₪ ששולמה לו בטעות, שלא כדין בשני חודשי עבודתו האחרונים, 12/96-11.     יא. העד מטעם הנתבעת, מר עמי יפרח, הסביר את מקור הטעות שחלה בחישוב משכורת החודשים 11/96, 12/96, כך: ביום 23/10/96, בסמוך לסיום תקופת עבודתו (השניה) של התובע, הופץ חוזר ע"י מנכ"ל משרד הפנים (נספח ו' לתצהיר נ/2), לכל ראשי הרשויות המקומיות וסגניהם בדבר עדכוני שכר ותשלום תוספת בגובה של 40.5% לראשי רשויות וסגניהם, המותנית בהסכמת ראשי הרשויות וסגניהם להפחית שיעור גמלתם מ-4% ל-2% עבור כל שנת כהונה. לטענת הנתבעת, חוזר זה אינו חל על התובע משום שאין הוא יכול לקיים את התנאי של ויתור על 2% מהגמלה כדי לזכות בהעלאה, כמתחייב מחוזר המנכ"ל הנ"ל, ואין הוא זכאי לתוספת זו לשכרו באופן אוטומטי. מכאן, יש לערוך את חישוב הגמלה המגיעה לו לפי השכר שקיבל עובר להחלטה זו, המקבילה לראשי רשות, שאינם מבקשים או אינם יכולים, לבחור את האופציה של הפחתת הגמלה, היינו לפי משכורת של של 15,322.70 ₪, שהיתה בתוקף מ-1/10/96 (נספח ה' לתצהיר נ/2).   מנגד טוענת ב"כ התובע כי דווקא מפאת העובדה שהתובע אינו זכאי לקבל גמלה עם סיום העסקתו, יש לשלם לו משכורת לפי מקדם של 2% בלבד, המורכבת משכר יסוד של 16,234 ₪, ותוספת יוקר בסך של 2,978.40 ₪ ובסך הכל 19,212.40, ושעל בסיסה אף ערכה הנתבעת את חישוב המענק המגיע לתובע בגין התקופה השניה.   3. בנושא השכר וזכויות של יו"ר ועדה, הוגשו לתיק שני מכתבים של מר שפיצר ישראל, הממונה על כ"א במנהל השלטון המקומי, המחלקה לתקנים לתנאי שירות במשרד הפנים. האחד ביום 17/10/93 בנושא משכורת ותנאי שירות של יו"ר ועדת התכנון ובניה (נספח ד לתצהיר התובע ת/2) ולפיו יקבל יו"ר הועדה משכורת חודשית מקבילה למשכורת של ראש רשות מקומית רמה ג' וכן להפרשי זכויות סוציאליות בשיעור של 18% כולל פיצויי פיטורין (8.33%) מלבד זאת, אין יו"ר הועדה זכאי לכל תוספת או הפרשי שכר אחרים ואם היתה הפרשה כזו היא תבוטל.   והשני, מכתב מיום 26/12/93 הממוען לתובע ובו ביקש מר שפיצר, להבהיר כי יו"ר הועדה המקבל משכורת יהיה זכאי ליהנות מהפרשות וגמלאות מהועדה בתום השירות באחת משתי אפשרויות, כאשר האפשרות הרלבנטית לגבי התובע היא אפשרות ב', המדברת על מענק הכולל פיצויים וגמלאות בגובה של 18% ממספר משכורותיו החדשות, שישולם רק בתום סיום השירות של היו"ר ומעבר לזאת לא יהיה זכאי היו"ר לתשלום אחר בגין סיום שירותו בועדה.   4. הפלוגתא הדורשת הכרעה בתיק מתמקדת בשאלה, האם יש לראות בתקופת היותו של התובע כיו"ר הועדה לתכנון ובניה מרחב הגליל המרכזי - עכו, כתקופה אחת רצופה החל מ-6/80 ועד 12/96, ובגינה יש לערוך חישוב מענק הפרישה לפי 18% מהשכר האחרון ששולם לו בסך 19,212.40, כפול מספר חודשי עבודתו כטענת ב"כ התובע. או שמא יש להתייחס לתקופת מילוי תפקידו כיו"ר הועדה כאל שתי תקופות התקשרות חוזיות נפרדות, לגביהן יש לערוך חישוב מענק הפרישה בנפרד וכפי שאף נעשה בפועל; האחת - מ-6/80 - 6/94 השניה - מ-7/80 - 12/96   כאשר ההתחשבנות בגין מענק הפרישה בגין התקופה הראשונה נעשתה ב-3/94 ועל פיה שולם לתובע מענק פרישה על בסיס משכורתו האחרונה שהיתה ידועה 3/94 ובגין התקופה השניה שולם לו במענק פרישה נוסף, שחושב על בסיס משכורתו האחרונה (ואף המוטעית), כנטען ע"י ב"כ הנתבעת.   5. לדעתנו, התשובה לשאלה האם מדובר בשתי תקופות נפרדות, שעם סיום הראשונה ב-30/6/94, החלה תקופה חדשה ביום 1/7/96, תוכרע על פי כוונת הצדדים בתום התקופה הראשונה, ועליה ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים, ובמיוחד מהתנהגות התובע, בסמוך לאותו מועד וגם מההוראות ו/או ההסכמות המחייבות בעניינו של ראש הועדה.   מחומר הראיות שהובאו בפנינו עולה, כי זכות התובע למענק הפרישה קמה רק עם תום שירותו, וכי התובע הודיע ב-4/94 ויש להניח בתום לב, כי בהגיעו לגיל 70 הוא עומד לפרוש מעבודתו בסוף 4/94 ולצורך זה הוא אף פנה לבנק הפועלים וברר את עניין משיכת הכספים שהופרשו להבטחת זכויותיו לעת הפרישה ע"י הנתבעת, ושם נאמר לו שמשיכת הכספים מותנית בפרישתו, בעקבות כך הוא, ביחד עם מזכיר הועדה, פעלו בדרך המקובלת והכינו מכתב לבנק המודיע על פרישת התובע ועל הסכמה לשחרור הכספים, ומכתב נוסף למנהל החשבונות של הנתבעת בו הוא נדרש להכין חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים לתובע כמענק פרישה וכן טופס 161 שעל פיו ניתן לשחרר את הכסף. בתום התהליך שולם מענק הפרישה המגיע לתובע, כאשר לאורך כל הדרך היה ברור שהתובע עומד לפרוש ולכן שולם לו המענק. 6. למעשה הקביעה הנ"ל מתבססת על חומר הראיות והעדויות שהיו בפנינו, ולאחר שהתובע עצמו חזר בו מטענתו הראשונה, שהועלתה בתצהירו ובכתב התביעה, לפיה הוא פנה לבנק כדי לקבל חלק ממענק הפרישה כדי לרכוש דירה ולקבל סך 214,416 ₪, במנותק, כביכול מכוונתו לפרוש. יתרה מכך, בעדותו הדגיש התובע, כי גם מבחינת הבנק שחרור ותשלום כל הכספים שעמדו לזכותו בבנק, היה מותנה בפרישתו, ומכאן המקור להוצאת מכתב מזכיר הועדה, מר לבני שלמה, לבנק הפועלים, נספח ב' לכתב ההגנה, המודיע על פרישת התובע בסוף 4/94, שעל פיו שולם לו הכסף מהבנק.   בנוסף, מעדות עד התביעה, מר קריצלר אפרים, עולה כי בתום התקופה הראשונה, הוא דרש מהתובע לדחות את פרישתו עד חודש 5/94 בלבד, בשל הרי-ארגון שתוכנן בועדה, מצב זה מלמד שגם הנתבעת ראתה בתובע כפורש לגמלאות בתום התקופה הראשונה. אולם, ומאחר ותהליך הרי-ארגון לא הושלם בתום חודש מאי, נוצרו נסיבות שאפשרו המשך העסקת התובע, בהסכמתו, עד מועד מינוי יו"ר חדש לועדה, ב-1/9/96, אם כי לא היתה כל פניה פורמלית בכתב לתובע בקשר לכך, וגם לא נקבע מועד לסיום ההתקשרות מראש.   על כגון דא ניתן ללמוד בגזירה שווה, מהקביעה הקשורה לפרישה מחמת גיל: "בהגיע העובד לגיל מסוים לא יהיה חייב יותר לקיים את הקשר החוזי עימו ויוכל להביאו לידי סיום, מבלי להיזקק להליכים הקשורים בפיטורים. כנגד חובתו של המעביד לשלם דמי גמולים, באה חובת העובד לפרוש מעבודתו" (דב"ע לו/11-4 אביטן הלן נ' אורט ישראל, פד"ע ח' 292).     7. מכאן, כאשר בצד אחד עומדת זכותו של התובע בהגיעו לגיל 70, להביא לידי סיום של החוזה שלו עם הנתבעת ולזכות במענק הפרישה - זכות אותה הוא בחר לממש ע"י מתן הודעה מתאימה, ביצוע כל הפעולות הדרושות לשחרור כספי מענק הפרישה וקבלתם על ידו - עומדת זכותה של הנתבעת שינהגו כלפיה בתום לב, ושיראו בהתחשבנות שנעשתה בכנות ובתום לב על ידה בתום התקופה הראשונה בעקבות ההודעה על פרישה ותשלום מענק הפרישה, כסיום הקשר החוזי בין הצדדים ותחילת חוזה חדש עם היווצרות נסיבות שלא היו צפויות מראש (שכן התובע נתבקש לדחות את פרישתו בחודש בלבד), שאיפשרו המשך מילוי תפקיד יו"ר הועדה ע"י התובע בכפוף להסכמתו, שאף קשר זה הובא לידי סיום מוסכם וכנגד תשלום מענק פרישה נוסף בגין התקופה הנוספת.   כאמור, דעתנו היא כי עם תשלום המענק בשנת 94' - הסתיים חוזה, ובהמשך נוצר חוזה חדש שבא לסיומו המוסכם ב-12/96.   נסיונו של התובע להסתמך על מכתב עו"ד גורלי מיום 25/11/96, ששימש אז כיועץ המשפטי של הועדה אינה יכולה להועיל, שכן לא ברור באיזה הקשר היתה פניה אליו וגם לא ברור אם דעתו של עו"ד גורלי הועברה לועדה או שננקטה כל פעולה בקשר לדעה זו ע"י הועדה או אף ע"י התובע. מכל מקום, לא הוכח שנעשו דיונים או נתקבלו החלטות כלשהן בקשר לדעתו של עו"ד גורלי אשר אף הוא נוקט במכתבו בלשון "לדעתי", "רשאית רשות ציבורית". על סמך הנ"ל אנו דוחים את טענת התובע שיש להתייחס לכל תקופת שירותו כתקופה רצופה אחת ולכן נדחית תביעתו לערוך את החישוב למענק הפרישה בגין כל התקופה לפי השכר האחרון בסך של 19,212 ₪.   8. באשר לטענות בדבר גובה השכר ששולם לתובע בשני חודשי עבודתו האחרונים בסך 19,212.40 ₪, ועל פי חישוב מענק הפרישה עבור התקופה השניה, צודקת ב"כ הנתבעת בטענתה שמשכורת זו לא הגיעה לתובע משתי סיבות:   האחת - נכון ליום העדכון 1/10/96 הפסיק התובע כבר לשמש כיו"ר הועדה שכן החל ב-10/96 נכנס מר לנקרי לתפקיד זה ולכן הוא היה זכאי לקבל אותה משכורת שקיבל קודם לכן. השניה - התוספת בשכר של 40.5% היתה שקולה כנגד ויתור על שיעור גמלה של 2% לכל שנה ומאחר ואין התובע יכול למלא אחרי התנאי, אין הוא רשאי לנצל את התוספת וצריך היה להמשיך ולקבל את השכר קודם והמקביל לשכר שקיבל ראש רשות מקומיות רמה ג' שאינו מוותר על 2% גמלה, ובכפוף לעדכון שהיה ב-1/10/96 ועמד על סך 15,322.70 ₪.   אולם, בהתחשב בעובדה כי יו"ר הועדה החדש החליט לאשר לתובע אותו שכר שהוא עצמו קיבל, ולפיו אף נערך החישוב של מענק הפרישה בתקופה השניה, ובהעדר תביעה נגדית להשבת תשלום היתר, אין אנו פוסקים דבר בעניין.   9. באשר לטענה כי התובע אינו זכאי להפרשות לקרן השתלמות וקופות גמל, הדבר הוברר כמוסכם ומקובל ע"י התובע גם במכתבו מיום 6/3/95 (נספח א' למוצג נ/2) וגם מהעובדה שבטופס 161 והחשבון שנתן מנהל החשבונות עבור התקופה הראשונה, סכומים אלו קוזזו מסכום הכולל של מענק הפרישה שהגיע לתובע, ללא כל התנגדות מצידו. 10. התוצאה היא, כי התביעה נדחית.   11. בנסיבות העניין, ורק לפנים משורת הדין, אין אנו עושים צו להוצאות.מענק פרישהמענקפרישהמשכורת