קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב שטח חנות לצורכי ארנונה: 1. המשיבה מחזיקה בחנות לממכר תבלינים הנמצאת במתחם התחנה המרכזית בהרצליה. שטח רצפת החנות הוא 22 מ"ר, גובהה כ-3.9 מטר. בגובה של 2.3 מטר ממפלס הרצפה הותקנה תקרת עץ המשתרעת על מרבית שטח החנות באופן שנוצרו שני חללים: חלל תחתון המשמש את החנות עצמה ובאיה וחלל עליון (גלריה) בגובה של כ1.57 מטר המשמש לאחסנת טובין וסחורות של העסק. העליה והירידה לגלריה מתבצעת באמצעות סולם נייד.   במשך כל השנים חוייבה המשיבה בתשלום ארנונה עבור החנות על בסיס שטח רצפה של 22 מ"ר עד שבשנת המס 2001 החל המערער לחייבה בארנונה על בסיס שטח חנות של 44 מ"ר, בהביאו בחשבון גם את שטח הגלריה לצורך חישוב שיעור הארנונה.   המשיבה ערערה על החלטה זו של המערער. הערר התקבל ע"י ועדת הערר אשר קבעה כי אין לכלול את שטח הגלריה בשטח החנות לצורך חישוב שיעור הארנונה.   המערער לא השלים עם קביעה זו ומכאן הערעור שבפני.   2. סעיף 8 למבוא לצו הארנונה הכללית לשנת 2001 של עירית הרצליה מגדיר את שטחו של מבנה שאינו משמש למגורים, לצורך חיובו בתשלום ארנונה, כך:   "שטח מבנה שאינו משמש למגורים כולל כל השטח הבנוי של המבנה (על פי מידות החוץ של המבנה) בכל הקומות, לרבות מעברים, מסדרונות, מחסנים, סככות, מרפסות, חדרי שרותים וכל מבנה עזר המשמש את המחזיק, בין אם אלה מהווים מבנה אחד או מספר מבנים ובין שהם מצויים במפלס אחד או במספר מפלסים. שטחים משותפים בכל חלקי המבנה יחולקו בין המחזיקים ויהוו חלק אחד מהשטח הכולל של המבנה שבחזקת כל מחזיק".   שטחים אלה, כך על פי הוראת הצו, מחוייבים בתשלום ארנונה לעירית הרצליה.   טוען המערער כי שטח הגלריה בחנות "בר חיוב" הוא לתשלום ארנונה. לדבריו, השטחים המנויים בסעיף 8 הנ"ל אינם רשימה סגורה של שטחים ברי חיוב וכי על פי הפרשנות הנכונה שיש ליתן לצו, יש לחייב בתשלום ארנונה גם עבור שטח הגלריה.   המשיבה חולקת על פרשנות זו של המערער וטוענת כי אין מדובר בשטח בנוי בתוך מבנה מסוג השטחים המנויים בסעיף 8, אלא במשטח עץ שהותקן בתוך מבנה המחלק את חלל החנות לשניים באופן שהחלל העליון (בגובה של 1.57 מטר) משמש לאחסנת סחורות בלבד. הגישה לגלריה היא באמצעות סולם נייד ואין היא יכולה לשמש (בשל גובהה) לשהיית בני אדם.   3. סעיף 8 הנ"ל (כמו גם שאר סעיפי פרק המבוא בצו הארנונה הכללית של עירית הרצליה לשנת 2001) עוסק בהגדרת השטחים וסוגי הנכסים "ברי החיוב" בתשלום ארנונה וקובע אלו חלקים במבנה, שאינו משמש למגורים, הם ברי חיוב. כך נקבע בהוראת דין זו, כי שטחי מעברים, מסדרונות, סככות, מחסנים, מרפסות, חדרי שירותים וכל מבנה עזר אחר הם שטחים ברי חיוב בארנונה, שכן מדובר בשטחים בנויים של המבנה. הגלריה (או היציע), אינה נמנית עם חייבי הארנונה. טוענת, כאמור, ב"כ המערער כי רשימת השטחים המנויים בסעיף 8 אינה רשימה סגורה וכי לו ביקש המחוקק להמנע מחיובי ארנונה היה עליו לציין זאת במפורש בצו.   4. אין דעתי כדעת המערער: מחוקק המשנה ביקש לפרט, במפורש ועל מנת למנוע ספיקות ומחלוקות פרשניות, את שטחי המבנה "שאינו משמש למגורים" החייבים בתשלום הארנונה. הוא לא הסתפק בקביעה הכללית, לפיה כל השטח הבנוי של המבנה הוא בר חיוב, כאמור ברישא לסעיף 8, אלא מנה סוגי שטחים ספציפים ברי חיוב. לו ביקש מתקין התקנה, או הצו, לחייב במס גם את שטח הגלריה, היה הוא כולל אותה, מן הסתם, ברשימת השטחים המפורטת, כפי שמצא לנכון לציין מסדרונות, מרפסות ושטחים אחרים. מלשון הצו עולה, אמנם, כי מדובר ברשימה לא ממצה של שטחים ("... כולל כל השטח הבנוי של המבנה..., לרבות מעברים, מסדרונות..."), אלא שרשימה זו היא של שטחים הנכללים "בשטח הבנוי" של המבנה. לא ניתן לאפיין או להגדיר את הגלריה כ"שטח בנוי" של המבנה כפי שניתן להגדיר את המעברים או המסדרונות או השטחים האחרים המנויים בצו. מדובר, כאמור, במחיצת עץ המחלקת את חלל המבנה או החנות לשניים ולא ניתן לראות בה חלק מה"שטח הבנוי" של המבנה. טענתה של ב"כ המערער כי אין מדובר ברשימת שטחים סגורה וכי ניתן לכלול ברשימה זו גם את הגלריה או היציע אינה נסמכת על לשון הצו כפשוטו ואינה מתקבלת על דעתי. לו זו היתה כוונת הצו או תכליתו, היה נמנע מתקינו מפרוט כה רחב של סוגי השטחים "חייבי המס" והיה מסתפק, מן הסתם, בהגדרה כוללנית ורחבה יותר שהיתה כוללת גם גלריה או יציע, המותקנים בתוך חנות או במבנה אחר שאינו משמש למגורים. מה מנע ממתקין הצו לכלול את שטח הגלריה בסעיף 8 לצו, כפי שמנה את שטחי המסדרונות, המעברים ושטחים אחרים? אין זאת אלא שהעדרה של הגלריה מרשימה כה מפורטת של שטחים "ברי חיוב" מצביעה על כוונה מודעת שלא לראות בה ובשטחה חלק "מהשטח הבנוי של המבנה", כלשון הצו, כפי שראה מתקין הצו במסדרונות, המרפסות ושאר השטחים המנויים בסעיף 8. כך יש לפרש את לשונו של סעיף 8 לצו הנ"ל.   "פלפול" יתר ופרשנות מרחיבה, כפי שהציעה ב"כ המערער, אינם מתיישבים, כאמור, עם לשון הצו כפשוטו ועם המשמעות שיש ליתן לו בשפה המדוברת והמקובלת במקומותנו. הפרשנות המרחיבה אף נוגדת, במקרה זה, את התכלית החקיקתית שביקש מחוקק המשנה להשיג.   תכליתו של הפרוט הרחב של סוגי השטחים חייבי המס שמצא המחוקק לכלול בסעיף 8 לצו, כמו גם בסעיפים 7, 9, ו-10 המתייחסים לשטחים בבתי מגורים ובתי מלון, נועדה למנוע מחלוקות ואי בהירות. הוספת סוגי שטחים או חלקי מבנה אחרים, כ"ברי חיוב" בתשלום ארנונה, על דרך פרשנות מרחיבה, מעוותת, לדעתי, את כוונת המחוקק ואת רצונו למנוע חוסר בהירות ומחלוקת, כאמור, ואינה עולה בקנה אחד עם התכלית החקיקתית שביקש מתקין הצו להשיג. זאת ועוד: הגלריה (בגובה של 1.57 מטר) שלא כמו מסדרונות, מרפסות, חדרי שרותים וכיוצא באלה שטחים המנויים בסעיף 8 לצו, לא נועדה לשמש לשהיית אדם בה, או לניצולה כחלק משטח החנות, אלא לאחסנת טובין. לשם כך מותקנות, בדרך כלל, גלריות בחנויות או במחסנים. לא יעלה על הדעת לחייב את בעל העסק בגין כך בתשלום ארנונה, כשם שלא יעלה על הדעת לחייבו בשל התקנת מדפים לאחסון לאורך הקירות או בחלל העליון של החנות. אין שוני עקרוני בין מדפים או מחיצות המותקנים לאורך קירות המבנה או בחלק העליון שלו ("בוידעם") לבין התקנת גלריה בחלק העליון של החנות, שהיא, למעשה, מדף רחב מימדים המשתרע על פני מרבית החלל העליון או על פני חלקו. כך כאשר מדובר בגלריה שנועדה לאחסון בלבד ולא לשהותם של בני אדם בה.   5. חיזוק לדעתי ולהשקפתי, כאמור לעיל, מוצא אני בצווי ארנונה דומים שהותקנו ע"י רשויות מקומיות אחרות. צו הארנונה של עירית תל-אביב לשנת 2000 קובע (בסעיף 1.3.1) כי "שטח יציע בבנין יכלל בשטח הבנין, אם גובה היציע עולה על 1.70 מטר".   צו הארנונה לשנת 2000 של עירית חולון קובע: " גלריה - שטח יציע בבנין שלא למגורים המשמש את העסק, הגישה אליו באמצעות סולם או מדרגות מתוך העסק ומשמש כשטח נוסף למטרות אחסנה יחוייב ב-50% מהשטח לפי התעריפים המפורטים..."   צו הארנונה של עירית רמת גן לאותה שנה (2000) מגדיר כך שטח יציע: (סעיף א(ג) לצו) שטח יציע בבנין שאין משתמשים בו למגורים, אם גובה היציע עולה על 1.70 מטר וקיים עליו מתקן עליה קבוע".   עינינו רואות כי משביקשה רשות מקומית, או ה"גופים המחוקקים" שלה, לחייב בתשלום ארנונה עבור שטחי הגלריה או היציע, ציינה היא ופרטה זאת במפורש בצו, כשהיא מגדירה במדוייק איזה יציע או גלריה יהיו ברי חיוב ומהו שיעור החיוב. עירית חולון, למשל, החליטה לחייב תשלום ארנונה בגין מחצית שטח הגלריה בלבד ואילו עירית תל-אביב ועירית רמת גן חייבו תשלום בגין כל שטח הגלריה ובתנאי שגובהה יעלה על 1.70 מטר.   רשאית כמובן עירית הרצליה לקבוע כללים משלה, דומים, או אחרים, לחיוב שטחי גלריה בארנונה, אך עליה להגדירם ולציינם במפורש בצו הארנונה, כפי שעשו רשויות מקומיות אחרות כמפורט לעיל. בהעדר כללים או הגדרות כאלה, לא ניתן, כאמור, לחייב בתשלום ארנונה על יסוד פרשנות מרחיבה נעדרת כל אחיזה ותימוכין בלשון הצו ובמילותיו.   6. ערעור המערער נדחה. המערער ישלם למשיבה את הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪ בצרוף מע"מ. הערבות הבנקאית שהפקיד המערער תועבר למשיבה ותפדה על ידה, על חשבון ההוצאות שנפסקו לזכותה. חישוב שטחארנונה