קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חריגה מהמכסה המותרת להפקת מים: לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן אחד: חיוב הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן גם: "מגדל") או זיכויה בגין הפקת מים ואספקתם בשנים 1994-1998. לטענת המדינה חייבת מגדל סכום של 3,326,336.50 ש"ח ליום הגשת התביעה, 26.12.2001, בגין היטלי איזון ותשלום מיוחד, ואילו לטענת מגדל, לא זו בלבד שאינה חייבת כל תשלום, אלא שהמדינה חייבת לה סכום של 552,852 ₪ ליום הגשת התביעה שכנגד 16.3.2003, הענקות איזון. התביעה הוגשה לראשונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתביעה בסדר דין מקוצר. בהסכמת המדינה ניתנה למגדל רשות להתגונן, והוגשו כתב הגנה ותביעה שכנגד. התביעה הועברה לבית משפט זה סמוך להקמתו, בחודש אוגוסט 2007. 2. בתקופה הרלוונטית לתביעה היו התובעות אמונות על גביית "היטל איזון" ו"תשלום מיוחד", ועל תשלום "הענקות איזון" כהגדרתם בחוק המים, תשי"ט-1959 (להלן "חוק המים"). מגדל היתה מפיקה וספקית מים כהגדרתה בתקנות המים (היטל איזון), תשמ"ז-1987 (להלן "תקנות היטלי איזון") על פי רשיון מס' 642 ומס' מפיק 1867 ו-1351. החל משנת 1999 בוטלו היטלי איזון והענקות האיזון, ומשנת 2006 הועברו סמכויות נציב המים למנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב. ההתייחסות לחקיקה בפסק דין זה היא לחקיקה שעמדה בתוקף בשנים הרלוונטיות לתביעה. לפי חוק המים (סעיף 23) אין להפיק או לספק מים אלא לפי רשיון הפקה ובהתאם לתנאיו. הרשיון קובע את כמות המים שרשאי בעל רשיון להפיק ולספק (לפי הוראות סעיף 24 בחוק המים). תקנה 3 בתקנות היטל איזון קובעת את חובת תשלום היטל האיזון, ותקנה 4 באותן תקנות קובעת את מנגנון החישוב של ההיטל. לפי חישובי התובעות נשלחו דרישות תשלום באורח שוטף וגם חשבון סופי, לכל אחת מן השנים שבמחלוקת. התובעות חייבו את מגדל גם בתשלום מיוחד, בעבור הפקת מים מעבר למכסה שנקבעה לה. מגדל לא שלמה איזה חלק מן הדרישות. מגדל טוענת שהמכסה שלפיה חושב התשלום המיוחד מוטעית, וכן שהיא פטורה מתשלום היטלי האיזון, ואף זכאית להענקות לפי תקנה 4 בתקנות המים (הענקות) תש"ם-1980 (להלן: "תקנות הענקות"). 3. שתי שאלות עובדתיות בבסיס התביעה והתביעה שכנגד: א. מכסת המים שהוקצתה למגדל, וחישוב תשלום מיוחד. ב. חישוב כמות המים שהופקה או כמות המים שסופקה, ועלות הפקת המים של מגדל. כפועל יוצא, חישוב היטל האיזון או ההענקה לפי הענין. המחלוקת המשפטית מקדימה לכך שאלת סמכות: מגדל לא הגישה ערר "רשמי" על רשיונות ההפקה, היטלי האיזון והתשלום המיוחד שהוטלו עליה בכל אחת מן השנים המנויות לעיל, ולטענת התובעות לא הגישה בקשה להענקות. האם בשל כך מנועה היא מלהתגונן בתביעה או מהגשת התביעה שכנגד? 4. שלושה העידו לפני: מר אריה ברקול, מנהל קרן האיזון בשנים הרלוונטיות; רו"ח הרצל חגי, שנתן חוות דעת מטעם מגדל בדבר עלויות ההפקה; ומר אורי הוכפלד, מזכיר מגדל. ערר לבית הדין למים 5. סעיף 31(א) בחוק המים כנוסחו במועדים הרלוונטיים לתביעה הסדיר את זכות הערעור על הקצאת מים וקבע: "הרואה עצמו נפגע על ידי סירובו של נציב המים לתת רשיון הפקה, על ידי תנאים שנקבעו ברשיון הפקה או על ידי התלייתו, שינויו או ביטולו, רשאי לערור על כך לפני בית הדין תוך 21 יום מיום מסירת הודעה על החלטת נציב המים". סעיף 124 ה(א) בחוק המים (כנוסחו במועדים הרלוונטיים) קובע: "הרואה עצמו נפגע על ידי החלטתו של נציב המים לפי סימן זה (סימן ג': תשלום מיוחד - א"ש), רשאי לערור עליה לפני בית הדין תוך 60 יום מיום שנמסרה לו הודעה על ההחלטה". מגדל נמנעה מלהגיש ערר כהלכתו לבית הדין למים, באף לא אחת מן השאלות הנדונות כאן: רשיונות ההפקה והתשלום המיוחד הנובע מהם, והיטלי האיזון. 6. מקום שנקבעה דרך מיוחדת לערר ולהשגה, יש לדבוק בה ואין לאפשר עקיפתה, אלא "כאשר מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת" (רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פד"י נד(4) 481, 492 (2000(). אני סבורה שבנסיבות ענייננו אין למנוע את טעוני מגדל לגופו של ענין, משום שעולה מן הראיות שמגדל פנתה לקרן האיזון לצורך חישוב עלות המים (שעל בסיסה ייקבע האם חייבת היא בהיטל או שמא זכאית להענקה), וענינה נדון במהלך תקופה לא קצרה. מנהל קרן האיזון בתקופה הרלוונטית, מר אריה ברקול, ציין בחקירתו כי קרן האיזון נותנת החלטות עקרוניות רק בעקבות בקשה של מפיק או ספק, והודה כי ניתנו החלטות בעניינה של מגדל (עמ' 43 שורות 20-19, עמ' 44 שורות 11-7, עמ' 46 שורות 22-20). תימוכין נוספים למסקנה שמגדל פנתה לקרן האיזון ניתן למצוא במכתב למר אריה ברקול מיום 21.8.1996 שבו פירטה מגדל את המאזנים לשנים 1995-1994 וציינה כי לבקשתו תשלח מסמכים נוספים (נספח ב' לתצהיר הוכפלד); במכתב מיום 15.1.97 מאת מר ברקול למגדל, שכותרתו "התחשבנות בין קרן האיזון לאגודת מגדל" ובהמשך - "בתשובה למכתבך שבסימוכין" (נספח ג' לתצהיר הוכפלד); ובמכתב מיום 5.5.98 מאת מר ברקול לנציב המים בו הוא מציין כי "אגודת המים פנתה לקרן האיזון בבקשה לערוך את תחשיב עלות המים של האגודה לכל סוג שאיבה בנפרד" (נספח ד' לתצהיר הוכפלד). גם באשר לתשלום המיוחד הוכח כי במשך שנים התנהלו מגעים בין מגדל למשרד החקלאות בנוגע למכסת המים שלה (למשל: נספחים יב , יג, יד , טז לתצהיר הוכפלד). מר ברקול מסר בעדותו כי בשנים נשוא התובענה נהוג היה ליתן ארכות למפיקים להגשת מסמכים (שורות 22-24 עמ' 18 בפרוטוקול), והתייחס מפורשות להליכים אחרים שהתנהלו בעניין אגודות מים של עמק חרוד ושל עמק הירדן ונמשכו שנים רבות (עמ' 17 בפרוטוקול, שורות 29-31, ועמ' 44-45 בפרוטוקול). בבג"ץ 7250/97 יוסף סולימאני נ' שר הפנים, פ"ד נד(3) 783, 793 (2000) נאמר (אם כי לא בהקשר ישיר לענייננו): "המשקל שיש לתת להתנהלותו של משא ומתן במסגרת הארכת המועד ישתנה על-פי נסיבות העניין. בדרך-כלל, כאשר הפונה לרשויות אינו מוכן לראות בסירוב שהוא מקבל סוף פסוק והוא ממשיך ופונה אל הרשויות באופן חד-צדדי, יש לראות בכך שיהוי השולל את הבסיס לתביעת פיצויים ואף לפנייה לבית-משפט זה..." ........ "כאשר מדובר ביחסים שבין הפרט לבין הרשות, הכול תלוי באופיו של המשא ומתן, בדרך התנהלותו ובנושא הנדון בו. לעתים ניתן להגיע למסקנה כי חל שיהוי מצד הפונה בבקשת סעד לאחר כמה שבועות או חודשים של מגעים עם הרשות, ולעתים מתנהל משא ומתן ממושך וענייני אשר ניכר כי יש בו עניין גם לרשות וגם לפרט" (שם, בעמ' 793. ההדגשות הוספו - א"ש). אם כן, מגדל פנתה במהלך השנים לקרן האיזון - בעניין חישוב עלות המים שלה, ולמשרד החקלאות - בעניין מכסת המים שהיתה זכאית לה, ובין הצדדים התנהל משא ומתן ענייני וממושך. לפיכך, בטרם מוצתה ההידברות בין הצדדים, לא ברור שהיה על מגדל להגיש ערר על היטלי האיזון ועל התשלום המיוחד (אך השווה: בג"ץ 2979/09 מפעל אנקורי (1971) בע"מ נ' משרד החינוך, פסקאות 7-6 (לא פורסם, , 24.11.2010)) . 7. בית הדין לענייני מים שדן בערר על חיובה של מגדל בתשלום מיוחד בשנת הרישוי 2002 (עח"ק (מים) 626-05 מגדל כפר שיתופי להתיישבות בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב (לא פורסם, , 24.3.2010)), קבע אמנם כי "...ניהול מו"מ אל מול רשות תכנון אינו עוצר את הזמן המוקצב בחוק להגשת ערר. הדבר נכון תמיד ובמיוחד בענייני מים, שם נקבעת הקצאה לשנה ובירור מחלוקות בעניין ההקצאה השנתית והרשיון שניתן לשנה צריך להתברר בתוך זמן קצר, ולא שנים לאחר שנקבעה ההקצאה הנ"ל." אולם בנסיבות אחרות, בו"ע (מים) 519/06 סולל בונה בע"מ נ' נציבות המים (לא פורסם, , 22.7.2010), שבו נדון ערר על חיוב העוררות בתשלום היטל הפקה, נדחתה טענה מקדמית בדבר שיהוי, ונקבע: "במקרה שבפני התנהלו חילופי מכתבים ומו"מ ממושך בין הצדדים. אמנם העוררות לא הגישו ערר במועד הקבוע בחוק ואולם לא ניתן לומר כי שקטו על שמריהן. למעשה הוגש הערר רק לאחר ששני הצדדים הסכימו כי לא יוכלו לגשר על הפערים שביניהם. בנסיבות אלו, באיזון בין שמירת אינטרס הפרט וזכויותיו כלפי הרשות, לבין הצורך לקיים את המועדים שנקבעו בחוק לשם עמידה על הזכויות, גובר אינטרס הפרט בנסיבות בהן הוא פעל למימוש זכויותיו מול הרשות ולא שקט על שמריו ובהתאם, גם אם חלף המועד, ראוי להאריכו ולאפשר את הדיון בערר לגופו." והדברים יפים גם לענייננו. היטלי איזון והענקות איזון 8. מחלוקת נטושה בין הצדדים, אם היטלי האיזון והענקות איזון שלובים זה בזה, אם לאו. לא ראיתי לקבל את טענת המדינה כי תחילה קם חיוב לשלם את היטל האיזון, ורק לאחר התשלום וקבלת הדיווחים על הכמויות שהופקו בפועל, ניתן לבקש מענק איזון. אין לטענה זו בסיס בדרישות הדין או בהתנהגות הצדדים, ואף לא בהגיונם של דברים. כדברי מר ברקול, מנהל קרן האיזון: "... אם הוענקו לה מענקים אז היא הייתה פטורה מהיטלי איזון..." (עמ' 18 בפרוטוקול, שורות 10-8). כך אישר מר ברקול גם בהליך אחר, ענין עמק הירדן (נ/11 מכתבו מיום 14.1.1997). אכן, גם תקנות היטלי איזון ותקנות הענקות מלמדות כי הן הזכות להענקה הן החיוב בהיטל, שניהם נגזרים מחישוב עלות המים, מחושבים לפי אותם מקדמים, ומהווים למעשה תמונת ראי (לא בהכרח מדוייקת) האחד של השני. 9. התובעות טענו עוד כי מגדל נמנעה מלהגיש בקשה למתן הענקות ולכן אינה זכאית להן. גם אם בקשה, עשתה זאת באחור, כעולה מנספחים א-ז לחוות דעת רו"ח הרצל חגי מלמד, ורק בשלב שלאחר הגשת התביעה ראתה לנכון להעביר את התיעוד הרלוונטי. תקנה 6 בתקנות המים (קרן האיזון), התשכ"ו-1965 (להלן: "תקנות קרן האיזון") קובעת כי הבקשה להענקה תוגש לא יאוחר מיום 1 בחודש מרץ שלפני תחילת שנת הכספים שעבורה מבוקש להעניק הענקה. בין הצדדים התקיימו מגעים לחישוב עלות המים של מגדל, שממנו אמורים היו להיגזר הזכות להענקה או החיוב בהיטל. כך למשל, ביום 21.8.96 פנה צפריר וינשטין, מהנדס יועץ של מגדל, למר אריה ברקול ושלח את מאזני האגודה לשנים 1994-1995 (נספח ב' לתצהיר הוכפלד); ביום 15.1.97 שלח מר ברקול מכתב למגדל בו צוין כי "...הקמת שותפות תביא לרישום מסודר של העלויות וממילא להתחשבנות נכונה מול קרן האיזון בכל התחשיבים שנשארו פתוחים" (נספח ג' לתצהיר הוכפלד); ביום 5.5.98 שלח מר ברקול מכתב לנציב המים ובקש לאשר תחשיב עלות מים לכל איזור לחץ בנפרד וביום 12.5.98 עדכן מר ברקול את מר ויינשטיין כי נציב המים אישר את ההפרדה (נספחים ד-ה לתצהיר הוכפלד); ולבסוף - ביום 13.6.2000 כתב מר ברקול כי בדיקת הפטור תתבצע לרשיון הפקה מס' 1867 לפי המאזנים (נספח ו' לתצהיר הוכפלד). אכן, לא הוצג מסמך העונה על האמור בתקנה 6 לתקנות קרן האיזון, כלומר בקשה רשמית להענקה. אף המועדים המופיעים על גבי נספחים א-ז לתצהיר הרצל חגי (שעליהם נסמכת מגדל בחישוביה) אינם מתאימים לדרישת התקנות בקשר לשנים נשוא התובענה. ואולם מן המסמכים שצורפו לתצהיר מר הוכפלד ברור שמגדל הגישה לקרן האיזון מסמכים הנוגעים לחישוב עלות המים. מסקנה זו נתמכת גם בעדותו של מר ברקול, שאישר כי החישוב של עלות המים רלוונטי רק על מנת לבדוק פטור מהיטל או זכות להענקה; כי קרן האיזון לא בודקת את עלות ההפקה אלא אם מפיק מבקש זאת; וכי הבקשה לפטור מהיטל משמעותה גם בקשה להענקה (עמ' 43, שורות 14-16; 19-23). ועל הכל - בהתייחסותו לנספח ד' לתצהיר הוכפלד, אישר מר ברקול כי לא היה שולח מכתב לנציב המים בעניין אופן חישוב המים למגדל, אלמלא הונחה לפניו בקשה לחישוב עלות המים (עמ' 46, שורות 20-22). אופן החישוב 10. משהוחלט לראות בהתכתבות ובדרישות מגדל משום בקשות להענקות איזון, אין לקבל את תחשיב המדינה, שהטיל על מגדל את השיעור המקסימאלי של היטלי האיזון, מבלי לבחון את עלות המים שלה. 11. תקנה 3 (א) בתקנות היטל איזון קובעת את חובת תשלום היטל האיזון "בעד כל כמות המים המופקת או המסופקת", ותקנה 4 באותן תקנות קובעת את מנגנון החישוב של ההיטל: "(א) שיעור ההיטל על מים לחקלאות יהיה 8.8 אגורות למ"ק; עלו שיעור ההיטל יחד עם עלות המים על 46.2 אגורות למ"ק, ישולם היטל חלקי בלבד, בשיעור שיחד עם עלות המים לא יעלו על 46.2 אגורות למ"ק"; תקנה 7 מחילה הסדר דומה על הפקת מים לצרכי בית: ההיטל הוא 42 אג' למ"ק, והמחיר שאליו יש להשוות את ההיטל ביחד עם עלות המים הוא 90 אג' למ"ק. במקביל מחושבות הענקות לפי תקנות 4א ו-5 בתקנות ההענקות באותה דרך בדיוק: ההענקה על מים לחקלאות היא בשיעור ההפרש בין עלות המים לבין 46.2 אג' למ"ק, וההענקה על מים לצרכי בית היא בשיעור ההפרש בין עלות המים לבין 0.90 ₪ למ"ק. 12. "עלות מים" מוגדרת בתקנה 1 בתקנות היטלי האיזון כך: "כלל הוצאות ההפקה [וכנראה בטעות נרשם שוב "או הוצאות ההפקה" - א"ש] או ההספקה השנתיות, כשהן מחולקות בכמות המים המופקת או המסופקת באותה שנה, הכל בהתאם לעניין". וכך גם בתקנות ההענקות. אם כן, לצורך החישוב יש לקבוע את כמות המים ואת עלותם. הצדדים חלוקים לגבי שני הרכיבים. כמות המים 13. מחלוקת ראשונה עולה מסיכומי מגדל, שבהם נרשם כאילו יש לערוך את חישוב הכמות לפי כמות המים המסופקת ע"י מגדל, ולא לפי כמות המים המופקת על ידה. תקנה 3 (א) בתקנות היטלי איזון קובעת כי "מפיק או ספק חייב בתשלום שיעורי היטל האיזון בעד כל כמות המים המופקת או המסופקת". במלים אחרות, המפיק חייב בתשלום שיעורי הכמות המופקת, והמספק עבור הכמות המסופקת. מגדל היא מפיק וספק גם יחד, ומשום כך לצורך קביעת כמות המים, יש לבחור את הערך הגבוה מבין השניים. דהיינו, את כמות המים המופקת. 14. כל אחד מן המצהירים נקב בכמות מים שונה: התובעת טוענת שכמות המים שהופקה בשנים 1998-1994 היא כדלקמן (הנתונים נלקחו מן המסמכים המייצגים את החשבונות הסופיים: נספחים ג'1 -ג'5 בתצהיר ברקול למפיק 1867 ונספחים ה1-ה5 בתצהיר למפיק 1351): שנה מספר מפיק 1867 מספר מפיק 1351 1994 חקלאות - 1,624,000 חקלאות - 726,000 1995 חקלאות - 1,634,000 חקלאות- 676,000 בית - 138,000 1996 חקלאות - 1,607,000 חקלאות-430,000 בית - 357,000 1997 חקלאות - 1,526,000 חקלאות- 668,000 בית - 138,000 1998 חקלאות - 1,625,000 חקלאות- 760,000 בית- 138,000 מגדל מסרה שני סוגים של נתונים: אלו של רו"ח חגי ואלו של מר הוכפלד: רו"ח חגי מתייחס לכמות שסופקה על ידי מגדל בשנים הרלוונטיות ועורך את חישוביו על בסיס מחיר המים לחקלאות בלבד (עמ' 26 שורות 10-9 בפרוטוקול). מר הוכפלד ציין כמויות מים שונות הן מאלו שצוינו על ידי רו"ח חגי הן מאלו שחושבו ע"י מר ברקול (עמ' 12-14 בתצהיר): שנה כמות המים לפי רו"ח חגי כמות המיםלפי מר הוכפלד 1994 1,728,312 2,446,328 1995 1,743,079 2,627,591 1996 1,716,650 2,595,810 1997 1,762,322 2,548,110 1998 1,835,740 2,704,419 בעדותו הסכים מר הוכפלד כי כמות המים שהופקה על ידי מגדל עולה על כמות המים שציין רו"ח חגי בתחשיביו, אולם לאחר עיון במסמכים שהיו בידו נקב בסכומים נמוכים מאלו שבתצהירו (עמ' 37 שורות 3-14 בפרוטוקול). הפער בין הכמויות שצוינו על ידי רו"ח חגי לאלו של מר הוכפלד הוסבר ע"י מגדל בסיכומיה בכך שכמות המים המדווחת לנציבות היא כמות המים המופקת ואילו כמות המים בחוות הדעת היא כמות המים המסופקת (שהיא בהכרח קטנה יותר). אלא שהפער בין הכמויות הנטענות גדול, ואין בטיעון זה כדי להסבירו. ניסיון נוסף להסביר את הפער נעשה בחקירתו החוזרת של מר הוכפלד כאשר נשאל האם כמויות המים שנקב בהם כוללות את כמויות המועצה המקומית. נסיון זה לא צלח שכן מר הוכפלד השיב על השאלה בשלילה (עמ' 38, שורות 16-17 בפרוטוקול). 15. לאחר עיון בעדויות שפורטו, החלטתי לאמץ את כמות המים לפי תצהיר מר ברקול. אלו נימוקי: המידע שבידי התובעות, שנרשם בתצהיר מר ברקול, מבוסס על מדידות שערכה מגדל (סעיף 7 בתצהירו). גם מר הוכפלד אישר כי מגדל מעבירה דיווחים על הכמות המופקת בכל שנה (עמ' 35, שורות 14-16 בפרוטוקול. וראו גם הסברו של רו"ח חגי בעניין זה בעמ' 21 שורות 6-1 בפרוטוקול). זאת ועוד, רו"ח חגי לא בחן את הדיווחים לרשות המים אלא בדק את כמות המים המסופקת בלבד, בהתאם לנתונים שקיבל ממגדל (עמ' 21, שורות 28-31 בפרוטוקול). כאמור, לדעתי כמות המים המופקת היא הכמות הרלבנטית, ולא הכמות המסופקת. מר הוכפלד התיימר אמנם להציג את כמות המים המופקת, אך הנתונים בתצהירו אינם נתמכים בראיות, והנתונים שמסר בעדותו אינם מתאימים לאלו שציין בתצהירו, ובחלקם גבוהים מנתוני מר ברקול. ועוד, בנספח טו לתצהיר (שנכתב על ידי אילן סתווי, יועצה של מגדל) נרשמו כמויות מים שונות מאלו שנרשמו ע"י רו"ח חגי ושונות מאלו שנרשמו ע"י מר הוכפלד ,על אף שמר הוכפלד אישר כי מר סתווי קיבל את הנתונים ממגדל (עמ' 35, שורות 26-30). הסברו של רו"ח חגי לפער הנ"ל היה שככל הנראה מר סתווי הוסיף לנתונים את כמות המים שמגדל רכשה ממקורות (עמ' 12, שורות 12-17 בפרוטוקול). קשה ליישב את ההדורים על פי הנתונים שבתיק בית המשפט. מכל מקום, אין די בהסבר להביא להתאמה בין נתוני רו"ח חגי לבין אלו של מר הוכפלד. מכל הסיבות שלעיל החלטתי לקבל את הנתונים שהציג מר ברקול לגבי כמות המים המופקת. עלות המים 16. סעיף 11 בחוק המים קובע כי הכללים לחישוב עלות המים "יתבססו על העלויות הממשיות של ספק המים בקשר להפקת המים ואספקתם, לרבות ריבית, בלאי והוצאות אחרות". תקנות היטלי האיזון ותקנות הענקות קובעות את אופן חישוב עלות המים (תקנה 2 בתקנות), וכן כי אין לקחת בחשבון הוצאות מערכת חלוקת המים (תקנה 2 (ג) בתקנות היטלי איזון ובתקנות הענקות). תקנה 6 בתקנות חישוב עלות המים קובעת כי "מפיק או ספק יכלול בחישוב עלות המים שלו על פי תקנות אלה, בכל מקרה, רק את ההוצאות הממשיות שהוציא בפועל לשם הפקת המים והספקתם". 17. הואיל שאין לחשב בעלויות את הוצאות החלוקה, טוענות התובעות שבהעדר נתונים מדויקים של הצנרת נהוג לראות 60% מההוצאות הוצאות הפקה ו-40% - הוצאות חלוקה. לפיכך, לשיטתן, מן הראוי להפחית מן ההכנסות רק 60% מההוצאות הנטענות. הטיעון אינו נתמך בכל ראיה (וכזכור, בדרישות התשלום ששלחו למגדל חושב השיעור המקסימאלי של היטלי האיזון, ללא הפחתת עלות מים כלשהיא). הגם שניתן להניח שקיימות הוצאות חלוקה, וגם שיש לנכות אותן מן החישוב - נדרשים לשם כך נתונים. משלא הובאו - אין לחשב על דרך האומדן. מאידך, גם את החישוב של רו"ח חגי לעלות המים לא אוכל לקבל: בדו"חות הכספיים שעליהם התבסס רו"ח חגי נערך חישוב נפרד להכנסות והוצאות מפעל המים (למשל: "נספח לדו"ח הוצאות והכנסות" לשנת 1994 (עמ' 9 בנ15/א1). על אף האמור, כלל רו"ח חגי הוצאות נוספות שלא הופיעו בנספח (עמ' 52 שורות 13-11 בפרוטוקול; עמ' 53, שורות 4-1 בפרוטוקול). הסברו (בעמ' 53 שורות 7-9) אינו מספיק. זאת ועוד, רו"ח חגי כלל בהוצאות גם את הארנונה (עמ' 25, שורות 16-15 בפרוטוקול; נספח א1 בתצהיר), על אף שמר הוכפלד העיד כי מגדל אינה משלמת ארנונה וכי העניין היה מצוי בבוררות בין מגדל למועצה המקומית (עדות הוכפלד, עמ' 36, שורות 5-11). משנשאל בחקירתו באשר לאגודת המים בשפיים, הסכים רו"ח חגי שיש לקחת בחשבון 75% מההוצאות (עמ' 56, שורות 23-31; עמ' 57, שורות 5-3 בפרוטוקול); ואישר שהוא מכיר את חוות דעתו של צפריר וינשטיין אשר חילק את העלויות ביחס של 60%-40% (עמ' 56, שורות 19-18 בפרוטוקול). אין בכך כדי לחייב חישוב לפי יחס זה בענייננו. גם אופן החישוב של רו"ח חגי איננו ברור: כך למשל, בעמ' 4 בחוות דעתו הוא מציין שעלות הפקת המים היא 796,241 ₪. ואולם, מעיון בנספח א1 בתצהיר (דו"ח עלות הפקת מים לשנת 1994), לא ברור כיצד הגיע לסכום האמור. טענתה המוצדקת של מגדל, שהמדינה לא הציגה אל מול חוות הדעת של מר חגי חוות דעת אחרת, למרות שעמדו לפניה חישובים של רו"ח ליטבינוב מטעמה לא תועיל, משהחלטתי לדחות את מסקנותיו של מר חגי. אם כן, מחד גיסא יש להפחית את העלות מן ההכנסות. מאידך גיסא, בהעדר בסיס ראייתי לחישוב של רו"ח חגי או של מר הוכפלד, ובהעדר חישוב של המדינה לעלות המים - אין לפני חישוב של הצדדים שאוכל לסמוך ידי עליו. עם זאת, ניתן ללמוד את הנתונים הרלוונטיים מנספח 1 במאזן השנתי של מגדל, שמתיחס להוצאות מפעל המים בנפרד מהוצאות אחרות (נ/15א5-1). זו הקצאת העלויות שמגדל ראתה "בזמן אמת": שנה עלות מים 1994 718,950 1995 651,288 1996 707,467 1997 870,965 1998 986,195 תשלום מיוחד 18. על פי סעיף 23 בחוק המים (כנוסחו במועדים הרלוונטיים לתובענה): "לא יפיק אדם מים ממקור מים, בין לצריכה עצמית ובין להספקה לאחרים, ולא יספק מים, בין אם הפיקם ממקור מים ובין אם קיבלם מספק אחר - אלא על פי רשיון מאת נציב המים ובהתאם לתנאי הרשיון (להלן - רשיון הפקה)". סעיף 124א בחוק המים (כנוסחו במועדים הרלוונטיים) קבע: "נציב המים רשאי להטיל תשלום מיוחד על מפיק או ספק אשר עשה אחד מאלה: "(1) הפיק או סיפק מים בכמות העולה על הכמות המותרת להפקה או להספקה בהתאם לתנאי הרשיון שקיבל או התקנות שהותקנו לפי חוק זה".... מתחשיב התובעות יש להפחית סכום של 100,000 ₪ ביחס לשנת 1998, לפי הודעתן (נספחים ז-ח לתצהיר ברקול וכן עמ' 65 בפרוטוקול). 19. מכסת המים שנקבעה למגדל ולפיה חושב התשלום המיוחד היתה 2,100,000 מ"ק לכל אחת מן השנים שבמחלוקת. מגדל סבורה שהשתלשלות האירועים שתתואר להלן מלמדת כי המכסה הנכונה היתה של 3,200,000 מ"ק, או לכל הפחות 2,616,000 מ"ק. לטענתה, בשנת 1978 היתה מכסת המים הכללית של חקלאיה 2,116,000 מ"ק לשנה. בעקבות סקר שערך משרד החקלאות הורה שר החקלאות לתכנן את הרחבת מגדל וקבע כי המכסה תעמוד על 3,200,000 מ"ק. ביום 9.7.84 ביקש השר מנציב המים להוסיף למגדל הקצאה של 500,000 מ"ק עד להשלמת התכנון. בקשתו נתקבלה, כאשר הכוונה היתה שעם השלמת התכנון תתווסף כמות מים נוספת (עד לכמות כוללת של 3,200,000 מ"ק לשנה). לאור הכוונה להגדיל בהמשך את המכסה, כונתה מכסה זו מכסה זמנית, עד אשר תושלם המכסה לשיעורה המלא, וברור היה שמדובר בהגדלת המכסה באופן קבוע. בעקבות התוספת גדלה מכסת המים של מגדל ל - 2,616,000 מ"ק לשנה כמכסה קבועה. החל משנת 1985 ועד היום מאשר משרד החקלאות לחקלאי מגדל לנטוע נטיעות לפי מכסת המים המתוקנת. לטענת מגדל, אם לא היה מדובר במכסה קבועה לא יכול היה שר החקלאות לאשר את הנטיעות. בשנת 1991 הקטינה נציבות המים את המכסה ב-500,000 מ"ק מים במסגרת קיצוץ זמני והעמידה אותו על 2,116,000 מ"ק. בשורת פגישות שהתקיימו עם נציגים מוסמכים בנציבות המים ומשרד החקלאות, הבטיחו האחרונים לפעול להשבת מכסת המים. הבטחה זו מהווה הבטחה שלטונית מחייבת אשר ניתנה על ידי מי שהיה מוסמך לתיתה ויכול למלא אחריה. בשנת 1994 הוסכם כי מגדל תקבל את המכסה שנשללה ממנה בשני שלבים, כאשר מכסה של 300,000 מ"ק תושב לאלתר, ומכסה נוספת של 200,000 תינתן כעבור שנתיים עד השלמת מפעל הקולחין. בפועל, תוספת זו לא נתקבלה בשל מגבלות שונות של חברת מקורות, וההבטחה בוצעה רק בשנת 2003, אז נקבעה מכסת מגדל לגובה 2,680,000 מ"ק. מגדל סבורה שיש לייחס את ההחלטה האחרונה אחורנית לשנים הקודמות, והטעות שנפלה במכסת המים שלה ואשר תוקנה שנים רבות לאחר מכן, לא יכולה לשמש בסיס לחיובה בקנסות של מיליוני ₪. דא עקא שתאור זה אינו נתמך בראיות ראויות: אכן, בשנת 2004 הוגדלה המכסה למגדל ל- 2,680,000 מ"ק, אך לא נאמר דבר לענין החלה רטרואקטיבית. למסקנה זו הגיע גם בית הדין לענייני מים בחיפה אשר דן בחיובה של מגדל בתשלום מיוחד בשנת הרישוי 2002 (עח"ק 626-05 שלעיל). בית הדין ציין שם גם כי עצם העובדה שמגדל לא צירפה את משרד החקלאות כמשיב לערר מונעת את בירור טענתה זו, וגם מן הטעם הזה יש לדחותה. 20. תידחה גם את הטענה החלופית של מגדל, כי הסתמכה על הבטחות שלטוניות שניתנו לה. כאלו לא הוכחו. להיפך: מנספחים ט' ו-י' לתצהיר הוכפלד עולה כי בזמן שאושרה למגדל מכסת המים הובהר שהיא זמנית עד קבלת האישור הסופי של הרחבת המושבה (הרחבה שלא בוצעה). גם בדיעבד, בנספח יב' (סיכום פגישה משנת 2000) הובהר על ידי סגן מנהל הרשות לתכנון במשרד החקלאות כי התוספת שאושרה בעבר היתה זמנית בלבד, והאמור עולה גם מנספח יד', מכתב מנהל מחוז העמקים במשרד החקלאות משנת 2000, ואף מנספח ט' לתצהיר ברקול, שם ציינה הגב' בליץ, מנהלת אגף הקצאות ורישוי, כי אושרה למגדל בעבר הקצבה זמנית בתנאי שתהייה הרחבה, ומאחר ולא היה אישור מאת הרשות לתכנון לביצוע ההרחבה, התוספת בוטלה בשנת 1991. אזורי קיצוב 21. מגדל מוסיפה וטוענת כי שטחיה אינם בגדר אזורי קיצוב, ולכן לא היתה לתובעות סמכות להורות על קצוץ בהקצאת המים. גם טענה זו דינה דחיה. בו"ע (מים) 508/08 מגדל - מושב שיתופי להתיישבות נ' מנהל הרשות הממשלתית למיום וביוב (לא פורסם, , 4.12.2008) (ת/2) נדחתה טענה דומה של מגדל. כך גם בעח"ק 626-05 שנזכר לעיל). גישה דומה ניתן לראות גם בו"ע (מים) 507/08, שם דחה בית הדין את טענת קיבוץ גינוסר כי קיצוץ מכסת המים שלו לחקלאות מהווה חריגה מסמכות הואיל ואזור בקעת גנוסר טבריה, אינו כלול בהכרזת המים (אזור קיצוב), התשכ"ד - 1963. בית הדין ציין בין היתר, כי: "על המשיב לקבוע את כמות המים המוקצית לכל מפיק, ולא רק למי שמצוי באזורי קיצוב וסמכותו לקבוע את הכמויות ברישיונות ההפקה אינה מותנית בהגדרתו של אזור ההפקה כאזור קיצוב" (שם, בפסקה 14). נימוקי ההחלטות ומסקנת בית הדין מקובלים עלי. חריגה של הצרכנים 22. סעיף 124 ד בחוק המים (כנוסחו במועדים הרלוונטיים לתובענה) קבע: "(א) ספק שהוטל עליו תשלום מיוחד, רשאי באישור נציב המים לגבות את סכום התשלום , כולו או מקצתו, מהצרכן שצרך את כמות המים אשר בגללה הוטל התשלום". בשטחה של מגדל צרכנים מפיקים, בעלי מכסה להפקת מים (וילה מלצ'ט, דרוקמן ראובן, ופיקסמן שמואל שלום). לטענת מגדל הם עושים שימוש במים שהם מקבלים ממגדל ואינם מנצלים את המכסה שלהם, ולכן יש להוסיף את מכסות המים שלהן הם זכאים למכסת המים של מגדל. לא הובאה ראיה לטענה שיש להוסיף את מכסות הצרכנים המפיקים למכסות המים של מגדל, אף לא לגובה המכסות של כל אחד מהם, ועל כן הטענה נדחית. ראוי להוסיף כי במכתב לנציבות המים מיום 14.4.1999 (אשר נשלח בעקבות דרישת הנציבות לתשלום מיוחד) הודיעה מגדל כי היא מספקת מים לצרכנים המפיקים ולמועצה המקומית, וביקשה להוסיף את הפחת שנגרם ממקור ההפקה ועד נקודת האספקה (נספח כא' בתצהיר הוכפלד), אולם לא דרשה לגבות את התשלום מהצרכנים, כאמור בסעיף 124 ד בחוק המים. 23. מגדל הוסיפה לטעון, כי המועצה המקומית מגדל צרכה חלק ממכסת המים שלה לצריכה ביתית, וידוע כי יש להפחית כמות זו מחישוב הצריכה לצורך התשלום המיוחד. יש לדחות גם טענה זו. כעולה מתקנות המים (תשלום מיוחד), תשל"ט-1978 וממכתבה של מנהלת המחלקה לצריכה עירונית (נ/2), רשאית רשות מקומית לצרוך מים לצריכה ביתית על פי הצריכה בפועל, ואין צורך בתוספת הקצבה (ראה גם סעיף 9 בכללי המים (השימוש במים באזור קיצוב), תשל"ו - 1976). מגדל אמנם הציגה מכתב של נציב המים דאז (מיום 1.9.93) שלפי האמור בו הופחת חיוב בתשלום מיוחד בשל השימוש שעשתה המועצה המקומית במים של מגדל (נ/1). ואולם המכתב מתייחס לשנת הרישוי 1991 בלבד ואינו רלוונטי לשנים נשוא התובענה. יצויין כי בעח"ק 626-05 שהובא לעיל, שבו נדונה שנת 2002, העידה העדה מטעם נציבות המים שמגדל לא חויבה בתשלום מיוחד בגין המים שהמועצה המקומית הפיקה מהבאר ועשתה בהם שימוש, כיוון שהשמוש של המועצה המקומית הוא לצרכים ביתיים ולא לחקלאות, ואילו תשלום מיוחד חל רק בגין המים שהופקו ונעשה בהם שימוש לחקלאות. מגדל לא הציגה ראיות נוספות לתמיכה בטענתה, אף לא טענה שחייבה את המועצה המקומית או שבדעתה לעשות כן. באישור נציב המים, יכולה היתה מגדל לגבות את התשלום המיוחד מהצרכן שצרך את כמות המים שבגינה הופר הרשיון, אולם בקשה מעין זו לא הוגשה. להיפך, מעדות מר הוכפלד עולה שאין אפשרות לחייב את המועצה בתשלום (עמוד 29, שורות , 22-25, ועמ' 30 שורות 1-4)). אכן, מר הוכפלד ציין בתצהירו כי: "..ככל הידוע לאגודה השימוש שעשתה המועצה המקומית במים פטור מתשלום מיוחד לפי תקנה 2ב לתקנות המים (תשלום מיוחד) תשל"ט - 1978" (סעיף 75 בתצהיר. ההדגשות הוספו - א"ש). גם אם אקבל את טענת מגדל, לא ניתן להפחית מן החישוב עבור תשלום מיוחד את צריכת המועצה המקומית, משום שהכמות שנצרכה על ידה לא הוכחה. גם כאן צריך להוסיף, כי מהנספחים שצורפו לתצהיר הוכפלד עולה כי ביום 27.10.1987 שלחה נציבות המים למגדל מכתב שלפיו לצורך אספקת מים למועצה, על המועצה להעביר חלק מהקצבתה למגדל, וכי ללא הקצבה מתאימה שתוסדר לאחר שתאושר העברה, אין למגדל הזכות לספק מים לצרכן ללא רשיון מתאים (נספח כג). רק ביום 10.2.93 ביקשה מגדל להעביר את הקצבת המים מהמועצה המקומית אליה (נספח כ"ד), אך לא הוכח כי העברה אכן אושרה. מים שנרכשו על ידי מקורות 24. טוענת מגדל בסיכומיה כי בשנת 1996 היתה בעצמה צרכן מים, של מקורות, ולכן אין לחייב בתשלום מיוחד, שכן לפי חוק המים ותקנות המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות), התשמ"ז-1987 (להלן: "תקנות התעריפים"), נציב המים רשאי להטיל תשלום מיוחד על מפיק או על ספק, אך לא ניתן לחייב צרכן של מקורות בתשלום מיוחד. בתצהירו ציין מר הוכפלד כי "האגודה מקבלת ממקורות כ-10% מסך כל המים העומדים לרשותה, הכל בהתאם לרשיון הצרכן שלה" (סעיף 81 בתצהיר), ולא התייחס באופן מיוחד לשנת 1996. עיון באחד מרשיונות ההפקה והספקה של מגדל (רשיון 1351, מספר 642/94 שצורף כנספח א' לתצהיר ברקול) לא העלה ראיה לכך. בהיעדר ראיה בדבר כמות המים שקבלה מגדל ממקורות - אין לשעות לטענה. זאת ועוד, תחשיב צריכת המים נעשה לפי חישובי מגדל. אין לדעת אם הצריכה ממקורות חושבה בהם אם לאו. על כן אני דוחה את טענות מגדל בעניין זה. 25. מגדל העלתה בסיכומיה טענות נוספות: חישוב מגמתי וחסר תום לב של המדינה, אפליה פסולה ואי סבירות שיקול הדעת, טענות חמורות מאוד, שאין להן ראיה בחומר הראיות. לסיכום 26. מגדל תשלם לתובעות תשלום מיוחד לפי הדרישה, והיטלי איזון או הענקות לפי חישוב כפי שיפורט להלן: א. תשלום מיוחד בסכום של 1,305,960.51 ₪ (לאחר הפחתת 100,000 ש"ח לפי הודעת התובעות), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. ב. היטלי איזון או הענקות יחושבו לפי הדין על פי הנתונים הבאים: עלות המים תחושב לפי סעיף ההוצאות שבמאזנים המתייחסים לאגודת המים, נספחים נ/15א5-1 (טבלה בסעיף 17 דלעיל). כמות המים המופקת תחושב כפי שנרשמה בנספחים ג1-ג5, ה1-ה5 בתצהיר ברקול (טבלה בסעיף 14 לעיל). לסכום שיתקבל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה. המדינה תואיל לערוך חישוב לפי ההנחיות שלעיל, ולהעבירו לבדיקת מגדל, תוך 15 ימים. מגדל תגיש לתיק בית המשפט, תוך 30 יום את החישוב המוסכם, או את חישוב המדינה בצרוף השגותיה לפי העניין. מגדל תישא גם בהוצאות המדינה בגין התדיינות זו ובשכר טרחתה, בסכום כולל של 75,000 ₪ בצרוף מע"מ.מים