קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיפה לרעש 85 דציבל: זוהי תביעה להכיר בליקוי שמיעה כתאונת עבודה כמחלת מקצוע, וכן בטנטון. להלן עובדות המקרה: 1. התובע יליד 3/1/1974. 2. התובע נגר במקצועו, עבד כשכיר בנגרייה מזה שנים משנת 1993. 3. התובע היה חשוף לרעש במהלך עבודתו כנגר לפחות 85 דציבל. 4. התובע עבד כ- 8 שעות ביום ואף יותר, במשך 6 ימים בשבוע. 5. התובע טוען, כי הפגיעה בשמיעתו נגרמה לו כתוצאה מחשיפתו לרעש מזיק בעבודתו, בעוד שהנתבע טוען, כי אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של התובע, אם קיים, וכי ליקוי השמיעה נגרם לתובע כתוצאה ממצב תחלואתי טבעי. מינוי מומחה רפואי 6. מטעם בית הדין מונה, כיועץ מומחה רפואי, ד"ר ראובן בן טובים, אשר מסר חוות דעת מומחה ביום 2/11/09 והשיב על שאלות הבהרה בתאריכים 11/1/10 ו-20/6/10. 7. בחוות דעת מיום 2/11/09 קבע המומחה כדלקמן: "כאמור, מדובר בעובד נגריה כ-16 שנים, ובחשיפה למינוני/ומפלסי רעש של כ-DB 85 לפחות. 3 בדיקות שמיעה התנהגותיות (אודיומטריות) בתיק רפואי זה. הראשונה כרונולוגית ממכון "חמד" - 7.9.06 - ובה נצפית פגימה גבולית בתחום תדרי הדיבור (כ-DB 20 בממוצע). ופגימה ברורה ועמוקה יותר בתחום התדרים הגבוהים (KHZ 3-8) ועם NOTCH בינות תדרי KHZ 4-8. אודיומטריה שניה ממכון רולדשטיין - 16.7.07 - אינה ברת הערכה עקב אמינות לקויה ביותר של תגובות הנבדק. ואודיומטריה אחרונה ממכון "דליה מרום" - 8.7.08 הדומה GROSSO MODO לאודיומטרית מכון "חמד", קרי, פגימה גבולית בתחום תדרי הדיבור, וניכרת ומשמעותית יותר בתחום התדרים הגבוהים. ובהתייחס לשאלות כב' ביהמ"ש: "א. פגימה משולבת/ומעורבת בשמיעה, קרי, פגימה גבולית בתחום תדרי הדיבור (כ-DB 20 בממוצע) ובולטת ועמוקה יותר בתחום התדרים הגבוהים, האופיינית ובין היתר לנזק אודיטורי מושרה רעש, וזאת ובהעדר גורמי סיכון אחרים ו/או נוספים. ..... ג. קשר גרימה ישיר. ..... ביחס לטינטון. ..... ז. אכן תסמין הטנטון תועד ברישומים/ודיווחים רפואיים חוזרים ומבסגרות רפואיות שונות, קרי, רופא א.א.ג/רופא תעסוקתי". 8. בתשובות לשאלות הבהרה מטעם ב"כ הנתבע השיב המומחה בחוות דעתו מיום 11/1/10 כדלקמן: "4,5 באודיו מכון "חמד" מ-2006 - המשולשים הפונים לכיוון ימין - הינם הולכת עצם בימין והערכים הינם: ימין - HZ 500 - DB 15] HZ 1000 - DB 19] PTA - DB 20 HZ 2000 - DB 25] שמאל - HZ 500 - DB 15] HZ 1000 - DB 20] PTA - DB 21 HZ 2000 - DB 28] וזאת וכאשר ובבדיקת השמיעה העדכנית יותר מ-2008 ממכון "מרום" ערכי הולכת העצם (ודו צדית) הינם יותר מ- DB 20. ובבדיקת סף ע"י SN10 + BERA20 הערכים הינם DB20. ולפיכך, במסקנות חוו"ד ציינתי בתשובות לשאלת כבוד ביהמ"ש - שמדובר בפגימה גבולית (כ-DB 20) ובתחום תדרי הדיבור, וזאת ובערכה כוללת של כל הבדיקות האודיו מטריות. ולפיכך, ומשום כל שפורט לעיל - אין שינוי במסקנות חוו"ד הרפואית מיום 2.11.09". 9. בתשובותיו לשאלות הבהרה נוספות מטעם ב"כ הנתבע השיב המומחה בחוות דעתו מיום 20/6/10 כדלקמן: "1. אכן, מדובר ב-DB 19.7 ולא DB 20 באוזן ימין. 2. לאו, וזאת ומיוון שב-HZ 1000 באוזן ימין, הסימון של 0 הינו סימון של הולכת אויר באוזן ימין, כאשר הולכת עצם (שהיא הרלבנטית) מסומנת במשולש (שאינו סגור בבסיסו) הופנה לימין (אוזן ימין) והינו DB 20, וכאשר המשולש הפונה לשמאל (אוזן שמאל) הינו יותר מ-DB 23. 3. לאו, ומהסיבות הבאות: א. בד"כ, עיקרה של ההמלצה לגבי נכות שמיעתית באופן כללי, ובמקרה הנדון בפרט, מבוססת על הערכת כל החומר האודיטורי הנלווה, כאשר ובדיקת השמיעה האחרונה כרונולוגית הינה הדומיננטית, וכאמור, וכנ"ל, בבדיקת השמיעה במכון "דליה מרום" ערכי תדרי הדיבור היו יותר מ-DB 20. ב. גם בבדיקת מכון "חמד" מ-2006, אוזן אחת היתה קרובה ל-DB 20 כנ"ל, והשניה כ-DB 20, כאשר ערכי ה-SRT היו DB 20/20. ג. בבדיקת סף השמיעה ע"י 10SN+BERA (שהינו אוביקטיבית מבחינת תגובת הנבדק) הערכים הינם DB 20 / DB 20. ד. המלצתי לגבי הנכות במקרה זה היתה, שילוב של תוצאת 3 בדיקות השמיעה, ערכי (SRT/PTA) ותוצאות SN10 + BERA". 10. על פי פסק הדין בתיק עב"ל 10/05 ארקדי שייביס נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 17/3/11 נקבע כי המבחן לבדיקת ירידה בשמיעה הוא מבחן הולכת עצם ולא מבחן הולכת אויר וכך קבע בית הדין הארצי בפסק הדין הנ"ל, בסעיף 6, בזו הלשון: "מבחינה רפואית, אין חולק על כך כי חשיפה לרעש מזיק, תוצאתה תהא פגיעה עצבית באוזן הפנימית ולא פגיעה הולכתית באוזן החיצונית התיכונה או הפנימית. מבחן הולכה האוויר מבטא ירידה בשמיעה, שהינה תוצאה של גורמים רבים. מבחן הולכת העצם מבטא ירידה בשמיעה שהינה תוצאה של פגיעה עצבית בלבד. לאור האמור מבחן הולכת העצם הינו מבחן עדיף בקביעת הליקוי בשמיעה, כאשר מדובר בשאלת חשיפה לרעש מזיק כגורמת לירידה בשמיעה. משאלה הדברים ולאור מבנה הסעיף ותכליתו המבואר לעיל, אין מנוס מן המסקנה כי המבחן הקובע לעניין הפחתת שמיעה בשיעור של 20 דציבלים לפחות בכל אחת מן האוזניים לפי סעיף 84א'(א)(2) הינו מבחן הולכת העצם". 11. המומחה הרפואי, ד"ר בן טובים, קבע כי על פי מבחן הולכת עצם, אזי באוזן ימין יש ירידה בשמיעה של 20 דציבל ובאוזן שמאל 23 דציבל וכי מדובר כאן בדגימה משולבת ומעורבת בשמיעה, הרי דגימה גבולית בתחום תדרי הדיבור כ-20 דציבל בממוצע ובולטת ועמוקה יותר בתחום התדרים הגבוהים, האופיינית יותר לנזק אודיטורי מושרה רעש. 12. על כן אני קובעת כי התובע סובל מליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפתו לרעש מזיק בעבודתו כנגר וכי מדובר כאן במחלת מקצוע, כאמור בחוק הביטוח הלאומי. 13. התובע רשאי להגיש לנתבע תביעה לדרגת נכות מעבודה. 14. באשר לתביעה לטנטון - אזי התובע התלונן בכל ביקוריו אצל רופא אף-אוזן-גרון, בתאריכים שבין 19/9/06 ו-16/4/07 (ב-10 ביקורים) על ליקוי שמיעה וטנטון. אין כל רישום על פגיעה בתפקוד כתוצאה מהטנטון ועל קבלת טיפול רפואי בנדון. 15. על כן, בנסיבות אלה - אין מנוס, לצערי, אלא לדחות את התביעה בגין הטנטון והיא נדחית בזאת. 16. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. חשיפה לרעשמטרד רעש