כאשר אנו באים לדון בפרשנות של חתימה על צ'ק ביטחון יש לדון בו כאילו היה חוזה. לעניין זה קבע כב' הנשיא ברק בע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמי ושות' מימון בע"מ ואח' פד נ(1) 453 כי -"הגישה של פירוש המסמך בכללותו המפנה את תשומת הלב למסמך כולו ואינה מבודדת את החתימה בלבד, נראית לי ראויה... גישה זו מגשימה את התכלית המונחת ביסוד ההוראה שבפקודה. תכלית זו הינה להגשים את הציפיות הסבירות של אוחז השטר... גישה זו תואמת את הדין הכללי. שטר הוא חוזה וחוזה יש לפרש מתוך עיון בכל חלקיו. אין מפרשים חוזה תוך התמקדות בסעיף אחד או במילה אחת בלבד. המפרש חלק מהחוזה מפרש את החוזה כולו" (עמ' 472-473) מוסיף הנשיא ברק וקובע -"הגישה הראויה לפירוש חתימתו של אדם "בתור" מורשה היא זו הבוחנת את השטר בשלמותו... האם ניתן להיזדקק לנסיבות חיצוניות אלה בפרשנות החתימה המצויה בשטר? בענין זה יש להבחין בין צד קרוב בשטר ולבין צד רחוק בשטר. בין צדדים קרובים - כלומר צדדים אשר ביניהם עסקת יסוד - אין מניעה מהתחשבות בנסיבות החיצוניות בפרשנות החתימה על השטר... לעומת זאת בין הצדדים רחוקים - כלומר הצדדים אשר אין ביניהם עסקת יסוד - חזות השטר היא המקור לפרשנות, ואין לפנות לנסיבות החיצוניות. ביסוד הבחנה זו עומדת המדיניות המשפטית המשמשת בסיס לדיני השטרות. על פיה צד רחוק רשאי לסמוך על חזור השטר" (עמ' 474) קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה על צ'ק ביטחון: 1. מדובר בשתי בקשות שהגיש התובע לביצוע שני שטרות: האחד על סך של 40,000 ₪ כנגד הנתבע 1 והשני על סך של 70,000 ₪ כנגד הנתבעת 2. הוגשו התנגדויות לביצוע שני השטרות הנ"ל, ההתנגדויות התקבלו והתקיימו הוכחות. 2. תיק אזרחי 2520/99: בתיק זה מדובר בשיק על סך של 40,000 ₪ שנתן הנתבע 1 לפקודתו של אלי גזית, ע.ת.2. בעניינו של שיק זה הוגש תצהיר העדות הראשית של הנתבע וב"כ התובע וויתר על חקירתו של המצהיר. בתצהיר עצמו טוען הנתבע כי השיק נמשך על ידו לבקשת אחיו, חאדר אלשייך, ע.ה.1, אשר טיפל בעניינה של חברה בשם "א.א. אבני הנגב 1997 בע"מ". עוד טוען הנתבע כי השיק ניתן כשיק לביטחון והוא מפנה בעניין זה לתצהירו של אחיו חאדר. עוד טוען הנתבע בסעיף 5 לתצהירו כי מתצהיר אחיו עולות טענות מסויימות. בסעיף 6 לתצהירו טוען הנתבע שלא קיבל תמורה כנגד השיק. כאשר הסכים ב"כ התובע לקבלת תצהירו של הנתבע, הוא סייג את הסכמתו בכך שהוא מתנגד לכל עדות שמיעה. מניתוח התצהיר עולה כי טענות ההגנה האמורות בסעיפים 4 ו-5 לתצהיר הן כולן עדות שמיעה ומפנות לתצהירו של אחר. תצהיר כזה לאו תצהיר הוא, מאחר והמצהיר חיבי להצהיר על עובדות הידועות לו אישית, ולכן הטענות האמורות בסעיפים 4 ו-5 לתצהירו של הנתבע אינן יכולות לשמש כראיה כדין עדות שמיעה. באשר לטענה בסעיף 6 לתצהיר, טוען הנתבע שהוא לא קיבל תמורה כנגד השיק. אולם, בסעיף 3 הוא מסביר שהוא משך את השיק לבקשת אחיו חאדר אלשייך אשר טיפל בענייניה של החברה הנ"ל, שהיא חברה משפחתית. הסבר זה, מלמד על כך, שמדובר בשטר טובה אשר לא היתה כל כוונה למושך אותו לקבל תמורה לעצמו כנגד השטר. מכיוון שכך, עומד תצהירו של הנתבע כתצהיר שאין בו הגנה. מר חאדר אלשייך בתצהירו טוען מספר טענות הגנה גם בקשר לשיק זה. הוא טוען שהשיק נמשך על ידי יחיא אלשייך כשיק לביטחון להבטחת התחייבויות חברה א.א. אבני הנגב 1997 בע"מ, כלפי מר גזית. בהסכם זה מדובר ביסוד וניהול חברה חדשה. לא מצאתי בהסכם זה כל איזכור לשיק ביטחון שנותן צד זה או אחר למשנהו וטבעי הדבר שכאשר ניתן שיק לביטחון להבטחת התחייבות החברה הנ"ל כלפי אלי גזית, שעניין זה יבוא לידי ביטוי בהסכם שבין הצדדים, אלא שכאמור אין זכר לשיק הביטחון בהסכם ולכן אני דוחה טענה זו. עוד טוען מר חאדר אלשייך שהתובע לא נתן שום תמורה כנגד השיק לאלי גזית. לעומתו העיד אלי גזית שאחיו, רמי גואטה ז"ל, נתן לו תמורה כנגד השיק ובכך סתר את טענתו של מר חאדר אלשייך. אמנם, מר גזית לא המציא מסמכים התומכים בטענת התמורה, וכאשר בית-המשפט בא להכריע על סמך עדות יחידה במשפט אזרחי עליו להזהיר עצמו ולהראות מדוע בחר להסתמך על דברי אותו עד. לאחר ששמעתי את העדויות השתכנעתי שעדותו של חאדר אלשייך היתה ברובה עדות שקר. מר אלייך העיד בתחילה שהשיק על סך 70,000 ₪ נמסר על החלק. רק לאחר שעומת אל מול צילום של העתק השיק מפנקסיו שינה את גרסתו. בנוסף, מעדותו של אותו עד בעמ' 9 לפרוטוקול אני למד כי כונתו של מר אלשייך היתה כוונת מרמה במשיכת השיק על סך 70,000 ₪ ומלכתחילה לא התכוון לפרוע אותו. כאשר הוא מתבקש להגיב לדברי אחיו, אדם, לפיהם אמר לו העד שהוא נתן לאלי גזית שיק על סך 70,000 ₪, הוא בוחר לומר שדברים אלה אינם נכונים. כל עדותו של מר אלשייך היתה רצופה התחמקויות והיסוסים, ולכן אני מעדיף את עדותו של מר גזית אשר היתה רהוטה יותר ולא היו בה סתירות מהותיות. אמנם טוען ב"כ הנתבעים כי קיימת סתירה בין אמירתו של מר גזית בתצהירו כאילו קיבל את השיקים כביטחון לכספים שנתן לחברה הנ"ל, בקשר עם הצטרפותו כשותף למפעל, לבין דבריו בעדותו שם אמר שקיבל את השיקים כנגד הלוואה שנתן לאדם אלשייך, אולם מעיון בפרוטוקול על למד כי מר גזית אומר שנתן לאדם אלשייך כספים שהיו חסרים לו כדי להמשיך ולתפעל את מפעל הבלוקים. דברים אלה, קשורים זה בזה, ועניין השותפות איננו מהותי, לפיכך, אני מעדיף את עדותו של מר גזית על עדותו של מר אלשייך. לאור האמור, לאחר שנדחו כל טענות ההגנה באשר לתיק זה, הרי שאני מקבל את התביעה באשר לשיק על סך 40,000 ₪. 3. תיק אזרחי 2519/99 כאן נתבעת הנתבעת 2 על פי שיק בסך של 70,000 ₪. בעניין זה, טען מר חאדר אלשייך, מנהל הנתבעת, את טענות ההגנה כדלקמן: לטענתו, ניתן השיק לאלי גזית כשיק לביטחון במסגרת התקשרות עמו לרכישת צמיגים. טענה זו אינה יכולה לעמוד מאחר והוכח כי היקף העסקים שהיה בין אלי גזית לבין החברה בנושא הצמיגים היה אלפי שקלים בודדים לשנה. היקף כזה של עסקים אינו מצדיק שיק בטחון בסך של 70,000 ₪ ולכן גרסה זו אינה סבירה. במהלך עדותו ציין העד חאדר אלשייך כי השיק נמסר על החלק. כאשר הוא עומת אל מול צילום העתק השיק אשר הוגש וסומן נ/4 חזר בו מטענתו אך ציין שאינו יודע מי כתב את הדברים על גבי השיק, הוא או אחיו אדם. דבריו אלה של העד הם דברי שקר ונאמרו רק כאשר לחצה של החקירה הנגדית גבר עליו. טענת הגנה נוספת היא שמדובר בשיק לביטחון לפרעון כל יתרת חוב שתחוב הנתבעת כלפי מר גזי. לטענתו הנתבעת אינה חיבת למר גזית דבר ולכן לא מתקיים התנאי לפרעון. טענה זו אינה עומדת אל מול גרסתו של מר אלשייך בתצהירו השני נ/2 שממנו אני למד שהיה חוב שהיתה חייבת הנתבעת למר גזית וניתן פסק-דין כנגדה בעניין זה ופסק-הדין שולם ביום 19.01.01 כלומר כשנה אחרי שנערך תצהיר העדות הראשית של מר חאדר אלשייך שבו הוא טוען שלא קיים חוב כזה. מעבר לחוסר האמינות בשל השקרים המתגלים, הרי שכבר קבעתי שהיקף העסקים של הנתבעת עם מר גזית לא היה כזה שהיה בו כדי להצדיק שיק ביטחון בסך של 70,000 ₪. טוען מר אלשייך בנוסף כי רשם על השיק "לביטחון", כדי להדגיש שהשיק ניתן על תנאי. אולם, המילה לביטחון נמחקה וחתימת ידו של מר אלשייך מופיעה ליד המחיקה. טענת ההגנה המרכזית היא שהשיק אינו חתום על ידי המבקשת כדין. אכן, נכון הדבר, שהשיק אשר היה שייך לנתבעת נושא חותמות של חברה אחרת בשם "אלשייך הנדסה בע"מ". בתחילת עדותו מר אלשייך מיתמם ואומר שאותה חברה אינה חברה שלו, הוא לא יודע למי היא שייכת. לאחר מכן, הוא אומר שזו חברה ישנה של המשפחה ומאשר שבחתימת המשיכה מופיעה חתימת היד שלו. הוא טוען כי, לא שם חותמת של הנתבעת כי לא התכוון לשים חותמת, למרות שהוא יודע שכאשר הנתבעת רוצה למשוך שיק היא צריכה לשים חותמת שלה בתוספת לחתימת יד אישית שלו. על כוונתו של מר אלשייך במשיכת השיק ניתן ללמוד מדבריו המפורשים "אני התכוונתי לערוב לחובות שלנו כלפיו בחברת הצמיגים". (ראה עמ' 9 לפרוטוקול). כאשר אנו באים לדון בפרשנות של שיק יש לדון בו כאילו היה חוזה. לעניין זה קבע כב' הנשיא ברק בע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמי ושות' מימון בע"מ ואח' פד נ(1) 453 כי - "הגישה של פירוש המסמך בכללותו המפנה את תשומת הלב למסמך כולו ואינה מבודדת את החתימה בלבד, נראית לי ראויה... גישה זו מגשימה את התכלית המונחת ביסוד ההוראה שבפקודה. תכלית זו הינה להגשים את הציפיות הסבירות של אוחז השטר... גישה זו תואמת את הדין הכללי. שטר הוא חוזה וחוזה יש לפרש מתוך עיון בכל חלקיו. אין מפרשים חוזה תוך התמקדות בסעיף אחד או במילה אחת בלבד. המפרש חלק מהחוזה מפרש את החוזה כולו" (עמ' 472-473) מוסיף הנשיא ברק וקובע - "הגישה הראויה לפירוש חתימתו של אדם "בתור" מורשה היא זו הבוחנת את השטר בשלמותו... האם ניתן להיזדקק לנסיבות חיצוניות אלה בפרשנות החתימה המצויה בשטר? בענין זה יש להבחין בין צד קרוב בשטר ולבין צד רחוק בשטר. בין צדדים קרובים - כלומר צדדים אשר ביניהם עסקת יסוד - אין מניעה מהתחשבות בנסיבות החיצוניות בפרשנות החתימה על השטר... לעומת זאת בין הצדדים רחוקים - כלומר הצדדים אשר אין ביניהם עסקת יסוד - חזות השטר היא המקור לפרשנות, ואין לפנות לנסיבות החיצוניות. ביסוד הבחנה זו עומדת המדיניות המשפטית המשמשת בסיס לדיני השטרות. על פיה צד רחוק רשאי לסמוך על חזור השטר" (עמ' 474) (הדגשה שלי א.י.) אין ספק שמר חאדר אלשייך כמנהל התובעת מעיד כאן כצד קרוב בשטר. הכוונה שהוא מייחס לעצמו באופן אישי, יש לייחס אותה לנתבעת, מכיוון שהשיק שייך לחברה הנתבעת ומר אלשייך כאשר כתב את השיק, פעל כאורגן של הנתבעת ולא באופן אישי. לכן, המסקנה היא שהכוונה הברורה העולה מדבריו של מר אלשייך שהוא התכוון לערוב לחובות כלפי חברת הצמיגים מלמדים במפורש כי כוונת הנתבעת היתה לערוב לחוב. אם הכוונה היתה לערוב לחוב כלפי חברת הצמיגים הרי שאז לא ברור מדוע נעשה השיק לפקודת חברה שאינה קשורה לחברת הצמיגים, אלא לחברה הקשורה למשפחת אלשייך. מר גזית מסביר כי הוא דרש שכך יהיה כדי שיהיה לו צד נוסף לשטר ממנו יוכל להפרע. אם מלכתחילה היתה כוונה לערוב לחוב כלפי חברת הצמיגים הרי שהשיק היה צריך להיות לפקודתה, מאחר ולא נעשה כך הרי שנראה שגרסתו של מר גזית סבירה יותר מגרסתו של מר אלשייך. אמנם, החתימה היא יסוד מיסודות השטר, אולם כפי שמציין כב' הנשיא ברק, היא אינה חזות הכל ויש לפרש את השטר תוך הזקקות לנסיבות קיצוניות כאשר מדור בצדדים קרובים לאותו שטר. מסקנתי היא: שכוונת הנתבעת היתה אכן לערוב לחוב, אלא שמדובר בחוב אחר מהנטען על ידה, כלומר מדובר בחוב של אדם אלשייך למר גזית. אין ראיה שהשיק נמסר לרמי גואטה ז"ל לאחר שחולל וזאת כאשר עדותו של מר גזית הפוכה מגרסה זו וכפי שאמרתי אני מעדיף את גרסתו של מר גזית על גרסתו של מר אלשייך. אמנם, על גבי השטר ישנם פגמים כמו חותמות שאינן תואמות את החברה בעלת השטר, אולם עניין זה שולל אחיזה כשורה אך אינו שולל אחיזה בעד ערך ועדותו של מר גזית בדבר מתן התמורה על ידי אחיו המנוח - לא נסתרה. משנדחו כל טענות ההגנה של הנתבעת אין מנוס מקבלת התביעה גם בגין השיק על סך 70,000 ₪. 4. סיכומו של דבר אני מחייב את מר יחיא אלשייך לשלם לתובע סך של 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום שהיה מיועד לפרעון השיק - 05.10.98, וד תלשלום המלא בפועל. כמו-כן, אני מחייב את מר יחיא אלשייך לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 שח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 70,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום שהיה מיועד לפרעון השיק - 30.10.98, ועד לתשלום המלא בפועל. כמו-כן, אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.שיקיםמסמכים