טעות מומחה חשבונאי

במספר פסקי דין של בית המשפט העליון נאמר, לא תמיד במפורש, כי די בטעות אחת של מומחה חשבונאי, הבא לבסס טענה נגד חוב בחשבון בנק, כדי להביא לאבדן ערכה של חוות דעתו; ככל הנראה הכוונה היא לטעות מהותית או קונצפטואלית ע"א 424/86 נאות מרינה בת ים בע"מ ואח' נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"י מג2 עמ' 355 בעמ' 389; רע"א 564/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. טוביה מלקולם ואח', פד"י מד1 עמ' 485; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133 ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק) נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' פד"י נו6 עמ' 493 בעמ' 519, 520 ]. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות מומחה חשבונאי: בתביעה שהוגשה על ידי הבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] ב"סדר דין מקוצר", ניתנה רשות להתגונן לנתבעים 1 ו 3 עד 6 [ להלן:"הנתבעים" ] בשני נושאים: האחד, כללי לכל הנתבעים, נוגע לחשבונות החברות נתבעת 1 [ להלן: "מנו מערכות" ] ונתבעת מס' 2, המצויה בפרוק [ להלן: "מחיצות גבס" ]; חשבונות אלה, שבגין היותם ביתרת חובה שאינה במחלוקת הוגשה התביעה, חויבו לטענת הנתבעים בריביות חריגות שלא כדין ובעמלות הקצאת אשראי שלא לצורך, לאור כך שאלמלא חויב החשבון בריבית כנ"ל, לא היה צורך בהקצאות האשראי האמורות. קיזוז נזקי התובעות מחיובים אלה מאיין, לטענת הנתבעים את החובות לבנק. הנושא השני נוגע לנתבע מס' 5, מר דוד מנו [ להלן:" דוד" ] הנתבע על פי ערבות שחתם לטובת מחיצות גבס, לרבות טופס "הודעה לערב", נספחים ד' עד ו' לתצהירה של עובדת הבנק הגב' יעל דרורי [ לשעבר מהצרי; להלן: "כתב הערבות" ]; לטענת דוד בתצהירו, החתימות על גבי כתב הערבות אינן חתימותיו והוא לא התחייב כערב לחובות מחיצות גבס או לכל גורם אחר מהנתבעים. בסופו של יום, ביססו הנתבעים את טענותיהם לקיזוז נזקיהם מהבנק עקב פעולותיו על חוות דעתה של המומחית מטעמם רו"ח הגב' סיגל גרינבוים [ להלן: "סיגל" ] אשר ביצעה בדיקת חשבונות הבנק של מערכות ומחיצות גבס. ככל שהגנת הנתבעים מתבססת על חוות דעתה של סיגל, אין לה בסיס מוצק ואין חוות דעתה של סיגל מסייעת להם. מספר טעויות בולטות בחישוביה של סיגל עולות מחקירתה הנגדית. ראשית, קונספטואלית, לא ברור מדוע לצורך חישוביה איחדה סיגל את חשבונותיהן של שתי החברות, מערכות ומחיצות גבס, לכלל חשבון אחד, שבמסגרתו ביטלה וזיכתה חיובים [ חישובית תיאורטית - ראה עמ' 3 ו 4 לחוות דעתה ], . מדובר בשתי חברות, אשר להן ולנתבעת מס' 3 [ להלן: "מנו מחיצות" ] מאזנים נפרדים; בעבר הייתה קיימת רק חברה אחת, אך פיצול העסקים של משפחת מנו, הביא אותם להחלטה לפצל את עסקי האחת לשתי חברות;בני משפחת מנו [ הם הנתבעים הערבים ובעלי עניין בחברות השונות, ראה עדות סיגל בעמ' 2 לפרוטוקול 23.9.09 (להלן: "הפרוטוקול") בשורות 9, 10 ] מגלים רצון עז לפצל את עסקיהם לחברות שונות בשמות שונים, מן הסתם, כטוב בעיניהם ולצרכיהם, ולא ניתן להתעלם מצורת ניהול זו, כאשר לפתע מתברר כי לעניין מסוים כמו במקרה זה, נוח יותר יהיה להביא ל"איחוד משפחות" של החברות הנ"ל, ובהעדר כל בסיס משפטי לפעולה כזו [ ראה עדות נתבע מס' 6 בעמ' 6 - 7 לפרוטוקול ]. במספר פסקי דין של בית המשפט העליון נאמר, לא תמיד במפורש, כי די בטעות אחת של מומחה חשבונאי, הבא לבסס טענה נגד חוב בחשבון בנק, כדי להביא לאבדן ערכה של חוות דעתו; ככל הנראה הכוונה היא לטעות מהותית או קונצפטואלית [ ע"א 424/86 נאות מרינה בת ים בע"מ ואח' נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"י מג2 עמ' 355 בעמ' 389; רע"א 564/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. טוביה מלקולם ואח', פד"י מד1 עמ' 485; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133 וכן ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק) נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' פד"י נו6 עמ' 493 בעמ' 519, 520 ]. אופייה המרומז של ההלכה הנ"ל הביאני לראות בה מעין "סברה הלכתית" וכך כיניתי אותה במספר החלטות ופסקי דין שניתנו על ידי [ ראה לדוגמא: תא"ק 17520/07 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. מרק פולני פולק ואח'], דבר שלא מנע ממני לקבל אותה במלואה, כפי המפורט שם ובהחלטותיי האחרות וכמשתמע מהפסיקה הנ"ל. מכל מקום, כפי שייראה להלן, אין מדובר בטעות אחת ויחידה [ גם אם משמעותית ביותר מבחינת התפיסה ] של סיגל. סיגל מודה כי היא לא התייחסה כלל בגדר חישוביה לחשבון מס' 449957 שהוא אחד החשבונות שנוהלו על ידי מנו מערכות ואופס רק ביום 23.8.06 בהפקדה שבוצעה על ידי נתבע מס' 4, שכיסתה את יתרת החובה באותו חשבון בסכום של 64,844.16 ₪, כפי דף החשבון שצורף לכתב התביעה [ ראה לעניין אי ההתחשבות בחשבון זה דבריה של סיגל בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 5 ו 8 ודברי נתבע מס' 6 בעמ' 7 שורה 9 ]; ניתן להניח שגם בחשבון זה בוצעו פעולות רבות בסכומים לא מבוטלים, אך אלה לא באו לידי ביטוי בחישוביה של סיגל ובשחזור החשבונות של הנתבעות 1, 2 לכדי חשבון מאוחד. עניין אחר הוא שסיגל "ביטלה" במסגרת חישובי החיובים והזיכויים שלה את הפקדונות הכספיים של החברות, מכך שריבית הזכות עליהן הייתה נמוכה מריבית החובה בחשבון, והוא עניין שלכאורה ראוי לעשות בחישוב ממן זה; אלא לנתבעות 1, 2 היו גם ערבויות בנקאיות וסיגל אינה יודעת, ולעניין זה חוסר ידיעתה פוגע בחוות דעתה, אם הפקדונות הנ"ל שימשו כבטוחה לאותן ערבויות, שאם כן, לא ניתן היה לבטלן, תיאורטית/חישובית אפילו הייתה הריבית עליהן נמוכה כאמור [ עדות סיגל בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 13 עד 16 ]. די בדברים אלה כדי לקבוע כי הגנת הנתבעים, בשלב זה בלא להתייחס לטענות דוד, אין בה ממש. קשה מעט יותר לקביעה הוא עניינו של דוד. לפי עדותו, אין הוא חתום על כתב הערבות; עדות כזו, אם תתקבל, ולכאורה לא נסתרה מעצמה, עומדת בסתירה מוחלטת לעדותה של הגב' יעל דרורי, פקידת הבנק. זו אישרה את חתימתו של דוד בפניה על גבי כתב הערבות; אם נכונים דברי דוד, הרי שחתימתו זויפה [ על ידי מי ? ] והגב' דרורי משקרת הן בעדותה והן בהצהרתה על גבי כתב הערבות. הגב' דרורי כמובן אינה יכולה לזכור את דוד מכלל האנשים שחתמו בפניה אולם בתצהירה שלא נסתר בחקירה הנגדית, עומדת היא על דעתה שאם אישרה את החתימה, משמע האיש חתם בפניה [ ראה עדותה של יעל דרורי בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון ביום 8.2.09 שורות 10 עד 16 ]. מבין שני הגורמים הנ"ל, ברור שהאינטרס הגדול יותר שלא לומר את האמת הוא של דוד, אך אין בכך כדי להעמיד את עדותו בספק רק בגלל זאת. "נטל השכנוע" להוכחת חתימתו של דוד מוטל על הבנק [ ראה קדמי, "על הראיות" חלק ג' עמ' ; למשמעות המושג "נטל השכנוע" ראה ע"א 6160/99 נתן דרוקמן ואח' נ. בית החולים "לניאדו" ואח' פד"י נה3 עמ' 117 ]. אילו עמדו בפני רק עדותם של דוד ושל הגב' דרורי, הייתי מתקשה לקבוע שהבנק עמד בהרמת נטל השכנוע, למרות שאני מאמין יותר לדבריה של הגב' דרורי מאשר לאלה של דוד. יחד עם זאת יש ראיות נוספות שניתן להסיק מהן מסקנות. דוד הביא לתמיכה בעמדתו את הגרפולוג מר מרדכי שרם [ להלן: "הגרפולוג" ] אשר מסר חוות דעת לפיה החתימה על כתב הערבות [ להלן: "חתימת המחלוקת" ] אינה של דוד. איני רוצה, מחמת כבודו של הגרפולוג, להתייחס לחוסר ניסיונו וחוסר מקצועיותו בהרחבה. די שאציין כי חוות הדעת אינה מציינת כל בדיקה שנעשתה, לבד מבדיקה צורנית להשוואה בין חתימת המחלוקת, ובין שלשה מסמכים נוספים, שאכן החתימה עליהם אינה דומה לחתימת המחלוקת. אלא שדברים אלה אינם מסייעים לדוד, נהפוך הוא; בחינת שלשת המסמכים מצביעה על כך שהחתימה על כל אחד מהם שונה זו מזו, בנוסף להיותה שונה מחתימת המחלוקת; יתר על כן, הן גם שונות מחתימתו של דוד על תצהירו; זאת ועוד, תצהירו של דור נחתם ביום 6.4.09; אחד ממסמכי ההשוואה של הגרפולוג הן חתימות של דוד שנחתמו בפניו ביום 17.3.09 והדמיון בינן לבי החתימה שעל גבי התצהיר אינו גדול והן שונות לחלוטין מחתימתו של דוד על גבי התצהיר שהוגש על ידיו בבקשת הרשות להתגונן. עניין לנו אם כן באדם המשנה את חתימותיו חדשות לבקרים, ולא ניתן כל הסבר לשינויים אלה; החשד הוא כי מדובר באדם המעדיף לחתום באופן שיאפשר לו לטעון בשלבים אחרים כי חתימה זו או אחרת אינה זהה לחתימתו האוטנטית. עצם עובדת קיומו של השוני בין החתימות השונות, לרבות השוני בין החתימות שנחתמו במועדים סמוכים, יש בו כדי לגרום לי להעדיף את עדותה, חסרת האינטרס המובהק של הגב', יעל דרורי על זו של דוד ועל כן אני קובע כי דוד חתם על כתב הערבות וחב כלפי הבנק כפי הנתבע ממנו בכתב התביעה. התביעה מתקבלת; הנתבעים ישלמו לבנק התובע את הסכומים המפורטים בכתב התביעה, וכן ריבית כמפורט שם, והבנק יוכל להגיש פסיקתא מתאימה לעניין זה. כמו כן ישלמו הנתבעים לבנק את הוצאות התביעה בצרוף ריבית והצמדה כדין ושכ"ט עו"ד הבנק בסך של -.50,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין; חלקו של נתבע 5 בסכומים אלה, הדדית לשאר הנתבעים, יהיה יחסית לחלקו בכלל החוב. הנתבעים כולם ביחד מחד והבנק מאידך, ישלמו סכום של -.2,000 ₪ הוצאות לאוצר המדינה בצרוף ריבית והצמדה כדין, לאור האמור בפרוטוקול הדיון וההחלטה מיום 8.2.09. מומחה