בעתירה טוענים העותרים כי על פי תוכניות סטטוטוריות שונות החלות על השטח ועל מקרקעין שבקירבתו, אין מניעה בפני תוכנית חדשה שלפיה ייעודו של השטח יהיה לתעשיה. כמו כן גורסים העותרים כי קיים מחסור בשטחי קרקע לתעשיה באזור המרכז ועל כן יש הצדקה עניינית לתוכנית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ייעוד קרקע לתעשיה: 1. עתירה זו מהווה דוגמה לאחד מאותם מקרים בהם מבקשים להפוך את בית המשפט לעניינים מינהליים למוסד תכנון עליון. 2. העותרים הינם חוכרים לדורות של חלקות קרקע המצויות בגוש 3782, אשר שיטחן הכולל כ - 204 דונם (להלן - "השטח"). בשנת 1994 יזמו העותרים הכנתה של תוכנית שסומנה בר/בת231/ (להלן - "התוכנית"), בהתאם לחוק הליכי תכנון ובניה (הוראת שעה), התש"ן - 1990 (להלן - "חוק הול"ל"). בתוכנית נקבע כי ייעודו של השטח יהיה לתעשיה. השטח מצוי בצמוד למפעל "פרדס" למוצרי הדר וליד בית אריזה של חברה אחרת. בקירבת מקום נמצאת תחנת רכבת. מדובר באיזור חקלאי בין הערים רחובות ויבנה. העתירה הנוכחית מכוונת נגד החלטתה של המשיבה מיום 25.10.2000 בה הוחלט לדחות את התוכנית. העתירה דנא הינה עתירתם השנייה של העותרים בנוגע לתוכנית. בעתירה הקודמת (עת"מ 1034/00) השיגו העותרים על החלטתה של המשיבה מיום 5.1.2000, שאף בה נקבע שאין מקום לקבל את התוכנית. העתירה הקודמת הסתיימה בפסק דין שניתן על ידי ביום 29.6.2000. באותו הליך קיבלו הצדדים את הצעתי, כי העתירה תימחק ועניינה של התוכנית יובא לדיון חוזר בפני המשיבה. ההחלטה נשוא העתירה הנוכחית מיום 25.10.2000 נתקבלה על ידי המשיבה בדיון החוזר. 3. לפני שאפנה לטענות השונות אעיר שתי הערות בעלות אופי מיקדמי: (א) חוק הול"ל, למעט סעיפים מסוימים, פקע ביום 30.4.1995, לפי האמור בסעיף 10 שבו. אולם, באותו סעיף אף נקבע, כי תוכנית שהדיון בה החל לפני מועד הפקיעה - ימשיכו הוראות החוק לחול לגביה. זהו, כפי הנראה, ההסבר כיצד חוק שפקע ממשיך להיות בעל נפקות. (ב) העתירה הוגשה ביום 27.12.2000, היינו, זמן קצר לאחר כניסתו לתוקף של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000. תחום סמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים בכל הנוגע לעתירות מינהליות נקבע בתוספת הראשונה לחוק. בפרט 10 של התוספת, העוסק בנושא של תכנון ובנייה, נאמר כי הסמכות היא לגבי "עניני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965-, למעט...". מאחר ולא הועלתה על ידי המשיבה טענה באשר לסמכותו של בית-משפט זה כבית משפט לעניינים מינהליים בעניין העתירה, איני רואה צורך להיזקק לשאלה מיוזמתי. במאמר מוסגר אומר כי טוב עשתה המשיבה שלא העלתה טענה בעניין. 4. בהחלטה של המשיבה מיום 25.10.2000 לדחות את התוכנית נאמר, בין היתר, כדלקמן: "1. הועדה רואה באזור המבוקש אזור נוף כפרי פתוח בדרום המחוז כקבוע בת.מ.מ21/3/ המופקדת ואינה סבורה כי המיקום המוצע, היקף השטח לשינוי היעוד המבוקש, והיקפי הבניה המבוקשים לתעשיה ראוים במקום זה. 2. מיקום אזור תעשיה במקום המבוקש עלול ליצור בעיות תחבורתיות קשות בשל הצורך במעבר דו-מפלסי בין דרך לרכבת ומחלף במקום, מה עוד שכביש 410 ותוואי הרכבת סמוכים האחד לשני. 3. ...". בסיומה של ההחלטה הוספה הערה ולפיה, אם היזם יבקש להרחיב את המפעל הקיים [כנראה הכוונה למפעל "פרדס" - א.ג.] ואם יוכיח כי השטח המיועד כיום לתעשיה אינו מספיק "הוא יוכל לערוך תכנית חדשה בסמכות הועדה המחוזית, בשטח סביר להרחבת המגרש הקיים לתעשיה". 5. בעתירה טוענים העותרים כי על פי תוכניות סטטוטוריות שונות החלות על השטח ועל מקרקעין שבקירבתו, אין מניעה בפני תוכנית חדשה שלפיה ייעודו של השטח יהיה לתעשיה. כמו כן גורסים העותרים כי קיים מחסור בשטחי קרקע לתעשיה באזור המרכז ועל כן יש הצדקה עניינית לתוכנית. בהקשר זה הם מפנים לדו"ח מסוים של משרדי ממשלה המצביע על כך כי צפוי בעתיד מחסור בשטחי תעשיה. בצד הטענות האמורות אף נטען, כי נפלו פגמים דיוניים שונים: בזימון שנשלח לחברי המשיבה נאמר, כי הם מוזמנים לדיון בתוכנית שמספרה 221, בעוד שהתוכנית הרלוונטית מסומנת כתוכנית 231. זאת ועוד, המשתתפים חשבו שמדובר בישיבה שתדון בהתנגדויות לתוכנית, ואילו הדיון מיועד היה למטרה אחרת - האם יש מקום לקבל את התוכנית. בנוסף ניטען כי נפלו פגמים באשר לזהות חבריה של המשיבה שנטלו חלק בישיבה מיום 25.10.2000. תחילה אתייחס לטענות כנגד שיקול דעתה של המשיבה ולאחר מכן אדון בפגמים הדיוניים. 6. אין צורך לפרט את כל התוכניות החלות על השטח ועל שטחים סמוכים. אזכיר שתי תוכניות בלבד והן תוכנית המיתאר המחוזית שבתוקף, הידועה כתמ"מ3/, ותוכנית המיתאר המחוזית הנמצאת בשלב של שמיעת התנגדויות בעקבות הפקדה, ואשר סימונה הוא תמ"מ21/3/. על פי תמ"מ3/ מצוי השטח בתחום המסומן כ"מרכז שירותים כפרי". על פי ההגדרה שבאותה תוכנית איזור כזה מיועד להקמת בנינים ומוסדות שמטרתם "לספק לקבוצת ישובים כפריים שרותי מינהל, בריאות, תברואה, חנוך ותרבות, מסחר, מלאכה, תעשייה והחסנה ושרותים חקלאיים". מהגדרה זו עולה, כי אף אם במקום אפשרי לבנות מבנים המיועדים לתעשיה, הרי מדובר בתעשיה שחייבת להיות קשורה בישובים הכפריים שבסביבה. אין בשום מקום טענה כי זו אכן המטרה המוגבלת של הייעוד המוצע לתעשיה. ברור כי עמדת המשיבה היא שהשטח וייעודו, במיוחד לאור גודלו, חורג מן המסגרת של מרכז שירותים כפרי. לא הוצג שום טעם שיצדיק התערבות בשיקול הדעת של המשיבה בנקודה זו. על פי תמ"מ21/3/, היא תוכנית המיתאר המחוזית הנמצאת בהפקדה, מצוי השטח בתחום של איזור נוף כפרי. אכן, הוגשו התנגדויות בעניין זה, אשר טרם הוחלט בהן. המשיבה רשאית הייתה להתחשב בתוכנית המופקדת. בהקשר זה טוענים העותרים כי בתמ"מ21/3/ אין התייחסות למצב הקיים, כלומר לעובדה שבקירבת השטח מצוי המפעל של "פרדס" וכן בית האריזה. לכך הם מוסיפים כי על פי תמ"מ21/3/ אין מניעה לקבוע ייעוד לתעשיה, אם מדובר בשטח שנמצא בצמוד לאיזור תעשיה קיים. לטענתם, זה אכן המצב, שהרי השטח מצוי בצמוד למפעל "פרדס". בנוסף מפנים העותרים להוראה שבסעיף 4(א1)(2) לחוק הול"ל בה נקבע, כי המשיבה מוסמכת להחליט בדבר אישור תוכנית "שענינה ייעוד שטח לתעשיה לשם הרחבת אזור תעשיה קיים". התשובה הפשוטה והברורה למהלך הטיעון האמור היא שאף אם האפשרות של הרחבת איזור תעשיה קיים מותרת היא, אין הדבר בבחינת חובה אלא רשות. במילים אחרות, המשיבה איננה חייבת לאשר תוכנית המיועדת להרחיב איזור תעשיה קיים. המשיבה הפעילה שיקול דעת ומצאה שבמקרה הנוכחי אין מקום לעשות שימוש בכוח הנתון לה לקבל תוכנית. כזכור, בהחלטה של המשיבה מיום 25.10.2000 אף נאמר כי עלולות להיווצר בעיות תחבורה קשות אם ייעודו של השטח יהיה לתעשיה (ראו סעיף 2 להחלטה המצוטטת בפיסקה 4 לעיל). גם בעניין זה לא הועלתה טענה מטעם העותרים שיש בה כדי להביא להתערבות בשיקול הדעת של המשיבה. 7. בהחלטה של המשיבה עליה משיגים העותרים נאמר עוד שאין צורך בתוספת של איזורי תעסוקה נוספים במרחב הרלוונטי (חלק זה שבהחלטה איננו כלול בציטוט שבפיסקה 4 לעיל). העותרים מסתמכים על מחקר שנעשה במשרד התעשיה והמסחר ממנו הם מבקשים ללמוד כי דווקא צפוי מחסור באיזורי תעסוקה, כולל איזורי תעשיה. עצם העובדה שאפשר וקיימת מחלוקת בין רשויות ציבוריות שונות בשאלה אם יש צורך בתוספת של איזורי תעשיה אם לאו, לא תביא, כשלעצמה, להתערבות בשיקול הדעת של הרשות המוסמכת. לסיום הדיון בענף זה של טיעוני העותרים יש לומר, כי הם לא הצליחו להרים את הנטל המוטל עליהם להראות כי בשיקול דעתה של המשיבה נפלו פגמים, שיש בהם כדי להביא את בית המשפט לעניינים מינהליים לפסילת ההחלטה של המשיבה. 8. בזימון שנשלח לקראת הישיבה של המשיבה בה נדונה התוכנית, אומנם נפלו פגמים. הישיבה הייתה מיועדת לדון בשאלה האם יש לקבל את התוכנית. בהזמנה שנשלחה נאמר כי מדובר בתוכנית מספר 221, בעוד שהתוכנית הנכונה סימונה 231. כמו כן, המשתתפים, ולמצער אחד מהם, חשבו כי יערך דיון בהתנגדויות. שני עניינים אלה תוקנו מיד בפתח הישיבה. למשתתפים בישיבה הובהר כי אין מדובר בדיון בהתנגדויות אלא בדיון חוזר בתוכנית, שנקבע בעקבות פסק הדין שניתן בבית משפט זה בעתירה הקודמת. משניתנה ההבהרה, באו הפגמים על תיקונם. העותרים אף העלו טענה בכל הנוגע להרכבה של המשיבה שדנה בתוכנית. כנראה שבישיבה נטלו חלק אנשים מסוימים שאינם נימנים על המשיבה. עצם הנוכחות אינה פוגמת בהליך, כל עוד אלה שאינם חברים לא השתתפו בהצבעה. מן הטיעון השתמע שמועלית טענה נוספת, בכל הנוגע למספר המשתתפים בישיבה, אך טענה זו לא הוכחה. 9. העותרים הוסיפו וטענו כי קיימת סתירה פנימית בהחלטתה של המשיבה, כאשר מצד אחד נקבע שאין מקום לאשר ייעוד של תעשיה בשטח, בעוד שבהערה שהוספה בסיום ההחלטה נאמר שהיזם יוכל לערוך תוכנית חדשה לשם הרחבת המגרש הקיים לתעשיה. ברור מלשון ההערה (ראו פיסקה 4 לעיל), כי המשיבה הייתה מוכנה לשקול הרחבה מוגבלת של שטח התעשיה הקיים, אך אין היא מוכנה לאפשר תוספת של איזור תעשיה בשטח כה גדול, כפי שמבקשים העותרים, קרי - 204 דונם. הבחנה זו, בין שטח מצומצם של הרחבה לבין מלוא השטח, נראית על פני הדברים הגיונית וסבירה. 10. סיכומו של דבר הוא שהעותרים לא השכילו להראות שנפל פגם בהחלטתה של המשיבה, לא מן ההיבט של שיקול הדעת ואף לא מן ההיבט הדיוני. העתירה נדחית. העותרים יישאו בשכר טירחת עורך דין בסכום של 12,000 ש"ח. שינוי ייעוד במקרקעיןתעשיה