ביום 6.9.93 הרים התובע ביחד עם עובד נוסף משאבת דלק השוקלת כ- 100ק"ג לערך. בעת הרמת המשאבה חש התובע כאב בגבו ובעקבות זאת הפסיק את עבודתו. המומחה הרפואי קבע כי מעיון בתיקו הרפואי של התובע עולה כי אכן קיים קשר סיבתי ברור בין כאבי הגב מהם סבל התובע, לבין האירוע בעבודתו מיום 6.9.93. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאבי גב בגלל הרמת משקל כבד בעבודה: 1. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שאירעה לו לטענתו ביום 6.9.93. הנתבע דחה את תביעתו של התובע בהודעה מיום 20.2.97 וזאת לטענתו מאחר והוא לא שוכנע כי אירע לתובע אירוע תאונתי, תוך כדי ועקב עבודתו ביום 6.9.93 ובכלל, מאחר ומדובר בסבל ישן, שקדם למועד הפגיעה, אשר אין לו קשר לעבודתו של התובע בכלל ולאירוע הנטען בפרט, מאחר ולתביעה לא צורפה תעודה רפואית לנפגע בעבודה וכן, משום שהתביעה הוגשה זמן רב לאחר המועד הקבוע בחוק (ר' החלטת פקידת התביעות מיום 24.2.97). לאור הודעת הדחייה הנ"ל הוגשה התביעה שבפנינו. 2. בשלב הראשון לדיון בתובענה, נדרש בית הדין, להשיב לשאלה: האם אירע לתובע אירוע תאונתי ביום 6.9.93. 3. הנתבע טען כאמור לשיהוי בהגשת התביעה וכן, להיעדר מהימנות של המסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי התובע. עוד טען הנתבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי ביום 6.9.93 וכן כי גירסת התובע בעניין זה אינה אמינה. התובע טען מאידך, כי השיהוי בהגשת התביעה נעוץ במחלה ממארת בה לקה בנו מספר חודשים לפני האירוע ובהתמודדות הממושכת, הפיזית והנפשית, עם מחלה זו, וכן ציין, כי השיהוי נובע גם מהעדר מודעות לזכויותיו. כמו כן טען, כי השיהוי לא יכביד על בירור התביעה. נוסף לכך טען התובע כי הוא השכיל להוכיח בראיות מהימנות קיומו של אירוע תאונתי מיום 6.9.93 וכי הרישומים הרפואיים התומכים בגירסתו, מהימנים הם. 4. לאחר שמיעת הראיות, שנשמעו ע"י שני מותבים שונים (לאור בקשת התובע, שהתקבלה, לפסילת המותב שהחל לדון בתיק) ולאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם, ניתנה ביום 1.9.03 החלטה (להלן: "ההחלטה" או "ההחלטה מיום 11.9.03") במסגרתה נקבע כי יש לדחות את טענת השיהוי של הנתבע וזאת, לאור הטעמים שהעלה התובע לאיחור בהגשת התביעה כפי שפורטו על ידו, כאמור לעיל, ולאור העובדה שהעיכוב בהגשת התביעה לא הכביד על בירורה. בהחלטה נקבע עוד, כי התביעה הוגשה כשנתיים ושמונה חודשים לאחר האירוע, וכי הסיבה לשיהוי, אכן נעוצה באירועים האישיים הקשים שפקדו את התובע עקב מחלת בנו, הטיפול הממושך בו והשפעתה ארוכת הטווח של המחלה. כמו כן נקבע כי בהחלטתו של פקיד התביעות לא צויין כל נימוק מדוע נדחתה התביעה בשל שיהוי וכי לא היתה בהחלטה זו כל התייחסות לטענות שהעלה התובע לעניין זה. עוד נקבע בהחלטה מיום 1.9.03 כי המסמכים הרפואיים שהציג התובע, התומכים בגירסתו העובדתית ביחס לאירוע התאונתי - מהימנים הם, כי יש לקבל את גירסתו לפיה ביום 6.9.93 אירע לו אירוע תאונתי בעת שהרים ביחד עם עובד נוסף משאבת דלק השוקלת כ- 100 ק"ג בערך, כי בעת הרמת המשאבה חש התובע כאב בגבו וכי בעקבות זאת הפסיק את עבודתו. 5. לאחר מתן ההחלטה מיום 1.9.03, מינה בית הדין את ד"ר אליהו סלטי (להלן: "המומחה") על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע התאונתי כפי שנקבע בהחלטה מיום 1.9.03. החומר הרפואי, שהומצא לתיק בית הדין, (למעט חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים) הועבר למומחה לצורך מתן חוות דעתו. 6. בפני המומחה הובאו העובדות הבאות: "התובע עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה כטכנאי בחב' דלק-סונול. ביום 6.9.93 הרים התובע ביחד עם עובד נוסף משאבת דלק השוקלת כ- 100 ק"ג לערך. בעת הרמת המשאבה חש התובע כאב בגבו ובעקבות זאת הפסיק את עבודתו. אירוע זה, הינו אירוע תאונתי כמשמעו בפסיקה (להלן: 'האירוע') התובע פנה באותו היום לרופא אורטופד שציין ביחס לאירוע כך: 'היום בעבודה, לאחר הרמת משא כבד, כאבים עזים בעמוד שידרה מותני עם הקרנה לשמאלי'." 7. אל המומחה הופנו השאלות כדלהלן: "א. האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע כמתואר לעיל. ב. האם השפעת האירוע על מחלתו של התובע, אפילו היתה כזו, הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים." 8. ביום 31.3.04 ניתנה חוות דעתו של המומחה, שהתקבלה לתיק בית הדין ביום 14.4.04, בחוות דעת זו, נכתב כך: "1. מעיון בתיקו הרפואי של התובע עולה כי אכן קיים קשר סיבתי ברור בין כאבי הגב מהם סבל התובע, לבין האירוע בעבודתו מיום 6.9.93. בתיקו הרפואי נמצא רישום מבדיקתו אצל האורטופד, ד"ר מזור, ביום האירוע עצמו, תוך ציון הפרטים הרלוונטים לאופן התפתחות כאבי הגב. רישום דומה מאותו יום נמצא בתיקו הרפואי מקופ"ח מאוחדת ורישומים רבים נמצאו בתקופה שלאחר מכן. לא מצאתי רישומים על תלונות לעניין כאבי גב תחתון לתקופה שלפני האירוע בעבודה. מתוך כל אלה, לא נותר אלא להסיק כי כאבי הגב מהם סבל התובע ביום 6.9.93 הם תוצאה ישירה של האירוע בעבודה. 2. השפעתו של האירוע בעבודה היא בלעדית, שכן כאמור בתשובה קודמת, לא מצאתי בתיקו הרפואי של התובע כל רישום על תלונות לעניין כאבי הגב בתקופה שקדמה לאירוע בעבודה. מכאן שאין גורמים אחרים המשפיעים או השפיעו בדרך זו או אחרת על הופעת כאבי הגב אצל התובע." (ההדגשות מכאן ולהלן אינן במקור אלא אם צויין אחרת). 9. לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה, הועברה לצדדים החלטה, מיום 15.4.04, במסגרתה התאפשר להם להציג למומחה שאלות הבהרה. לאחר מתן החלטה זו, הגיש התובע בקשה למתן פסק דין על יסוד האמור בחוות דעת המומחה ואילו הנתבע לא ביקש לעשות שימוש בזכותו להצגת שאלות הבהרה למומחה ולא הגיש לבית הדין בקשה להצגת שאלות שכאלה במועד שנקצב לכך. תחת זאת מסר הנתבע לבית הדין הודעה מיום 24.5.04, בתגובה לבקשה למתן פסק דין, בה ציין כך: "הנתבע מבקש לשמור לעצמו הזכות לשקול הגשת ערעור, לפיכך אין לו אלא להתנגד לקבלת התביעה." 10. על פי הפסיקה, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות דעת שמוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים: (ר' דב"ע תשן/ 48-0 המוסד לבטוח לאומי נ' עמירם פיאלקוב, פד"ע כב (1), 321) 11. נפסק כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ר' דב"ע נו/244-0 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר,(לא פורסם) וכן דב"ע נה/79-0 קלמן סעדה - המוסד לבטוח לאומי (לא פורסם). כן נפסק כי: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין." (ר' דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום 2.11.99 וכן דב"ע לו/64-0 המוסד לבטוח לאומי - שרף, פד"ע ז', 461). 12. מסקנתו של המומחה בעניינו של התובע היא חד משמעית ועל פיה קיים קשר סיבתי ברור בין כאבי הגב מהם סובל התובע לבין האירוע בעבודה מיום 6.9.93. 13. במקרה זה, אין כל הצדקה, עובדתית או משפטית, שלא לסמוך על חוות דעת המומחה ומסקנותיו בשאלה הרפואית שבמחלוקת. 14. לאור קביעתנו מיום 1.9.03, לפיה אירע לתובע ביום 6.9.93 אירוע תאונתי כמשמעו בפסיקה ולאור מסקנות המומחה אנו קובעים אפוא כי קיים קשר סיבתי בין האירוע הנ"ל לבין כאבי הגב של התובע. לפיכך, תוכר הפגיעה של התובע כתאונה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, ודין התביעה להתקבל. 15. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 2,500 ₪. 16. פסק דין זה ניתן על ידי מותב חסר וזאת משום שנציג ציבור נוסף שזומן כדין לא הופיע לדיונים והוחלט לדון בהעדרו, זאת על מנת שלא לדחותם. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהרמת משקל