תקנה 9(7) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 קובעת את חובת כימות התביעה, כהאי לישנא: "9. אלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה: ... (7) שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו, לפי הענין; היתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כימות תביעה בדיני עבודה: המשיבים בבקשה שלפני הינם עובדים לשעבר של המבקשת, אשר פרשו בפרישה מוקדמת. לאחר מועד פרישתם חתמה המבקשת ביום 28.1.10 על הסכם קיבוצי (להלן - הסכם 2010), אותו הם מבקשים להחיל אף עליהם, בטענה כי מדובר בהסכם שכר בעל תחולה רטרואקטיבית למועד בו עדיין היו עובדים וכי כך נהוג במבקשת. בטרם הגישה כתב הגנתה לתביעה, הגישה המבקשת בקשה למחיקת כתב התביעה על הסף ובקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה. בהחלטה מיום 3.10.10 (כב' השופט א. קוגן) הוארך המועד להגשת כתב ההגנה של המבקשת עד למתן החלטה בבקשה. שני ראשים לבקשה לסילוק על הסף. האחד, ולפיו כל אחד מהמשיבים חתם על הסכם פרישה אישי בטרם פרש, ועל כתב ויתור וסילוק, אשר יש לראות בהם מיצוי כל זכויותיהם לעת פרישתם; והשני, ולפיו היה על המשיבים לכמת את תביעתם, באשר אינה אלא תביעה כספית באצטלה של תביעה לסעד הצהרתי. לאחר קבלת תגובת המשיבים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן. באשר לטענות המבקשת לגופם של דברים, אותן אף תמכה ב"תצהיר" (בלתי חתום) שהגישה במצורף לבקשה, הרי שאלו ראויות להיבחן במסגרת ההליך העיקרי ולא בשלב מקדמי זה. אין בכך כדי לקבוע שכתב הויתור והסילוק עליו חתם כל אחד מהמשיבים חסר נפקות, אלא אך - בהתאם לשלב בו אנו נמצאים - שכתבי הויתור כמו יתר טענות המבקשת, צריכים להיבחן אל מול טענת המשיבים כי יש לפרש את הוראות הסכם 2010 כאילו נתכוונו להחילו גם על עובדים שהיו פעילים ביום 1.1.2006 (כאמור, כך היו המשיבים) ובהתאם לגזור אף את זכויותיהם לעבר ולעתיד. אשר על כן איני מוצאת בכך עילה לסילוק התביעה על הסף. מאידך, טענת המבקשת בדבר חובת כימות התביעה בדין יסודה. תקנה 9(7) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות סדרי הדין) קובעת את חובת כימות התביעה, כהאי לישנא: "9. אלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה: ... (7) שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו, לפי הענין; היתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער". הסעד אותו מבקשים המשיבים בכתב תביעתם הינו כדלקמן (ההדגשה הוספה): "אשר על כן יתבקש בית הדין הנכבד להזמין את הנתבעת וליתן פסק דין הצהרתי המחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את כל התנאים, ההטבות והתשלומים שנקבעו בהסכם החדש, למעט מענק החתימה וכן להצהיר כי הנתבעת מחויבת לתקן את כל התשלומים וההטבות שקיבלו ומקבלים התובעים, לפי הסכמי העבודה ו/או מכוח הדין, לרבות הפנסיה המוקדמת, על בסיס המשכורת האחרונה המגיעה להם, מכוח ההסכם החדש, וכן לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים מיוחדים, לפי הדין על כל ההפרשים להם יהיו זכאים מכוח פסיקתו של בית הדין הנכבד..." משכך, הרי שלתביעה שבפני נודעת משמעות כספית ברורה. וראה: "..לכל תביעה המוגשת לבית הדין יש 'פן הצהרתי'. ההצהרה לעולם קודמת לסעד. לפני שמעניק בית הדין לתובע סעד כספי הוא מצהיר על הזכות ממנה נובע הסעד. משכך, על נקל ניתן לתרגם כמעט כל תביעה ל'ערוץ הצהרתי'...כל עוד קיימת חקיקה המחייבת תשלום אגרת בית משפט אין מקום לפתוח ערוץ נפרד בו תתאפשר התחמקות מהתשלום". עע 1193/04 מרים רפפורט ו- 22 אחרים - רשות שדות התעופה להלן - עניין רפפורט). בתגובתם לבקשה טוענים המשיבים כי כימות התביעה יקשה עליהם עד מאוד ויהיה כמעט בלתי אפשרי, לעומת הנטל שיוטל על המשיבה, אשר יכולה לחשב את זכויותיהם "בלחיצת כפתור". אלא שטענה זו נטענת בעלמא. ההסכם עליו נסמכים המשיבים מונח בפניהם וככל שלשם כימות תביעתם יזקקו לנתונים המצויים בידי המשיבה בלבד, יפנו אליה על מנת לקבלם. קושי בכימות התביעה אינו מצדיק מתן פטור מהכימות, וממילא שיש להטיל את הקושי הכרוך בכך על התובע ולא על הנתבע. וראה (ההדגשה אינה במקור): "השיטה הנקוטה בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה היא, ככלל שלא ליתן רשות לתבוע סעד הצהרתי מקום שהזכות הכספית התגבשה וניתן לתבעה במלואה. זאת חרף הקושי היחסי העשוי להתעורר או הטרחה המוסבת לעתים, בכימות התביעה, וכל עוד לא הוכח כי נבצר הכימות..." [דב"ע נב/3-235 אלטמן - בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ, דינים ארצי, כה(3) 350]. ועוד ראה: "אומרים לו לתובע: קודם שתגיש את תביעתך עשה כל יכולתך לבסס את תביעתך על נתונים וחשבונות, ואל תטיל על בית הדין, או בעל הדין השני, את מלאכתך". [דבע (ארצי) נב-217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח - הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פד"ע כז 3]. בעניין רפפורט וב עע 220/03 אילן ארגס ואח' - רשות הנמלים (להלן - עניין ארגס) נדונו בהרחבה הטעמים לחובת כימות התביעה והחריגים לה. המשיבים לא העלו כל טענה המצדיקה הכנסתם תחת החריגים לחובת כימות התביעה. יתרה מכך, איני מוצאת כל אבחנה מהותית בין התביעה דנן לתביעה שהוגשה בעניין ארגס. בעניין ארגס כמו בעניין שלפני, ביקש מספר רב של עובדים לחשב שכרם רטרואקטיבית, לפי כללים אחרים מאלו שחושבו להם בפועל. אמנם בעניין ארגס הטענה עלתה בדיעבד ואילו במקרה דנן, הטענה עלתה מיד עם חתימת הסכם 2010, אך איני מוצאת בכך כדי לשנות מההכרעה המהותית, שתביעה כגון דא מחויבת בכימות. לפיכך, הטעמים אשר פורטו בהרחבה בעניין ארגס ובעניין רפפורט שהובאו לעיל, חלים אף על תביעה זו ומחייבים כימותה. יוטעם, כי אין בפני תביעה של צד להסכם קיבוצי לפירושו של ההסכם, כי אם תביעה פרטנית של קבוצת עובדים, כל אחד ונתוניו הוא, המבקשים לקבל זכויות כספיות מכוח הסכם 2010, רטרואקטיבית ולעתיד. בדומה, בעניין אחר, בו הוגשה תביעה לסעד שיצהיר בדבר חלות הסכם קיבוצי על התובעים ובית הדין האזורי התיר לתובעות את פיצול סעדיהם, קבע בית הדין הארצי, בערעור שהוגש לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין האזורי, כי "ספק אם היינו מחליטים לפצל הדיון במקרה זה, שכן הטכנאיות היו יכולות לכמת את תביעתן על התקופה עד למועד הגשת התביעה." ובסופו של פסק הדין אף קבע (ההדגשה אינה במקור): "על אף שלא היה מקום לפצל את ההליך ולפטור את הטכנאיות מכימות תביעתן, אין בכך, כיום הזה, כדי לשנות את התוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי" [עע 507/08 מדינת ישראל - מירב ברונר]. יתרה מכך, כאשר לתביעה משמעות כספית הנודעת רק למועד הגשת התביעה, אך הסעד מתבקש גם לעתיד, נדרש התובע לכמת את תביעתו עד למועד הגשת כתב התביעה, אלא אם הצביע על אינטרס לגיטימי המאפשר לו שלא לעשות כן. כך עולה מתקנות סדרי הדין (לעיל) וכך אף מחייבת ההלכה. והשווה: "ככלל לא די בהגשת תביעה במהלך קיומם של יחסי עובד ומעסיק ובתביעה שיש בה כדי להשליך גם על זכויות עתידיות, כדי להצדיק הגשת תביעה לא מכומתת. ככל שהמדובר בתביעה לזכויות בגין תקופת עבר, הניתנת לתיחום בזמן, וכל לזכויות הניתנות לכימות, אזי על התובע להגיש תביעתו מכומתת. זאת, אלא אם התובע יצביע על אינטרס לגיטימי אחר, ממשי וראוי שיש בו כדי להצדיק חריגה מן הכלל ודיון בתביעה לסעד הצהרתי גרידא." [עע 131/10 מדינת ישראל - פרידמן, מיום 11.4.10, טרם פורסם]. משכך הם פני הדברים, ומשלא הוצג בתגובת המשיבים כל אינטרס לגיטימי המצדיק חריגה מן הכלל, אף אין בידי להיעתר לבקשה לפיצול סעדים שהעלו המשיבים בתגובתם (ראה גם עניין ארגס, פסקה 5 לחוות דעתו של הנשיא). על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כי היה על המשיבים לכמת את תביעתם נכון ליום הגשת התביעה. אף על פי כן, איני מוצאת לנכון להיעתר לבקשת המבקשת למחיקת התביעה על הסף מטעם זה, שכן ראוי לאפשר למשיבים לתקן תביעתם ולכמתה כנדרש. אשר על כן אני מורה למשיבים להגיש כתב תביעה מתוקן ובו יכמתו באופן מפורט את תביעותיהם, נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן. זאת יעשו בתוך 45 ימים מהיום. עותק מכתב התביעה המתוקן ישלח במישרין לב"כ הנתבעת, אשר תגיש כתב הגנתה בתוך 30 ימים ממועד קבלת כתב התביעה המתוקן. לעיון בחלוף המועד להגשת כתב התביעה המתוקן. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה. כימות תביעהדיני עבודה