מזונות מפושט רגל

פסק הדין המנחה בעניין מזונות מפושט רגל בע"א 79/357, המוסד לביטוח לאומי נ' כונס הנכסים הרשמי, תל אביב, פ"ד לה (1) 393, קובע בהתייחסו לפסיקת חוב מזונות במסגרת הליכי פשיטת רגל כדלקמן: מזונות המגיעים על-פי פסק-דין וזמן פירעונם חל לפני מתן צו קבלת נכסים הם חוב בר-הוכחה בפשיטת הרגל (סעיף 1 (30) לפקודת פשיטת הרגל 1936, להלן "הפקודה" (סעיף 72 (1) דהיום), ואף יש להם דין קדימה (סעיף 2(33) (ג) (4) לפקודה (סעיף 78 (ד) דהיום). מזונות המגיעים על-פי פסק דין ואשר זמן פירעונם חל אחרי מתן הצו לקבלת נכסים אינם בני-הוכחה בפשיטת הרגל. כך נקבע בחוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 6), התשל"ו - 1976, אשר בא לשנות מהלכתו של בית משפט זה בע"א 71/152 (1) עם סתימת מסלול ההוכחה במסגרת פשיטת הרגל, פתח המחוקק מסלול חדש לאדם שמגיעים לו מפושט הרגל כספים על-פי פסק - דין למזונות שזמן פירעונם חל אחרי מתן הצו לקבלת נכסים. מסלול זה נקבע בסעיף 55א לפקודה (סעיף 128 דהיום), שנוסף בתיקון הנזכר, הקובע לאמור...(שם בעמ' 396) במקרה זה פנה החייב לבית המשפט המחוזי וביקש צו המורה לו אלו תשלומים עליו לשלם במסגרת פשיטת רגל לכונס הנכסים ולנאמן בפשיטת הרגל, ואלו תשלומים עליו לשלם למוסד לביטוח לאומי מכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום) תשל"ב - 1972. בית המשפט קבע שישלם סכום מסויים שהוסכם בינו לבין הנאמן וכונס הנכסים הרשמי ולא נתן כל הוראה לתשלום חלק מסכום זה לידי המוסד לביטוח הלאומי. המוסד לביטוח הלאומי פתח נגדו בהליכי הוצל"פ והוצאו מספר פקודות מאסר. ואז פנה החייב לבית המשפט. בערעור פסק בית המשפט העליון, כי המוסד עומד בנעליו של הזוכה והוא רשאי להשתתף בהליכי פשיטת הרגל באמצעות סעיף 55א' לפקודה, היום סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. כאמור, נשוא הדיון היה חייב פושט רגל שהשתכר סכום נכבד של 9,000 ל"י לחודש וסכום זה התחלק בין הכנ"ר - הנאמן לבין המוסד לביטוח לאומי שבא במקומו של הזוכה. מדובר איפוא בחייב שיש לו הכנסות חודשיות שוטפות וגם רכוש ועל בסיס זה ציווה בית המשפט לשלם למוסד בגין המזונות ששילם לאישה מתוך הכנסתו של החייב כאשר לצד תשלום זה מתבצע תשלום נאה לנושי החייב. גם כב' השופט קציר בספרו (פשיטת רגל ניהול נכסים, עמ' 388) מציין בהסתמכו על ת"א (ת"א) 87/1322 היימן נ' היימן, פ"מ תשמ"ט (א) 4,69 כי לבית המשפט ניתנת הסמכות על פי סעיף 128 לפקודה לפסוק מזונות הן מנכסי החייב והן מתוך הכנסותיו השוטפות במקום סכומים למזונות שניפסקו בפסק דין שניתן לפני מתן צו הכינוס, סכום זה יגבה במידת הצורך בהליכי הוצל"פ. העולה מן האמור הוא כי החלטת בית המשפט העליון בע"א 79/357 ניתנה בנסיבות בהן היה חייב בנמצא אשר היתה לו הכנסה שוטפת וביקש לחלק את הכנסתו בין הנושים לבין תשלום פסק המזונות לאישתו. גם בת"א 87/1322 היה קיים חייב שהיתה לו הכנסה שוטפת. אכן סעיף 128 לפקודה מציין שניתן לפסוק מזונות הן מתוך נכסי החייב והן מתוך הכנסותיו, אולם נראה לי כי יש לקרוא את הדברים כאילו נאמר שלחייב יש גם נכסים וגם הכנסות. ספק בעיני אם ההחלטות שציינתי לעיל, היו ניתנות אילו היו הנסיבות זהות לנסיבות שבפניי. זאת ועוד. בשני המקרים מדובר בביצוע פסק מזונות שניתן לפני מתן צו הכינוס. במקרה שבפניי מדובר בפסק מזונות שניתן אחרי מתן צו הכינוס. עובדה זו יש בה כדי להשליך על תום ליבם של הצדדים להסכם הגירושין החייב ואישתו וכן על תוקפה המשפטי של הבקשה לפי סעיף 128 לפקודה.פשיטת רגלמזונות