מחלת עור בידיים - ביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה במחלת העור כתאונת עבודה / מחלת עור בידיים - ביטוח לאומי: 1. בתביעה זו עותר התובע להכיר במחלת העור ממנה הוא סובל, סדקים, חתכים בעור, וקושי בתנועות פרקים, CONTACT DERMATITIS IRRITANT , כ-"מחלת מקצוע", ו/או כפגיעה בעבודה, כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") שנגרמה על דרך המיקרוטראומה. 2. בהחלטה מיום 22/4/10, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן: "ההחלטה"), קבענו את העובדות בתיק, ומינינו את פרופ' וולף רוני, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין. המומחה התבקש לחוות את דעתו בשאלה הרפואית ובשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע בחשיפה לחומרים כמתואר בעובדות, לבין המחלה ממנה סובל התובע. 3. כב' המומחה ובחוות דעתו מיום 16/8/10 קבע, בין היתר, כדלקמן: "...מדובר בגבר העובד למעלה 30 שנים כמסגר/נשק. בהמלך עבודתו התפתחה אצלו דלקת עור בכפות ידיו, שהוגדרה כדלקת עור ממגע, דהיינו דלקת עור הנגרמת ממגע של העור עם חומרים מבחוץ... מחלתו של התובע היא קרו בלוודאי מהסוג של irritant contact dermatitis, וזאת ע"פ הטסטים, שהיו שליליים. הצרוף של עבודה עם חומרים הידועים כחריפים ופוגעים בעור (כמעט כל החומרים עמם הוא בא במגע), והתפתחות דלקת עור ממגע במקום המגע עם החומרים, הופכת את הסבירות לקשר סיבתי רפואי בין עבודתו של התובע לבין מחלת העור שלו לגבוהה. "ניסיון העבודה" החיובי דהיינו שיפור במצה הפריחה בעת שלא עבד בחופשים, מחזקת את הקשר הנסיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו, ומתוך כך גם את הקשר הסיבתי רפואי. באשר לשאלה הנוגעת לתקופת אי כושר, שניתנה לתובע. בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מומלץ על 5 ימים בלבד. בתיעוד של רופא תעסוקה אין אזכור למחלת העור. אין גם רישומים מפורטים של ביקורים אצל רופא עור משנת 2001 ואילך. לפיכך, לא אוכל לחוות דעתי בהקשר זה."     4. בעקבות חווה"ד הנ"ל הגישה ב"כ הנתבע בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה לה התנגד ב"כ התובע. בהחלטה מיום 1/12/10 החלטנו להיענות חלקית לבקשה, באופן שהועברו למומחה חלק מהשאלות בלבד. 5. ביום 26/12/10 השיב כב' המומחה לשאלות שהועברו אליו, כדלקמן: "א. תופעה זו של התפתחות דלקת עור ממגע, או מחלות רבות אחרות אחרי שנים של עבודה באותם התנאים איננה תופעה נדירה ובוודאי, שאיננה תופעה בלתי מוכרת. למעשה רוב דלקות העור למגע מתפתחות אחרי זמן של מגע עם החומרים האחראיים לדלקת. העור הסובל במשך זמן מפגיעות חוזרות ונשנות, מצליח לתקן חלקית או באופן מלא את הנזק, עד אשר מנגנוני התיקון "מתעייפים" והנזקים, שבתחילה לא הורגשו ולא נראו מתחילים להתחלות ואם הגורם אינו נפסק המחלה תלך ותחריף במשך הזמן. ב. מסכים בהחלט. ברוב (אם כי ממש לא בכול) במקרים, הפסקת הגורם תביא להעלמות הדלקת, אם כי בדרך כלל העור לא משתקם את עצמו לגמרי, וחזרה לעבודה, או לעבודה אחרת עם חומרים מגרים תגרום לחזרתה של המחלה". 6. בהחלטה מיום 28/12/10 הועברה חוו"ד לעיון ב"כ הצדדים, וב"כ הנתבע התבקשה להודיע תוך 14 יום, האם לאור חוו"ד המומחה, הנתבע עדיין עומד על דחיית התביעה. במידה וכן, נקבעו מועדים להגשת סיכומם בכתב מטעם הצדדים. 7. ביום 13/2/11 הגיש ב"כ התובע את סיכומיו ועיקר טענותיו היו כי על בסיס חוו"ד המומחה מטעם בית הדין יש להכיר במחלת העור של התובע כמחלת מקצוע ולחילופין כמחלה שנגרמה על דרך המיקרו טראומה, ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד התובע. 8. ביום 15/3/11 הגישה ב"כ הנתבע את סיכומיה בהם טענה בעיקר כי, לפי קביעת המומחה של בית הדין, כי ברוב המקרים הפסקת הגורם (החשיפה והשימוש בחומרים), תביא להעלמת הדלקת, ולפי דעת רופא המוסד לפיה, כיום אין נזק בידי התובע, המסקנה צריכה להיות כי לכל היותר, מדובר בהשפעה זמנית וחולפת של תנאי העבודה על מצבו של התובע, שבנסיבות העניין אינה מקימה את הקשר הסיבתי, הרפואי והמשפטי הנדרש. עוד טענה ב"כ הנתבע, כי המומחה אמנם ייחס את מחלת העור בסבירות גבוהה לחשיפה לחומרים בעבדותו של התובע, אך קביעתו זו עדיין עניין של סבירות שהינה בגדר השערה שאף היא אינה מקימה את הקשר הסיבתי הנדרש. דיון והכרעה 9. משקבע המומחה מטעם בית הדין כי, צרוף של עבודה עם חומרים הידועים כחריפים ופוגעים בעור, כאשר כמעט כל החומרים עמם בא התובע במגע הם כאלה, ושל התפתחות דלקת עור ממגע במקום המגע עם החומרים, הופכת את הסבירות לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלת העור שלו לגבוהה, ומשקבע כי "ניסיון העבודה" החיובי, דהיינו שיפור במצב הפריחה בזמן שהתובע לא עבד ושהה בחופשה, מחזקת את הקשר הסיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו, ומתוך כך גם את הקשר הסיבתי רפואי. ומשקבע כי ברוב המקרים, אם כי ממש לא בכולם, הפסקת הגורם תביא להעלמות הדלקת, ומשקבע כי בדרך כלל העור לא משקם את עצמו לגמרי, כך שחזרה לעבודה, או לעבודה אחרת עם חומרים מגרים תגרום לחזרתה של המחלה, ומשקבע כי לתובע ניתנו 5 ימים אי כושר בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, - הרי די בקביעות אלו כדי להוכיח, מחד, את הקשר הסיבתי הרפואי הנדרש בין תנאי עבודת התובע בחשיפה לשמנים, מסירי חלודה ושמן הידראולי, דלקים, מדללי צבע, ממיסים, ספירט, סבונם ודבקים, לבין מחלת העור שאובחנה אצלו, ומאידך את הנזק שחשיפה זו גרמה לו. 10. בניגוד לעמדת ב"כ הנתבע, לטעמנו, חוו"ד המומחה הינה ברורה, מפורטת ומנומקת, והסבירות של הקשר הסיבתי הרפואי עליה מדבר המומחה, אינה בגדר השערה כנטען ע"י ב"כ הנתבע, אלא מהווה בנסיבות העניין דעה המבוססת על ידע וניסיון רפואי ומקצועי של המומחה. 11. טענתה הנוספת של ב"כ הנתבע לפיה, יש לדחות את התביעה לאור עמדת רופא הנתבע שלדעתו, אין כיום נזק בידי התובע, דינה להידחות, משום שבית הדין נוטה לתת משקל יתר לדעת המומחה מטעמו, שבנסיבות המקרה אף קבע כי רק ברוב המקרים וממש לא בכולם, הפסקת הגורם תביא להעלמות הדלקת, וכי בדרך כלל העור לא משקם את עצמו לגמרי, וכי עם חזרת החשיפה/ השימוש בחומרים, חוזרת המחלה. משכך, אין בטענה הנוספת הנ"ל כדי להוות נימוק המצדיק סטייה מחוו"ד המומחה של בית הדין. 12. על סמך כל האמור לעיל, ומשהוברר כי עקב תנאי עבודת התובע בחשיפה לחומרים שונים, הוא פיתח מחלת עור מסוג irritant contact dermatitis , בידיו, הרי על אף העובדה שמחלה זו במהותה עשויה להיות במצב "רדום" לאחר הפסקת החשיפה לחומרים המחוללים, ועד לחשיפה מחדש, ונוכח האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, שלא נסתרה ועל בסיס האמור בה, החלטנו להכיר במחלה זו אצל התובע כמחלת מקצוע בהתאם לפריט 25 לחלק א' בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד- 1954, ו/או כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק, שנגרמה על דרך המיקרו טראומה. סוף דבר 13. התביעה מתקבלת כנ"ל. כמו כן על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד התובע בסך כולל של 4,500 ₪, תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 14. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.ידייםמחלת עוררפואהביטוח לאומי