קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענקים מתקציב המדינה למוסדות תורניים: השופט א' גולדברג: המבקשים בבקשה זו הם העותרים בבג"צ 780/83, שבו ניתן ביום 24.1.84(בהסכמת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה) צו-עלתנאי, המכוון אל המשיבים והמורה להם ליתן טעם: " .1מדוע לא יחולקו 'המענקים היחודיים' נשוא העתירה, על פי קריטריונים עניניים ואוביקטיביים וברורים; .2 מדוע לא ייקבעו קריטריונים ברורים, עניניים ושווים לכל, באשר לחלוקת כספי המענקים המחולקים על ידי המשיבים מתוך תקציב המדינה, למוסדות תורניים ומוסדות יהודיים; .3 מדוע לא יקבעו את גודלם של המענקים בהתאם לגודלם של המוסדות התורניים או לפי מספר התלמידים הלומדים בהם או על פי היקף פעילותם או לפי כל קריטריון אוביקטיבי אחר; .4 מדוע לא יעניקו לעותרות מענקים על פי הקריטריונים הנ"ל". עוד נקבע בצו, כי על המשיבים להגיש את תשובתם, אם רצונם בכך, תוך 60יום. .2 משנודע למבקשים לאחר מתן הצו, כי בדעת המשיבה 2להניח על שולחן הכנסת הצעת חוק התקציב לשנת המס 1984, כשהיא כוללת פירוט המוסדות שלהם יוקצבו כספים, הגישו המבקשים את הבקשה, שעליה סבה החלטה זו. בבקשתם ביקשו המבקשים, כי יינתן צו-ביניים "לפיו יימנעו המשיבים מלשבש הליכי המשפט ו/או לפגוע בהם ו/או להתערב בהם על ידי ייזום חקיקה שמטרתה להתערב בהליך המשפט התלוי ועומד בפני כב' ביהמ"ש זה, לסכלו ולמנוע מכב' ביהמ"ש זה לדון ולהכריע בענין התלוי ועומד לפניו, וכי יאסור על המשיבים 2- 3עד לגמר הדיון בעתירה לכלול בהצעת חוק התקציב לשנת המס 1984- רשימה שמית של המוסדות היחודיים ו/או התורניים ופירוט הכספים המוקצבים לאותם המוסדות, כך שאותם הכספים ייכללו בהצעת חוק התקציב כפי שנכללו בעבר דהיינו ללא פירוט שמי של המוסדות אלא תוך ציון הסכום הכולל ולחילופין עפ"י פירוט שייקבע על סמך קריטריונים עניניים אוביקטיביים ושווים". .3 בתגובתו בכתב טרם הדיון לא חלק בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה על כך, כי המשיבה 2אכן עומדת להגיש לכנסת למחרת היום (22.2.84) את הצעת חוק התקציב, ובה פירוט המוסדות שלהם יוקצבו כספים, וכל טענתו, כי "זהו נושא שבין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת, אשר הרשות השופטת - כלומר בית משפט נכבד זה - לא יראה להתערב בו, כפי שלא התערב בו עד כה מעולם". ביום 21.2.84שמענו את טיעוניהם של באי-כוח הצדדים, ובסופו של הדיון החלטנו לדחות את הבקשה, בלי שנתנו נימוקים להחלטתנו, ואלה ניתנים בזאת. .4 הכנת הצעת חוק התקציב והבאתו לפני הכנסת נעשות על-ידי הממשלה על-פי סעיף 3(ב)(1) לחוק יסוד: משק המדינה, ולא יכול להיות ספק, כי ככל שמדובר בפעולתה המינהלית של הממשלה, הרי זו נתונה, כיתר פעולותיה המינהליות, לביקורתו של בית-משפט זה. לפיכך לא הרהר בא-כוח המדינה על סמכותו של בית המשפט ליתן את הצו המבוקש. השאלה העומדת לדיון היא, כיצד יפעיל בית המשפט את שיקול-דעתו במקרה זה, נוכח העובדה, כי עניינם של המבקשים בעתירתם טרם הוכרע, ובצאתנו מן ההנחה, כי הצעת החוק לא באה אלא לעגן את ה"שיטה" לחלוקת הכספים למוסדות בחוק ובכך למנוע ביקורת שיפוטית עליה, כטענת המבקשים. כאן ייאמר, כי אף-על-פי שהעתירה הוגשה נגד ביצוע חוק התקציב לשנה הנוכחית, ואין הצעת החוק, שעליה סבה בקשה זו, נוגעת לשנת התקציב הבאה, ברור מן העתירה, כי עניינה לא רק להווה, וכי פניה גם לחלוקת הכספים על-פי ה"שיטה" הקיימת גם בעתיד. .5בטיעונו חזר בא-כוח המבקשים והדגיש, כי אין בקשתו מעלה לדיון את היחסים שבין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת, ואין בה משום פגיעה בריבונות הכנסת לקבל הצעות חוק ולדון בהן, שכן הצעת החוק האמורה טרם הונחה על שולחנה של הכנסת. כל עניינה של הבקשה, אומר הוא, במערכת היחסים שבין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת, כשהאחרונה מנסה לעקוף את הראשונה, למרות הצו-על-תנאי שהוציאה, על-ידי פנייה לרשות המחוקקת. בקשת המבקשים לא באה אלא למנוע תוצאה זו, כשאין לתאר מצב, שהממשלה תיזום חקיקה שתמנע פסיקה על-ידי בית המשפט. שהרי יש בפעולת המשיבים משום פגיעה בעקרון הסוב-יודיצה, הנזכר בסעיף 41לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957, כשם שיש בה הפרה של סעיף 244לחוק העונשין, תשל"ז-1977, האוסר לעשות "דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין". .6סבורני, כי מיקוד השאלה במישור המצומצם של היחסים שבין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת, תוך התעלמות מהקדקוד הנוסף ש"במשולש", שהיא הרשות המחוקקת, אינה אלא הצגת פן אחד בלבד של הבעיה ושל התוצאה המתחייבת ממתן הצו המבוקש. שכן למעשה מבקשים המבקשים, אם כי בדרך עקיפה ושלא במפורש, כי בית המשפט גם ימנע מהכנסת מלדון בהצעת החוק הנדונה. והשאלה היא, האם יפעיל בית-משפט זה את סמכותו כלפי הממשלה, כשבכך מונע הוא מן הכנסת לדון בהצעת החוק? .7דעתי היא, כי ריבונותה של הכנסת כגוף המחוקק ה"משקף את רצונו החפשי של העם" (בג"צ 108/70 [1], בעמ' 445) היא שגוזרת על בית המשפט שלא להתערב בתהליך החקיקה ולמנוע מן הכנסת מלמלא את תפקידה הראשון במעלה. וכבר החליט כך בית-משפט זה בבג"צ 176/81 [2], בו נדחתה עתירת העותרים לצוות על היועץ המשפטי לממשלה ועל ממשלת ישראל להימנע מכל יוזמת חקיקה, הנוגעת לריבית והצמדה על תגמולים המגיעים לעותרים על-פי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1956, כשהטעם העיקרי לדחיית העתירה היה, כי "כמקובל עלינו, איננו רואים מקום להתערבות בפעולתה של הרשות המחוקקת, ואנו נוהגים להימנע מן הטיפול השיפוטי בנושאי החקיקה שהופקדו על פי החלוקה בין הרשויות, בידיה של רשות אחרת". אכן, במקרה הנזכר לא היה הליך תלוי ועומד בבית המשפט, אולם איני מוצא, כי שוני זה מצדיק סטייה מגישתו היסודית של בית המשפט בסוגיה הנדונה (ראה גם h.w.r. wade, bilston;[5] (1942) corporation v. Wolverhamptom corporation 519( 1982,.th ed 5,oxford) administrative law). .8ריבונות הכנסת לקבל הצעת חוק אינה נשללת עקב הגשת העתירה, כשם שאין בהליך השיפוטי כדי להצדיק הקפאת הליכי החקיקה (ראה א' רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (שוקן, מהדורה 3, תשמ"א) 230). אפילו באה הצעת החוק במגמה להימנע מהתמודדות בבית המשפט על חוקיות הדין המצוי, אין בכך כדי לחסום את הדרך לשינויו של הדין ולהחלתו של הדין החדש, מראש או למפרע, שהרי ברור הוא, כי אין לאיש זכות קנויה לכך כי התחיקה לא תשונה, ומה לי אם שונה הדין במהלך הדיון או לאחריו ועקב תוצאותיו? אין על-כן בידינו למנוע את חקיקת החוק, אם זה רצונה הריבוני של הכנסת. השופט ג' בך: שותף אני למסקנה של חברי הנכבד, השופט גולדברג, אך ברצוני להוסיף מספר הערות: א) הנכון הוא, כי מבחינת פורמאלית ניתן להגדיר את הכנת הצעות החוק על-ידי גורם ממשלתי והגשתן לכנסת כפעולות מינהליות של הרשות המבצעת. אולם, למעשה, יש לראות פעולות אלה כחלק מהפעלת מנגנון החקיקה, ומניעת הגשתה של הצעת חוק מסוימת לכנסת כמוה כהתערבות בעבודת החקיקה של הכנסת עצמה. במובן זה איני רואה הבדל בין הצעת חוק, המונחת על שולחן הכנסת על-ידי חבר הכנסת כהצעת חוק פרטית, לבין הצעת חוק, המוגשת על-ידי הממשלה.אותה כמו אלה חייבות לבוא לפני חברי הכנסת לעיונם ולשיקולם החופשי. על-כן, תוך כיבוד העיקרון של הפרדת הרשויות, לא יצווה בית המשפט על אי-הגשת הצעת חוק מסוימת על-ידי הממשלה לכנסת, אפילו נראית אותה הצעה בעיני בית המשפט כבלתי צודקת או כבלתי סבירה. הכנסת היא ריבונית בשקילת שיקולים אלה ובקבלת הכרעות לגביהם. הפיקוח והביקורת על טיב החלטות חברי הכנסת במישור החקיקה והצדקתן הם, בסופו של דבר, בידי הבוחר בלבד. אפילו בארצות-הברית, בה מוסמך בית המשפט העליון לפסול חוקים אשר נוגדים את הוראות החוקה, נקבע בפסיקה, כי אין בידי בית המשפט כדי למנוע מראש פתיחה בהליך חקיקה, אף אם נראה, כי הוא מיועד להביא לקבלת חוק הנוגד את החוקה. סוגיה זו נדונה במדינת מסצ'וסטס במשפט של , bowe v. Secretary of commonwealth[6] (1946). העותרים בעניין זה, חברי איגודים מקצועיים, פנו לבית המשפט בבקשה שיאסור על מזכיר המדינה (secretary of the commonwealth), בדרך של מתן צו מנדאמוס, מלהעביר שתי הצעות חוק להצבעת הציבור. הצעות חוק אלה דנו בהטלת איסור על איגודים מקצועיים לתת תרומות פוליטיות ובקביעת תנאים מוקדמים מסוימים לרישומם של איגודים מקצועיים. לטענת העותרים, נגדו הצעות החוק האמורות את חוקת מסצ'וסטס ואת חוקת ארצות-הברית. בית המשפט סירב להוציא את הצו המבוקש בהטעימו, כי אין להשתית את הסמכות הקיימת של בית המשפט לפסול חוקים והוראות מינהל, שאינם תואמים את החוקה, על מניעת הבאתן של הצעות חוק לפני מוסדות החקיקה. בית המשפט קבע, כי לעניין זה אין הבדל בין שני סוגי החקיקה הנוהגים במסצ'וסטס, החקיקה היזומה על-ידי בית המחוקקים עצמו ו"החקיקה היזומה" של העם (initative legislation). נאמר בפסק הדין האמור, בין היתר: By the initiative the people, like the general court" may enact measures that(הפרלמנט של מסצ'וסטס - ג' ב) And that consequently have no force or effect. Violate the fundamental and supreme law of the constitution ,either by the general court or by the people, before it but no court can interfere with the process of legislation Constitutional measure... Is completed, to prevent the possibl enactment of a General contention that if enacted the proposed laws for these reasons we are unable to consider at this time the ."would be unconstitutional החלטה דומה ניתנה במדינת צפון-דאקוטה במשפט . State of north dakota ex el[7] (1961) .aamoth v. Sathreבין היתר, נקבע בפסק-דין זה לאמור: This court.... Will not entertain a suit to test the" The ground that, if such an act is enacted it will interfere constiutionality of a proposed act of the legislature on ."with the constitutional rights of the litigant וראה בעניין זה את סיכום ההלכה, המצוי ב - D 2american jurisprudence 848 16( 1979,rochester and san francisco): ...No court can intefere with the process of legislation" to prevent the possible enactment of unconstitutional . Measure. For abuses of the legislature, the people must"resort to the polls for protection, not to the courts ב) אין ממש בטענה, לפיה ניתן לפסול את ניסיון החקיקה בשל עצם העובדה שיש לחוק המוצע השלכות על הליך משפטי התלוי ועומד, ולפיה יש לראות בהגשת הצעת חוק כזו משום ניסיון, הנוגד את החוק, להכשלת אותו הליך או לסיכולו. אין בניסיון החקיקה משום סיכול בלתי חוקי של ההליך המשפטי, אפילו הוא מייתר הליך זה. כאשר, לדוגמה, מתעורר ספק לגבי פירושו של חוק פיסקאלי, והשאלה מועמדת לדיון בהליך משפטי, אזי אין פגם בכך שמשרד האוצר ייזום חקיקה, אשר תתקן את הנוסח ותסיר את אי הבהירות, אפילו יהיה בכך כדי לסתום את הגולל גם על גורל המשפט התלוי ועומד. סוגיה דומה עמדה לדיון בבג"צ 485/75 [3], בו נדונה שאלת חוקיותן של תקנות-שעת-חירום (הסדרים בעקבות שינוי שער המטבע), תשל"ו-1975, היו בעניין זה פנים לכאן ולכאן, אולם בעוד העתירה תלויה ועומדת לפני בית המשפט הגבוה לצדק, העבירה הממשלה חוק בכנסת, שנתן הכשר לאותן תקנות בתוקף למפרע. עוד לפני שהתקיימה ההצבעה בכנסת ביחס לחוק האמור, פנו העותרים בבג"צ הנ"ל אל בית-משפט זה בבקשה, שיורה בצו ביניים על הפסקת הליך החקיקה של אותו חוק. השופט ברנזון דחה בקשה זו (בהמ' 783/75 [4]). בהחלטתו ציין השופט ברנזון, כי ייתכן שצודקים המבקשים בטענתם, שקבלת החוק, שתוקפו למפרע, תעמיד את בית המשפט שידון בעתירת העותרים לגופה בפני עובדה מוגמרת, אולם אפילו כך הוא הדבר, אין כל אפשרות שבג"צ יתערב במהלך רגיל של חקיקת הכנסת. אם רוצה הכנסת לחוקק חוק עם תוקף רטרואקטיבי זה עניינה, ובית המשפט לא יכתיב לה את רצונו שלו. לאור קבלת החוק בכנסת נאלצו העותרים לבטל את עתירתם בבג"צ 485/75 [3] הנ"ל, אך תבעו תשלום הוצאות תוך הבעת מחאה על יוזמת החקיקה של שר האוצר. בית המשפט סירב להטיל הוצאות על המשיבים, וקבע, בין היתר, בעמ' 656: "...העותרים מלאי תרעומת גם על עצם העובדה שהמחוקק ראה לנכון לחוקק את החוק להארכת תקפן של תקנות-שעתחירום הנדון, בעוד המשפט הזה תלוי ועומד לפנינו. על כך יש להשיב, שאם בכלל יש מקום לתרעומת על חקיקה בתתוקף למפרע, שכל כוונתה אינה אלא לתקן פגם טכני בחיקוק קודם או בחקיקת-משנה קודמת - והפגמים שנטענו לפנינו הינם מהסוג הזה - הרי המדובר במקרה שלנו אינו בחוקים או בתקנות רגילים אלא בתקנות-שעת -חירום אשר מטבע ברייתן זקוקות לאישור מצד המחוקק הריבוני תוך מועד מוגבל... אין אנו סבורים שיש כאן מקום לבוא בתרעומת על המחוקק שלא עשה אלא מה שהיה מוטל עליו לעשות..." אמנם היה שם המדובר, כאמור, בהצעת חוק שכבר הוגשה לכנסת, ולא דובר בחוק רגיל, אלא בחוק להארכת תוקף לתקנות-שעת-חירום, אך מכל מקום ניתן בהחלטה זו ביטוי לדעת בית המשפט, שאפילו מההיבט של המדיניות הרצויה אין בהכרח למצוא פסול בחקיקה בשל העובדה בלבד, שיש בה כדי לחרוץ את הדין לגבי התדיינות תלויה ועומדת. קל וחומר אין בית המשפט רשאי לבטל הצעת חוק כזו או להורות על אי-הגשתה. ג) עם זאת מן הראוי להזכיר את הנמקת תרעומתם של המבקשים על יוזמת החקיקה הספציפית בה עסקינן. המבקשים מדגישים, כי העתירה, שהוגשה בבג"צ 780/83, אשר במסגרתה נשמעה הבקשה הנוכחית, נסבה לא על פגם טכני זה או אחר בחוק פלוני, ואף לא על פרשנות של חוק. בבג"צ זה מועלית טענה, לפיה סכומי עתק מכספי ציבור מוקצבים למוסדות דתיים מסוימים ללא כל קריטריונים ענייניים ואובייקטיביים ברורים. על פי קביעתם של חברי כנסת בודדים. במלים אחרות, טענת העותרים היא, כי קיימת כאן שיטה פסולה, העומדת בניגוד מוחלט לכל מינהל תקין. לדיון, שהתקיים בבית-משפט זה בקשר לשאלה, אם יש מקום להוציא צועל- תנאי בעניין עתירה זו, הוזמן בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, והלה הודיע לבית המשפט, כי אין הוא חולק על כך, שמתעוררות בבג"צ זה שאלות נכבדות, וכי מסכים הוא על-כן למתן הצו-על-תנאי. והנה, על-אף העובדה, שהמשיבים מודעים לכך שטענות העותרים כנגד ה"שיטה" האמורה מעוררות בעיה קשה המצדיקה ליבון לפני בית-משפט זה (כפי שעולה מהצהרתו הנ"ל של בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה), הרי מוגשת מטעם שר האוצר הצעת חוק, אשר יש בה ככל הנראה כדי להנציח שיטה זו של אישור מענקים למוסדות מסוימים שלא על-פי קריטריונים אוביקטיביים ולהעניק לה גושפנקא חוקית. זאת, כאשר ניתן היה לכלול בחוק התקציב סכום גלובאלי כולל עבור מענקים למוסדות דתיים למיניהם ולהמתין למתן פסק הדין בבג"צ הנדון, בטרם יוחלט על אופן חלוקת הכספים בין המוסדות השונים. טענת בא-כוח המבקשים היא, כי בנסיבות אלה מוצדקת ומתחייבת התערבותו של בית-משפט זה. אולם, כפי שהוסבר לעיל, אין אף בתמיהות אלה, אשר יכולות להוות נושא לויכוח ולליבון בין חברי הכנסת, כדי להצדיק מתן צו מצדנו למשיבים, לפיו ייאסר עליהם להגיש את הצעת החוק האמורה. על סמך נימוקים אלה הצטרפתי להחלטה לדחיית הבקשה הנדונה. השופט א' ברק: אני מסכים. מענקמוסדות תורנייםתקציב המדינה