מה ה עונש על גניבה בידי מורשה ? מה העונש על ומרמה והפרת אמונים בתאגיד ? 1. ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיב בבימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופטת אורית קנטור) בת.פ. 30963-02-10 מיום 14.10.10. 2. נגד המשיב הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירות של גניבה בידי מורשה ומרמה והפרת אמונים בתאגיד. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה המשיב במסגרת הסדר טיעון, היה המשיב סוכן וזכיין בסניף דואר בכפר חסידים. במועדים שונים בחודשים אפריל- יוני 2009 גנב המשיב סכומי כסף שונים מקופת הדואר בסכום כולל של 260,000 ₪, על ידי שדיווח דיווח כוזב במערכת הממוחשבת של הדואר על סכומי כסף שהעביר כביכול לגזברות, בעוד שלמעשה גנב אותם לעצמו, כל זאת בכוונה לרמות את הדואר ולמנוע גילוי הגניבה. 3. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המשיב ישלח לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר בעניינו , מבלי שהמלצותיו יחייבו מי מהצדדים. המשיב אף הופנה על ידי בימ"ש קמא לממונה על עבודות השירות. 4. בתסקיר שירות המבחן נאמר כי המשיב בן 55, עבד במספר עבודות, לרבות בחו"ל עד שפתח עסק עצמאי, שלאחר מלחמת לבנון השניה צבר הפסדים. לאחר מכן עבד בחברת השמירה כשנה ואז קיבל זכיון על סניף הדואר בכפר חסידים, שם בוצעה העבירה. משנת 2009 עובד שוב בחברת השמירה. המשיב טען כי ביצע את העבירות על רקע מצוקתו והקושי להחזיר חובותיו. שירות המבחן התרשם מאדם שהתפתח במשפחה המקיימת אורח חיים נורמטיבי וכי עקב כשלון בניהול עסקו התעוררו אצלו רגשות תסכול, פגיעה בערך העצמי ובדימוי העצמי , דבר שהוביל אותו לעשות שימוש בדרך העבריינית כדרך להתגונן מפני תחושת הכשלון שחווה. שירות המבחן התרשם כי המשיב מבין חומרת מעשיו , מקבל אחריות , אם כי ממזער את הפגיעה בדואר. המשיב טען בפני שירות המבחן כי אינו נזקק לטיפול וכי הוא יכול להתמודד עם המצב בכוחות עצמו ויחד עם אשתו. בנסיבות אלה סבר שירות המבחן כי קשר טיפולי שלהם לא יתרום למניעת הישנות התנהגות דומה בעתיד. לנוכח ההתרשמות מלקיחת האחריות, ההסדר עם הדואר, העדר דפוסי התנהגות עברייניים ועבר נקי, סבר שירות המבחן כי מאסר בעבודות שירות לצד מאסר מותנה, עשויים להוות עבורו גבול ברור למניעת התנהגות דומה בעתיד. מאידך ציין כי מאסר בפועל עלול לפגוע בתפקודו התקין ולהעצים את המשבר הרגשי שחוו הוא ובני משפחתו בעקבות מעורבותו בעבירה. 5. בפני בימ"ש קמא טען ב"כ המאשימה כי מדובר בעבירות חמורות, במיוחד כאשר מדובר בגניבה בידי מורשה ובעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד. לטענתו, אין המדובר במעידה חד פעמית, אלא בעבירות שהתמשכו לאורך מספר חודשים, כאשר המשיב מעל באמון שניתן בו וניצל את הגישה שהיתה לו לרכוש המעביד. ב"כ המאשימה גם הפנה לעובדה שאין בתסקיר המלצה טיפולית. 6. הסניגור טען כי מדובר באדם נורמטיבי, שזו לו המעידה הראשונה. לטענתו, המשיב נקלע לקשיים כלכליים ולמצוקה שאילצו אותו לקחת 4 פעמים סכומים של 65,000 ₪ בכל פעם, על מנת לשלם חובות לנושיו, לשלם את הוצאות סניף הדואר ולהימלט מאימת פינוי ביתו.לטענתו, המשיב הודה בהזדמנות הראשונה, החזיר את הכספים שלקח והדואר ביטל את התלונה . הסניגור הפנה גם למצבו הבריאותי של המערער - שעבר התקף לב וניתוח מעקפים ולעובדת פטירת אביו. הסניגור ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהשית על המשיב עונש שירוצה בעבודות שירות. 7. בגזר הדין ציין בימ"ש קמא כי המשיב לקח אחריות על מעשיו, הוא נעדר דפוסי חיים עברייניים ואין לו מעורבות פלילית קודמת, ולכן ענישה מוחשית של מאסר בעבודות שירות לצד מאסר מותנה משמעותי עשויים להוות עבורו גורם מרתיע . מאידך, כפי שציינה קצינת המבחן, מאסר בפועל עלול לגרום לפגיעה בתפקודו והגברת המשבר הרגשי בו הוא נתון. בימ"ש קמא ציין כי אכן מדובר בעבירות חמורות המחייבות ענישה משמעותית ומרתיעה, אך לאור העובדה שמדובר בתקופה קצרה, כאשר המשיב הודה מיד במעשיו והגיע להסדר עם הדואר להחזרת הכספים, כאשר מצבו הרפואי אינו קל והוא הביע חרטה כנה, ניתן להסתפק במאסר בן 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות. כן נידון המשיב למאסר על תנאי של 18 חודשים למשך 3 שנים, ולקנס בסך 20,000 ₪. 8. בהודעת הערעור טענה המאשימה כי טעה בימ"ש קמא בקביעת תקופת המאסר ובאפשרות לרצותה בעבודות שירות. המאשימה חזרה על טיעוניה בפני בימ"ש קמא - כי מדובר בשיטה שנמשכה מספר חודשים, ולא בעבירה חד פעמית, וכי המשיב מעל באמון מעבידו . המאשימה הפנתה לפסיקה שעניינה גניבה ממעסיק בה נגזרו עונשים בין 12 חודשים עד 19 חודשים וטענה כי עונש מאסר בן 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות אינו משקף את חומרת העבירות, אין בו אלמנט הרתעה והוא סוטה מרמת הענישה המקובלת. 9. לשם יעילות הדיון (ואכן כך היה) הגיש ב"כ המשיב טיעונים בכתב בתגובה להודעת הערעור. ב"כ המשיב הפנה לתסקיר שירות המבחן ולהתרשמותו החיובית מהמשיב, כפי שתואר לעיל וטען כי לנוכח דברים חד משמעיים אלה של שרות המבחן צדק בימ"ש קמא, שלאחר שדן ובחן את מכלול הנסיבות, גזר עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות בנוסף על המאסר המותנה. ב"כ המשיב צירף כרך פסיקה ללמדך על רמת ענישה אף פחותה יותר בעבירות דומות. ב"כ המשיב טען כי המאשימה אינה מצביעה על כל שגגה שנפלה תחת ידה של הערכאה הדיונית וביקש לדחות את הערעור. בנוסף, הוא אבחן את פסקי הדין שהציגה המאשימה מעניינו של המשיב וטען כי הענישה הינה אינדיווידואלית . 10. אין ספק כי העבירות בהן הורשע המשיב חמורות והלכה היא כי על הענישה לשקף את הסכנה הטמונה בעבירה לפרט ולציבור (רע"פ 2407/05 מן נ. מדינת ישראל). יחד עם זאת מושכל ראשון בענישה הוא כי היא אינדיווידואלית ובנסיבות שבפנינו לא נוכל לאמר כי נפלה שגגה בפני בימ"ש קמא כאשר אימץ את המלצות שירות המבחן ובחר להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. עסקינן במשיב בן 55, שאינו בקו הבריאות, הודה במעשיו וקיבל אחריות עליהם, שעברו נקי ואשר הגיע להסכם עם הדואר בדבר החזרת הכספים שלקח. שירות המבחן גם התרשם כי ענישה מסוג זה יהיה בה כדי לענות על אלמנט ההרתעה של המערער ובימ"ש קמא גם הוא ציין כי יהיה בענישה שהטיל כדי להבהיר למערער את חומרת מעשיו והשלכותיהם, כאשר במקביל גם יצפה פני העתיד. 11. ערים אנו לפסיקה אליה הפנתה ב"כ המאשימה בטיעוניה , אך ברי לנו כי טווח הענישה הינו רחב ביותר ורב השונה מהדומה. גם הנסיבות האישיות שונות מנאשם לנאשם וכאמור, בנסיבות שלפנינו, לא מצאנו כי ההקלה שהקלה הערכאה הראשונה חורגת מן הנדרש עד כי תצדיק את התערבותנו. 12. הערעור נדחה.הפרת אמוניםמרמה