קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נהיגה בשכרות ונהיגה ברישיון לא בתוקף: בפניי ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 15.7.10 על ידי כבוד השופט שלמה בנג'ו בתיקים תת"ע 5141-08-09 (להלן: "התיק הראשון") ובתיק תת"ע 5142-08-09 (להלן: "התיק השני"). בתיק הראשון ייחסה המשיבה למערער עבירה של נהיגה ברכב כשרישיון הרכב פקע מזה תקופה העולה על 6 חודשים, (רישיון הרכב פקע ביום 31.7.08), ובגין כך יוחסה לו עבירה בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"). בתיק השני ייחסה המשיבה למערער את העבירות הבאות: נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3), 64ב(א), סעיף 39א, הכל לפקודה. בכתב האישום נטען כי בתאריך 15.5.09 בשעה 05:30 נהג המערער ברכב ברחוב בר-יהודה בצ'ק פוסט חיפה בהיותו נתון תחת השפעת משקה משכר. עוד יוחסה למערער עבירה של נהיגה בשכרות הנובעת מכך שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה לפי סעיפים 62(3), 64ב, 39א וסעיף 64(א) לפקודה (צ. ל. 64ד(א) לפקודה). המערער הודה שרשיון הרכב פקע במועד הנקוב בכתב האישום שבתיק הראשון, אך כפר בעובדות כתב האישום בתיק השני, ועל כן בית המשפט שמע את ראיות הצדדים והחליט ביום 15.7.10 להרשיעו בדין ולהטיל עליו את העונשים הבאים: 24 חודשי פסילה בפועל בניכוי חודש אחד של פסילה מינהלית; 6 חודשי פסילה על תנאי מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים; 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים; קנס בסך 1,500 ₪ שישולם ב- 3 תשלומים. הערעור מופנה כנגד פסק הדין. ב"כ המערער טען כי בית משפט לתעבורה שגה כאשר לא מינה למערער סנגור, התעלם מהעובדה כי המערער אינו בקיא בניהול תיקים מורכבים, התעלם מהעובדה כי השוטרים לא נתנו הסברים למחדליהם, לרבות העובדה כי החזירו למערער את רישיונו ונמנעו מלרשום עובדות שיש בהן כדי לסייע להגנת המערער. עוד נטען כי המערער שיתף פעולה והתלווה אל השוטרים לתחנת זבולון ובעיקר טעה בית המשפט לתעבורה כאשר השתית את ההרשעה על עדותו של השוטר מאהר מבלי לשמוע את עדות העד המרכזי, ראש המשמרת,, למרות היותו אשר לא הוזמן לחקירה. עדותו של מאהר היא עדות על פי השמועה. הדברים נמסרו לו על ידי המתנדבים של ניידת "אור ירוק" שלטענתם המערער סירב בפניהם לתת אוויר נשוף. לטענת המערער, איש מהשוטרים לא ביקש ממנו לעבור בדיקת שכרות. על כן, הרשעתו של המערער עומדת על כרעי תרנגולת ואין בראיות שהיו בפני בית המשפט כדי לבסס את ההרשעה. לחילופין, טען המערער כי העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור. הרישיון דרוש לו כדי לפרנס את משפחתו הכוללת 7 נפשות להם הוא משמש כמקור הפרנסה היחיד. בנו של המערער נכה ונזקק לטיפולים רפואיים ועל כן הרישיון דרוש לו כדי להסיעו לטיפולים רפואיים. ב"כ המערער ביקש בסעיף 10 להודעת הערעור להאריך את המועד להגשת הערעור: "על מנת שבית המשפט יוכל להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ולהורות על ביטול מההרשעה (כך במקור) וזיכוי של המערער מהעבירות בהן הורשע, לחילופין מבקש בית המשפט... במידה ולא יתערב בהכרעת הדין כי יקל בעונש הפסילה אשר הוטל על המערער באופן משמעותי הן לאור נסיבותיו של התיק והן לאור נסיבותיו האישיות אשר עיקר פרנסתו הינו כנהג". יצוין כי פסק הדין ניתן ביום 15.7.10, לכן הוגשה בקשה להארכת מועד. כב' השופטת רבקה פוקס דנה בבקשה להארכת מועד והחליטה ביום 30.11.10 להאריך את המועד ביחס לערעור על גזר הדין בלבד. גם מדברי ב"כ המערער בפני כב' השופטת פוקס עולה כי הוא הסכים לצמצם את הערעור לגזר הדין בלבד. בנסיבות אלה, אינני רואה צורך להדרש לעניין הכרעת הדין. לאור האמור לעיל, גם לא אתייחס במסגרת פסק הדין לטענות ב"כ המשיבה ככל שהן נוגעות להארכת המועד, הגשת הערעור באיחור ולטענות שהעלה ביחס להכרעת הדין. ב"כ המשיבה סבור כי יש לדחות את הערעור ביחס לגזר הדין. המשיבה ביקשה להטיל עונש של פסילה שתעלה על התקופה המינמלית הקבועה בחוק. אך בית המשפט הסתפק בעונש פסילה מינמלי. מכך אנו למדים, לשיטתו, כי בית משפט לתעבורה נתן את דעתו לשיקולים לקולא ולנסיבותיו האישיות של המערער. עוד טען ב"כ המשיבה, כי למערער 5 הרשעות פליליות ו- 35 הרשעות בעבירות תעבורה. חלק מהעבירות הן עבירות חמורות. עוד ציין ב"כ המשיבה כי המערער הורשע מאז נגזר דינו בתיק זה בשתי עבירות נוספות ומכך הסיק ב"כ המשיבה כי המערער אינו מפנים את חומרת התנהגותו וממשיך בדרכו להפר את הוראות החוק ולכן היה ראוי להרחיקו מהכביש לתקופה ארוכה. לאחר שעיינתי בהכרעת הדין של בית משפט לתעבורה וגזר הדין, בהודעת הערעור, בהרשעותיו הקודמות של המערער ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור. כידוע ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, למעט מקרים חריגים שבהם הטילה עונש החורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. בעניין זה ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מ"י (ניתן ביום 29/1/09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מ"י (ניתן ביום 13/1/10). כאמור, המערער הורשע בעבירה של סירוב לתת דגימת אוויר לפי דרישת שוטר עבירה חמורה שבצידה נקבע עונש פסילה מינימלי של 24 חודשים. המערער נתבקש ע"י שוטר להיבדק בינשוף עקב חשד שהוא נהג בשכרות, אך סרב, גם עבירה זו חמורה ושעליה כבר נכתבו קולמוסין רבים תוך הדגשת הסכנה הנשקפת מנהג הנוהג תחת השפעת משקאות משכרים הן לעצמו והן למשתמשי הדרך. לכן, מוטלת על בית המשפט החובה להטיל עונשים הולמים. לעניין זה ראו רע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 15/2/06). עוד יש לומר כי חריגה לקולא מעונש המינימום תיעשה במשורה ובמקרים נדירים בלבד וזאת תוך שמירה על רמת הענישה, האינטרס הציבורי וכדי ליישם את כוונת המחוקק ותכלית מדיניות הענישה. לענין זה ראו רע"פ 8387/06 איליה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 1/11/06) ורע"פ 5717/08 רוברט נגד' מדינת ישראל (ניתנה ביום 10/9/08). על יסוד כל האמור לעיל אני מחליט לדחות את הערעור. על המערער להפקיד את רישיונו לאלתר לצורך תחילת מניין עונש הפסילה. במידה וניתן צו עיכוב ביצוע העונש, בטל בזה הצו. הקנס ישולם בשלושה תשלומים שווים כאשר התשלום הראשון יהיה ביום 1/5/11 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.משפט תעבורהשכרותנהיגה ללא רישיון בתוקף