קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזק לחנות מפגיעת טיל: ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי ס' 29 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961 (להלן: "חוק מס רכוש"), מחוז דרום, בעד' 11/08 מיום 8.10.10, הדוחה את הערר שהוגש על החלטת המשיב מיום 19.2.07 (תביעה 51-643), לפיה נתקבלה בחלקה תביעת המערער לפיצויים בגין נזקי מלחמה שנגרמו לחנות שבבעלותו, הממוקמת בעיר שדרות, בעטיו של נפילת טיל קאסם ביום 9.11.06 בסמוך לחנות. המערער תושב שדרות ובעל עסק לממכר מכשירי כתיבה בכיכר הנשיא 1 בעיר שדרות. ביום 9/11/2006 נפגע עסקו של המבקש מפגיעה של טיל קסאם. המערער הגיש תביעה בגין נזק בסך של .....שנגרם לו הכולל.....והמשיב, לאחר שקיבל חוו"ד מומחה מטעמו החליט לפצותו בסך של 44,810 ₪ [החלטת המשיב מיום 24/1/07]. על החלטה זו הוגש ערעור לוועדת ערר בו עותר המבקש לקבל הערעור בהתבסס על חוות דעת מומחה מטעמו המעמיד את סכום הנזק על סך של 480,141 ₪ בגין נזקים למבנה וסך של 60,000 ₪ בגין הפסד הכנסה. בכתב התשובה לערר ציין המשיב כי החליט למנות מומחה נוסף מטעמו וביקש לדחות את הערר. בערעור דנא טוען המערער, כי עיון בשתי חוות הדעת מטעם המשיב מגלה כי קיים פער ביניהם - בעוד הראשונה קובעת כי יש צורך בחיזוק המבנה, קבעה השנייה כי אין צורך כזה. כמו כן טוען המערער כי בדיון שהתקיים בפני ועדת הערר ביום 14/6/10, הציג המשיב מסמכים אשר לא גולו בפניו ועל כן לאחר הדיון הגיש בקשה לגילוי מסמכים ובאופן ספציפי ביקש לעיין בתמונות שצילם המומחה הראשון במהלך בדיקת הנכס וב"טופס התביעה", כן ביקש מחברי וועדת הערר לבצע ביקור במקום. זאת ועוד, בטרם הדיון הגיש בקשה לתיקון כתב הערר והוספת ראיה. לטענת המערער, המתין למתן החלטות בבקשותיו ואף הגיש בקשה למתן החלטתו, אלא שהוועדה התעלמה מהבקשות ובאופן מפתיע נתנה פסק דין הדוחה את הערר. מכאן הערעור דנא שלטענת המערער נכנס לגדרו של סע' 12 (א) לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) התשל"ג - 1973 (1) הקובע כי החלטת ועדת ערר ניתנת לערעור בבעיה משפטית. המערער קובל על פגיעה בתקינות ההליך המשפטי ובזכות הטיעון הקנויה לו, עת ניתן פסק הדין טרם סיומו של ההליך המשפטי בפני הוועדה, ללא שניתנה לו הזכות לחקור עד מרכזי, ללא שמימש את זכותו לסכם את טענותיו בערר וללא שהוכרעו בקשות ביניים מטעמו לגילוי מסמכים וביקור במקום. לטענת המערער, במהלך הדיון בערר, שהתקיים ביום 14.6.10, הוברר כאמור כי המשיב מחזיק בשתי חוות דעת סותרות מטעמו בעניין קיומו של נזק למבנה העסק, כן הוגשו במהלך הדיון מסמכים שלא צורפו לתשובת המשיב ונחשפו לראשונה בפני המערער; משכך הוגשה בקשה לביקור במקום על מנת להבהיר את היקף הנזק, שהרי "אין טוב ממראה עיניים" וכן הוגשה בקשה לגילוי ועיון במסמכים. לטענת המערער, לא ראוי היה ליתן פסק דין טרם הוכרעו בקשות הביניים וכל שכן תוך התעלמות מהן בפסק הדין וכי לכל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין אלא בדרך משפטית תקינה אחרת יש לבטלו. עוד לשיטתו, זכות לגילוי מסמכים מנויה על מושכלות היסוד של המשטר הדמוקרטי ונחוצה היא לחקר האמת, פגיעה בזכות זו הינה פגיעה בזכות הטיעון המהווה בעיה משפטית טהורה שיש בה להצדיק את ביטולו של פסק הדין. עוד הוסיף וטען המערער, כי לא ניתנה לו הזכות לסכם את טענותיו עובר למתן פסק הדין, הדיון היחיד בפני ועדת הערר שהתקיים ביום 14/6/10 נסב על בקשתו לתיקון כתב הערר וצירוף ראיה, כך גם הסיכומים התרכזו אך בבקשה זו; בנסיבות אלו נשללה הימנו זכות הטיעון, מה גם שהוטעה לחשוב ע"י הוועדה כי ההחלטה בבקשת הביניים היא זו אשר תימסר לצדדים באמצעות הדואר, וכן נשללה הימנו הזכות לחקור את המומחה מטעם המשיב. עוד נטען, כי הוועדה הסתמכה על שתי חוות הדעת הסותרות שהוגשו מטעם המשיב ללא שהתייחסה לסתירה שנתגלעה ביניהם, כן התעלמה הוועדה מסוגיית ההשתק השיפוטי מכוחו מנוע היה המשיב להתכחש לחוות הדעת הראשונה עליה הושתתה החלטתו למתן פיצויים מיום 19.2.07, לא ראיתי החלטה מיום 19/2/07 ראיתי מכתב מיום 24/1/07 היא ההחלטה נשוא ההליכים המשפטיים. בסיכומו של עניין, נטען כי מתן ההחלטה, כמו גם התעלמות הוועדה מהבקשות שהונחו בפניה, מהווים פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי ועולים לכדי בעיה משפטית בניהול הדיון המצדיקה את התערבותו של בית המשפט וביטול פסק הדין. בהאי לא סגי, לטענת המערער, שגתה ועדת הערר בהחלטתה לדחות את בקשתו לתיקון כתב הערר והוספת ראיה בשל מעשה בית דין שכן בהליך אחר הושגה פשרה לתשלום פיצויים בסך 2,000 ₪ בגין הנזק העקיף, אלא שלטענתו הסכם הפשרה נתחם לנזק העקיף שנגרם לעיסוק בכלי הכתיבה ולמחזורי עסק זה בתקופה שבין 1.11.06 לבין 31.12.07, בעוד שהבקשה לתיקון כתב הערר מתייחסת לנזקים ישירים ועקיפים כלליים שנגרמו בתקופות זמן נוספות. על כן עותר המערער לבטל את פסק הדין של ועדת הערר מיום 8/10/10, לקבל את הבקשה לתיקון הערר והוספת ראיה ולהורות לה להשלים את הדיון בפניה; לקבוע בהסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו, כי נגרם נזק במחייב את חיזוק המבנה; לבטל את החלטת ועדת הערר המונעת דיון בתביעה בגין אובדן הכנסות הקשורות לפגיעת הקסאם במבנה. בתגובה, פתח וטען המשיב כי החלטת הוועדה ניתנה כדין והינה מעוגנת כדבעי בחומר הראיות בתיק ולפיכך דין הערעור להידחות. נטען, כי בהחלטתו של המשיב מיום 19.2.07, נפסקו למערער פיצויים בסך של 44,810 ₪. על החלטה זו הגיש המערער בעצמו ערר בו נתבעו פיצויים בגין נזק ישיר למבנה ונזק עקיף הנובע מהיעדר יכולת לעשות שימוש בנכס. צויין כי ביום 4.11.07, הגיש המערער, באמצעות ב"כ, ערר נוסף בו נתבעו פיצויים בגין נזק ישיר וכן בגין נזק עקיף, לרבות אובדן הכנסות והוצאות מיום האירוע ועד למועד הגשת הערר. בערר שהוגש בגין נזק עקיף הושגה פשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה המערער יפוצה בסך של 2,000 ₪, הובהר למערער כי נזק עקיף משמעו, על פי חוק, הפסד או מניעת רווח כתוצאה מנזק מלחמה או מחמת אי אפשרות לנצל נכסים. על כן צדקה ועדת הערר כי בנסיבות אלו, בהן נפסקו למערער פיצויים בגין הנזק העקיף, נדחתה בקשתו לתיקון כתב הערר בעניין הנזק העקיף הנובע מאי שימוש בנכס. לשיטת המשיב, אין עסקינן בערעור על טענות משפטיות כי אם בתקיפת מסקנותיה העובדתיות של הוועדה. קביעת הוועדה על פיה בחרה להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב על חוות דעתו של המומחה מטעם מערער הינה קביעה עובדתית שערכאת הערעור אינה מוסמכת להתערב בה, כך גם החלטת הוועדה שלא לפסוק פיצויים בגין נזק המחייב חיזוק למבנה. ב"כ המשיב הדגיש כי הרציונל לאי התערבות בהחלטות וועדות ערר נעוץ במקצועיותן ומומחיותן בעניין שהונח בפניה, כמו גם ההתרשמות הבלתי ישירה מהעדים שהינם במקרים רבים עדים מומחים ואנשי מקצוע. עוד לשיטת המשיב, הבקשות לגילוי מסמכים וביקור במקום הוגשו לוועדה ערב מתן ההחלטה והוועדה לא הייתה חייבת להידרש להן. המערער הגיש את הבקשות האמורות באיחור רב, בחלוף שנתיים מהגשת הערר ולאחר שמיעת הראיות, ללא כל נימוק סביר. נטען כי עסקינן בבקשה בלבד ואין בידי המערער זכות קנויה לגילוי מסמכים בשלב סופי של הערר וכל שכן במסגרת הזמן שקצוב לוועדה ליתן החלטתה. עוד נטען כי ניתנה למערער הזכות להשמיע את טענותיו במסגרת כתבי בית הדין שהוגשו מטעמו, חוות דעת המומחים מטעמו והבקשות הרבות שהגיש בתיק. לעניין הבקשה לביקור במקום, טען המשיב, קנויה בידי הוועדה כטריבונל שיפוטי הזכות להחליט אם ביקור במקום יכול לשמש כלי עזר אם לאו ואין בידי המערער להיבנות מסוגיה זו. עוד יסף וטען המשיב, כי המערער לא הצביע על מקור הזכות לסכם את טענותיו בהליך בפני ועדת הערר ובהיעדר זכות מוקנית בדין, אין בידו להיבנות מטענה זו. מה גם, נטען, הוועדה קבעה בתום שמיעת הראיות כי ההחלטה תימסר לצדדים בדואר ומאליו כי כוונתה לפסק הדין הסופי וכי החלטת הוועדה מנומקת ומבוססת עובדתית ואין להתערב בה. עיקר יהבו הטיל המערער על פגיעה בזכות הטיעון הקנויה לו לפי דין עד כדי פגיעה בכללי הצדק הטבעי ועיוות דין. למעשה, ליבת טיעוניו נעוצה בהנחתו כי החלטת הוועדה תינתן בעניין בקשות הביניים לגילוי מסמכים וביקור במקום ולא בהליך העיקרי. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 14.6.10 מאשש את הנחתו. הדיון נפתח בטיעון ב"כ הצדדים לעניין הבקשה לתיקון כתב ערעור בהמשכו ניתנה לב"כ המערער הזכות לחקור בחקירה נגדית את המומחה מדר מטעם המשיב, לאחריה חברי הוועדה העלו בפני המומחה מטעם המשיב והמומחה מטעם המערער שאלות ונענו ובסופה סיכמו באי-כוח הצדדים את טענותיהם אך בעניין הבקשה לתיקון כתב הערר והוספת ראיה כאמור בדברי ב"כ המשיב, המלמדים על טיבם ומהותם של הסיכומים שנטענו בע"פ: "לכן אנו מבקשים לדחות את הבקשה ולאור נסיבות הבקשה לחייב בהוצאות" (הדגשות שלי- צ.צ). מיד לאחר מכן ניתנה ההחלטה לפיה "החלטה תימסר לצדדים בדואר". הנה כי כן, בהיעדר חקירת יתר המומחים ולחלופין, ויתור מפורש על מי מהעדים, וכאשר ברור כי סיכומי הצדדים התייחסו אך בעניין הבקשה לתיקון כתב הערר; צא ולמד כי ההליך העיקרי טרם מוצה וכי כל שעמד להכרעה בפני הוועדה הינו הבקשה לתיקון כתב הערר. מלאכתן של ועדות הערר לעניין מס רכוש הוסדרה ע"י המחוקק בחוק בתי דין מנהליים, תשנ"ב-1992; ס' 4(א) לחוק דנא מחיל את הוראותיו על בתי הדין המנויים בתוספת, ביניהם ועדת הערר לעניין מס רכוש. בס' 26 (א) לחוק הנ"ל עיגן המחוקק את זכותו של בעל דין "להרצות את טענותיו בעל פה, להציג את ראיותיו בפני בית הדין ולסכם את טענותיו לאחר הבאת הראיות, בסדר ובדרך שבית הדין קבע, ככל שלא נקבעו בתקנות". בנסיבות העניין בו עסקינן, נשללה זכותו של המערער להציג את מלוא ראיותיו וטענותיו, כמו גם לסכם את טענותיו לאחר תום שלב ההוכחות וכנגזרת- נפגעה זכותו להליך הוגן ותקין. מושכלות יסוד שניהולו של הליך הוגן ותקין, כמו גם זכותו של בעל דין לקבל את יומו בפני כל טריבונל שפוטי, חוסה תחת אצטלתו של עקרונות הצדק הטבעי. אין תמה, כשלים אלו בניהולו של ההליך עולים לגדרה של "בעיה משפטית", באשר שורשם בנורמות משפטיות מושגיות (ראה ע"א 266/97 מנהל מס שבח מקרקעין חיפה נ' ויסמן, פ"ד נז(3) 207), בגינה ניתן בידי בעל דין להגיש ערעור לפי ס' 29 לחוק מס רכוש, לרבות תקנה 12 א(א) לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), תשל"ג- 1973. לעניין דחיית בקשתו של המערער לתיקון כתב הערר- עיון בערר מיום 16.11.08, אשר הוגש על החלטת המשיב בתביעה השנייה לפיצויים בגין נזק עקיף שנגרם בתקופה 1.11.06-31.12.07, מלמד כי הנזק שעמד לדיון הינו הנזק העקיף בגין אובדן רווחים בתקופה הרלוונטית בלבד כתוצאה מהמצב הביטחוני ביישובי עוטף עזה בתקופה זו. לאור האמור לא נמצאה כל מניעה לתקן את כתב הערר ככל שהוא מתייחס לתקופה החל מיום 1/1/08 ואילך. לאור כל האמור, יש לקבל את הערעור במובן זה שיש לבטל את החלטת ועדת הערר מיום 8/10/10 לאפשר למערער לתקן את כתב הערר כאמור לעיל ולקיים דיון תקין תוך מיצוי זכויותיו הדיוניות. נדחית עתירת המערער לקבוע כי למערער נגרם נזק המחייב חיזוק המבנה שכן עסקינן בהכרעה עובדתית שעל הוועדה להזדקק לה לאחר שתתייחס לטענת המערער בדבר קביעת חוות הדעת הראשונה שהוגשה מטעם המשיב לעניין זה. הערעור לפיכך מתקבל. אשר על כן, החלטת ועדת הערר מיום 8/10/10 מבוטלת. הוועדה תיתן החלטתה בבקשה בבקשה לגילוי מסמכים וביקור במקום, תאפשר לצדדים לקיים דיון לגוף הערר תוך חקירת המומחים והעדים ולסכם טענותיהם כדין. מס רכוש - נזקי מלחמה