קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות פחות מ-9% לפני החוק החדש: זוהי תביעה בגין החלטת הנתבע מיום 26.3.08 אשר קבע כי המערער אינו זכאי לגמלה משתביעתו לפגיעה הוגשה ביום 13.7.06. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים הינה בשאלה הבאה: האם המועד הקובע הינו יום תחילת הנכות, כפי שקבעה הוועדה הרפואית בתאריך 6.12.04, או שמא זהו יום הגשת התביעה לנתבע ב-13.7.06? להלן טענות התובע: 1. פגיעתו של התובע הוכרה כפגיעה בעבודה. וועדה רפואית מטעם הנתבע קבעה כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 5% החל מיום 20.6.06 כך שלאור החוק החדש, ובהיות הנכות פחותה מ-9%, למערער לא מגיע מענק. 2. תחולת החוק החדש, שבאה לידי ביטוי בסעיף 104 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב}, התשנ"ה -1995 (להלן: "החוק"), חלה לגבי פגיעות שהינן מתאריך 1.1.06. דהיינו : לא מגיע מענק כספי בגין נכות הפחותה מ-9% לפגיעות בעבודה החל מתאריך 1.1.06. 3. על קביעה זו בעיקר לעניין תחולה, הגיש המערער ערעור לביה"ד וטען כי מועד התחולה אמור להיות לכל הפחות מתאריך בדיקת ה- E.M.G שהינו 6.12.04. 4. ביום 13.12.07 התקיים דיון בביה"ד, שבעקבותיו הוגשה הודעה משותפת ומוסכמת מטעם הצדדים לפיה התיק יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתנמק עניין תחולת הנכות, ותתייחס, בין השאר, לתוצאות בדיקת E.M.G מיום 6.12.04 הסכמה שניתן לה תוקף של פסק דין מיום 23.12.07. 5. וועדה רפואית לעררים מיום 9.3.08 קבעה, כי דרגת הנכות בשיעור של 5% הינה מיום 6.12.04. 6. על אף האמור, בהודעת הנתבע מיום 26.3.08 קבע הנתבע כי התובע אינו זכאי לגמלה, כי תביעתו לדמי פגיעה הוגשה רק ביום 13.7.06 ומכאן ברור, כי הנתבע מבקש לחשב את הפגיעה בעבודה מיום הגשת התביעה ולא מיום התחולה. 7. הנתבע השתמש בשני נימוקים שונים וסותרים בשני המכתבים השונים שנשלחו לתובע. בפעם הראשונה נקב הנתבע במועד 20.6.06 ואילו בפעם השנייה נקבע מועד חדש 1.1.06. 8. התאריך הקובע של פגיעה בעבודה הינו מיום תחולה ולא מיום הגשת התביעה. לא ברור מאין שאב הנתבע הגדרתו שכלל לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, מה גם שבנסיבות העניין הצדדים לא היו טורחים כלל להגיע להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין כשברור שהמאבק נוהל לשם קבלת המענק. 9. הנתבע פועל בכל דרך לשלילת גמלה המגיעה למערער כחוק. 10. טעה הנתבע עת השאיר את הכותרת "פגיעה בעבודה מ-19.6.06" על כנה, כשהוכח שתאריך הפגיעה הנכון הינו 6.12.04. להלן טענות הנתבע: 11. הנתבע הודיע לתובע במכתבו מיום 20.11.06 על הכרה בתביעתו בגין תסמונת התעלה הקרפלית כמחלת מקצוע. 12. התובע עמד בפני וועדה רפואית מדרג ראשון, ולאחר מכן בפני וועדה רפואית לעררים מיום 9.9.08, אשר קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בתחולה מיום 6.12.04. 13. הוראות תיקון סעיף 104 לחוק קובעות כי גמלת נכות, מענק או קצבה זמנית, ישתלמו בגין דרגת נכות בשיעור 9% ומעלה. התיקון חל על פגיעה בעבודה שאירעה ביום 1.4.06 ולגבי מחלות מקצוע, התיקון בחוק חל על תביעה להכרה במחלת מקצוע (תביעה לדמי פגיעה) שהוגשה ביום 1.4.06 ואילך. 14. לתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור 5% בלבד, ואת טופס התביעה לדמי פגיעה בגין מחלת מקצוע הגיש ביום 13.7.06 ועל כן אינו זכאי לתשלום המענק. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 15. בכדי להכריע במחלוקת דנן צריך לקבוע מהו המועד בו נוצרו התנאים המזכים אצל התובע, מחד טוען התובע כי התנאים המזכים במענק בעניינו נוצרו בחודש 6.12.04 לאור קביעת הוועדה הרפואית לעררים (מיום 9.3.08) לעניין מועד תחולת הנכות. מנגד, טען הנתבע כי התאריך הקובע הינו 13.7.06 מועד בו הגיש התובע תביעתו לדמי פגיעה בגין מחלת מקצוע שהוכרה. 16. לאחר שבחנתי טענות הצדדים כפי שפורטו בהרחבה בכתב טענותיהם כמו גם בסיכומיהם, הנני קובעת כי דין התביעה להידחות, והכל כפי שיפורט להלן. 17. סעיף 104 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") קובע כדלקמן: (א) נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' והמבוטח הגיש תביעה לגמלה לפי סימן זה ונמצא נכה מעבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה. (ב) קצבה לפי סעיף 105 או סעיף 106, לפי דרגת הנכות, תשולם לנכה עבודה שדרגת נכותו היא אחת מאלה : (1) דרגה יציבה של 20% ומעלה; (2) דרגה שאינה יציבה של 9% ומעלה. בפרק הדן בהוראות תחילה, תחולה, מעבר ושעה נקבע: 3. (ה) סעיפים 104 ו-107 בחוק הביטוח הלאומי כנוסחם בסעיף 2 (5) ו-(6) בחוק זה, יחולו על פגיעה בעבודה שאירעה ביום ג' בניסן התשס"ו (1.4.06) ואילך; היתה הפגיעה בעבודה מחלת מקצוע, יחולו הוראות הסעיפים האמורים על מחלת מקצוע כאמור שתביעה להכרה בה כפגיעה בעבודה הוגשה ביום האמור ואילך. (ההדגשה הוספה א.ק). 18. אין חולק כי בעניינו של התובע מדובר במחלת מקצוע של תסמונת התעלה הקרפלית שהוכרה כפגיעה בעבודה בעקבות תביעה שהגיש התובע לקבלת דמי פגיעה ביום 13.7.06. 19. משעסקינן במחלת מקצוע, אזי חל במקרה זה הסיפא של סעיף 3 לחוק הדן בהוראות תחילה, תחולה מעבר ושעה הקובע כי סעיף 104 בנוסחו המתוקן יחול על תביעות שהוגשו להכרה במחלת מקצוע כפגיעה בעבודה מיום 1.4.06 ואילך. מאחר ואת תביעתו להכרה במחלת מקצוע כפגיעה בעבודה הגיש התובע כאמור רק ביום 13.7.06 ובשים לב להוראת סעיף 104 לחוק כפי שתוקן בתיקון 19 המחייב הגשת תביעה לגמלת נכות מעבודה ומשהוראת המעבר קובעת כי התיקון יחול על מי שהגיש תביעתו לאחר יום 1.4.06 כאשר בענייננו התובע הגיש את תביעתו לאחר מועד זה לא קמה לו הזכאות לגמלה. אין כל רלבנטיות לשאלה מהו מועד התחולה שקבעה הוועדה כל עוד לא הגיש התובע את תביעתו לנתבע, כאשר מועד הגשת התביעה הוא הקובע במקרה דנן וזאת לאור הוראת סעיף 104. 20. יש לציין, כי הפסיקה קבעה כי מועד הגשת התביעה לנתבע כתנאי לזכאות לתשלום גמלה אינו בגדר חידוש של תיקון 19 לחוק. הפסיקה קבעה כי זהו תנאי עתיק יומין שאף מצא את ביטויו בהסדרים ספציפיים אחרים (ראה בנדון את פסה"ד עב"ל 96/03 פריג' נ' המוסד לביטוח לאומי). 21. יישום הוראות החוק דלעיל על ענייננו מוביל לתוצאה המחייבת את דחיית התביעה והיא נדחית בזאת. 22. אין צו להוצאות. נכות