קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה של ילד בחצר הבית: האירוע נשוא תיק זה, אירע לפני כ 9 שנים ב 3.4.1995. התובע שהיה אז ילד קטן כבן שנה וחצי נפל ונפצע בפניו. התובע נפל בחצר ביתו בחלק הגובל עם הכביש, אשר אותה שעה היה נתון בעבודות אותן ביצעה נתבעת צד ג', חברת "מקלדי סלים" עבור העירייה. חברת "מקלדי סלים" היתה מבוטחת בחברת מנורה אשר שלחה הודעת צד ד' אל הוריו של התובע. עיריית טמרה שלחה הודעת צד ג' כנגד חברת "מקלדי סלים" וחברת "מנורה", מבטחתה. אין מחלוקת, כי ליד ביתו של התובע, בוצעו עבודות הרחבת הכביש אשר נגסו בחלקתם של הורי התובע. אין מחלוקת, כי העבודות בוצעו על ידי צד ג' 1 עבור הנתבעת. המחלוקת היתה, על היקף הפגיעות בגופו של התובע והאחריות לפציעות אלה. התובע באמצעות הוריו טען, כי נפגע בראשו, בפניו ובקרקפתו. ואמנם ביום 7.5.2001 הוגשה חוו"ד של ד"ר שוקרי, המעידה על צלקות אלו ומקנה אחוזי נכות בשיעור של 10% עפ"י סעיף 75(2) לתקנות המל"ל. ד"ר שוקרי בדק את התובע ביום 3.5.2001 כ 6 שנים לאחר התאונה. בישיבה מיום 5.11.2001 מצויין בפרוטוקול, כי נראות צלקות כדלקמן: במצח ליד קו השיער באורך של 3-4 ס"מ . צלקת ליד יד שמאל שאורכה כ 1.5 ס"מ - 2 ס"מ. וצלקות בראש אשר .... הנתבעות טענו, כי הצלקת היחידה שיש להתייחס אליה, היא זו אשר במצח. ב"כ הנתבעים אמר, כי יש חשש שהילד הוכה ויש לו ראיות לכך, והצלקות בראשו הן תוצאה מכך. יש לציין, כי בפני ביהמ"ש יש בסה"כ 2 מסמכים רפואיים הנוגעים לפציעתו של התובע, האחד, הוא מסמך של ד"ר שחאדה - סגן מנהל מחלקת ילדים מרכז רפואי "רמב"ם" אליו לקחו ההורים את התובע עפ"י עדותם מיד לאחר האירוע, והשני, של קופ"ח ע"י ד"ר יופה, לשם הופנה התובע וקיבל את הטיפול. במסמך של ד"ר שחאדה, המופנה למיון כירורגי כתוב כך: "הערב נפל מטר אחד נפצע במצח. לא הקיא לא איבד הכרה, בבדיקה פצע בעומק חצי ס"מ אורך 2.5 ס"מ במצח הודבק, אין סימני חוסר נוירולוגי. במידה ויופיע שינוי בהכרתו או יקיא יפנו למיון". במסמך של ד"ר יופה, לאחר שהצלחנו לקבל הדפסה ולאחר שד"ר יופה בעצמו העיד, נאמר כך: "הילד הנ"ל נחבל בפנים ובראש בתאריך 3.4.1995 לדברי האב הוא נפל מגדר בגובה של מטר וחצי טופל ע"י רופא פרטי ד"ר שחאדה, ונתן עזרה ראשונה וגם שלח את הילד למיון ילדים של בי"ח "רמב"ם" נתתי לפי המלצות של בית החולים מנוחה לילד בבית מתאריך 3.4.1995 ועד לתאריך 6.4.1995 אצל הילד הנ"ל היה פצע עמוק בפנים, לאחר מכן המלצתי מנוחה נוספת בבית בעוד 3 ימים מ- 7.4.1995 עד 9.4.1995". הרופא הסביר, שאישורי המחלה ניתנו לאם בגין עבודה כעוזרת גננת אשר זכאית על פי חוק לחופשת מחלה בגין פציעה או מחלה של ילדים. לא הוצג בפני ביהמ"ש, כל מסמך מבי"ח רמב"ם, לכן, במילים אחרות, אפשר לומר, כי מה שכתב ד"ר יופה היה ע"ס דברי האב, ולא ע"ס מה שהוא בעצמו ראה. ד"ר יופה כאמור העיד בביהמ"ש, וענה לשאלותי שאם היה רואה פגיעות בראש עצמו בקרקפת היה מציין זאת ואף היה שולח לרופא מומחה כירורג, כי אז יש חשש לזעזוע מוח. אם הוא לא רשם סימן שקיבל רק טיפול אמבולטורי במרפאה, וזאת ניתן לראות לפי תמונות הילד אשר הוצגו בביהמ"ש. תמונות ת/3: על לחיו השמאלית של התובע, נראים סימני שפשוף אשר טופלו ע"י משחת "יוד" אספלנית מוזכרת על המצח ליד קו השיער. ישנה מריחת יוד גם סמוך לעין שמאל. ד"ר שוקרי - מנתח פלסטי, מציין בחוו"ד, כי התובע נבדק על ידו ביום 6.5.2001 ז"א 6 שנים לאחר האירוע למרות שנכתב בחוו"ד שכביכול נפל לפני 4 שנים. הד"ר נסמך בחוו"ד על תלונות התובע, בכך שהוא מתבייש ממראה הצלקות ומעדויות האב אשר מספר, כי ילדים מציקים לבנו וממציאים לו כינויים בגלל הצלקות בקרקפת ובפנים. ד"ר שוקרי מצא "צלקת בזוית עין שמאל באורך של 1 ס"מ על 2 ס"מ בצורת משולש, צלקות בלחי שמאל וימין בצורת שריטות בצבע בהיר לעומת העור מסביב. במצח משמאל וקדמת קווי השיער צלקת באורך של 4 ס"מ בקרקפת 2 צלקות, אחת באיזור פרונטלי והשניה באיזור פריטלי אחת באורך 3 ס"מ עם חוסר שיער". כאמור, לדעתו של ד"ר שוקרי, לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 75(2) לתקנות המל"ל והוא אינו סבור שהצלקות תשתננה. בפני ביהמ"ש העידו האב האם ושכן של התובעים - מר עווד אחמד לעניין נסיבות התאונה. לדבריו של מר עווד אחמד הוא ראה את הילד משחק על אופניים וראה שהתובע נופל מאופניו וירד לו מראשו דם, והוא הספיק לקחת את הילד לפני שאמו הגיעה אליו. האם הגיעה לאחר הנפילה. עיקר עדותו היה קשור לתסכול וההתמרמרות על כי הנתבעת כשלה בשמירתה על בטחונו ובטחון בני ביתו בעוד שהוא תרם לציבור מאדמתו. עפ"י עדותה של האם, היא שהתה ליד התובע כאשר רכב בחוץ על אופניו עד שלפתע נפל. אין ספק, כי אחריות בתיק זה לפציעתו של הילד, מתחלקת בין שלושת הגורמים הבאים: הנתבעת, צד ג' והוריו של הילד. כאשר מרחיבים כביש, חופרים בעומק של כמטר ואין מגדרים, נוצר סיכון לתושבים המתגוררים בסמוך לכך. הגורמים העוסקים בעבודות והאחראים עליהם, אחראים גם למזער את הסיכונים העלולים לגרום לנזקים ופגיעות לתושבי הסביבה הקרובה. קל להבין את התמרמרות האב אשר לא זו בלבד שסלילת הכביש גרעה משטח חלקתו, על כך לא היתה מחלוקת, הרי במקום שבו היתה קודם גדר והרסוה לצורך הרחבת הכביש, לא הקימו גדר אחרת במקומה. סביר להניח, כי לו היתה גדר, התובע לא היה נופל. אין ממש בטענת הנתבעת כי התובע נפל בחצר ביתו שלו ולכן אין אחריות על הנתבעת. התובע נפל מחצר ביתו אל הכביש בגבול שבין שניהם לאחר ביצוע עבודות אשר לא גודרו על ידי הנתבעת או צד ג'. קורה וילד נופל גם כאשר הוריו נמצאים על ידו. מעדותו של בעל המכולת, מר עווד אני מבינה, כי האם לא היתה ממש ליד הילד, שהרי הוא זה שהרימו עוד לפניה והוא נמצא מול ביתו של התובע. אילו היתה ליד הילד כפי שהעידה, היתה מספיקה להרים הילד לפניו. כאשר קיים סיכון כפי שמסתבר שהיה, דהיינו קיים עומק של כמטר, שעבור ילד בן שנה וחצי ליפול ממנו הוא עומק רב, אין לאפשר לילדים לשחק לידו. אחריותם האלמנטרית של ההורים, מחייבת במקרה כזה לא לאפשר לילד כה קטן לשחק סמוך לשפת הכביש או סמוך לגבול שבין חצר ביתם לכביש, לחלופין, אם משחקים שם, היה על האם להיות הקרובה לגבול ולא הילד. אי לכך, הנני סבורה שהאחריות מתחלקת בין שלושת הגורמים, אין משמעות בעיני לעובדה שצד ג', אם בכלל, לקח על עצמו חיוב בנזקים במקרה של פגיעה עפ"י פוליסת הביטוח. לא הוצג בפני ההסכם הנוגע לעניין גם אם היה הסכם כזה, ספק בעיני אם הייתי קובעת כי הנתבעת פטורה מכל אחריות. משנקבעה אחריות יש לדון בגובה הנזק. התובע נפצע במצחו ובפניו, ואילו לגבי הצלקות האחרות שבראשו, אינני סבורה שהן כתוצאה מאירוע זה. מעיון בכרטיס הרפואי המודפס של התובע, מתברר גם מהיכן החשד שהילד הוכה. לא ד"ר שחאדה ולא ד"ר יופה אשר הסתמך על תעודה מרמב"ם אשר איננה בפני לא מצאו סימנים על הקרקפת, חזקה על ד"ר שחאדה שהיה הראשון שראה את הילד שאילו היו פציעות כאלה בראש, היה מיד שולח את הילד לביה"ח, ובוודאי שהיה מציין זאת בתיעוד הרפואי, משלא תיעד זאת אלא רק ציין פצע במצח, נובעת המסקנה, שלתובע נותרה צלקת במצח בלבד, כתוצאה מן התאונה נשוא התביעה. אין ספק שצלקת במיוחד בפניו של ילד היא מציקה, לא נעימה ומפריעה. יחד עם זאת, צלקת זו איננה אמורה להפריע לתפקודו המקצועי בכל מקצוע בו יבחר. הנני מציעה לצדדים להגיע לכלל הסכם פשרה ביניהם לפי הקריטריונים כדלקמן: האחריות בין כולם מתחלקת ל- 3 חלקים שווה בשווה. אין הפסד כושר השתכרות. יש כאב וסבל של התובע בגין נכות בשיעור של 5%, כיוון שמדובר רק בחלק מן הצלקות שבפניו של התובע, שהן כתוצאה מן התאונה. קטיניםחצרנפילה