האם טריקת דלת על היד מהווה תאונת דרכים ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סגירת דלת מכונית על היד: 1. בפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: החוק). בהתאם להחלטה מיום 18.5.98, חילק בית המשפט את הדיון לשלבים באופן שתוכרע תחילת שאלת החבות. 2. התובע טוען כי הוא נפגע ביום 12.4.97 בעת שדלת מכונית נסגרה על ידו. עפ"י עדותו, הוא נסע באותו יום ביחד עם גרושתו מביתה של אמו המנוחה לבית הגרושה, על מנת להעביר חלק מתכולת המנוחה לבית הגרושה. בבית המנוחה, העמיס התובע לתוך רכבו, על המושבים האחוריים, בגדים, שמיכות וסדינים, והשניים נסעו עם החפצים לבית הגרושה. התובע נהג ברכב וגרושתו ישבה במושב הקדמי לידו. כאשר הגיעו לבית הגרושה, החנה התובע את הרכב לצד המדרכה, וגרושתו יצאה מן הרכב. התובע לא יצא מהדלת של הנהג (השמאלית הקדמית) בשל תנועה בכביש. הוא העביר את גופו כך שהוא התישב בין המושבים הקדמיים ואז סובב את גופו לאחור כדי להרים את החפצים מהמושבים האחוריים ולהעבירם לגרושתו, שעמדה מחוץ לרכב על המדרכה, דרך הדלת הימנית הקדמית. בסיום העברת החפצים, עבר התובע למושב הימני הקדמי כדי לצאת מהדלת הימנית הקדמית. הוא הושיט את ידו הימנית אל מחוץ לרכב והניח אותה על הגגון של הרכב, כדי לעזור לעצמו לצאת מהרכב. באותו רגע, מחוסר תשומת לב, טרקה גרושתו את הדלת על שורש כף ידו והוא נפגע. בתו של התובע הוזעקה למקום בטלפון, והיא לקחה את התובע לטיפול רפואי. אובחן אצלו שבר בשורש כף יד ימין. 3. הנתבעת הכחישה את גירסת התובע וטענה כי נסיבות התאונה לא הוכחו. לחילופין, טענה הנתבעת כי נסיבות התאונה אינן בבחינת "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. 4. למרות הסתירה המהותית שהתגלתה בעדויות עדי התביעה, שאליה אתיחס בהמשך, שוכנעתי כי ידו של התובע אכן נפגעה באותו יום כתוצאה מסגירת דלת המכונית על שורש כף היד. לפי דו"ח המוקד הרפואי המרכזי (ת/ 2), תוך זמן קצר יחסית מקרות הפציעה, התיצב התובע לקבלת טיפול רפואי ודווח כי דלת של מכונית נטרקה על שורש כף ידו. הוא התלונן על כאבים. אובחן אצלו שבר. אין כל ראיה לכך שלתובע או לקרוביו השכלה משפטית, כדי שיכול היה להבין את הדקויות המשפטיות לגבי תחולת החוק ולתאם גירסה לפני הגעתו למר"מ באופן שהגירסה תמלא אחר דרישת החוק ותזכה אותו בפיצויים. אין מחלוקת כי התאונה ארעה ביום שבת. לא סביר כי התובע הספיק לקבל יעוץ משפטי מעורך דין בשבת לפני הגעתו למר"מ כדי שידע שכדאי לו למסור גירסה המתאימה כדי לזכות בפיצויים עפ"י החוק. סוג הפגיעה יכול להתאים לפגיעה כתוצאה מטריקה של דלת של מכונית. 5. למרות זאת, לא שוכנעתי בצורה מספקת כי התאונה אירעה כפי שהתובע תיאר. התגלתה לפחות סתירה אחת מהותית בין גירסת התובע לבין גירסת גרושתו הפוגעות במהימנות גירסתו. הגרושה העידה בבית המשפט כי התובע החנה את הרכב במגרש מכוניות ליד ביתה שבו לא עוברים רכבים אלא רק חונים. התובע העיד, כאמור, כי הוא לא יצא מהדלת השמאלית הקדמית כי היתה הרבה תנועה בכביש. הסתירה יורדת לשורשו של ענין, שהוא הסיבה לכך שהתובע לא יצא, לטענתו, מהדלת שלו וכיצד הגיעה ידו שנפגעה לפתח הדלת האחרת של הרכב. 6. ב"כ הנתבעות טען לסתירה נוספת, וזאת על יסוד עדות חוקר חברות הביטוח, ששוחח עם גרושתו של התובע לאחר המקרה. החוקר העיד מטעם הנתבעות כי הגרושה אמרה לו שהתובע יצא מהדלת הימנית הקדמית, הלך מאחורי הרכב, הגיע מאחוריה, הניח ידו על גג הרכב, והיד נפגעה כאשר היא טרקה את הדלת. גרושתו של התובע הכחישה בכל תוקף שהיא אמרה את הדברים לחוקר. לא הותרה הגשת הקלטה ותמליל הקלטה שלא הופיעו בגילוי המסמכים מטעם הנתבעות. אינני מוכן להעדיף את גירסת החוקר ומאחר והתברר בחקירתו הנגדית כי הוא שוחח קודם לכן עם גרושת התובע בנוכחותו של התובע, ואף הקליט את השיחה, אך לא הביא את קלטת השיחה האחרת לבית המשפט ולא חשף בפנינו מה היתה גירסת הגרושה באותו זמן. לאור זאת ובהעדר הקלטת והתמליל של השיחה שלא הותרו הגשתם, לא מצאתי סיבה להאמין לחוקר ולא להאמין לגרושת התובע לגבי הדברים שהיא אמרה לו בשיחה ביניהם. 7. יחד עם זאת, די בסתירה מהותית אחת (לגבי מקום חנית הרכב) כדי לפגוע במהימנותם של התובע וגרושתו. במסכת עובדתית שכזו לגבי פגיעה בעת טריקת דלת מכונית, כאשר כל העדים להתרחשות הם עדים מטעם צד אחד בלבד, וכאשר לצג השני אין אפשרות לבדוק את אמיתות הטענות אלא בדיעבד בלבד, יש לנהוג בזהירות יתרה בעת גילוי סתירה שכזו. 8. גם אם הייתי מקבל את גירסת התובע לגבי נסיבות התרחשות התאונה, אני סבור כי היה מקום לקבל את הטענה החלופית של הנתבעות, שלא היתה כאן "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. 9. לפי ההגדרות שבחוק, "תאונת דרכים" היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". "שימוש ברכב מנועי" מוגדר כך שהוא כולל "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו", אך אינו כולל "טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". לא כל פגיעה בתאונה בעת עליה וירידה מרכב תיחשב כ"תאונת דרכים", אלא רק פגיעה בעת פעולה הקשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. (רע"א (עליון) 8548/96, פ"ד נא(3) 825). כפי שנקבע בת"א (שלום י-ם) 17217/95, יש לראות בפעולות של נוסע ברכב, בחפצים שבדרך כלל אדם מטלטל עימו ממקום למקום, בעת עליה לרכב או בירידה ממנו, כפעולות לוואי לשימוש שלו ברכב למטרות תחבורה. באותו מקרה נקבע כי הובלת תיק ע"י התובעת היתה מטרת לוואי למטרת הנסיעה. בדומה לכך, נקבע בע"א (חיפה) 542/94 כי הנחת תיק חפצים אישיים, סל מצרכים או חבילה ברכב פרטי או הוצאתם ממנו לא יחשבו כ"טעינה ופריקה של מטען." 10. במקרה הנדון, מדובר חלק מתכולת בית (בגדים, שמיכות וסדינים) שהתובע העמיס לתוך המושבים האחוריים של הרכב. כמות המטלטלין והיקפם לא היו קטנים מספיק כדי שהתובע יוכל לצאת עמם בבת אחת מהרכב בעת ירידתו ממנו. כדברי התובע: "ש.ת. גרושתי יצאה מהרכב והתחלתי להעמיס לה את הדברים לידיים.(ההדגשה שלי - ש.פ.)" (עמ' 1 ש' 19). לא מדובר במיטלטל מהסוג, ההיקף ובכמות שדובר בהם בפסיקה המוזכרת לעיל. לא מדובר בנשיאת חפצים כמטרת לוואי לנסיעה של התובע אלא להיפך, הובלת החפצים היתה העיקר והנסיעה של התובע (לצורך פריקת החפצים) היתה מטרת הלוואי. עצם המעבר בין המושבים ע"י התובע כדי לבצע את פריקת החפצים מצביע על כך כי "השימוש ברכב למטרת תחבורה" הגיע לסיומו, והחל שלב פריקת המטען. מכל האמור, הגעתי למסקנה כי גם לפי גירסת התובע מדובר במקרה של "פריקת מטען" (ולא של "ירידה מרכב") שאיננו בגדר "שימוש ברכב מנועי". לכן, אין בפנינו "תאונת דרכים", ולתובע לא מגיע פיצוי לפי החוק. 11. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח + מע"מ. ידייםתאונת דרכיםשאלות משפטיותטריקת דלתהכרה בתאונת דרכים