גורלה של תובענה זו תלויה בשאלה, מה היו נסיבות הפסקת עבודתו של המערער אצל המשיבה ביום 7.2.1992. לטענת המערער, הגיע לעבודה והתבקש לחתום על מסמך המאשר שגנב שתילים ומשלא הסכים לחתום - פוטר ע"י המשיב. לגרסת נציגי המשיבה, הגיע המערער לעבודה אך משנשאל על גניבת השתילים עזב מרצונו את המקום ולא חזר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיום יחסי עבודה עקב חשד בגניבה: סגן הנשיא (אדלר) 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת ו. סמט ונציגי ציבור שמר ונויפלד; תב"ע נג / 3-1392), אשר קיבל את תביעות המערער לפדיון חופשה אולם דחה את תביעותיו לחלף הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים בתוספת פיצוי הלנה. על כך ערעורו של המערער. בא כוח המשיב לא הופיע, והוחלט לדון בערעור בהעדרו. 2. העובדות הצריכות לענייננו: המשיבה הינה משתלה המנוהלת על ידי מר וייס ואשתו. המערער עבד אצל המשיב משנת 1982 ועד 4.12.1992. אין מחלוקת כי המערער הועסק ישירות על ידי המשיבה משנת 1982 ועד שנת 1986. בית הדין קבע כממצא עובדתי כי חרף טענת המשיבה, המערער הועסק ע"י המשיב ברציפות עד שנת 1992, אם ישירות ואם באמצעות שרות התעסוקה. ביום 4.12.1991 ראתה גב' וייס את המערער מעמיס מריצת צמחים על רכב שהיה בשימוש טייח שעבד אצלם באותו יום, שהוא גם שכנו של המערער. היא התקשרה אל מר וייס והוא ניגש לכניסה למושב, עצר את הרכב, ושאל האם יש להם משהו לספר לו. המערער והטייח השיבו בשלילה ונסעו לדרכם. ביום 7.2.1992 הפסיק המערער את עבודתו במשתלה. בגין גניבת השתילים הוגשה תלונה במשטרה, אולם התיק נסגר מחוסר ראיות. 3. נסיבות הפסקת עבודתו של המערער אצל המשיבה גורלה של תובענה זו תלויה בשאלה, מה היו נסיבות הפסקת עבודתו של המערער אצל המשיבה ביום 7.2.1992. לטענת המערער, הגיע לעבודה והתבקש לחתום על מסמך המאשר שגנב שתילים ומשלא הסכים לחתום - פוטר ע"י המשיב. לגרסת נציגי המשיבה, הגיע המערער לעבודה אך משנשאל על גניבת השתילים עזב מרצונו את המקום ולא חזר. בית הדין האזורי אימץ את גרסת נציגי המשיבה וקבע, כי המערער לא פוטר מעבודתו אלא התפטר, ועל כן איננו זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. על כך הערעור שלפנינו, שהוא ערעור על קביעת העובדות. 4. הטענות בערעור בא כוח המערער עשה מאמצים לשכנעינו, כי יש להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין קמא ולהעדיף את גרסתו של המערער על זאת של נציגי המשיבה. לטענתו, העובדה שהמערער חזר לעבודה ביום א' (ה - 7.12.1992) לאחר התקרית, מלמדת על כך שלא התפטר, אחרת לשם מה חזר. בנוסף לכך, הוא עבד במשתלה במשך 10 שנים ואף זו היתה סיבה להישאר שם ולא להתפטר. עוד הפנה בא כוח המערער את בית הדין למספר "סתירות" שהתעוררו בתצהיריהם ועדותם של עדי המשיבה וביקש ללמוד מכך כי גם את גרסתם כי המערער התפטר אין לקבל. נציג המשיבה לא התייצב לדיון ולא הגיש את תגובתו לערעור. הכרעה 5. הכלל הוא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות מנומקות של הערכאה, אשר שמעה את העדים והתרשמה מעדותם. אכן, גרסתם של נציגי המשיבה אינה שגרתית, שכן היו מוכנים להמשיך את העסקת המערער לאחר שמצאו אותו גונב צמחים. אולם, בית הדין קמא השתכנע כי נציגי המשיבה היו מוכנים לסלוח למערער ולהמשיך את העסקתו, וגרסה זו אינה בלתי אפשרית. הכרעת בית הדין קמא הסתמכה על הראיות וכן על התרשמותו של בית הדין מעדותם של העדים. הגענו למסקנה, כי במקרה שלפנינו אין ראיות המצדיקות חריגה מן הכלל של אי-התערבות ערכאת הערעור. 6. אשר לטענת בא כוח המערער בנוגע ל"סתירות", שכביכול עלו מתצהירי עדי המשיבה ועדויותיהם, אין בה ממש. בין היתר הצביע בא כוח המערער על ה"סתירה" שבין דברי מר וייס בתצהירו כי "פחד" מהמערער לבין עדותו על יחסים טובים ביניהם משך השנים. ניתן להסביר את ה"סתירה" בכך, שהיחסים ביניהם אכן היו טובים אולם שבועיים לפני הגניבה, נרצח נהג מונית מהמושב הסמוך על ידי פועל ערבי שעבד שם, דבר שגרם לחששות של המשיב. גם העובדה, שמר וייס לא עשה דבר כשפגש את המערער בכניסה למושב אינה מפריכה את גרסתו, ולהיפך - יש בה כדי לתמוך בגרסתו של מר וייס כי היחסים בינו לבין המערער היו טובים וכי רצה לסיים את העניין בצורה שקטה וללא מהומות. 7. סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להדחות. נציג מטעם המשיבה לא הגיע לדיון בערעור, ועל כן אין צו להוצאות.גניבה (בעבודה)יחסי עבודה