קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על העונש בעבירת סיוע לקבלת דבר במרמה: השופטת ר. אבידע: ערעורו של המערער מופנה כנגד גזר דינו שניתן על ידי בית משפט השלום ביום 20.10.10, ואשר על פיו נדון המערער ל- 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי, וכן פיצוי ל- 12 מתלוננים בסך של 15,000 ₪ כל אחד. הערעור מופנה כנגד עונש המאסר לריצוי בפועל שהושת על המערער, עתירתו היא כי עונש המאסר בפועל שנגזר עליו יבוטל. גזר הדין נשוא הערעור ניתן לאחר שהמערער הודה ביום 7.9.09 בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, בהתאם להסדר טעון אליו הגיעו הצדדים. עולה מכתב האישום המתוקן, כי המערער ובנו, מי שהיה נאשם 2 בכתב האישום, ניהלו חברת בנייה קבלנית, אשר בה המערער היה אחראי על הפן המקצועי, ואילו בנו אחראי על נושא השיווק והכספים. למערער במסגרת כתב האישום המתוקן יוחסו 12 עבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וזאת משנטען כי סייע לבנו, שלו יוחסו באותו כתב אישום עבירות קבלת דבר במרמה, לקבל במרמה בשם החברה מ- 12 רוכשים את התמורה הכספית המלאה עבור דירותיהם, כאשר הזכויות בדירות מושכנו עוד קודם לכן לבנקים, והמערער לא רשם בספרי החברה המשכנת אותם ניהל את המשכונות לבנקים, ובכך מנע מהקונים לגלות את דבר קיום המשכונות, אשר נרשמו אך אצל רשם המשכונות. כתוצאה מאי רישום המשכונות בספרי החברה המשכנת, הרוכשים לא ידעו כי הדירות, שאת מלוא תמורתן שילמו לחברה הקבלנית שבניהול המערער, מושכנו לטובת הבנקים. בכך שהמערער לא רשם בספרי החברה המשכנת את המשכונות שנרשמו לטובת הבנקים אצל רשם המשכונות, סייע המערער לבנו לקבל במרמה ובנסיבות מחמירות מ- 12 הרוכשים סכום של כ- 12 מיליון ₪ בעבור הדירות. סכום זה הוא סכום המשכונות שניתנו ע"י הבנקים לגבי הדירות ש-12 הרוכשים קנו. לאחר שהחברה הקבלנית של המערער ובנו קרסה, היא חדלה להשיב לבנקים את כספי המשכונות, ולפיכך, נותרו הרוכשים עם דירות הממושכנות לבנקים. עוד נאמר בכתב האישום כי הרוכשים מתגוררים בדירות ומתנהלים ביניהם לבין הבנקים הליכים משפטיים. כנגד בנו של המערער, חנן אזולאי, הוגש כתב אישום נוסף שעניינו קבלת כ- 6 מיליון ₪ במרמה מ- 21 רוכשי דירות במהלך השנים 2002 - 2004, בשל כך שכנגד כספי תמורה שהרוכשים מסרו לו קיבלו ממנו מסמכים הנחזים להיות כתבי ערבות בנקאית להבטחת כספם, אותם זייף, ולפיכך היו חסרי תוקף. נטען באותו כתב אישום שהוגש אך כנגד בנו של המערער, כי לאחר שהחברה קרסה, לא היה באפשרותה להשלים את בניית הדירות ולפיכך הרוכשים לא קיבלו את דירותיהם, נותרו ללא קורת גג, נאלצו לשלם החזר משכנתאות שנטלו לבנקים, והכספים ששילמו לחברה ואשר בתמורה קיבלו כתבי ערבות שכאמור זוייפו, ירדו לטמיון. בית משפט השלום השית על חנן אזולאי 3 שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וכן חייבו לשלם פיצוי בסך 3,000 ₪ לכל משפחה מ- 33 המשפחות שנפגעו ממעשיו. המדינה ערערה על גזר דין לבית משפט זה ע"פ (ב"ש) 5595/08, ובערעור הועמד עונשו של חנן אזולאי על 75 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן חוייב לפצות כל אחת מ- 33 המשפחות שנפגעו בסכום של 25,000 ₪. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון רע"פ 6133/09 נדחתה. בין היתר, צויין בהחלטה בבית משפט העליון, "סכום הכסף אשר הוצא ע"י המבקש במרמה מקוני הדירות עמד על כ- 18 מיליון ₪. על פי עובדות כתב האישום הראשון, מתוך 21 המשפחות אותן הונה המבקש, שלוש בלבד קיבלו בחזרה את כספם ושתיים נוספות נכנסו בלית ברירה אחרת להתגורר בדירות שביקשו לקנות, על אף שבנייתן לא הושלמה. אין להקל ראש בהפסדים הכספיים שנגרמו גם למשפחות אלה, ומכל מקום מרבית הקונים נאלצים לכתת את רגליהם בחיפוש אחר דיור חלופי לאחר שחסכונותיהם עלו בתוהו. 12 המשפחות אשר רומו כאמור בכתב האישום השני, (זה שיוחס אף למערער בענייננו - ר.א) חשופים לסכנת פינוי ואובדן הנכס אותו קנו במיטב כספם". בגזר דינו נשוא הערעור סקר בית המשפט את מהות העבירות בגינן נותן המערער את הדין, האמור אודותיו בתסקיר, הראיות לעונש שהוגשו מטעם המערער וטעוני הצדדים. בית המשפט ציין, בין היתר, כי מעשי המערער ובנו "לא נבעו מרצון להתעשרות קלה ורדיפת בצע. כל שנעשה ע"י הנאשם שבפני ונאשם מס' 2, נועד למטרת הצלתה של חברת הבניה מקריסה סופית...". בסופו של דיון, נאמר בגזר הדין "נוכח רף הענישה שנקבע ע"י בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בעניינו של הנאשם 2, מצאתי כי יש מקום להשית על הנאשם מאסר בפועל, בשל חומרת העבירות שביצע. עם זאת, יש לאזן אותו אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם אותן פרטתי לעיל". אשר לנסיבותיו האישיות של המערער, אשר פורטו, כאמור, בגזר הדין, יצויין, כי הופיעו מטעם המערער 4 עדים, ראש עיריית דימונה, מקום מגורי המערער, הרב הראשי של דימונה, ראש ישיבת ההסדר בדימונה, ותושב דימונה אשר שימש כחבר מועצת העיר וסגן ראש העיר. ארבעתם דיברו בשבחו של המערער, על תרומתו לעיר דימונה, למוסדותיה, ודאגה למחסורם של נזקקים. בית המשפט אף פרט בגזר הדין את שהובא בפניו מתוך תסקיר שירות המבחן, היינו כי למערער אין רישום פלילי, הינו אב לארבעה ילדים, ביניהם בנו חנן המרצה כאמור עונש מאסר יחסית ממושך. עוד נאמר כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי למערער בעיות בריאות רבות, הכוללות מחלת סוכר, מחלת לב, מחלת כליות ובעיות רפואיות נוספות. שירות המבחן ציין בתסקיר כי המערער חש אמפטיה כנה לקורבנות מעשיו, כתוצאה מקריסת החברה שניהל חלה ירידה דרסטית במעמדו החברתי והכלכלי, מפעל חייו נהרס, והוא ומשפחתו נפגעו כתוצאה מכך. שירות המבחן המליץ להשית על המערער עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, או לחילופין עונש מאסר קצר. לטענת ב"כ המערער, בין היתר, טעה בית המשפט בכך שלא נתן דעתו לכך שהמערער הורשע בסיוע לעבירת המרמה, כאשר על פי החוק, דינו של המסייע הינו מחצית מעונשו של העבריין העיקרי. כן טען כי בית המשפט משגזר את עונשו של המערער מעונשו של בנו חנן, לא שם ליבו לכך כי לחנן יוחס כתב אישום נוסף של קבלת דבר במרמה מ- 21 דיירים, תוך זיוף הערבויות הבנקאיות, כמפורט לעיל. טענה נוספת שהועלתה ע"י ב"כ המערער היתה כי חלפו כ- 10 שנים ממועד ביצוע העבירות, ואף לעניין זה בית המשפט לא נתן את דעתו. ב"כ המערער הזכיר בטיעוניו את נסיבותיו האישיות של מרשו, זכויותיו, והעובדה כי נותר חסר כל ובנו, שהוא אב לשלושה ילדים, מרצה עונש מאסר של 75 חודשים. שליחת המערער למאסר, טען הסנגור המלומד תותיר את המשפחה במצב "קשה מאד מצב ששני הגברים במשפחה ירצו עונש מאסר בפועל". ולבסוף, נטען ע"י ב"כ המערער, כי בית המשפט טעה בגזר דינו, כאשר ציין כי המערער הוא כבן 55 שנים, בעוד שהמערער שהינו יליד 1945, הינו 65.11 שנים (יליד 14.4.1945), סובל ממחלות שונות, ואף אשתו ידועת חולי וזקוקה לכך שהמערער יסעד אותה . ב"כ המערער אף הגיש תיעוד רפואי עדכני לגבי שני בני הזוג - המערער ואשתו. ב"כ המשיבה טען כי דין הערעור להידחות שכן המדובר בעבירות חמורות ביותר אשר פגעו קשות ב-12 משפחות. לטענת ב"כ המשיבה ראוי לקצוב למערער מספר שנות מאסר בגין פגיעה בכל אחת ואחת מהמשפחות שסייע בהונאתן. עוד טען כי סכום ההונאה 12 מיליון ₪, שהינו סכום משמעותי ביותר, נפל על כתפי קורבנות המערער ובנו והם עדיין נמצאים בעיצומם של הליכים משפטיים המתנהלים בינם לבין הבנקים הממשכנים. אשר לטענה כי יש להקל בענישתו של המערער בשל התמשכות ההליכים, חלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירות ועד עתה, השיב ב"כ המשיבה כי אכן מדובר בעבירות שנעברו במהלך השנים 1998-2003, ואולם הן התגלו רק לאחר שחברת הבנייה של המערער קרסה בשלהי 2004, שאז החלה החקירה. חקירת המשטרה הושלמה בשנת 2005 ובסיומה העובר התיק לפרקליטות, באותה עת לא היו ראיות כנגד המערער. הפרקליטות השיבה התיק למשטרה להשלמת חקירה, המערער נחקר פעם נוספת בנובמבר 2006 ורק אז הודה בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום ושבביצוען אף הודה בבית המשפט. באי כוח שני הצדדים הגישו פסיקה ממנה ביקשו, בין היתר, ללמוד לגבי רמת הענישה ההולמת את נסיבותיו של המערער. אעיר כי למקרא הפסיקה שהוגשה נכון לציין כי כל מקרה ונסיבותיו. בעניין ע"פ 2122/08 (מחוזי ירושלים), אליהו ראובן נ' מדינת ישראל המערער הטיב את נזקיהם של רוכשי הדירות בהם פגע. לדעתי צדק בית משפט השלום כאשר קבע כי יש לגזור את ענישתו של המערער מעונשו של בנו, מי שהיה נאשם 2 בכתב האישום בענייננו. כאשר עסקינן במספר עבריינים הקשורים לאותה פרשה, יש, עד כמה שניתן, לגזר עליהם ענישה תוך התייחסות לחלקו של כל אחד באותה פרשה. לפיכך הגם שסבורתני כי העונש שהוטל על המערער, אף אלמלא עונשו של בנו אינו קל, יתכן שלא היה מצדיק התערבות של ערכאה זו. בל נשכח כי יש עדיין 12 משפחות שבגין מעשיי המערער ובנו עתידן הכלכלי עדיין אינו ברור והנזק הכספי העצום שנגרם להן. עם זאת, לנוכח העונש שהוטל על הבן הנני מציעה לחבריי כי נתערב, ולו במידת מה, בענישת המערער. אוסיף כי לא נעלמה מעיני טענת ב"כ המשיבה כי מאחר והעונש שנושא בנו של המערער הוטל עליו על ידי ערכאת הערעור, ולכן לא מוצה עימו הדין, אין לגזור את ענישת המערער מענישת בנו.יחד עם זאת, והגם שאכן בית המשפט ציין בפסק הדין שבו נגזר עונשו של הבן כי, כמקובל, ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, יש להתייחס לעונש שנגזר על הבן, בשעה שנגזר עונשו של המערער, כפי שאף נקבע על ידי בית המשפט בגזר הדין נשוא הערעור. את הצעתי להתערבות בענישה שהוטלה על המערער מבססת אני על מספר טעמים, אשר אפרטם להלן, ולאו דווקא לפי חשיבותם: עונש המאסר של 75 חודשים הוטל על בנו של המערער הן בגין חלקו בפרשה שבה הונו 12 הרוכשים ושהנזק שנגרם להם מגיע לכדי 12 מיליון ₪ , כאשר למערער יוחסה עבירת הסיוע, והן בגין פרשה שבה הבן הונה 21 רוכשי דירות כאשר בתמורה לכספם נתן להם ערבויות מזוייפות ובכך הסב להם נזק של 6 מיליון ₪ - עבירות המרמה וזיוף שנעברו כלפי 21 הרוכשים האמורים, בוצעו לאחר מעשי ההונאה כלפי 12 הרוכשים שבעניינו. נפלה טעות בגזר הדין עת ציין בית המשפט כי גילו של המערער הינו 55 שנים, בעוד שהמערער היום הוא 65.11 שנים. עשר השנים הפרש, בתקופה זו של חייו של המערער אינו עניין של מה בכך, מה עוד שהמערער אינו בקו הבריאות. לא הרי אדם בן 58 שמשתחרר ממאסר לאחר שסיים לרצות את עונשו, כהרי אדם בן 68.11 באותן נסיבות. עלה מדברי ב"כ המשיבה בפנינו כי הודאת המערער בחקירתו, היא שאפשרה הגשת כתב האישום נגדו, שכן ללא הודאתו לא היו בידי המשיבה ראיות להאשימו. נראה לי כי כאשר משווים את היקף העבירות שביצע המערער לעומת היקף העבירות שביצע בנו, נסיבותיהם האישיות, כפי שנפרשו בפני בית המשפט, הטעות שנפלה בגזר הדין באשר לגילו של המערער, וכן העובדה שבזכות הודאתו היו למשיבה הראיות הנדרשות להעמידו לדין, יש להעמיד את עונש המאסר של המערער על 30 חודשים במקום 36 החודשים שהוטלו עליו על ידי בית משפט השלום. לכן, לו דעתי תשמע יופחתו 6 חודשים מעונש המאסר שהוטל על המערער בבית משפט השלום. יתר רכיבי הענישה יישארו בעינם. ר. אבידע - שופטת השופט י. שפסר: אני מסכים. י. שפסר - שופט השופטת ט. חיימוביץ: אני מסכימה. ט. חיימוביץ - שופטת אשר על כן, הוחלט כאמור בחוות דעתה של השופטת ר. אבידע. משפט פליליקבלת דבר במרמהמרמה