סעיף 324 לפקודת העיריות - אישור לטאבו

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 324 לפקודת העיריות - אישור לטאבו: השופטת מ' ארד העותרים מבקשים כי בית-המשפט יורה למשיבים, עיריית ירושלים וראש-העירייה, להעניק להם תעודה בהתאם לסעיף 324(א) לפקודת העיריות. העותרים הם הבעלים של ה"שוקניון". ה"שוקניון" הוא מבנה המשמש כשוק מקורה וכולל, בין היתר, חנויות, חניון, מחסנים וגג. הזכויות בחלק מהחנויות שבמבנה כבר נמכרו על-ידי העותרים לאנשים שונים. בשנת 1995 מכרו העותרים את זכויותיהם בגג, לרבות זכויות הבנייה עליו. עקב כך התחייבו העותרים לגרום להעברת הזכויות בגג על שם הקונים בדרך של חכירה ל999- שנים או אם יתאפשר הדבר, בדרך של רישום בעלות. עתה מבקשים העותרים לרשום את העיסקה במרשם המקרקעין כחכירה לדורות של הגג. לשם כך פנו העותרים אל המשיבים וביקשו כי תוענק להם תעודה, על-פי סעיף 324 לפקודת העיריות. 3. המשיבים מסרבים להעניק לעותרים את האישור האמור. לטענתם, גג הבניין הוא חלק בלתי נפרד מהנכס. הוא אינו מהווה חלק אוטונומי של הבניין. לכן על העותרים לשלם תחילה את חובותיהם לעירייה בגין כל חלקי הנכס הנמצאים בבעלותם, ורק אז יוכלו לקבל את התעודה האמורה. 4. סעיף 324 לפקודת העיריות קובע: "העברת מקרקעין טעונה תעודה על תשלום חובות לעיריה 324. (א) לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר - סולקו במלואם או שאין חובות כאלה". השאלה הצריכה הכרעה היא אם בעל נכס המעביר חלק מזכויותיו בו לאחר חייב, על-פי סעיף 324 הנ"ל, לשלם לעירייה חובות בגין כל הנכס כולו, או שמא די כי יוכיח שאין הוא חב כל חוב לעירייה בגין אותו חלק מהנכס שאותו העביר לאחר. שאלה דומה נדונה על-ידי בית-המשפט העליון בבג"ץ 779/92 סלאמה נ' ראש עיריית נצרת [1]. באותו פסק-דין נדון המקרה הזה: בעלים במושאע, של 5236 מ"ר מתוך חלקה גדולה ששטחה הכולל 318,197 מ"ר, מכר לאחר 1,130 מ"ר מתוך חלקו. אותו אחר ביקש לרשום על שמו בפנקס המקרקעין את 1,130 המ"ר שקנה. לשם כך נתבקשה העירייה ליתן תעודה לעניין תשלום החובות לעירייה, ואולם, האחרונה התנתה את מתן התעודה בתשלום החובות לעירייה בגין כל 5,236 מ"ר שהיו בידי המוכר. בית-המשפט העליון דחה את עמדת העירייה. בית-המשפט העליון קבע כי מקום שבעל נכס מקרקעין מוכר חלק מהנכס - בין חלק בלתי מסוים ובין אחרת, ובלבד שניתן לרשום אותו חלק בפנקס המקרקעין - יש להוכיח לעירייה, לשם קבלת תעודה על-פי סעיף 324 לפקודת העיריות, כי שולמו החובות לעירייה רק בגין אותו חלק הנכס שנמכר. בית-המשפט העליון ציין כי מטרת הוראת סעיף 324 היא לייעל גבייתו של חוב לעירייה ולזרזה, ואולם, על העירייה לפעול על-פי עקרון המידתיות. כשמפעילה העירייה כלי אכיפה מיוחד זה, שניתן בידה על-פי אותו סעיף, ולא ניתן בידי בעלי חוב מן המניין, עליה להפעילו רק במידה הנחוצה והראויה. וכך אמר בנושא השופט מ' חשין: "...בדרך הטבע יידרש קיומו של מיתאם בין רצונו של האזרח לבצע פעולה מסוימת לבין העמדתו של תנאי מוקדם לביצועה של אותה פעולה, וחזקה על המחוקק כי לא יציב על דרך תנאים מוקדמים, שאין קשר הדוק ביניהם לבין המעשה שהפרט מבקש לעשות או שאין מיתאם ויחס ראוי ביניהם לבין אותו מעשה" (שם, בעמ' 186). 5. אני סבורה כי גם בענייננו אין לדרוש מהעותרים להוכיח לעירייה כי שילמו את כל חובותיהם בגין כל החלקים בנכס הנמצאים בבעלותם. כדי לקבל תעודה על-פי סעיף 324 לפקודת העיריות, די אם יוכיחו העותרים כי אין עליהם חובות בגין אותו חלק מן הנכס שנמכר לאחר ושבגינו מתבקשת התעודה. 6. העירייה ביקשה להסתמך בטיעוניה על ע"ש (ת"א) 1559/91 מנהלת הארנונה של עיריית ראשון לציון נ' בנק מסד בע"מ [4]. שם נדון ערעורה של העירייה על קביעת ועדת הערר לענייני ארנונה כי יש להעניק פטור זמני וסיווג שונה לתשלום ארנונה עבור גלריה שנמצאת בתוך מבנה של בנק. השופט הומינר בחן את דברי החקיקה הרלוונטיים וקבע כי לצורך שאלת סיווג הארנונה המתאים, המונח "חלק ממבנה" משמעו יחידה אוטונומית ושלמה בפני עצמה בתוך הבניין. כלומר, רק יחידה אוטונומית כזו תוכל לקבל סיווג ארנונה שונה משאר חלקי הבניין. בהתאם לפרשנות זו טוענת המשיבה כי אין לראות בגג הבניין בלבד "יחידה אוטונומית", ועל-כן בטרם תעניק העירייה תעודה לפי סעיף 324(א) לפקודת העיריות, על העותרים לשלם את החובות בגין כל הנכס. החלטת בית-המשפט בע"ש (ת"א) 1559/91 הנ"ל [4] מקובלת עליי. עם זאת אני סבורה כי אין להקיש ממנה על ענייננו. 7. כידוע, פרשנותם של מונחים המופיעים בדברי חקיקה יכולים להשתנות בהתאם לתכלית החקיקתית המונחת ביסוד דבר החקיקה (ראה, למשל: בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה [2], בעמ' 97; דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה [3], בעמ' 829). בפרשנות המונח "חלק ממבנה" לצורך מתן תעודה לפי סעיף 324(א) לפקודת העיריות עלינו להתחשב בתכלית המונחת ביסוד הסדר זה. כאמור, סעיף 324(א) הנ"ל נועד לתת בידי העירייה כלי פרוצדורלי המסייע לה באכיפת חובות. אין זה מצב דומה לזה הנזכר בע"ש 1559/91 הנ"ל [4], שם נתבקשה העירייה להכיר בגלריה כיחידה אוטונומית ונפרדת לצורך סיווג שונה וקביעה מופחתת של ארנונה. במקרה שלפנינו מתן התעודה לעותרים אין משמעו סילוק החובות הרובצים על הנכס או מתן סיווג שונה של ארנונה. כל משמעותה של התעודה היא כי אין חובות הרובצים על גג הנכס. כפי שצוין בבג"ץ 779/92 הנ"ל [1], יש להשתמש בסמכות הנתונה לעירייה בסעיף 324 לפקודת העיריות בזהירות ורק במידה הנחוצה. בנסיבות אלה אני סבורה כי במקרה שלפנינו, שבו מבקשים העותרים להעביר את הגג וזכויות הבנייה שעליו, על העותרים להוכיח ששילמו את חובות הארנונה רק בגין חלק זה. 8. הואיל ואין מחלוקת כי על זכויות הבנייה בגג הנדון לא חלה ארנונה, על המשיבים ליתן לעותרים את התעודה המבוקשת. המשיבים ישלמו לעותרים הוצאות בסכום כולל של 3,000 ש"ח. רישום בטאבועירייהפקודת העיריות