סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את זכות הנאשם לעיון בחומר החקירה, לאמור: "עיון בחומר החקירה 74(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו ... לעיון בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו. ... (ה) על החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית המשפט של ערעור שידון בערר בשופט אחד...". הוראת סעיף 74(א) לחוק מעניקה זכות עיון ב"חומר חקירה" וכן בכל חומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת הנוגע לאישום. הוראה זו נועדה לאפשר לנאשם לקיים את זכותו למשפט הוגן, תוך מתן הזדמנות מלאה לנהל את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו (בש"פ 9322/89 מסראווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד (1) 376, 381) והדברים ידועים. אין בחוק סדר הדין הפלילי הוראה המגדירה מהו "חומר החקירה" אך נפסק כי השאלה אם חומר מסויים הוא אכן חומר חקירה תוכרע "על פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש" (בשפ' 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל; החלטה מיום 30.12.04). עוד נפסק כי יש לנקוט פירוש מרחיב למונח "חומר חקירה" (שם בעמ' 381) וכי לעניין זה על בתי המשפט "להיות מודרכים על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה (בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד ל"ט(4) 124, 129) ובהפעלת שיקול הדעת אין לכלול ראיות שהרלבנטיות שלהם לכתב האישום רחוקה ושולית (שם). דברים דומים נפסקו בהחלטת בית המשפט העליון בתיק בשפ' 10283/09 לדר נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 19.1.10). באותה החלטה נאמר כי "חומר החקירה" הוא גם ראיות השייכות באופן הגיוני "לפריפריה של האישום" אשר להן עשויה להיות רלבנטיות לאישום או לניהול ההגנה. עם זאת אין לכלול במונח "חומר חקירה" ראיות שהרלבנטיות שלהן לאישום הפלילי הנדון רחוק ושולית.משפט פלילימסמכיםחומר חקירהעיון בחומר חקירהסדר דין פלילי