עבודות שירות על גרימת מוות ברשלנות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודות שירות על גרימת מוות ברשלנות: בפנינו ערעור על קולת העונש. בבית משפט השלום (תעבורה) בבאר שבע (כב' השופט ד. לנדסמן), הורשע המערער, עפ"י הודאתו בעובדות, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עפ"י סעיף 304 של חוק העונשין, תשל"ז-1977 וסעיף 64 של פקודת התעבורה [נוסח ח דש] תשכ"א-1961. בשל עבירות אלה, נדון המשיב, לעונש מאסר בפועל, לתקופה של 6 חודשים, שיבוצע בדרך של עבודות שירות וכן הוא נדון ל-8 חודשי מאסר על תנאי ולפסילת רשיון הנהיגה בפועל לתקופה של 5 שנים ולקנס בסך 3,000 ₪. בערעור זה, טוענת המדינה כי העונש קל מדי, בהתחשב בנסיבות המקרה ובמיוחד הקל בימ"ש קמא עם המשיב ברכיבי העונש הנוגעים למאסר בפועל ולעונש שלילת רשיון הנהיגה. עובדות המקרה הן שהמשיב נהג ברכב משא אחיד ובמהלך נהיגתו נרדם והרכב סטה לנתיב הנגדי, ירד לשולי הכביש השמאליים, המשיך בנסיעתו מעבר לשוליים ופגע בגלעד שם נעצר. כתוצאה מתאונה זו, נהרגו שניים מנוסעי הרכב בו נהג המערער. המשיב הודה בעובדות שיוחסו לו בכתה"א בשלב שלאחר חלק ניכר מראיות התביעה. למשיב מספר הרשעות קודמות בתחום התעבורה והן בעבירות של אי ציות לתמרור זכות קדימה, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה ללא חגורת בטיחות ועוד עבירות שניתן ל כנותן טכניות. שני רכיבים עובדתיים במקרה זה, מחייבים החמרה בעונש: העובדה שהרשלנות נעוצה בכך שהמשיב נרדם בעת נהיגתו. ההלכה היא, שנהג שנרדם, היה צריך להרגיש לפני שנרדם כי הוא עייף וכי אינו כשיר לנהוג ואם הוא ממשיך לנהוג למרות עייפותו, הוא עושה זאת ביודעין שהוא עשוי להירדם ולסכן ע"י כך עוברי דרך אחרים או נוסעים במכוניתו. במקרה זה, מסקנה זו נכונה פי כמה וכמה. המשיב העיד בהודעתו במשטרה שנגבתה ביום המקרה, כי הוא החל את יום עבודתו ביום המקרה בשעה 04:15 לפנות בוקר. הוא נסע מביתו בעפולה לכיוון בית שאן, שם אסף חבר ויצא בדרך לכיוון אילת. הוא הגיע לים המלח ועשה שם הפסקה שתה קפה ועישן סיגריה וכעבור 10 דקות המשיך בנסיעה לאילת. בצומת הערבה עצר המשיב שוב את מכוניתו בתחנת דלק וכעבור 10 דקות המשיך בנסיעתו כאשר כוונתו היתה לעצור להפסקה נוספת בק"מ ה-101 הידוע בשם "פונדק כושי רימון". מצומת הערבה ועד למקום התאונה נהג המשיב ברצף, כאשר לפתע מצא עצמו מתעורר משינה בשל סטיות וקפיצות הרכב, אולם אז הוא היה כבר במצב שלא שלט ברכב והרכב ירד מהכביש והתנגש בסלע ענק. יום עבודה שהחל סמוך לשעה 4 בבוקר וכלל נסיעה מעפולה לבית שאן, ומבית שאן לים המלח ושם לצומת הערבה, ומשם לכיוון אילת, הוא יום עבודה עמוס ומעייף ביותר וכל נהג צריך להבין שלא ניתן להמשיך ברציפות בנהיגה ארוכה כזו גם אם עושים הפסקות של 10 דקות פה ושם. על כן העובדה שהמשיב נרדם בדרך אינה מקרית, אלא תוצאה של נהיגה ארוכה לאורך מספר שעות. רכיב נוסף שמצביע על הצורך בעונש חמור, נובע מהעובדה שתוצאת התאונה היתה כשני נוסעים במכונית שנהג המשיב נהרגו כתוצאה מתאונה זו. ב"כ המשיב טען בפנינו כי הנוסעים שנהרגו נרדמו במהלך הנסיעה והם תרמו ע"י העובדה שנרדמו לכך שהמשיב ירדם גם הוא. אנו דוחים טענה זו, לדעתנו היא שעדיף שטענה זו לא היתה נטענת. חובת הזהירות בנהיגה מוטלת על הנהג ולא על הנוסעים ברכב ואם העובדה שהנוסעים נרדמו הפריעה למשיב בנהיגתו, יכול לעצור מכוניתו לצורך מנוחה או לבקש מהנוסעים לעבור למקום שלא יפריעו לו בזמן שהם ישנים. אולם אין לטעון כי העובדה שהנוסעים נרדמו תרמה לתאונה. בהתחשב ברשלנות, שהיתה מנת חלקו של המשיב שהיא רשלנות מרמה גבוהה ובהתחשב בתוצאה החמורה של תאונה זו, שבה נהרגו 2 נוסעים ברכבו של המשיב, נראה לנו, שהעונשים שהוטלו על המשיב בבימ"ש קמא, לא נתנו ביטוי הולם לחומרות הנ"ל. גם כאשר אנו מביאים בחשבון שהמשיב הודה באשמתו וחסך ע"י כך מזמנו של ביהמ"ש וגם נסיבותיו האישיות, לרבות גילו והעדר עבר תעבורתי מכביד, מסקנתינו היא שלא ניתן להשאיר את רמת הענישה, כפי שהוטלה על המשיב בבימ"ש קמא. יהא בכך מסר לא נכון לציבור לגבי התייחסות ביהמ"ש לרשלנות שגורמת לאובדן חיי אדם. יחד עם זאת, ההלכה היא שערכאת הערעור, גם כשהיא מתערבת בעונש שהוטל בבימ"ש קמא, אינה ממצה את כל חומר הדין כלפי משיב. על כן התערבותנו תהיה במידה כזו שלא תבטא במלואה את דעתינו על חומרת מעשה המשיב וחומרת תוצאות המקרה ולו אנו ישבנו בערכאה ראשונה, היינו מטילים על המשיב עונש חמור יותר, ממה שנטיל היום ביושבנו בערכאת הערעור. אנו מקבלים הערעור במובן זה שאנו קובעים כי עונש המאסר בפועל, שעל המשיב לרצות, יהיה לתקופה של 8 חודשים. עונש פסילת הרשיון בפועל שמוטל על המשיב יהיה לתקופה של 8 שנים לכל סוגי כלי הרכב בניכוי התקופה שקבע בימ"ש קמא בגזר דינו. יתר העונשים שהוטלו על המשיב בבימ"ש קמא יעמדו בעינם.משפט פלילימקרי מוותגרימת מוות ברשלנותעבודות שירות