עונש על אלימות כלפי האישה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על אלימות כלפי האישה: 1. ערעור על חומרת העונש בגזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט קפלן) מיום 12.10.10 בת"פ 1418/08 לפיו נדון המערער ל 20 חודשי מאסר בפועל ולמאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של אלימות פיזית נגד אדם שעונשה שנתיים מאסר ומעלה. 2. המערער הואשם בערכאה הראשונה ב-4 עבירות של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות - לפי סעיפים 379 +380(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 של חוק העונשין, כמפורט בארבעת האישומים הכלולים בכתב האישום. באישום הראשון מתואר כי ביום 6.11.07 תקף המערער את אשתו בכך שדחף אותה, הפילה ארצה וכשהיא שוכבת על הארץ בעט בה בכל חלקי גופה מספר רב של פעמים וחבט בה באגרופיו מספר חבטות. אחר כך משך בשערות ראשה וחבט את ראשה בקיר, וכן חנק אותה באמצעות שתי ידיו ולא שחרר את אחיזתו בצווארה עד אשר התקשתה לנשום והדפה אותו ממנה. אחר כך הצליף בגבה באמצעות חגורת מכנסיו וגרם לה חבלות של ממש. משחדל לתקוף, הוציא המשיב את המתלוננת אל מחוץ לביתם, ונעל את הבית ומשהגיעו קרוביה איים עליהם כי אם יתלוננו יביא אנשים לחסלם. בהזדמנות אחרת איים על המתלוננת בפגיעה ע"י בני חמולתו שיש להם "יד במשטרה". האישום השני נסב על אירוע מספטמבר 2007, כאשר המשיב סטר לאשתו בפניה בעוצמה ופגע גם באוזנה השמאלית, ואחר כך בעודה שרועה על הרצפה, בעט בבטנה עם רגלו. האישום השלישי עניינו אירוע מאוקטובר 2007, כאשר המערער דחף את אשתו וזרק עליה בקבוק של בושם שפגע בראשה וכן זרק עליה מסרק שפגע בגבה. האישום הרביעי הוא בגין אירוע מאוגוסט 2007 כאשר המערער סטר על פניה של אשתו באמצעות ידיו. 2. המשיב כפר במיוחס לו בארבעת האישומים. העידו העדים, ובהם המתלוננת, רוקחת במקצועה שתיארה בעדותה את אשר קרה, ונחקרה נגדית, ומנגד העיד גם המערער שהסביר כי אינו יודע מהיכן הופיעו הצלקות בגופה של המתלוננת ואפשר "שאביה הרביץ לה ועשה בה פלאים" בעוד שהוא "מדבר רק אמת ... אני לא נתתי לה מכות ולא יודע מקורן ... אני לא עשיתי" לה מאומה (עמ' 92). כב' השופט קפלן דחה את הטענה כי המתלוננת היא זו שאמרה למערער שאביה הכה אותה וקבע, בין היתר, בהכרעת הדין כי "טענה זו שקרית והנה המשך ההתנהגות המכפישה של הנאשם את המתלוננת ובני משפחתה". בסיום פרק זה של ניהול המשפט הורשע המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום, כמפורט בהכרעת הדין של בית משפט קמא מיום 19.4.10 (עמ' 139 עד 152 לפרוטוקול). 3. בפני השופט קפלן עמד תסקיר של קצינת המבחן למבוגרים מיום 5.9.10 ובו פורטו נסיבותיו של המערער אשר נישא בינתיים בשנית והוא אב לתינוק יליד אוגוסט 2010. המשיב כבן 31, סיים לימודי הנדסת חשמל בטכניון, ועובד בחברת היי-טק. נישואיו הראשונים לא צלחו, ואשתו תיארה את היחסים ביניהם כקשים ומלווים בתוקפנות ובאלימות מילולית ופיזית. היא חזרה לאחר הגירושין לבית הוריה, והוא נישא, כאמור שנית, ומערכת היחסים עם אשתו הנוכחית מספקת וטובה. אין למערער הרשעות קודמות. הוא התקשה לקחת אחריות על מעשיו, ניסה לספק הסברים שונים לאשר קרה, ו"הכיר בקיום התנהגות תוקפנית מצידו במערכת יחסיו שהייתה לו עם המתלוננת, אך התקשה להכיר בבעייתיות שבכך." לתפיסתו, כך הסביר, "מתנהל כנגדו הליך משפטי ללא כל עוול בכפו." מדובר באדם בעל יכולת אינטלקטואלית וקומוניקטיבית גבוהה המבטא תפיסה עצמית חיובית הנוטה למזער התנהגויות בלתי תואמות שלו. הוא "חרד לתדמיתו החיצונית בחברה ובמשפחה ... (ו)נמנע מלהתבונן ולהתעמת עם מהות התנהגותו האלימה ואופי התמודדותו במצב של לחץ ותסכול." לדעתו, הוא הפיק בעצמו את הלקחים ממה שקרה וטען "כי אינו זקוק לטיפול בנושא האלימות ..". לנוכח "העדר יכולת להכיר בבעייתיות שבהתנהגותו, כפי שבא לידי ביטוי בעבירות הנדונות, היעדר חיבור לחלקים הפוגעניים שבהתנהגותו, המעצימים את הסיכוי לחזרה על התנהגות דומה בעתיד", כתבה קצינת המבחן, "אנו נמנעים ממתן המלצה בעניינו." 4. בגזר הדין המפורט מיום 12.10.10 מפרט כב' השופט קפלן את המפורט באישומים, מאזכר את התסקיר וכן כי אין למערער הרשעות קודמות, וכן מתייחס לטענת הסנגור כי מדובר באדם נורמטיבי ששליחתו למאסר תפגע בו קשות. אולם, כך אמר, "ישנן עבירות שהנסיבות בהן הן נעברו הן כה חמורות, שמטרות הענישה איננה 'חינוכו' של הנאשם, אלא הרתעת הרבים, הוקעת מעשי העבירה, ו'חינוך' הציבור כולו, כך שיבין שהחברה איננה יכולה להשלים עם מעשים מסוג זה." מדובר, במקרה דנן, במקרה המצוי "ברף הגבוה של אלימות בין בני זוג ... (ו)במעשים קשים שבוצעו בה (במתלוננת) שהותירו את חותמם על נפשה, והותירו בה צלקת שלא תימחק במהרה" ו"לא מדובר באיזשהו איבוד שליטה רגעי וחד פעמי." לאור האמור, נגזרו על המערער העונשים דלעיל. 5. לטענת ב"כ המערער הענישה האמורה חמורה יתר על המידה, וראוי להתערב בה, כך שתוטל על המערער ענישת מאסר המתאימה לריצוי בעבודות שירות. הסנגורית המלומדת הסבירה כי המצב כעת השתנה; המערער הפנים את הדברים, שילם למתלוננת פיצויים בסכום של 186,000 ₪, מנהל כיום חיים חדשים, ושליחתו למאסר תפגע בו קשות, ולא רק בו, אלא גם באשתו ובבנו הקטן. באת כוח המערער הגישה לנו מסמכים שונים ובהם חוות דעת מיום 9.1.11 שנערכה ע"י העובד הסוציאלי והמטפל מר אלון מרגלית. לדעתו של מר מרגלית, "ההליך המשפטי הציב לחמיד גבולות וגייס אותו להשקיע מאמצים רבים על מנת לשקם את חייו ולחזור לתפקוד אדפטיבי ונורמטיבי. חמיד הקים משפחה ולהתרשמותי", כך כתב, "מדובר במסגרת קשר זוגי עם בת זוג המודעת למסוכנותו של חמיד ומסוגלת להציב לו גבולות." מעגל האלימות של המערער הופסק, ומוצעת מסגרת טיפולית למערער באום אל פחם אשר היא "הכרחית לשיקומו ותוכל לאפשר לחמיד לרכוש כלים חשובים להפחתת מסוכנותו להתנהגות אלימה חוזרת בעתיד." מר מרגלית ממליץ "לבחון בחיוב את האופציה של ענישה שיקומית אשר תאפשר לחמיד להמשיך את התהליך הטיפולי בו החל." מדובר בקבוצה טיפולית הנפגשת בכל שבת, והמפגש הראשון בה היה בתאריך 1.11.11. ב"כ המערער ביקשה, כמו כן, שנפנה את המערער שוב אל שירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעודכן בעניינו, על אף שהתסקיר הנוכחי נערך רק לאחרונה והוא מיום 5.9.10. 6. לטענת המשיבה, אין להתערב בגזר הדין. לא נפלה שגגה בפסיקת הערכאה הראשונה; העונשים שהוטלו על המערער מתחייבים מחומרת העבירות ותואמים את רף הענישה המקובל, כך גם לאור היעדר המלצה טיפולית בתסקיר. 7. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בחומר המונח לפנינו, אנו מחליטים לדחות את הערעור. הערכאה הראשונה שקלה בגזר דינה המפורט את הנתונים הצריכים לעניין ולקחה בחשבון כי אין למערער הרשעות קודמות וכי כיום הוא נשוי לאישה אחרת ובמערכת יחסים שלדבריה אין בהן יסוד של אלימות. יחד עם זה, יש לראות משנה חומרה, כפי שקבעה בצדק הערכאה הראשונה, את נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע המערער, המצויות ברף הגבוה של האלימות בתוך המשפחה. לא מדובר במקרה אחד, אלא בארבעה מקרים; לא רק בדחיפות, סטירות ואגרופים, אלא גם בבעיטות בבטן כשהיא שרועה על הארץ, בחבטת הראש בקיר ובהצלפה בגב באמצעות חגורת המכנסיים. התעללות כזאת בבת הזוג מצויה ברף הגבוה של מעשי האלימות בתוך המשפחה ועל בית המשפט להגיב על כך בחומרה, שאחרת יתפרש הדבר כהפקרת בנות הזוג המוכות, לגורלן. כבר נפסק כי: "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי 'להוציא' את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה, ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של הרתעה הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח" (רע"פ 6577/09 צמח נ' מדינת ישראל, מיום 20.8.09). קצינת המבחן פירטה את הצריך לעניין בתסקיר מיום 5.9.10. היא ציינה כי יש במערער "היעדר יכולת להכיר בבעייתיות שבהתנהגותו... והיעדר חיבור לחלקים הפוגעניים שבהתנהגותו, המעצימים את הסיכוי לחזרה על התנהגות דומה בעתיד...". יסוד ההרתעה בא, אפוא, לידי ביטוי במקרה דנן, לא רק לגבי הרבים אלא גם לגבי המערער עצמו, זאת על אף השינוי החיובי בחייו עם נישואיו בשנית. חוות הדעת שערך העובד הסוציאלי, אלון מרגלית, לגבי המערער, אין בה כדי להצדיק שינוי בהתייחסותנו למערער והיא נראית כחוות דעת שנערכה אך לצורך הליך הערעור ולא כביטוי, הלכה למעשה, של נכונות מצד המערער להיכנס לתהליך טיפולי ארוך, ממושך ויסודי. המערער לא נמנע מלהמשיך ולכפור במיוחס לו, ולהכפיש בטיעוניו בבית משפט קמא את המתלוננת, ודברים אלה אינם מתיישבים עם חרטה כנה, שעשויה הייתה להיות בסיס לטיפול מקיף של שירות המבחן, לו זקוק המערער, טיפול שנמנע ממנו מחמת שלא הייתה בו היכולת להכיר בחומרת העבירות שעשה ובצורך בו. 8. לאור כל האמור, אנו דוחים את הערעור.אלימות