קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על גניבה בידי עובד: המערער הורשע בבימ"ש קמא על סמך הודייתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, כפי שהוגש במסגרת הסדר טיעון. מדובר ב- 33 עבירות של גניבה בידי עובד, אותם ביצע המערער ביחד עם מי שהיתה נאשמת מס' 1 בתיק זה (להלן: "X"). X היתה מנהלת מדור בקרת חשבונות רפואיים במח' הנה"ח של קופ"ח מכבי. את תפקידה ניצלה X כדי להעביר הוראות תשלום כביכול לרופאים. בדיעבד אין מחלוקת שאת הכספים שהעבירה X לאותם רופאים כביכול, שלשלה לכיסה, כאשר לכך היה שותף המערער. המערער סיפק לX חשבונות שאליהם יועברו הכספים והשניים התחלקו בשלל. סה"כ גנבו המערער וX סכום של כשני מליון ו- 400,000 ש"ח. בימ"ש קמא, כב' השופטת ג' רביד, הטיל על X 18 חודשי מאסר בפועל ואילו על המערער שבפנינו הוטלו 24 חודשים מאסר בפועל. על שני הנאשמים גם יחד הוטלה ענישה נוספת הצופה פני עתיד. על גזר הדין הערעור בפנינו. בדיעבד, אחד הנימוקים המרכזיים בהודעת הערעור, כמו גם בטיעון בפנינו, עניינו הפער בענישה בין המערער ובין X. לטענת הסניגור, לא היה מקום לפער זה. על אלה שם הסניגור את הדגש: X היתה פעילה יותר וחלקה בביצוע העבירות היה דומיננטי ומרכזי. X היא ששימשה כאמור כמנהלת המדור, היא שביצעה את הפעולות שאיפשרו את הגניבה, חלקו של המערער היה בהספקת החשבונות ואין להשוות בין הדברים. הסניגור מפנה בענין זה להסכמתה של התביעה כי אכן חלקה של X היה דומיננטי יותר, שעל כן מן הראוי היה, לשיטתו, שהדבר ישתקף גם בענישה. באשר לרכיבים האחרים עליהם נשען גזר הדין, הסניגור מפנה לכך שהמערער הודה מיידית בעבירות אותן ביצע, הביע חרטה לאורך כל הדרך ונטל אחריות. נטילת האחריות התבטאה בראש ובראשונה בכך שהמערער, כמו גם X, הגיע להסדר עם קופ"ח מכבי על החזרת הגניבה, ומה לך הכרת חטא גדולה יותר מאשר החזרת הסכום שנגנב? באשר להנמקה של בימ"ש קמא לענין הפער בין השניים, בימ"ש קמא התחשב התחשבות מיוחדת בנסיבותיה האישיות של X, שכללו בן חולה ואב חולה, לגביהם X היא המטפלת היחידה, וקשה מאד לבן ולאב להסתדר בלעדיה. לענין זה מפנה סניגורו של המערער לכך שגם המערער הוא אב למשפחה, יש לו שני ילדים. גם לגביו הנטל נופל על אשתו שמתקשה בגידול שני הילדים. מכל מקום, אין די בנתונים האישיים כדי להבהיר ולהצדיק את החמרת הענישה דווקא על מי שחלקו בביצוע העבירה היה לכל הדעות קטן יותר. עוד מפנה הסניגור לנורמטיביות בדרך חייו של המערער עד לביצוע העבירות, כמשתקף מהעובדה שאין לו הרשעות קודמות וכמשתקף גם מתסקיר שרות המבחן המצביע על הדרך הארוכה שעבר המערער עד אשר הגיע להיות בעל מקצוע, אדם נורמטיבי, שכאמור לא הסתבך מעולם עם החוק. המערער גם שיקם עצמו אחרי ביצוע העבירות ופנה לדרך אחרת, וגם מטעם זה עתירתו של הסניגור להתחשב בענישה. התביעה מצידה עותרת להותיר את החלטתה של כב' השופטת קמא בעינה. כאמור, התביעה מסכימה כי חלקה של X היה גדול יותר. יחד עם זאת, משראה בימ"ש קמא לבוא לקראתה בשל נסיבותיה האישיות, אין מקום להתערב בכך, ומכל מקום טוען הסניגור, אין מתקנים עוול בעוול. הסכומים שנגנבו הם אותם סכומים ולענין זה דוחה התביעה טענה שעלתה בהודעת הערעור ולפיה X שלשלה לכיסה יותר ממה שקיבל המערער. עד כאן טיעוני הצדדים ומכאן החלטתנו. על פני הדברים לא החמיר בימ"ש קמא עם אף אחד משני המעורבים בפרשה זו. מדובר בפעילות עבריינית קשה שכוללת רכיבי חומרה רבים. החומרה מתבטאת הן בתכנון, הן בתחכום, הן בביצוע, הן ובמיוחד בריבוי המעשים (33 עבירות), והן בסכומים שמדובר בהם, כאמור, קרוב ל- 2.5 מליון ש"ח. המערער היה מודע לאורך כל הדרך למשמעות המעשים ושלשל לכיסו את הכספים. כאשר הטיל בימ"ש קמא עונשי מאסר בין של 18 חודשים ובין של 24 חודשים, קשה לראות בכך משום החמרה. תקופת ענישה זו משקללת בתוכה גם את הנורמטיביות שבדרך חייהם של שני המעורבים בפרשה, עד לביצוע העבירות נושא הדיון. לפיכך, על פני הדברים, לא היה מקום להתערב בענישה. אם בכל זאת החלטנו להתערב במידת מה, הרי זה משום שאנו מקבלים את הטיעון בדבר משמעותו של עקרון אחידות הענישה בהקשר זה. עקרון אחידות הענישה אכן איננו עקרון על ומקובלת עלינו גם עמדתו של התובע ולפיה גם אם הקל בימ"ש קמא בעונשו של פלוני יתר על המידה, אין מתקנים עוול בעוול ולא בהכרח תביא עובדה זו להתערבות בענישה לגבי המעורב הנוסף באותה עבירה עצמה. יחד עם זאת, ובנסיבות התיק הנוכחי, נראה לנו כי ההבדל הוא משמעותי ומצדיק את התערבותנו. כאמור, לאורך כל הדרך לא היתה מחלוקת על כך כי X היא הדומיננטית. לגבי X, גם התקיים היסוד של הפרת אמון שהרי היא שימשה כמנהלת מדור בקרת חשבונות והיא זו שתכננה וביצעה את המעשים כאשר המערער סיפק לה את החשבונות אליהם יועברו הכספים. היבט זה, על פני הדברים, צריך היה להביא להחמרה בעניינה. בימ"ש קמא רשאי היה להתחשב בנסיבותיה האישיות, שהרי הענישה לעולם אינדיבידואלית. עדיין נראה לנו כי הפער בחלקם של שני המעורבים צריך היה לשמש בסיס גם לענין הפער בענישה, גם אם החליט בימ"ש להקל עימה בשל נסיבותיה המיוחדות. רק מטעם זה, אנו מעמידים את עונשו של המערער בפנינו על 20 חודשים במקום 24, כאשר מתוכם יש להוריד גם 5 ימים בהם שהה המערער במעצר בתיק זה. יתר רכיבי הענישה, כפי שהוטלו בבימ"ש קמא, יוותרו בעינם.גניבה ממעבידגניבה