קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על שוד עם סכין: השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת צ' קינן) בת"פ 22840-02-10 מיום 22.6.10, בגדרו הושתו על המערער, בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, 30 חודשי מאסר בפועל, והופעל במצטבר עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו (ובסך הכל נגזרו 42 חודשי מאסר בפועל); כן הוטלו 18 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות רכוש או אלימות מסוג פשע בתום 3 שנים מיום שחרורו. רקע והליכים ב. המערער (יליד 1989) הורשע על פי הודאתו בעבירות שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כעולה מכתב האישום, ביום 8.2.10 ניגש המערער לעבר שלושת המתלוננים - שניים מהם קטינים, וכולם בגיל סמוך ל-18 - שהיו בדרכם לביתם בחיפה, ודרש מהמתלונן 1 לאפשר לו לבצע שיחה ממכשיר הטלפון הנייד שברשותו, תוך שהוא חוסם את דרכו. לאחר שהמכשיר נמסר לו, שלף המערער משרוול חולצתו חפץ חד, התקרב אל המתלונן 2 ודרש גם ממנו את מכשירו, והלה מסרו למערער. לאחר מכן, פנה המערער למתלונן 3 בדרישה דומה, ומשהאחרון סירב, התקרב אליו המערער כשהוא נושא את החפץ החד, והחל מחפש עליו את מכשירו - משלא עלה בידו למצוא את מבוקשו, איים המערער על המתלונן 3 שיפגע במתלונן 1. בעקבות זאת מסר המתלונן 3 את מכשירו למערער, וזה נמלט מן המקום. בהמשך ניגשו אל המערער שוטרים כדי לעכבו לחקירה, ולאחר שהזדהו בפניו ניסה המערער להימלט. ג. ביום 13.4.10 הורשע המערער במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. בטרם נגזר דינו של המערער, הוגש (ביום 27.5.10) תסקיר שירות המבחן למבוגרים. בתסקיר תואר רקעו האישי הקשה של המערער - אביו נרצח בילדותו ואמו, אשר נהגה לצרוך סמים קשים, ריצתה מאסרים ממושכים ותכופים. נאמר, כי כיום מנהלת האם אורח חיים יציב, אך הוערך כי אינה מסוגלת להציב גבולות למערער. הוזכר עברו הפלילי של המערער הכולל, בין היתר, עבירות התפרצות, תקיפה וגניבה - בגינן ריצה גם עונשי מאסר בפועל. ואולם צוין, כי בשלוש השנים שקדמו למעצרו הנוכחי לא היה המערער מעורב בפלילים. נאמר גם, כי נסיונות עבר לשילוב המערער במסגרות טיפוליות נכשלו. המערער הסביר, כי עבירתו בתיק זה נעברה על רקע קשייו לנהל אורח חיים נורמטיבי, קשיים שבעקבותיהם החל גם לצרוך אלכוהול בכמויות מוגברות. להתרשמות קצינת המבחן, אורח החיים העברייני שסיגל לעצמו המערער, מקשה עליו לערוך שינוי משמעותי בחייו. לבסוף נאמר, כי בעקבות כשלונות מאמצי השיקום בעבר - לא מצא שירות המבחן לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער. עם זאת, הומלץ כי ככל שייגזר על המערער עונש מאסר בפועל - תיבדק האפשרות לשלבו במסגרת טיפולית בבית הסוהר. ד. הוגש גם תסקיר נפגע עבירה באשר למתלונן 2 (הורי שני המתלוננים הנוספים - הקטינים - סרבו להגשת תסקיר בעניינם). נאמר, כי בעקבות אירוע השוד נגרמו למתלונן 2 הלם וזעזוע, שכן השוד אירע בדרך בה הוא צועד תכופות לביתו בשובו מבית הספר, עובדה אשר פגעה גם בתחושת בטחונו האישי. המתלונן 2 סיפר, כי לאחר האירוע חש חסר אונים, מאוים ומושפל, וכי הוא מתקשה בהתמודדות עם החלטתו שלא להתעמת עם המערער. נאמר גם, כי בעקבות האירוע השתנתה התנהגותו של המתלונן 2, והיא מתאפיינת ברגזנות ואי שקט. להתרשמות שירות המבחן, המתלונן 2 עסוק כעת בעיבוד הטראומה שחוה, וייתכן כי בעתיד יזדקק לסיוע נפשי. ה. ביום 22.6.10 נגזר דינו של המערער כאמור. בית המשפט עמד על חומרת עבירת השוד, שהתלוו אליה איומים באמצעות מכשיר חד, אשר נחזה בעיני המתלוננים לסכין. בית המשפט עמד על עברו הפלילי הניכר של המערער, וציין כי עונשים מתונים ומותנים שהושתו עליו וכן נסיונות שיקום - לא הביאו לשינוי לאורך זמן באורח חייו. בית המשפט דן בעונש מאסר מותנה שעמד נגד המערער משנת 2005, והוארך לימים ב-3 שנים, וקבע כי אין מנוס מהפעלת המאסר המותנה, חרף הזמן שחלף מיום השתתו. נומק, כי הארכת תנאי זה בשנת 2008 נבעה מהמשך פעילותו העבריינית של המערער מזה, ומתוך ניסיון לילך לקראתו כדי לאפשר את הליך שיקומו מזה. עם זאת נאמר, כי יש לשקול לקולה את נסיבות חייו הקשות של המערער, החרטה שהביע והבנתו בדבר הפגיעה שגרם למתלוננים, הודאתו במיוחס לו, וכן הרצון הכן שהביע להשתקם.  הערעור ו. בערעור נטען, כי בית המשפט קמא לא העניק את המשקל הראוי לנסיבות ביצוע העבירה, וביניהן העובדה שהמערער לא עשה שימוש בחפץ החד שאחז אלא כדי לאיים; לשינוי בכתב האישום, שבו נטען תחילה כי המערער נשא סכין; ולהודאתו במיוחס לו. כן נטען, כי היה מקום ליתן יתר משקל לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, וכן את מאמציו לשקם את חייו, שכן לאחר שהייתו בקהילה הטיפולית "מלכישוע", ניהל המערער במשך 3 שנים אורח חיים נורמטיבי, ויש לראות בעבירה נשואת תיק זה - על אף חומרתה - מעידה חד פעמית. לבסוף נטען, כי המאסר המותנה שהופעל על-ידי בית המשפט קמא, הושת על המערער בשנת 2005, והוארך ב-3 שנים בשנת 2008  - אף שאז טען המערער, כי אין תוקף למאסר המותנה, אשר הושת שלא בנוכחותו והובא לידיעתו באיחור. עוד נטען, כי כיון שהמאסר המותנה הושת על המערער בגין עבירות שביצע בגיל 15.5 - היה מקום להפעילו, ולוא באופן חלקי, בחופף לעונש המאסר נשוא תיק זה. ז. בתסקיר עדכני (מיום 12.5.11) נאמר, כי המערער שוהה במחלקה טיפולית בבית הסוהר, וכי הוא מגלה מודעות ותובנות לגבי אורח חייו הבעייתי, והביע רצון ממשי לעריכת שינוי בחייו. הוערך, כי הימצאותו במסגרת בעלת גבולות ברורים מסייעת למערער בגיוס הכוחות הנדרשים לשינוי משמעותי כזה, ויש אופציה לשילובו בהמשך בהוסטל של הרשות לשיקום האסיר. ח. בפנינו טען עו"ד טורס למערער כל הניתן, והטעים את נסיבות חייו הקשות של המערער, כפי שתוארו מעלה. רקע זה וגם העובדה שלא ננקטה אלימות כלפי המתלוננים, הצדיקו לטענתו ענישה מקלה, ולמצער חפיפה של חלק מן המאסר המותנה שנצבר. כנטען, העבירות בחלקן הגדול נעברו בעת היות אם המערער נרקומנית; נציגת שירות המבחן גב' וייס ציינה כי המערער עובר הליך משמעותי, ויש לקוות כי שחרורו יחל בשהות בהוסטל. ט. בא כוח המדינה ד"ר גורדון ציין כי בעברו של המערער 26 אירועים עברייניים מסוגים שונים, והוא המשיך בעבירות חרף מאסרים מותנים תלויים ועומדים; ניתנו לו פעם אחר פעם הזדמנויות טיפוליות, והעבירה הנוכחית מצביעה על סיכון לחברה. גזר הדין קמא, כך נטען, לא הכביד ידו על המערער, והפעלת המאסר המותנה היתה כורח המציאות בהתחשב בריבוי העבירות. הכרעה י. בטרם הכרעה עיינו, בנוסף לתסקירים, גם בגליון הרישום הפלילי של המערער. אודה כי אף שחלפה בי למשמע טיעוני הסניגור המחשבה שמא יש לילך כברת דרך מסוימת לקראת המערער בחפיפה חלקית של המאסר המותנה, העיון ברישום הפלילי היטה את הכף לחובה. בגילו הצעיר - 21 - הספיק לעמוד (יחד עם עבירה זו) שבע פעמים לפני בתי המשפט בעבירות רכוש רבות, בעיקר התפרצויות, וכן עבירות אלימות ובריחה ממשמר חוקי. בתי המשפט - לדוגמה בית המשפט המחוזי ב-2008 לאחר עבירות שבחלקן דומות לענייננו - הלכו פעם אחר פעם לקראת המערער תוך עידוד נסיונות הגמילה, אך דרכם כמסתבר לא צלחה, וראיה לדבר עבירה חמורה זו שבתיקנו. אין בדעתנו להידרש לשאלת עצם תוקפו של המאסר המותנה, שלאמיתה אינה על הפרק. י"א. כבר נשפכו דיואות רבים על חומרתה של עבירת השוד, המצדיקה ככלל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. לא כל שכן כשהיא נעברת בצירוף נשק ("קר" במקרה דנא), ובנסיבות חמורות. בטחונם האישי של עוברי אורח הוא יעוד מרכזי של בתי המשפט, ועליהם לעמוד בו, וליתן ידם להנחלת התחושה כי היורד לבטחונם, לכבודם ולרכושם של בני אנוש אחרים, דינו מאסר משמעותי. כך נעשה כאן. אשר לצבירת העונש המותנה, כאמור, אילולא ריבוי עבירותיו של המערער אולי ניתן היה לשקול חפיפה חלקית, אך הרקע הפלילי הקשה - שפירטנו רק בתמצית - אינו תומך בכך, ועל כן אין מנוס מהותרת העונש על כנו כנתינתו. י"ב. יש רק לאחל למערער כי התהליך שהוא עובר אכן יצלח, ואם יתמיד בו הדעת נותנת כי הדבר יעמוד לזכותו בשעה שיידון שחרורו על תנאי, בלא שניטע מסמרות. י"ג. איננו נעתרים איפוא לערעור. משפט פליליסכיןשוד