סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 מורה כדלקמן: "עורך דין שהורשע בבית משפט או בבית דין צבאי בפסק דין סופי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי על פי בקשת קובל, להטיל עליו אחד העונשים האמורים בסעיף 68, אם מצא שבנסיבות הענין היה בעבירה משום קלון". מסעיף זה עולה כי כאשר עורך דין מורשע בהליך פלילי וכאשר עניינו מובא בפני בית הדין המשמעתי, אין עוד צורך לבחון את סוגיית האחריות והאשמה אלא על בית הדין להחליט האם בנסיבות העניין מדובר בקלון. אם התשובה חיובית, על בית הדין להחליט איזה עונש משמעתי יוטל על עורך הדין (על"ע 2579/90 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' פלוני, פ"ד מה(4) 729, 732 (1991)). על כן, בהליך המשמעתי אין המורשע יכול לחלוק על העובדות שנקבעו בהליך הפלילי אם כי "מותר לו להוכיח עובדות נוספות ביחס לשאלה אם בנסיבות הענין היה בעבירה משום קלון" (על"ע 6/70 פלוני נ' לשכת עורכי הדין, מחוז ירושלים, פ"ד כה(1) 673, 676 (1971)). לאור ההוראה שבסעיף 75, ניתן להבין מדוע מבקש המערער כי תבוטל הרשעתו. כל עוד הרשעתו עומדת על כנה, ואם ייפתח נגדו הליך משמעתי, צפוי הוא לעונש משמעתי אם יוחלט כי בנסיבות העניין יש בעבירות בהן הורשע משום קלון. עורך דיןמשפט פליליהרשעהלשכת עורכי הדין