קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיון מחדש בהחלטה על פסילת הצעה במכרז: המשיבה מס' 1 פרסמה מכרז לביצוע קו סניקה לקולחין. המבקשת והמשיבה מס' 2 היו בין הגופים שהציעו הצעות למכרז. כשנפתחו ההצעות ביום 22.5.02 מצאה ועדת המכרזים כי הצעתה של העותרת היא הזולה ביותר. אולם, בטרם תכריז על זכייתה, העבירה את מסמכי המכרז וההצעות לבדיקתה של היועצת המשפטית של העירייה. היועצת המשפטית, עו"ד ריקי רוזנבלט, הביעה את דעתה ביום 5.6.02 במכתב המופנה אל יושב ראש ועדת המכרזים. היא מציינת כי אחד המציעים העלה טענה כי הערובה הבנקאית שהעותרת צרפה להצעה אינה עומדת בתנאי המכרז. היועצת המשפטית בחנה את הערובה ומצאה בה שלושה פגמים. היא סקרה את משמעותם והביעה דעתה כי שניים מבין הפגמים הם מהותיים עד כדי פגיעה בעקרון השוויון. הפגם השלישי לא נראה לה מהותי בכדי לפסול את ההצעה אילו עמד לבדו. מסקנתה היתה שבשל הפגמים שנמצאו בערובה הבנקאית נחשבת הצעת העותרת פסולה. ועדת המכרזים שבה והתכנסה ביום 6.6.02 והחליטה, על יסוד חוות הדעת הנזכרת, על פסילת הצעתה של המציעה ומסירת ביצוע העבודה למציע הזול ביותר אחרי העותרת, היא המשיבה מס' 2.   ב"כ העותרת פנה אל ועדת המכרזים ואל היועצת המשפטית במכתב מיום 23.6.02 וביקש לעיין מחדש בהחלטה על מנת שמרשתו תשוב ותזכה במכרז. תשובה לגופו של עניין הגיעה כעבור כשבועיים. התשובה היתה שלילית ועל כן פנתה העותרת לבית משפט זה והגישה את העתירה המנהלית שבפנינו.   על רקע זה העלה ב"כ המשיבים, עו"ד עוז, טענה מקדמית לפיה העתירה לא הוגשה בזריזות הראויה כנדרש בתקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים [סדרי דין] התשס"א-2000. התקנה קובעת כי -   "עתירה תוגש ללא שיהוי לפי נסיבות העניין ולא יאוחר מ- 45 ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם".   העותרת ידעה על דבר דחיית הצעתה כבר במחצית חודש יוני 2002 אולם לא פנתה בעתירה מנהלית אלא ביום 17.7.02. אומנם, היא לא עברה את מחסום 45 הימים אך העתירה לא הוגשה, לדעת עו"ד עוז, "ללא שיהוי" ועל כן הוא מבקש מבית המשפט לדחותה על הסף בשל כך בלבד.   לא מצאתי מקום להורות כן. העותרת ניהלה משא ומתן עם אנשי המשיבה מס' 1 במטרה לשכנע אותם כי החלטתם שגויה והיתה בידיה הבטחה מפי עו"ד רוזנבלט כי כל עוד מתנהל משא ומתן לא יחתם חוזה עם הזוכה.   מתברר כי עד ליום הגשת העתירה טרם נחתם החוזה על פי המכרז בשל מחדלים ואדישות מסויימת מצידן של הזוכה והעירייה. יוצא, אם כך, שהשיהוי בהנחה שהיה כזה, לא גרם נזק למי מהנוגעים בדבר. לאור זאת אני דוחה את טענתו המקדמית של עו"ד עוז.   מכאן לגוף העתירה.   כדי לבחון את התאמתה של הערובה הבנקאית לדרישות המכרז אני מבקש להפנות לשני מקורות: האחד - תאורה של הערובה הבנקאית והדרישות בקשר לכך, כפי שפורטו בסעיף 1.8 למסמכי המכרז; והשני - נוסח הערובה עצמה כקבוע בססעיף 6.05 במסמכי המכרז.   סעיף 1.8 לתנאי המכרז קובע כי -   "1.8 המציע יצרף להצעתו ערבות בנקאית בלתי מותנית מבנק מורשה מסחרי מוכר על פי הטופס שבחלק 6... לתקופה של 90 יום מהמועד האחרון להגשת ההצעות".   בהמשך נאמר כדלקמן:   "ההצעה תחשב כתקפה לכל פרטיה למשך 90 יום מהמועד האחרון להגשת ההצעות. אם יודיע המזמין למציע עד לתאריך הנ"ל על זכייתו במכרז תחייב ההצעה את המציע עד לחתימת החוזה עימו והמזמין יהיה רשאי לדרוש מהמציע הארכת תוקף ערבות לתקופה שתקבע על ידיו באישור המנהל, והמציע מתחייב להאריך את תוקף הערבות בהתאם. אם המציע במכרז שהצעתו נתקבלה לא יאריך את תוקף הערבות כאמור לעיל, רשאי המזמין לחלט את סכום הערבות שנמסר לטובתו, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתבוע פיצויים ו/או סעדים נוספים".   הערובה הבנקאית שהמציאה העותרת הוצאה ביום 21.5.02 ונאמר בה שהיא תשאר בתוקף עד ליום 21.8.02. היא תואמת, אם כן, את דרישת המכרז שעליה להיות בתוקף למשך 90 יום לאחר פתיחת ההצעות. על כך אין מחלוקת בין הצדדים.   היועצת המשפטית סברה כי הערובה הבנקאית פגומה בשל כך שלא נאמר בה שהמשיבה מס' 1, העירייה, יכולה לדרוש להאריך את תוקפה. פגם זה הוא בעיניה פגם מהותי הפוגע בעקרון השיוויון ואשר יש בו כדי להביא לפסילת ההצעה. בהביעה דיעה זו מסתמכת היועצת המשפטית לא רק על סעיף 1.8 של מסמכי המכרז אלא גם על הנוסח המוצע של טופס הערובה בסעיף 6.05 למסמכי המכרז. לדעתי, מה שנרשם בסעיף 6.05 למסמכי המכרז אינו מנוסח כדוגמא למסמך האמור להחתם בידי הבנק, אלא הוא מלל ודרישות נוספות אשר המזמין מבקש כי חלק מהן ייכלל בערובה וחלק סתם יחול עליה. לכן, השוני בין נוסח הערובה שהמציאה העותרת לבין הטופס שבסעיף 6.05 אינו מהווה פגם. יחד עם זאת, סעיף 6.05 קובע דרישות נוספות בנוגע לערובה ובהן: הערובה הבנקאית תהיה ניתנת להארכה נוספת על פי דרישת המזמין וכי הערובה תכלול התחייבות של הבנק לשלם למזמין את הסכום תוך 7 ימים מיום הדרישה.   מבדיקת כתב הערובה שהמציאה העותרת מתברר כי:   א. לא נאמר בכתב הערובה כי היא ניתנת להארכה;   ב. דרישת המימוש צריכה להתקבל אצל הבנק לא יאוחר מ- 21.8.02 אך גם לא מוקדם יותר מאשר 11.8.02;   ג. הבנק מתחייב לשלם את סכום הערבות על פי הדרישה לא יאוחר מ- 10 ימים מהתאריך שבו התקבלה הדרישה במשרדיו.   האם העובדה שהערובה הבנקאית שהגישה העותרת אינה מכילה תנאי מפורש הקובע כי היא ניתנת להארכה עומדת בניגוד לדרישות המכרז? ייאמר, כי ניסוח מסמכי המכרז אינו מוצלח במיוחד שכן למרות שברור כי כוונתם של עורכי המכרז היתה שהערבות תעיד על עצמה מתוכה כי היא ניתנת להארכה, לא נאמר בסעיף 6.05 כי טופס הערובה חייב להכיל בתוכו הוראה מפורשת כי היא ניתנת להארכה. הדרישה שהערובה תהיה ניתנת להארכה מוסברת באופן כללי בסעיף 1.8 במסמכי המכרז. הארכת תוקף הערובה עשויה להיות אקטואלית אם וכאשר חתימת החוזה עם הזוכה לא תסתייע עד לתום תוקפה של הערובה. במקרה כזה המזמין יהיה רשאי לדרוש את הארכת תוקף הערובה. בסעיף 1.8 לתנאי המכרז הוסף המשפט הבא "והמציע מתחייב להאריך את תוקף הערבות בהתאם". אפשר היה להבין מכך אך בדוחק כי הארכת התוקף היא ענין למזמין ולמציע, ואינה חלק מתוכנו של כתב הערובה, אך על פי מהותה של הערובה ומטרתה ברור כי הבנק נותן הערובה הוא שצריך להתחייב בתוך המסמך עצמו להאריך את תוקפו לכשיידרש לכך.   הארכת תוקף הערובה מיועדת למנוע את מימושה בטרם עת ושלא לצורך, אך בד בבד להשאיר אותה בתוקף למקרה שעד תום התקופה טרם הוכרע בגורל ההצעה הזוכה. לכאורה, בערובה שאינה ניתנת להארכה יכול הנהנה לדרוש את מימושה ולקבל בדרך זו את הארכתה. הארכת התוקף היא בראש ובראשונה אינטרס של הבנק ושל המציע ויש להניח כי שניהם כאחד יעדיפו את הארכת התוקף על פני מימוש הערובה. אולם, הליך זה עלול לסתור את המציאות העובדתית ולעורר התנגדות מצד העותרת. היא עלולה לטעון ובצדק, כי לדרוש את המימוש רק בכדי להאריך את התוקף, אינו מעשה בתום לב ואינו כדין, שכן אין בידי המזמין כל עילה לעשות כן. הזכות להטיל ווטו על הארכת התוקף מהווה יתרון ממשי לעותרת על פני אותם מציעים שהגישו ערובות בנקאיות הכוללות בתוכן התחייבות אוטונומית ומפורשת של הבנק להאריך את התוקף על פי דרישת המזמין. נכון הוא שמסמכי המכרז לא ציינו מהי תקופת ההארכה הנדרשת, אולם בעניינה של המשיבה מס' 2 הערובה שהגישה ניתנת להארכה עוד בשנה אחת. בנסיבות מכרז זה יש בכך מענה לדרישות המכרז.   לכן, הצעתה של העותרת פגומה בשל כך שלא נאמר בטופס הערובה הבנקאית או בכל מקום אחר כי היא ניתנת להארכה.   הפגם השני נוגע למועד המימוש. בתנאי המכרז - סעיף 1.8 וגם סעיף 6.05 - לא נאמר דבר לגבי השאלה מהו פרק הזמן שבמהלכו ניתן להציג לבנק דרישה למימוש הערובה.   עו"ד רוזנבלט בחוות דעתה, ועדת המכרזים בהחלטתה ועו"ד עוז בתשובתו לעתירה, כולם סבורים כי הגבלת זכות המימוש לעשרת הימים האחרונים של תקופת תוקף הערובה סותרת אץ דרישת המכרז. אני מסכים עימם אך לאו דווקא מנימוקיהם. המשיבים סבורים כי הפגם מתבטא בכך שהערובה אינה מקיימת אותו תנאי במכרז המורה כי "ההצעה תחשב כתקפה לכל פרטיה למשך 90 יום מהמועד האחרון להגשת ההצעות". נימוק זה אין לקבל פשיטא משום שהערובה הנדונה היתה ונותרה תקפה למשך 90 יום. מה שאינו הולם את דרישות המכרז הוא הגבלת זכות המימוש לעשרת הימים האחרונים של התקופה. מגבלה זו עומדת בניגוד לסעיף 6.05 שבמכרז הקובע בין היתר, כי "הערובה תכלול התחייבות של הבנק לשלם את דמי הערבות למזמין תוך 7 ימים מיום הדרישה". הערובה נשוא העתירה אינה ניתנת למימוש תוך 7 וגם לא תוך 10 ימים [ולענין זה נתעלם מהסטיה מדרישות המכרז] מיום הדרישה, משום שאם תוצג לבנק דרישה במועד שיקדם ל - 21.8.02 היא לא תיענה בתוך 7 וגם לא בתוך 10 ימים; למעשה היא לא תיענה כלל כי הבנק הודיע מראש בכתב הערובה כי כל דרישה מוקדמת תיחשב כאילו לא הוגשה. מגבלה זו מונעת מהמזמין לממש את הערובה במועד הראוי, העלול ליפול ביום כלשהו בחודשים מאי יוני או יולי ואפילו מחצית חודש אוגוסט 2002. גבי מציעים אחרים, ובכלל זה המשיבה מס' 2 צפויה הערובה להתממש בכל יום שלאחר פתיחת ההצעות, ואילו העותרת צפויה לכך רק בסוף חודש אוגוסט. נכון, שעצם דחיית המימוש לא תביא לכך שעותרת תופטר ממנה, אך יעמדו לזכותה כמעט שלושה חודשים בהם חשבונה לא יחוייב בדמי מימוש הערבות. מציעים אחרים עלולים למצוא את חשבונם מחויב ימים ספורים לאחר מועד פתיחת ההצעות. גם בכך הוקנה לעותרת יתרון בלתי הוגן על פני המציעים האחרים. עלי לומר כי ספק אם הייתי מורה על ביטול זכייתה של העותרת אילו עמד פגם זה לבדו.     הפגם השלישי שנמצא בהצעתה של העותרת נוגע למשך הזמן העומד לרשות הבנק לכבד את הערובה. בטופס הערובה שבמסמכי המכרז נאמר כי על הערובה להכיל התחייבות של הבנק לשלם למזמין את דמי הערבות תוך 7 ימים מתאריך הדרישה. ערובתה של העותרת קובעת כי דמי הערובה ישולמו בתוך 10 ימים. בכך לכאורה יש סטיה מדרישות המכרז. גם בפגם זה לבדו לא הייתי רואה משום עילה לבטל את זכייתה של העותרת, אולם כשהוא מצטרף לשני הפגמים המהותיים האחרים הוא מקבל משקל סגולי בפני עצמו.     ב"כ העותרת לא הסביר בכתב העתירה מה הביא לכך שהבנק הוציא כתב ערובה השונה בשלש נקודות מדרישות המכרז. איננו יודעים האם היה זה בהסכמתה ובידיעתה של העותרת, האם הבנק הוא שעמד על הנוסח שהוכן או שמא העותרת לא נתנה דעתה לכך בכלל. גם העדר הסבר כלשהו באשר סיבת הסטייה מדרישות המכרז מעמיד בספק את תום ליבה של העותרת.     לסיום אומר כי הפסיקה אינה תמיד אחידה בעמדתה גבי פגמים בערובות בנקאיות המוגשות במכרזים. יש המחמירים בדרישות ויש המוכנים להקל. גם אם יש מקום לטענה כי ועדת המכרזים היתה יכולה להתגבר על הפגמים הללו על ידי נקיטת אמת מידה מקלה, הרי אין לבוא אליה בטרוניה על שהקפידה באופן דווקני על הדרישות. במסגרת שיקול דעתה החליטה ועדת המכרזים לדחות את הצעת העותרת ואין לומר כי החלטתה איננה סבירה.     העתירה נדחית. צו הבניים בבש"א 311/02 מיום 18.7.02 מתבטל בזה. העותרת תשלם למשיבה מס' 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח נכון להיום. עיון חוזרמכרזמסמכים