קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע פסק דין זר / עיכוב ביצוע פסק חוץ: .1על-פי בקשתה של המשיבה הכריז בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כיהחלטה, אשר ניתנה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בעיר אשפנבורג שבגרמניה ביום 19.1.82, הינה פסק-דין אכיף על-פי חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958, וזאת לגבי אותו חלק, הקובע דמי מזונות למשיבה ולאחת מבנותיה הקטינות וכן לבת האחרת עד ליום 31.3.82, שאז הגיעה לגיל בגרות. המדובר הוא בהחלטת ביניים, לפיה נפסקו למשיבה, אשתו של המערער, דמי מזונות בשיעור 000, 3מרקים גרמניים לחודש ולכל אחת הבנות הקטינות 430מרקים. בתכוף להקראת פסק הדין של הערכאה הראשונה, ועל-פי בקשתו של המערער. ציווה כבוד השופט י' גרוס על עיכוב ביצוע של פסק הדין לתקופה של 45ימים, ולא נעתר לבקשת בא-כוחו של המערער לעכב הביצוע עד למתן פסק-דין בערעור. בינתיים הוגש אמנם ערעור על פסק הדין האמור (ע"א 113/83), ויחד עמו הוגשה הבקשה שלפניי לצוות לעכב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בערעור. טענה מקדמית הושמעה עלידי בא-כוח המשיבה, כי אין לבית-משפט זה סמכות לעכב את הביצוע של פסק הדין, כיוון שלפי התקנה 429לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, סמכותו של בית-משפט שלערעור מותנית בכך, שקדמה לבקשת בעל הדין בקשה לדרגה הראשונה - ונדחתה (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 4, תשל"ד) 661). ואילו במקרה דנן באה אמנם בקשת עיכוב ביצוע לפני הערכאה הראשונה, כאמור בתקנה 428לתקנות הנ"ל, אך היא לא נדחתה, אלא צומצמה ל- 45ימים בלבד. ובאין סירוב של הערכאה הראשונה, שוב אין ערעור. אין לקבל טענה זו. בקשת המערער לא נענתה, כפי שהשמיע אותה בא-כוחו בבית המשפט קמא, לעכב הביצוע עד למתן החלטה בערעור. לעתירה זו סירב בית המשפט ודחה אותה. כל שהסכימה הערכאה הראשונה הוא למתן ארכה של 45ימים, ושקוף הדבר, כי המחשבה הייתה, שאם יוגש ערעור על פסק הדין בתקופה החוקית, יוכל המערער לבקש עיכוב בבית המשפט שלערעור, כאמור בתקנה .429גם אם הייתה היעתרות חלקית, עדיין יש כאן סירוב לבקשה העיקרית, ולזו אין המערער מנוע מלעתור לפני ערכאת הערעור. .2בקשתו הנוכחית של המערער מושתתת על שני נימוקים עיקריים: א. כי למערער סיכויים טובים לזכות בערעור על פסק הדין של הערכאה הראשונה, שהכריזה על אכיפתו של פסק הדין הגרמני, ומשום כך יש צידוק לעכב את ביצועו. ב. כי מאז ניתנה החלטת בית המשפט הגרמני, השתנו הנסיבות, המערער ירד מנכסיו באורח משמעותי, ושוב אין ביכולתו לעמוד בחיובים הכספיים ובשיעורים, כפי שנקבעו על-ידי הרשות השיפוטית הזרה, ועל-כן לא היה צודק להכריז על אכיפתו של פסק-הדין ואם לא יעוכב הביצוע עד למתן פסקדין בערעור, יופעלו נגדו צווי הוצאה לפועל, שיהרסו את תשתית פרנסתו המצומצמת, בלי שתהא לכך תועלת למשיבה, כיוון שאין הוא יכול לשלם לאשתו ולילדיו יותר מסך 500, 18שקל לחודש, אשר, לדעתו, די בו כדי מזונותיהם. .3לעניין אכיפתו של פסק חוץ חרג המחוקק הישראלי מהלכות המשפט המקובל וסטה מהן. ואף שבסעיף 3לחוק אכיפת פסקי-חוץ התנאי ההכרחי למתן הרזה על אכיפתו הוא, כאמור בפיסקה (2), כי "הפסק אינו ניתן עוד לערעור", נקבעה הוראה מיוחדת ומפורשת בסעיף 8לחוק, לפיו: "רשאי בית המשפט, אם ראה צידוק לכך בנסיבות הענין, לאכוף פסק-חוץ זמני או צו ביניים בענייני מזונות, אף כשהוא ניתן עוד לערעור, ובלבד שנתקיימו בו שאר התנאים האמורים בחוק זה". מטרתו של המחוקק היא ברורה ומודרכת על-ידי צרכים סוציאליים ואנושיים בסיסיים, להבטיח אף באורח זמני אמצעי קיום לזכאים למזונות והזקוקים להם (ראה: פרופ' ע' שפירא, "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ" עיוני משפט ד (תשל"ה-ל"ו) 509, בעמ' 526). ואכן אחד מנימוקיו של המערער, בהתנגדותו לפני הערכאה הראשונה למתן הכרזת האכיפה, היה, כי על צו הביניים של הרשות השיפוטית הזרה תלוי ערעור לפני בית-משפט לערעורים בגרמניה. לאחר הגשת טיעוני בעלי הדין בבקשה הנוכחית, הונחה לפניי בקשה מטעם המשיבה, בה היא עותרת להרשות לה להגיש בתור ראיה נוספת את פסק-דינה של ערכאת הערור בגרמניה, שניתנה בינתיים. אלא שכעת מתנגד לכך המערער מנימוקים פורמאליים של אישור פגום של התרגום כביכול, ואין תימה לכך: לצורך החלטה, אם להרשות קבלתה של הראיה הנוספת, היה עלי לעיין בפסק הדין של ערכאת הערעור הגרמנית; ואם כי, על-פי חישובים שונים ונוספים, הושאר סכום המזונות, שפסקה הדרגה הראשונה שם, על כנו, אגב מסקנה, כי בהתחשב בהכנסותיו יכול המערער לעמוד בחיובים, אין איפוא משמעות מיוחדת לקבלתה של הראיה הנוספת - לבד מהעובדה שיש בה כדי לבטל הטענה של אי- סופיות הפסק - כי מבחינת סכום החיוב לא חל כל שינוי. ואילו מבחינת סופיות הפסק אין לכך נקפא מינה, כיוון שלפי הסעיף 8לחוק גם צו ביניים נתון לאכיפה, ככל שבעניין מזונות מדובר. בשולי הדברים אעיר, כי בנסיבות המקרה הייתי רואה מקום להרשות הגשתה של הראיה הנוספת, משום שלפסק הערעור בגרמניה, שניתן לאחר שהערכאה הראשונה דכאן פסקה דינה, יש משמעות לצורך השיקולים בבקשה שלפניי. אילו, למשל, נתקבל ערעורו של המערער על-ידי בית-משפט לעעורים בגרמניה, היה בכך בלבד כדי להשמיט הבסיס מבקשת האכיפה של המשיבה, וממילא היה זה הנימוק הטוב ביותר לעכב ביצועו של פסק הדין של הערכאה הראשונה. ומבחינת קבלת ראיה נוספת, אותו שיקול צריך להדריך את בית המשפט, כשהבקשה באה מטעם המשיבה, המבקשת להוכיח אישורו של הצו, שהוא נושא הדיון. .4לטענתו הראשונה של המערער בדבר סיכוייו לזכות בערעור, ברור הוא, כי במסגרת הדיון בבקשה הנוכחית אין כל אפשרות לבחון באורח יסודי את הסיכויים של כל צד כי השגותיו יתקבלו, ואין גם צורך להסיג גבולה של ערכאת הערעור מעבר לנדרש לצורך הבקשה המצומצמת. לעניין זה יש להזכיר את העיקרון, שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין של הערכאה הראשונה (ד"ר י' זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 659), ואפילו: "במצב עניינים... כאשר מצד אחד, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עלולה לגרום לנתבעים נזק שקשה מאד יהיה לתקנו, ומצד אחד עיכוב ביצוע עד בירור הערעור יכול לגרום לתובעים נזק שקשה יהיה לתקנו, נראה לי שיש להעדיף את העיקרון, שהגשת ערעור איננה מעכבת את ביצוע פסק הדין של הערכאה הראשונה" (המ' 25/81(ע"א 15/81) [1], בעמ' 364). ואם זו ההלכה לעניין סכסוכים ממוניים ואזרחיים רגילים, לעניין מזונות של אישה וקטינים לא כל שכן. בהקשר זה מן הדין לציין ולהדגיש, כי אין המערער טוען, כי לא עמדה המשיבה בחובה להוכיח קיומם של התנאים המפורטים בסעיף 3לחוק, הן לעניין סמכותו של בית המשפט במדינה הזרה והיות הפסק בר-ביצוע בה, והן שהחיוב בפסק ניתן לאכיפה על-פי הדינים של אכיפת פסקי-דין בישראל, ואין תוכן הפסק סותר את תקנת הציבור. המערער גם לא עורר כל הגנה מפני אכיפה, מאלה המנויות בסעיף 6לחוק. למעשה, לא חלק המערער לעצם הצידוק לאכיפתו של פסק החוץ בתור עיקרון, והמלחמה הייתה נטושה בעיקר כלפי היקף האכיפה, היינו כלפי שיעור המזונות; האם תהא האכיפה על מלוא שיעור המזונות, כפי שנקבע בפסק החוץ, או רק על הסך 500, 18שקל לחודש, שלטענתו הוא משלם לאשתו בנוסף להוצאות החזקת הדירה, ואשר על-פי הצהרתו בבקשה הנוכחית הוא נכון להמשיך לשלם. .5אכן קבעה הערכאה הראשונה, כי במסגרת הדיון בבקשה לצו אכיפה אין המערער יכול לעורר טענה בדבר הפחתת שיעור המזונות, שנקבע בפסק החוץ, וזאת הוא יכול לעשות רק לפני הרשות השיפוטית הזרה, היינו בבית המשפט באשפנבורג. יתר-על-כן: גם אם יכול הוא לפנות אל בית-משפט ישראלי בדבר שינוי שיעור המזונות עקב שינוי נסיבות, חובה הייתה על המערער "להגיש לשם כך תביעה נפרדת מטעמו הוא, בה יפרוש את טענותיו בסוגיה זו (ע"א 769/77יוסיפוב נ' יוסיפוב; ע"א 21/79 אוחנה נ' אוחנה ואח')" (ההדגשות במקור - מ' ב')*. בהקשר לקביעה כפולה זו יש למערער פתחון פה בערעור, אשר הוגש עלידיו. והדבר אינו חופשי מספקות, לאור הסעיף 16לתוספת לתקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדראלית של גרמניה), תשמ"א-1981, שהפיסקה 2שלו קובעת: "החייב רשאי להתנגד להתרת האכיפה גם בנימוק שיש לו טענות נגד התביעה עצמה בעילות שנולדו לאחר מתן ההחלטה בלבד. על ההליכים שבהם יטענו טענות אלה יחול דין המדינה שבה תבוצע האכיפה. מעבר לאלה אין להעמיד את ההחלטה לביקורת". * המ' (ת"א 1805/82 פ"מ תשמ"ג (2) 95, בעמ' .101 ואמנם, בעניין דנן העלה המערער טענה של ירידה מנכסים, שחלה לאחר מתן ההחלטה על-ידי הרשות השיפוטית הזרה, ולכאורה זו טענה, שמותר להעלותה כהתנגדות להתרת האכיפה. וגם מעבר לכך ייתכן שהערכאה הראשונה לא צדקה בסברה, כי רק בית המשפט המקורי, שנתן את פסק החוץ, הוא ורק הוא מוסמך לדון בשאלת הפחתת המזונות. תוצאת קביעה זו היא קיצונית ביותר, ומשמעותה היא, שגם אם שני בני הזוג עזבו לצמיתות את מדינת הפסק ועשו ישיבתם קבע בישראל, יהא עליהם בכל זאת להיזקק לרשות השיפוטית הזרה, כאשר מתעורר צורך בעיון חוזר בשאלת מזונות עקב שינוי מהותי בנסיבותיו של אחד הצדדים. והרי פסק-דין לעניין מזונות אינו סופי, והפנייה לעיון חוזר אינה בהכרח בבחינת המשך שלהדיון המקורי. נסיבות כאלה אינן נופלות בגדר "כלל ההמשכיות", שעל-פיו אין בעל-דין חופשי להתרוצץ בין ערכאות שיפוטיות שונות באותו עניין (מבית הדין הרבני לבית המשפט המחוזי) (ע"א 167/63 [2]; בג"צ 637/77 [3], בעמ' 489). שאלה זו מקומה ושעתה בדיון בערעור לגופו, ביחד עם הפלוגתא האחרת, אם - לאור נוסחו של הסעיף 16(2) לתוספת לתקנות אכיפת פסקי חוץ האמורות - הכרחי הוא, כי תוגש תביעה נפרדת לעניין הקטנת שיעור המזונות שנפסק, או כי אפשר לברר שאלה זו במסגרת ההתנגדות להתרת האכיפה. .6לצורך הבקשה שלפניי אין צורך, כי אנקוט עמדה בשאלות אלה שבמחלוקת, ודי בכך, כי הצבעתי עליהן מבחינת סיכוי הערעור בהן. ואולם, גם אם אצא מתוך הנחה, על-פי גירסת המערער, כי יכול הוא לעורר שינוי נסיבות, הנעוץ בירידה מנכסים, במסגרת הבקשה לאכיפת פסק החוץ ובלי להגיש לצורך זה תביעה נפרדת דווקא (ואין לפרש זאת כעמדתי), אין בכך כדי להושיע את המערער, ואין בכך כדי להצדיק היעתרות לבקשתו. מעבר להתייחסו הדיונית בשאלות, שהוזכרו לעיל, דנה הערכאה הראשונה בצד המהותי של טענת שינוי הנסיבות, ואלה הדברים, שנאמרו בפסק הדין בהקשר זה: "כדי להצליח בטענת שינוי נסיבות, יש להוכיח שינוי מהותי וממשי, כשעל הצד הטוען לשינוי להוכיח את המצב ששרר בעת מתן הפסק הקודם ואת השינוי שחל מאז, שכן אין המדובר בתביעה ראשונית למזונות, אלא אך ורק בדיון חוזר עקב שינוי בנסיבות (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה ואח'). במקרה זה טוען המשיב באופן כללי וסתמי כי אין לו אפשרות כלכלית לעמוד בתשלום המזונות וכי חיסל עסקיו בגרמניה, אך אין הוא ממציא פירוש כלשהו לגבי היקף רכושו והכנסותיו בעת מתן ההחלטה נשוא האכיפה, לעומת הכנסותיו ורכושו כיום. את טענת שינוי הנסיבות היה עליו לתמוך בפרטים מלאים ומדוייקים, ולא בטענות כלליות וסתמיות".* הנה כי כן, עקב מחדלו של המערער להוכיח את אשר מחובתו להוכיח, ל השתכנעה הערכאה הראשונה, כי חל כלל שינוי בנסיבות, אשר יצדיק איאכיפת פסק * המ' (ת"א) 1805/82תשמ"ג (2) 95, בעמ' .102 החוץ על מלוא שיעור המזונות שנקבע, ומכאן גם שמסיבה זו אין צידוק לעיכוב ביצוע פסק הדין. את אשר לא מילא המערער בעת הדיון לפני הערכאה הראשונה, הוא מבקש להשלים כעת, ובקשתו הנוכחית מלווה בתצהיר, ובו פרטים מסוימים על היקף עסקיו והכנסותיו, שכל כולם הוכחשו בתצהיר נגדי מטעם המשיבה, בלי שתהא אפשרות לברר הדברים לאשורם ולקבוע מימצאים, שעל הערכאה הראשונה לקבוע. .7כאמור טען המערער, כי קשה הוא מצבו, והליכי הוצאה לפועל עלולים לפגוע בו ובפרנסתו; ואולם גם בחיוב אזרחי רגיל אין זה נימוק מספיק לעכב ביצוע של פסק-דין, שכן עם הידחות הערעור ממילא יפוג העיכוב, ובית המשפט לא יעכב את ביצועו של פסק הדין רק כדי לדחוק את הקץ (המ' 6/58 [4]; ד"ר י' זוסמן בספרו הנ"ל בעמ' 659-660). קל וחומר כאשר המדובר הוא בחיוב במזונות. ההלכה בנון סוכמה על-ידי ד"ר י' זוסמן בספרו הנ"ל, בעמ' 660, כדלקמן: "חוייב המבקש בתשלום סכום כסף, וביקש לעכב את ביצועו של פסק הדין, תהא נודעת חשיבות רבה לשאלה, אם יוכל להיפרע מהמשיב לכשיצליח בערעור, שאם לא כן, יטה בית המשפט לעכב את הביצוע. אולם כאן ישנם יוצאים מן הכלל, למשל, כשנתחייב בעל בתשלום מזונות לאשתו, סירב בית המשפט לעכב את הביצוע, אף על פי שהסיכויים לגבית כספים בחזרה ממנה היו קלושים ביותר. האשה צריכה להתקיים והיא זקוקה למזונותיה גם משך תקופתהביניים עד לבירור הערעור. הצורך לזון את האשה עולה בחשיבותו על הסיכון שלא יהא בידיה להשיב את אשר קיבלה." בעניין שלנו המצב אינו מגיע כדי כך. במסגרת טיעונו להפחתת שיעור המזונות טען המערער, כי רכושה של המשיבה רב משלו. משמע, גם אליבא דגירסתו, ובהנחה כי יזכה בערעורו, לא יתקשה לגבות בחזרה את אשר ישלם מעבר לסכום של 500, 18שקל, שממילא הו מודה בחבותו לשלם. על-כן אין להיעתר לבקשה, והיא נדחית. המערער ישלם למשיבה הוצאותיה וכן שכר טרחת עורך-דין בסך 000, 15שקל. ביצוע פסק דיןמשפט בינלאומיעיכוב ביצועדין זר