ההלכה הפסוקה הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת כשלעצמה את מימוש פסק הדין (רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו נ. בצלאל, מיום 19.11.00). עיכוב ביצועו של פסק דין הינו בגדר החריג לכלל, ועל מנת להצדיקו על המבקש לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור, ומאזן הנוחות - היינו כי אם יזכה בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989)). כאשר מדובר בחיוב כספי - הנחת המוצא היא כי ניתן להשיב את המצב לקדמותו ולכן הנטייה הנה שלא ליתן עיכוב ביצוע, אלא אם יוכיח המבקש כי אם יזכה בערעורו לא יוכל לגבות חזרה מהתובע את כספו (בש"א 8240/96 חנני נ. פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405 (1997)). מובן כי "בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" (עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, מיום 22.9.10). ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועבית הדין לעבודה