עיכוב ביצוע צו הפסקה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע צו הפסקה:   ערעור על החלטת בית משפט השלום בדימונה (כב' השופט אבישי זבולון), בתיק עמ"ק 2068/05 מיום 11.10.10, לפיה דחה בקשה לעיכוב ביצוע צו הפסקה, אשר ניתן נגד בית המלון "מלון קלאב רמון" (להלן: "המלון"), עפ"י גזר דין מיום 26.11.07.   העובדות בתאריך 27.7.05 הוגש על ידי המשיבה, כתב אישום בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון לפי סעיפים 4,14 ו-15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"), נגד שני נאשמים: חברת קלאב רמון בע"מ (להלן: "הנאשמת"), ומנהלה, מר משה מזרחי (להלן: "הנאשם"). בתאריך 26.11.07 בעקבות הסדר טיעון, הורשעו הנאשמים, ונגזרו עליהם עונשים של קנס כספי, התחייבות להימנע מביצוע עבירה, וכן ניתנו צו הפסקת עיסוק וצו סגירה שיכנסו לתוקף בתאריך 26.5.08, דהיינו בחלוף חצי שנה מיום גזר הדין, אלא אם יתקבל רישיון עסק.   בתאריך 12.1.09 עתרה הנאשמת להאריך את משך עיכוב ביצוע צו הסגירה למשך 12 חודשים נוספים, על מנת שיהיה סיפק בידה להשלים את קבלת רישיון העסק (ב"ש 117/09). בית משפט השלום בדימונה (כב' השופט גד גדעון), דחה את הבקשה משני טעמים, הראשון, העדר סיכוי לקבלת רישיון עסק בטווח זמן סביר, והשני, עצם הגשת הבקשה למעלה מ- 7 חודשים לאחר המועד בו אמור היה צו הסגירה להתבצע, והפעלת העסק ללא רישיון באותה תקופה. נקבע בהחלטה, כי הנאשמים ביצעו חריגות בנייה בהיקף של 1200 מ"ר, שאין אפשרות להכשירן על פי התוכנית הקיימת, ולא הוגשה בקשה לשינויה. במצב זה, אין אפשרות לתת למלון היתר זמני, ומכאן שבטווח הזמן הנראה לעין, לא יוסר מכשול זה.   ערעור שהוגש על ההחלטה נדחה בתאריך 29.11.09 (ע"פ 6296/09 כב' השופט צלקובניק). בית המשפט המחוזי מנה בפסק הדין את ההליכים הרבים שהתנהלו נגד המלון בגין הפעלתו ללא רישיון עסק עוד משנת 1999, כולל הוצאת צו הפסקה מנהלי, אשר לא קויים. נקבע, כי למעלה מעשור מפעילים מר מזרחי והחברה שבניהולו את המלון ללא רישיון עסק וללא היתר בניה, ומנצלים את אורך הרוח ומרחב התמרון שניתנו להם על ידי הרשויות השונות, כשהם יוצרים מצג חסר בסיס לפיו האישורים הנדרשים עומדים בפתח. בית המשפט ציין גם כי ההחלטה נשוא הערעור ניתנה שנה וחצי לפני מועד הערעור, וגם בתקופה זו לא הוסדר הרישוי והמלון המשיך להתנהל.   בתאריך 25.3.10 הוגשה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו הסגירה, והפעם על ידי המערערת "מלונות מור נעמה בע"מ", אשר הציגה עצמה כבעלת הנכס, והודיעה כי חברת "קלאב רמון בע"מ", הנאשמת, סיימה את השכירות בנכס, ועתה מושכר הנכס לחברת "קפה ג'ון בע"מ", המנהלת את המלון. המערערת טענה בבקשה, כי היא מצויה בשלב מתקדם בקבלת היתר הבניה, ודרישות אשר נדרשה לצורך ההיתר ממהנדס המועצה המקומית, מולאו ברובן. עוד טענה, כי על סף קבלת ההיתר הוגשה תלונה למשטרה על ידי מהנדס המועצה, כאילו זויפו התוכניות, ולכן נמנעה המועצה מלקדם את הטיפול בהיתר. עתה, משהסתיימה חקירת המשטרה יזורז הטיפול בעניינה.   בית משפט קמא בהחלטה נשוא הערעור, דחה את הבקשה. הוא קבע כי לא חלה התקדמות ממשית בהליכי התכנון, ואין כל בסיס לטענה כי חלה פריצת דרך ממשית, על מנת להביא לידי גמר את סוגיית חריגות הבניה במלון. בפועל, לא חל שינוי ממשי מאז החלטת בית המשפט המחוזי. עוד קבע, כי חילופי המחזיקים אינם רלוונטיים ואינם מהווים עילה לאי קיום הצווים השיפוטיים, וכי צו הסגירה מופנה כלפי החצרים והמבנה בהם מנוהל המלון.   בכתב הערעור חוזרת ב"כ המערערת על הטענות שהועלו בפני הערכאה קמא. לטענתה, למרות התנכלויות של המועצה המקומית או גורמים בה למנהל המערערת (מר משה מזרחי, אשר גם התייצב לדיון), ניתן לראות לאחרונה אור בקצה המנהרה, בעקבות חילופי גברי במועצה. המערערת פועלת עתה בשני מישורים, האחד, קבלת היתר בנייה והשני שינוי התוכנית. לטענתה, במועד הצו המקורי התקיים מצב עובדתי שונה. המחזיק היה אחר, וטרם הוגשה בקשה להיתר בניה. כיום, המערערת, אשר לא היתה צד להליכים הקודמים, נמצאת בשלב מתקדם בכל הקשור לקבלת היתר הבניה. המועצה המקומית דנה בבקשת המערערת לשינוי התוכנית החלה, והעבירה את הבקשה לוועדה המחוזית, עם המלצה להפקדת התוכנית המפורטת. ב"כ המערערת חזרה על הטענה באשר להתנכלויות מהן סבל מר מזרחי מהמהנדס הקודם של המועצה, וטענה, כי מדובר בחודשים ספורים עד למתן ההיתר.   ב"כ המשיבה מתנגד לקבלת הערעור. לטענתו, למערערת אין זכות עמידה, מאחר ולא היתה צד להליך המקורי. מעבר לכך, גם נגד המערערת עצמה תלוי ועומד צו סגירה אשר ניתן על ידי כב' הנשיא מכליס בב"ש 3046/00. עוד טען, כי נוכח חריגות הבניה בהיקף של מאות מטרים, לא ניתן לקבל היתר בנייה על פי התכנית הקיימת, אלא יש צורך בשינוי התוכנית. שינוי כאמור הינו בסמכות הוועדה המחוזית, וכל שיש בידי המערערת הינה המלצה של הוועדה המקומית להפקדה של התוכנית. גם לאחר המלצה כאמור, עוד ארוכה הדרך לשינוי.   דיון לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים הרלוונטים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.   זכות העמידה - ספק גדול בעיני אם למערערת, אשר לא היתה צד להליך המקורי, צו הסגירה לא ניתן בעניינה, וגם כיום אינה בעלת העסק, אלא רק בעלת המבנה, יש זכות לעתור לשינויו. ספק זה מתחזק נוכח העובדה שביחד עם צו הסגירה, הוצא גם צו לפי סעיף 16(3) לחוק רישוי עסקים, שאסר על הנאשמים להעביר את הבעלות או החזקה בעסק אלא לגוף או אדם המחזיקים ברישיון עסק. צו זה לא הפריע לנאשם מר משה מזרחי (שהוא גם מנהל המערערת), להעביר את הפעלת המלון לאישיות משפטית אחרת, חברת קפה ג'ון בע"מ, אשר אין חולק כי אינה מחזיקה ברישיון כדין לניהול עסק, ולטעון באותה נשימה כי לא ניתן לבצע את הצו, בהיותו מכוון נגד חברה אחרת. אני מקבלת את קביעת בית משפט קמא, לפיה אין בחילופי המחזיקים כדי להשפיע על תוקף צו הסגירה. קל וחומר בעניין שבפנינו, שעה שמדובר בחילופי מחזיקים שנעשו בניגוד לגזר הדין, ומקימים מניעות מלהעלות טענה זו. בנוסף, איני סבורה כי ניתן בנסיבות העניין לעתור לעיכוב ביצוע נוסף של הצו, שעה שעתירה כאמור כבר נדחתה, וההחלטה הפכה לחלוטה. הנאשם מזרחי בחר שלא לערער על פסק דינו של כב' השופט צלקובניק, ולכן, היה עליו לציית לצו הסגירה, ולסגור את המקום, ולא להגיש בקשות חוזרות באותו עניין. לפיכך, לטעמי ניתן היה לסלק את הבקשה על הסף, מבלי להדרש לה לגופו של עניין.   גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות. על מנת שבית משפט יעכב ביצועו של גזר דין, אשר ניתן לפני יותר משלוש שנים, יש צורך להראות שינוי נסיבות משמעותי, דהיינו כי ההיתר, ולכן גם רישיון העסק, בהישג יד. כאן המקום להבהיר כי עסקינן בהיתר בניה שלא ניתן לקבל על פי התכנית החלה, בניגוד לטענות ב"כ המערערת. את הבניה במלון ניתן להכשיר רק לאחר שינוי התוכנית החלה, והמערערת בתחילת הדרך. מאידך, מדובר בעסק שמזה עשר שנים פועל ללא רישיון, ומזה עשר שנים מתנהלים נגדו הליכים, ורק לאחרונה נקט בעליו בהליך הנדרש לשינוי התוכנית.   טענות בדבר התנכלות מהנדס המועצה למנהל המערערת - מעבר לכך שמדובר בטענות שנטענו על דרך הסתם, ללא ראיה, אין הן כלל בסמכותו של בית המשפט במסגרת הליך זה. אין לבית המשפט היושב כערכאה דיונית פלילית, כלים להעריך את הפגמים הנטענים בהתנהגות הרשות. המקום להעלות טענות אלה, הוא במסגרת ההליך המנהלי. ראה לעניין זה ע"פ 80074/99 ו-80091/99 (ת"א) ג'רבי ואח' נ' מדינת ישראל , ורע"פ 2591/00 ג'רבי נ' מדינת ישראל.   בשורה התחתונה, המצב התכנוני הוא כפי שפורט לעיל, ושינוי התכנית כפי שקבע בית משפט קמא רחוק מהעין.   מכל הטעמים דלעיל, אני דוחה את הערעור. עיכוב ביצועצווים