קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזקים לחצר עקב עבודות חפירה / עקירת עצים עקב עבודות חפירה: תביעה כספית ע"ס 66,953 ₪ מיום 4.7.99 שעניינה דרישה לפיצוי עקב נזקי רכוש שנגרמו למקרקעין ולצומח בחצרה של התובעת כתוצאה מביצוע קיר תומך בגבול שבין מגרש התובעת לבין מגרש הנתבעים. התובעת, אשה קשישה המתגוררת בבית פרטי ברח' ז'בוטינסקי 21 בנהריה טוענת כי בחודשים מרץ-אפריל 99 ביצעו הנתבעים עבודות חפירה על ידי כלי מכני כבד לצורך הקמת קיר תומך בין חצרם לבין חצרה הנמצאת במפלס גבוה יותר. הנתבעים עקרו במהלך ביצוע העבודות מספר עצי אשל אשר נטעו בחצר התובעת בראשית שנות ה- 40 של המאה הקודמת והעצים העקורים הושלכו אל חצרה האחורית שממזרח לגבול מגרש הנתבעים. בנוסף לכך חפרו הנתבעים חפירה כדי לאפשר הקמת הגדר והוציאו כ- 60 קוב אדמה מחצר התובעת לאורך של 25 מ'. כתוצאה מן העבודות אותם ביצעו הנתבעים נפגעה בצורה קשה איכות החיים של התובעת מעצם העובדה שסולקו עצים עבותים שסיפקו נוי וצל לחצרה ושימשו מקום קינון לציפורים וכתוצאה מכך שהעצים העקורים הושלכו לחצרה האחורית וכך היו מונחים חודשים ארוכים שבהם נמנע ממנה השימוש בחצר האחורית. טוענת התובעת שעל הנתבעים החובה לפצותה בגין ערך העצים שנהרסו ובגין הצורך בשיקום הנזק שנגרם לחצר האחורית. על מנת לשקם את החצר האחורית יש לדאוג למילוי אדמה מתאימה ושתילת עצים בוגרים וגם בכך לא יהיה כדי להחזיר המצב לקדמותו. ועוד טוענת התובעת כי הנתבעים השיגו את גבולה בהקמת הגדר ופגעו בזכויות קניינה. לתמיכה בטענותיה צירפה התובעת חוות דעת של אגרונום מומחה אשר העריך את הנזק הכולל , דהיינו ניקוי החצר, פינוי הפסולת ומילוי אדמה גננית ושתילת עצי אשל בוגרים לסך של 8991 דולר כשווים בשקלים. הנתבעים מודים בכך שעבודת החפירה בוצעה על ידם וכן הם מאשרים כי תוך כדי ביצוע עבודות החפירה "היתה חדירה קלה שולית ופעוטה אל שטחה של התובעת" , זאת ללא גרימת כל נזק. הנתבעים מסבירים שנאלצו להקים את הגדר על מנת למנוע גלישת עפר מחצרה של התובעת אל חצרם. הנתבעים מכחישים פגיעה בעצים שהיו בשטחה של התובעת. בנוסף ו/או לחלופין מכחישים הנתבעים את הנזקים כפי שהם מכומתים בחוות דעת המומחה מטעם התובעת. בתאריך 24.3.02 צירפו הנתבעים חוות דעת של מומחה מר יגר נבו אשר העריך את שווי 4 עצי אשל בוגרים כולל מילוי חוזר של חול ונטיעה מחדש לסך 1685 דולר כשוויים בשקלים. מחלוקת יסודית נתגלעה בין הצדדים בשאלה האם העצים שנעקרו היו עובר לעקירתם בשטחה של התובעת או בשטחם של הנתבעים. התובעת באמצעות בנה הציגה סדרה של תמונות שצולמו בעת או בסמוך לביצוע העבודות על מנת להוכיח כי העצים שנעקרו, נעקרו בשטחה של התובעת. כך מצביע העד מר דני יואל, בנה של התובעת שלא התייצבה למתן עדות בטענה כי הדבר נבצר ממנה עקב מצב בריאותה הרופף, על התמונות ת/1 ות/5 כדי להמחיש את טענת התובעת. עיון בתמונות אליהם מפנה העד איננו מאפשר לדעתי לקבוע עמדה ברורה בשאלה אשר הציבו הצדדים שכן אם אכן ניתן לראות שהעץ אשר ניצל בחלקו הצפוני של המגרש נמצא במגרשה של התובעת הרי העץ שבצידו הדרומי הינו בגבול שבמיצר. לפיכך ניתן להניח כי העצים אשר נעקרו נשתלו בגבול שבין המגרשים. זהו ככל הנראה הטעם לכך שגם העד מר דני יואל לא התיימר בעדותו לקבוע קביעה חד משמעית בעניין זה וכך הסביר : "אין בידי תכנית מדידה של המגרש שלנו. בדקתי את רשיון הבניה של משפחת מרק, ראיתי במדידה בשטח בעזרת מודד שביקשתי מגב' מרק להביא לשטח שבאמת קו הגבול היה מעבר למקום בו היו עצים וקו הגבול במרכז המקום בו חפרו וכו'. את העצים האלה שתלה אמי. אלה לא עצי בר לכן אני מניח שהעצים נשתלו בשטח שלנו. אם העצים היו נשתלים בשטח של השכנים היה יותר סביר שהשכנים לא יפילו אותם לשטח של אמי". אינני רואה סיבה לפקפק בגירסה כי העצים נשתלו על ידי התובעת שכן בניין המגורים של הנתבעים נבנה עשרות בשנים לאחר בית התובעת ולפיכך על סמך מכלול הנתונים ניתן לקבוע כי העצים שנעקרו אכן נשתלו על ידי התובעת בגבול שבין המגרשים. אין מחלוקת כי הנתבעים או מי מטעמם עקרו 4 עצי אשל בוגרים בלא שקיבלו היתר לכך לא מן הרשות ולא מן התובעת. בסיכומיו הצביע ב"כ התובעת על כך שפעולת העקירה הינה פעולה אסורה על פי דין ואכן פקודת היערות 1936 אוסרת כריתה של העצים ללא היתר ויש בכך משום עבירה (ראה סעיפים 14 ו- 15 לפקודה בשילוב עם צו היערות (אכרזה על אילנות מוגנים) תשנ"ז 1996. אינני מוצא לנכון לדון בהשלכות של הפעולה בהקשר לפקודה הנ"ל על ההליך דנן משלא נטענו טענות אלה במסגרת כתבי הטענות. עם זאת די בקביעה כי התובעת היא זו ששתלה את עצי האשל בגבול שבמיצר וכי העצים נעקרו ללא רשותה, על מנת לזכותה בפיצוי אשר יאפשר לה להשיב המצב לקדמותו על ידי שתילת עצים בוגרים בחצרה. אינני מקבל טענת הנתבעים כי ממילא חייבת היתה התובעת לעקור את העצים שבגבול המגרשים שכן חובה היתה מוטלת עליה לבנות גדר או להשתתף בבניית הגדר על מנת למנוע סחף קרקע ממגרשה. הרי הנתבעים מתגוררים בבניין אשר נבנה בשנות ה- 70, עשרות בשנים לאחר שהתובעת קבעה את משכנה בבניין שבמגרשה וניתן להניח כי אין ברשותם מידע בעניין תוואי הקרקע המקורי. נראה שכאשר הגיעו הנתבעים למקום המצב העובדתי היה כזה שלפיו מצוי היה מגרשם במדרון מתון לעומת מגרש התובעת כאשר בגבול שבין המגרשים נטועים העצים כך שאין עוד סחף קרקע לכיוון מגרש הנתבעים. הצורך בבניית הגדר בגבול שבין החלקות נוצר כתוצאה מבחירת הנתבעים להוריד את מפלס המדרון המתון באופן שנוצרה מדרגה תלולה במפלס שבין המגרשים. מניעת התמיכה ממקרקעי התובעת כתוצאה מהורדת המפלס היא איפוא יוזמה של הנתבעים ועליהם היתה מוטלת החובה ליצור תמיכה חדשה במקרקעי התובעת במקום המדרון המתון אשר נחפר. הצדדים חלוקים בשאלה מהו הפיצוי המגיע והפערים שבין חוות דעת השמאים גדולים. ב"כ התובעת מוצא מספר פגמים יסודיים בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעים: א. חישוב הנזק נעשה לפי תעריף יעור משנת 97 ולא משוק הגננות העירונית. ב. החישוב המתבסס על נתוני קק"ל אינם מביאים בחשבון עלות הובלה ונטיעה. ג. החישוב הינו לעצים בוגרים ואילו במקרה דנן מדובר היה בעצים עתיקים. ד. הוצגה הצעה של משתלת יגור ואולם ההצעה מתייחסת לעצים קטנים יותר . ה. ההצעה בעניין מילוי הקרקע מתייחסת למילוי חול ובמקרה דנן יש צורך באדמה גננית על מנת לאפשר צמיחה מהירה. השמאי מטעם הנתבעים מר נבו בחקירתו הנגדית דחה את ההבחנות אשר הציע לפניו ב"כ התובעת. מר נבו דחה את ההבחנה בין עצים בוגרים לעצים עתיקים ודחה את הטענה כי לא ניתן למעשה להעתיק עצים בוגרים ממקום למקום ולשתול בחצר עצים בוגרים גם כשהם בני 59-60 שנה. ועוד דחה מר נבו את הטענה כי יש הבדל של ממש בין תעריף קק"ל לתעריף השוק הפרטי והצביע על כך שבחוות דעתו הוא נסמך הן על הצעה של קק"ל והן על הצעה של משתלת יגור. ועוד דחה מר נבו את הטענה כי לצורך מתן הזדמנות אופטימלית לצימוח יש צורך באדמה גננית וכלשונו: "אני חוזר ואומר לך שאפשר לגדל עצי אשל. הרי אשל גדל בשממה, במדבר. אם נעתיק עץ אשל המצב יחזור לקדומות בתוך 5-6 שנים. תלוי בבעלי הקרקע ובטיפול שיקבלו העצים. צריך להשקות. אחרי שהוא נקלט לא צריך, אבל עד שהוא נקלט צריך להשקות". אני מעדיף את עמדת מר נבו על פני עמדת מר שפירא מטעם התובעת שכן עמדה זו נסמכת על הצעות קונקרטיות של גורמי ביצוע להבדיל מהערכות תאורטיות. לפיכך ניתן לקבוע כי מחיר 4 עצי אשל בוגרים כולל הובלה ומע"מ נכון לאוקטובר 99 הינו 3861 ₪ בהנחה שניתן לבצע הובלה אחת לכל העצים. עוד ניתן לקבוע כי מחיר הנטיעה מחדש כולל מילוי של 60 קוב חול (מדובר במילוי חוזר שכן הנתבעים מילאו בחול ובגזרי עצים את החלל שנוצר בחצר התובעת). 5000 ₪ נכון לתאריך הנ"ל. מכיוון שיש עוד צורך להביא בחשבון מספר השקיות, ריסוסים וגיזומים הרי שעל דרך האומדנה ובהתבסס על הטבלה שבנספח לחוות דעת מר נבו יש להוסיף לסכומים הנ"ל עבור 4 עצים סך של 2000 ₪. סך הפיצוי המגיע עבור כריתת העצים הינו איפא 10,861 ₪ נכון ל- 1.11.99. טוענת התובעת כנגד הנתבעים כי זכאית היא לפיצוי עבור הצורך בניקוי החצר ועבור הפגיעה בזכות הקניין. בעניין ניקוי החצר הסביר מר דני יואל : "החצר היתה חסומה לחלוטין 7 חודשים. על מנת לפנות את העצים היה צורך לעשות זאת דרך החצר ממערב. ממזרח החצר שלנו הם מעברים צרים. עבדו על הפינוי קבוצה של הרבה אנשים לפחות 3 ימים. אנו הזמנו גננים וביקשנו תכנית שיפור. 3 הגננים שהזמנו אמרו שהשיפור הזה היא עבודה קשה ודורשת כסף רב ואמי לא היתה מוכנה להשקיע סכום כזה". השמאי מטעם התובעת העריך את עלות הניקוי לסך של 2400 ₪ נכון ל- 30.6.99. בעניין הפגיעה בזכות הקניין הודו הנתבעים כי אכן ישנה פגיעה כזו אלא שלטענתם מדובר בפגיעה של מה בכך ולמעשה היא איננה מורגשת כלל וכך הסביר הנתבע 2: "אני לא בניתי את הקיר בשטח של התובעת אבל חלק של כ- 30 ס"מ בעומק של 3 מ' נמצא בשטח של התובעת מחוסר ברירה וזה לפי התכניות של הקונסטרוקטור. כל חוות הדעת שקיבלנו הסבירו לנו שאין מנוס מחדירה כזו. לא קבלתי את אישור התובעת. מדובר בחדירה בעומק של 3 מ' ולכן לא נגרם שום נזק". להשלמת הטיעונים יצויין כי התובעת דרשה עוד פיצוי עבור נזקיה הבלתי ממוניים ואולם הנתבעים מבקשים להדגיש כי בכל מקרה היה צורך בגיזום חריף של העצים שנופם נוטה לחצר הנתבעים ומטבעם הם יוצרים מליחות בחצר הנתבעים כתוצאה ממנגנון של מטבוליזם בעצים אלה. אני בדעה כי בנוסף לפיצוי המגיע עבור כריתת העצים כאמור לעיל זכאית התובעת לפיצוי עבור הצורך בניקוי החזר כאשר מחוות דעת השמאי מטעם התובעת יש להפחית סך של 700 ₪ אשר התובעת מאשרת כי קיבלה מן הנתבעים ולפיכך יעמוד הפיצוי בראש פרק זה על הסך 1700 ₪ נכון ל- 30.6.99. עוד זכאית התובעת לפיצוי עבור טרדה ועגמת נפש הרי אין חולק על כך שבמשך מספר חודשים מוטלים היו בחצרה ענפים וגזרי עצים שהושלכו לשם לאחר כריתתם וגם אם השגת הגבול היא מזערית ובעומק הקרקע כגירסת הנתבעים ואין לתובעת נזק ממון ממשי כתוצאה מכך עדיין בעינה עומדת השגת הגבול. לפיכך אני מעמיד הפיצוי בראש פרק זה ע"ס 3000 ₪. אני מחייב איפוא הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. סך 10,861 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 1.11.99 ועד ליום התשלום בפועל. ב. סך 1700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 30.6.99 ועד ליום התשלום בפועל. ג. סך 3000 ₪ בגין טרדה ועגמת נפש. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף לכך אני מחייב הנתבעים לשלם לתובעת את הוצאות האגרה והמומחה מטעמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד ליום התשלום בפועל ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪ בצרוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. שימור עציםעקירת עצים / נזק לעציםחפירה