הטענות העיקריות של המערער הן כי למערער מגיע הסכום של 3,000 ש"ח לחודש, וזאת בנוסף לעמלות המגיעות לו, בניכוי ההוצאות. כן נטען בעניין החישוב המוטעה, לטענת המערער, שערך בית הדין האזורי לגבי הסכומים המגיעים למערער וכן בעניין הגילום. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על גובה הפיצויים בבית הדין לעבודה: סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת מיום 24.8.1997 (תב"ע נה/2-20; השופט הראשי סומך ונציגי הציבור מיבר ו-בן דב), בו נדחתה תביעת המערער נגד המשיבה. 2. המערער עבד אצל המשיבה, העוסקת במתן שירותי תיירות, כאיש מכירות ושיווק, מיום 1.2.1994 ועד ליום 30.11.1994. ביום 6.12.1994 הגיש המערער כתב תביעה נגד המשיבה בו תבע סכום של 234,114 ש"ח המגיע לו, לטענתו, כמשכורת ועמלות. בתביעתו הסתמך המערער על הסכם שנחתם ביום 19.2.1994 בינו לבין המשיבה, בו פורטו תנאי עבודתו של המערער (להלן - ההסכם). בכתב ההגנה שהגישה המשיבה הוכחשו טענתיו של המערער וכן נטען לאי-תוקף של ההסכם. 3. לאחר הגשת תצהירים ושמיעת עדותו של המערער, הסכימו הצדדים לסכם את טענותיהם על-פי חומר הראיות שהיה באותו שלב לפני בית הדין האזורי. 4. בפסק דינו של בית הדין האזורי נפסק כדלקמן: (א) בית הדין העדיף את גירסת המערער בדבר עצם תקפו המחייב של ההסכם; (ב) בית הדין העדיף את גירסת המשיבה בעניין שכרו של המערער, ולפיה הסכום של משכורת חודשית בסך 3,000 ש"ח למערער היה על חשבון המגיע למערער, ואין מקום לניכוי הוצאות המערער; (ג) בית הדין חישב את הסכומים המגיעים למערער והגיע לתוצאה כי היה מקום לחייב את המשיבה לשלם למערער סכום של 3,426 דולרים שממנו יש להפחית את הגילום של סך 31,190 ש"ח. מאחר וההפרש עולה על הסכום המגיע למערער, נדחתה תביעתו של המערער. 5. על כך הגיש המערער את הערעור שלפנינו. הדיון בערעור נערך על-פי סיכומים בכתב של הצדדים. 6. הטענות העיקריות של המערער הן כי למערער מגיע הסכום של 3,000 ש"ח לחודש, וזאת בנוסף לעמלות המגיעות לו, בניכוי ההוצאות. כן נטען בעניין החישוב המוטעה, לטענת המערער, שערך בית הדין האזורי לגבי הסכומים המגיעים למערער וכן בעניין הגילום. 7. ב"כ המשיבה תמך בסיכומיו בפסיקתו של בית הדין האזורי וטען כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי. לטענת ב"כ המשיבה, התשתית העובדתית שהיתה לפני בית הדין האזורי הצדיקה את דחיית תביעתו של המערער. ב"כ המשיבה ביקש לחייב את המערער בהוצאות משפט. 8. לאחר עיון בטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי טענות המערער, רובן ככולן, הן במישור העובדתי, ובאלה אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב, אלא במקרים חריגים. אין מקרה זה שלפנינו מצדיק סטיה מהכלל. 9. בתקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב1991- נקבע כדלקמן: "108.(א) פסק דינו של בית הדין שלערעור יכיל את אלה: (1) השאלות הטעונות הכרעה; (2) ההכרעה; (3) נימוקי ההכרעה; (4) הסעד שהמערער זכאי לו, אם ההחלטה שעליה ערער בוטלה או שונתה. ב. על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) עד (3), אם החליט בית הדין שלערעור לדחות ערעור, רשאי הוא לכלול בפסק דינו את קביעתו בדבר דחיית הערעור בלבד אם מתקיימים לדעתו, לגבי ההחלטה שעליה מערערים, כל אלה: (1) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה; (2) הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית; (3) אין לגלות טעות שבחוק." 10. לאחר עיון בטענות הצדדים לפנינו, אנו מחליטים לדחות את הערעור מבלי לפרט את ההכרעה ונימוקיה, וזאת מאחר ומתקיים לדעתנו כל האמור בתקנה 108(ב) לתקנות הנ"ל. 11. המערער ישלם למשיב הוצאותיו בערעור בסך של 3,500 ש"ח בצרוף מע"מ. פיצוייםערעורבית הדין לעבודה