עתירה לבג''ץ בנושא בחירות בלשכת עורכי הדין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לבג''ץ בנושא בחירות בלשכת עורכי הדין: השופט א' גולדברג: .1ביום 23.2.83נערכו בחירות למוסדות לשכת עורכי הדין בישראל בהתאם לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961(להלן- החוק) וכללי לשכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלשכה), תשמ"ב- 1982(להלן- כללי הבחירות). תהליך חלוקת הצירים לוועידה הארצית נקבע בסעיף 39לכללי הבחירות, וכמקובל בבחירות יחסיות קבע סעיף זה, כי החלוקה תיעשה בשני שלבים: בשלב הראשון מחולקים הצירים בין רשימות המועמדים על-פי מכסות שלמות, ובשלב השני מחולקים עודפי הצירים. .2 זה לשונו של סעיף 39לכללי הבחירות: "א. סך כל הקולות הכשרים של כל רשימות המועמדים יחולק למספר הצירים העומדים לבחירה לועידה הארצית והמספר השלם היוצא מן החילוק יהיה המודד. ב. כל רשימת מועמדים בועידה הארצית תזכה במספר הצירים כמספר השלם היוצא מחילוק קולותיה הכשרים במודד. ג. לכל רשימת מועמדים ייקבע עודף קולות על ידי ניכוי המספר היוצא מהכפלת מודד במספר המקומות שזכתה בו ממספר קולותיה הכשרים; ולפי סדר גודלם של עודפים אלה יהיו רשימות המועמדים זכאיות לקבל, כל אחת, ציר אחד ממספר המקומות שנשאר אחרי החלוקה לפי סעיף קטן (ב)". .3 חלוקת המקומות בבחירות לוועדים המחוזיים נעשית אף היא באותה דרך, בשינויים המחויבים, מכוח האמור בסעיף 43לכללי הבחירות. .4 הדיון בעתירה זו, אשר הוגשה על-ידי שתי רשימות מועמדים והעומדים בראשן, שהתמודדו בבחירות הנדונות לוועידה הארצית ולוועד מחוז תל-אביב, נסב על עניין פירושו של סעיף 39(ג) לכללי הבחירות. .5 ואלה העובדות הנוגעות לענייננו: "המודד" לצורך חישוב המקומות במועצה הארצית נקבע בבחירות הנדונות על- ידי ועדת הבחירות למוסדות לשכת עורכי הדין לשנת 1983(היא המשיבה 1) ל- .195לפי נתון זה לא קיבלו העותרות, רשימת "יוזמה" (עותרת 1) ורשימת "עצמאות ושינוי" (עותרת 2), אשר התקשרו לפני מועד הבחירות בהסכם בחירות לפי סעיף 18(א) לכללי הבחירות, מקום בשלב הראשון של חלוקת המקומות, וזאת כיוון שביחד קיבלו רק 68 קולות ( 30קולות שקיבלה עותרת 1ו- 38קולות שקיבלה עותרת 2). לאחר חלוקת קולות כל הרשימות במודד הנ"ל נותרו לחלוקה בשלב השני שני מקומות עודפים. מקום אחד משני מקומות אלה קיבלו הרשימות "לקידום הפרקליט" ו"הרשימה המרכזית", שהתקשרו ביניהן בהסכם בחירות, מאחר שעודף הקולות שלהן היה הגדול ביותר ( 70קולות). .6 ביום 3.3.83החליטה המשיבה 1, לאחר דיון בו נשמעה דעתו של בא-כוח העותרים שנכח בישיבה כמשקיף, כי לעותרים אין זכות להשתתף בחלוקת המקום הנותר, וזאת מהטעם שלא עברו את "המודד". לפיכך החליטה לערוך הגרלה בין "רשימת חיפה והצפון" (היא המשיבה 2(א)) ו"רשימת נאמני המקצוע והדור הצעיר", שלכל אחת מהן היה עודף קולות שווה ( 63קולות), וזאת בהתאם להוראת סעיף 40לכללי הבחירות. בהגרלה זו זכתה המשיבה 2(א). .7 אשר לחלוקת המקומות לוועד מחוז תל-אביב קבעה המשיבה 1את המודד בחלוקה הראשונה ל- 27קולות, ולפי נתון זה לא קיבלו העותרות מקום, כיוון שביחד קיבלו רק 75קולות ( 39קולות לעותרת 1ו- 36קולות לעותרת 2). .8 לאחר חלוקת קולות כל הרשימות במחוז במודד נותרו לחלוקה שני מקומות עודפים, שבאחד מהם זכתה "הרשימה המאוחדת למען מחוז תל-אביב", שהתקשרה בהסכם בחירות עם "רשימת עו"ד במחוז המרכז - ערי שדה", ואשר ביחד זכו ב- 349קולות (ולפיכך היו להן 95קולות עודפים). .9 אשר למקום הנותר החליטה המשיבה 1גם בעניין זה, כי לעותרים אין זכות להשתתף בחלוקתו, מאחר שלא עברו את "המודד", והמקום הוקצה ל"רשימה לקידום הפרקליט" (היא המשיבה 3(א)), שקיבלה 191קולות, ולאחר החלוקה הראשונה, שבה זכתה במקום אחד, נותרו לה 64קולות עודפים. .10טענת העותרים היא, כי הן סעיף 9(2) לחוק, הקובע את הרכבה של המועצה הארצית, והן סעיף 13(א)) לחוק, הקובע את הרכבו של ועד מחוזי, קובעים כי הבחירות תהיינה כלליות, שוות, יחסיות, חשאיות וישירות, ואין בחוק ובכללי הבחירות כל "אחוז חסימה". כיון שכך זכאית גם רשימה, שלא עברה את "המודד" ולא קיבלה על-כן מקום בחלוקת הצירים לפי סעיף 39(ב) לכללי הבחירות, להשתתף בחלוקת המקומות מתוך "העודפים", על-פי סעיף 39(ג). פירוש זה אינו נוגד, לדעת העותרים, את לשון סעיף-קטן (ג) אלא מתיישב עמו, כך שגם לרשימה כזאת יש "עודף קולות", הנקבע על-ידי "ניכוי המספר היוצא מהכפלת המודד במספר המקומות שזכתה בו ממספר קולותיה הכשרים", שהרי המספר היוצא מהכפלת המודד באפס המקומות שזכתה בו מביא לתוצאת אפס, ולפיכך נותר לה עודף קולות כמספר הקולות שקיבלה בבחירות. פירוש זה מביא, לטענת העותרים, להפעלת "השיטה היחסית על טהרתה, למרות סכנת פיצול יתר הנעוץ בה", והוא "מהווה בבואה נאמנה לחלוטין של הדיעות הרווחות בין הבוחרים המשתתפים בבחירות". .11לטענת המשיבה 1, לה הצטרפו יתר המשיבים, יש לפרש את סעיף-קטן (ג) הנ"ל, באופן שרק לרשימת מועמדים, אשר קיבלה לפחות ציר אחד, יכול להיות עודף קולות לצורכי סעיף-קטן זה. סעיף 39לכללי הבחירות אינו כולל "אחוז חסימה" אלא בא לשמור על עקרון היחסיות והשוויוניות. התחשבות במספר מיזערי של קולות, אשר ניתן לרשימות ננסיות, כאילו היו עודפי קולות - עשויה לגרום לתוצאה, כי רשימה, שזכתה בסך הכול במספר מיזערי של קולות, תזכה בציר על חשבון של רשימות גדולות, אשר עודפיהן היו קטנים יותר. כתוצאה מכך עשוי המודד לציר לרשימות אלה להיות מספר של בוחרים בודדים, לעומת מאות בוחרים, אשר יידרשו לבחירת ציר ברשימות הגדולות. תוצאה זו נוגדת על-כן, לדעת המשיבים, את עקרונות השוויון והיחסיות, הקבועים בסעיפים 9ו- 13לחוק. .12אכן, צודק בא-כוח העותרות, כי קביעתו של "אחוז חסימה" פוגעת בטוהר עקרון היחסיות, אולם ברור הוא, כי סעיף 39לכללי הבחירות אינו כולל חסימה שכזאת, לא בשלב הראשון של חלוקת הצירים ולא בשלב השני של חלוקת "העודפים" (כדוגמת ההוראה שנדונה בע"א 732/81 [1]). .13הפירוש, שניתן על-ידי המשיבים לסעיף 39לכללי הבחירות, אין מובנו אלא אי-הכללתה בחלוקה של רשימה, שלא הצליחה להגיע ל"מודד" (ולפיכך לא קיבלה ציר בשלב הראשון), ומניעתה מלהשתתף בחלוקת ה"עודפים". פירוש זה אינו עומד בסתירה לעקרון השוויון שנקבע בחוק. .14כפי שציין כבוד השופט שמגר (כתוארו אז) בבג"צ 246/81, 260 [2] בעניין אגודת דרך ארץ, בעמ' 23: "... יש שההגינות, הצדק או אף קיומו של המשטר הדמוקרטי מחייבים סטייה מן השוויון המוחלט, יהיה זה בקביעת אחוז חסימה... קביעת אמת מידה בלתי זהה או נסיגתו של השוויון מפני ערכים חשובים יותר, כאמור בבג"צ 98/69 הנ"ל, חייבות להיעשות במודע ובמפורש כשינוי של עקרון השוויון המלא..." (וכן ראה בעמ' 21מול אותיות השוליים ה-ז). .15השאלה היא, על-כן, האם קובע סעיף 39(ג) לכללי הבחירות במפורש, כי הזכות להשתתף בשלב השני נתונה רק לרשימה, שזכתה בציר אחד לפחות בשלב הראשון, ובכך ניתן לה "כרטיס כניסה" להשתתף בחלוקת ה"עודפים"? .16באי-כוח הצדדים הפכו והפכו בפסק הדין בבג"צ 133/79, 143[3], כשכל אחד מהם ביקש למצוא באמור בו תימוכין לדעתו. בבג"צ 133/79, 143[3] הנ"ל, שהוכרע על-פי הכללים בדבר הבחירות למוסדות לשכת עורכי הדין, תשכ"ד- 1963(להלן-הכללים הקודמים), עמדו לדיון שני נושאים: האחד, שאינו לענייננו, היה החלטתה של ועדת הבחירות שלא להפעיל הסכם בחירות בין שתי רשימות, לאחר שאחת מהן לא השיגה את מספר הקולות הדרוש ל"מודד", ולפיכך לא הובאו בחשבון קולותיה לצורך חלוקת המקומות בין הרשימות האחרות, וכך הגיעה הוועדה למודד חדש, שעל בסיסו חילקה את המקומות. ואילו הנושא האחר, הקרוב לענייננו, היה הקצאת מקום המריבה בחלוקה הפנימית בין שתי הרשימות, שעשו ביניהן את הסכם הבחירות. .17סעיף 49(ב) לכללים הקודמים (שמקבילו הוא סעיף 41(ב) לכללי הבחירות) קבע, כי המקומות, שזכו בהם שתי רשימות הקשורות בהסכם בחירות, "יחולקו ביניהן לפי שיטת החלוקה הקבועה בסעיף 47לגבי חלוקת המקומות בין כל הרשימות". כיוון שכך, נדון סעיף 47(ג) לכללים הקודמים, שמקבילו (לא בנוסח זהה) הוא סעיף 39(ג) לכללי הבחירות, לאחר שאחת הרשימות, שקיבלה שני מקומות בחלוקה הפנימית, העלתה את הטענה, כי מקום המריבה, שבו זכו שתי הרשימות בצוותא, גם הוא מגיע לה, מאחר שמספר הקולות, שקיבלה חברתה בבחירות, לא הגיע למודד "הפנימי" שביניהן, אף על פי שמספר הקולות שקיבלה חברתה עולה על עודף הקולות שלה (של הרשימה הטוענת), שהתקבל מחלוקת הקולות שלה במודד "הפנימי". .18על כך אמר מ"מ הנשיא לנדוי (כתוארו אז), שם [3], בעמ' 733-734: "אודה שהטענה ראויה להישמע, אך אחרי עיון סבורני שיש לדחותה, וזאת משום המסקנה 'החוסמת' דווקא הכרוכה בה. אמרתי לעיל, שיש לחייב מסקנה כזאת בדרך הפרשנות של המשתמע מדבר חקיקה רק כאשר פרשנות זו אינה מוטלת בספק, וספק עדיין קיים לענין זה למרות לשונו של סעיף 47(ג). כאשר רצה המחוקק בשיטת חסימה בחלוקת עודפים, אמר דברו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים... יתר על כן, ההוראה הבסיסית שלאורה יש לפרש את הכללים היא בסעיף 13(א) של חוק לשכת עורכי הדין... ולפיה תהיינה הבחירות לוועד המחוזי יחסיות. לאור האמור בסעיף זה עדיף הפירוש של כלל 47(ג) המקיים את עקרון היחסיות במלואו באורח סימטרי, ללא חסימה במידה כלשהי, לא בחלוקת המנדטים הראשונה על יסוד המודד הכללי, לא בחלוקתם בזכות העודפים ולא בחלוקה הפנימית בין השותפים לרשימות שהתקשרו בהסכם בחירות". .19לכאורה, תומכים דברים אלה בפירוש שנותנות העותרות לסעיף 39ג) לכללי הבחירות. אמרתי לכאורה, שהרי השאלה, שעמדה לדיון שם, הייתה פירושו של סעיף 47(ג) לכללים הקודמים אך ורק לצורך החלוקה "הפנימית", כשפירוש אחר מזה שניתן היה מביא לידי אבסורד. אם נניח, כאמור בפסק הדין הנ"ל בעמ' 734, "ששתי רשימות הקשורות בהסכם בחירות זכו על-ידי צירוף קולותיהן במקום אחד בלבד על יסוד המודד הכללי, במקרה כזה אף אחת מהן בפני עצמה לא תגיע לעולם למודד הפנימי, שהוא במקרה זה כמספר המתקבל מצירוף קולותיהן, ואף אחת מהן לא תוכל לזכות באותו מקום שבו זכו שתי הרשימות יחדיו בזכות הסכם הבחירות שביניהן. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת..." .20לא זו בלבד שאבסורד זה אינו קיים בפרשנות הניתנת על-ידי המשיבים לסעיף 39(ג) לכללי הבחירות, שלא לעניין החלוקה ה"פנימית", אלא שהמשך האמור בפסק-הדין הנ"ל (שם) תומך בפירושם. וכך נאמר בו: "על כן דעתי היא שכאשר נאמר בסעיף 47(ג) ,עודף קולות על המספר השלם', יש לפרש דיבור זה לצורך החלוקה הפנימית לפי סעיף 49(ב) באופן שגם עודף הקולות מעל לאפס במשמע, וכאשר מדובר שם על 'עודף קולות' ועל 'חבר אחד נוסף', אמנם היה לנגד עיניהם של מתקיני הכללים המקרה של רשימה שכבר זכתה במקום או במקומות על-פי המודד הכללי, אך אין ללמוד מזה שרשימה אשר לא זכתה כך, לא תזכה בהתחרות הפנימית מכוח מספר הקולות הגדול ממספר הקולות של מתחרתה בחלוקה הפנימית" (ההדגשות שלי - א' ג'). .21גם בענייננו, אין ניסוחו של סעיף 39(ג) מותיר בעיניי ספק, כי מתקיני הכלים לא התכוונו להחילו אלא לגבי רשימה, שכבר זכתה לפחות בציר אחד בחלוקה הראשונה. אכן צודקות העותרות, כי מבחינה אריתמטית גם אפס הוא מספר שלם. אולם אין בידי לקבל את הפירוש, כי מתקיני הכללים התכוונו בסעיף-קטן זה גם לרשימה ש"זכתה" ב"אפס מקומות", שעה שכתבו ש"לכל רשימת מועמדים ייקבע עודף קולות על-ידי ניכוי המספר היוצא מהכפלת המודד במספר המקומות שזכתה בו ממספר קולותיה הכשרים". יש לפרש, לדעתי, את המלים "במספר המקומות שזכתה בו" כפשוטם, על-פי מובנם בלשון בני-אדם שאינם מתמטיקאים, ולא לתת להם משמעות מלאכותית מרחיבה. ואם אין מוציאים מקרא מידי פשוטו, כוונת הכתוב היא לרשימה, שזכתה לפחות בציר אחד, ולפיכך יכול שיהיה לה "עודף קולות". מלשון סעיף-קטן (ג) עולה, כי הוא בא לחסום רשימה, שנכשלה למעשה בבחירות ולא קיבלה אף ציר - מאחר שמספר הקולות שקיבלה לא הגיע ל"מודד" - מלהשתתף בחלוקת ה"עודפים". מטרת הסעיף ברורה, והיא למנוע מרשימות קיקיוניות לזכות בציר בשלב השני, ואין, כמור, לומר, כי מטרה זו נוגדת את הוראות סעיפים 9ו- 13לחוק. .22מאחר שלדעתי יש לקבל את פירושם של המשיבים ולדחות את העתירה מהטעמים שפורטו לעיל, איני רואה צורך לדון בטענתה החלופית של המשיבה, "כי הסכם עודפים בין שתי רשימות, אשר יחד לא הצליחו לזכות לפחות בציר אחד - לא יובא עוד בחשבון לצרכי חישוב העודפים, ועודפי הקולות של כל אחת מהרשימות ייבדקו לאחר מכן בנפרד כדי לראות אם הן זכאיות לציר". מ"מ הנשיא מ' שמגר: בבג"צ 133/79, 143[3], דן בית-משפט זה בפרשנותו של האמור בסעיף 47(ג) לכללים בדבר הבחירות למוסדות לשכת עורכי הדין, לפי נוסחו של הכלל האמור: "ג. לכל רשימה שהשתתפה בחלוקת המקומות ייקבע עודף הקולות על המספר השלם שיצא לה לאחר החילוק לפי סעיף קטן (ב) ולפי סדר גדלם של עודפים אלה יהיו הרשימות זכאיות לקבל כל אחת חבר אחד נוסף ממספר המקומות שנשארו אחרי החלוקה לפי סעיף קטן (ב)" (ההדגשות שלי - מ' ש'). עינינו הרואות, כי הסעיף נקט לשון "עודף", התייחס ליתרה הנותרת אחרי שנקבע המספר השלם לפי סעיף 47(ב) והוסיף והתייחס ל"חבר אחד נוסף" - כל אלה ביטויים, אשר, לכאורה, מפנים אל יתרה, העולה על המודד הבסיסי, אשר שימש לחלוקת המקומות הראשונית. בג"צ 133/79, 143[3] הנ"ל אמנם דן בעיקרו בחלוקה הנערכת בין רשימות, שהיו קשורות זו לזו בהסכם עודפים, אך ברור בעליל מן ההנמקה, שהייתה מונחת ביסודה של ההכרעה, כי הדברים שנאמרו שם אינם מצטמצמים, מבחינת השלכתו של הפירוש העולה מהם, לנסיבות, בהן יש להכריע בין רשימות שהתקשרו בהסכם עודפים. נהפוך הוא, ברור וגלוי מנוסחה של ההנמקה, שהייתה מונחת ביסוד האמור בבג"צ 133/79, 143[3] הנ"ל, בעמ' 130מול האות ו ואילך, כי בית המשפט אמר דברו בשאלה הכללית, והיא, אם יש בהוראותיו של סעיף 47(ג) - ככל שהם נוגעים לשלבי החלוקה השונים של המנדטים - כדי לשלול זכותה של רשימה, שלא הגיעה למספר שלם כשיעורו של המודד, בעת שהיא מתייצבת עם קולותיה בין בעלי "העודף". אחרי שנפסק מה שנפסק בבג"צ 133/79, 143[3] הנ"ל, תוקנו הכללים, וההוראות, הנוגעות למחלוקת שלפנינו, מובאות כיום בסעיף 39(ג) לכללים החדשים. הסעיף החדש לא שינה מבחינת נוסחו מן התוצאה, אליה הוליכה פרשנותו של סעיף 47(ג) הנ"ל. נהפוך הוא, אם יכול היה עוד להתעורר ספק בדבר כוונתם של מתקיני הכללים מתשכ"ד, בעת שנדון בג"צ 133/79, 143[3] הנ"ל, הרי עתה, מששב וניסח מתקין הכללים את דבריו בכללים מתשמ"ב תוך נקיטת שיטת ניסוח דומה, ועיקרו של דבר, תוך הימנעות מקביעתה של חסימה מפורשת, השוללת מעמדם של אלו שלא זכו להגיע למודד, אין אלא להניח, כי היה ער לפירוש שלפיו נתפרש הכלל הקודם והיה שלם עמו. לו רצה מתקין הכללים, כי קולותיה של רשימה, שאיננה מגיעה למודד, לא יובאו בחשבון בעת חלוקת העודפים, צריך היה לומר זאת עתה מפורשות, כי כך צריך היה להסיק בעליל מן הדברים, שנאמרו בפסק-דיננו בבג"צ 133/79, 143[3], בעמ' 733מול האותיות ו-ז, ובעמ' 734מול האותיות ב-ג. במסגרת הטיעון שלפנינו ובהקשר למעמדה של רשימת עורכי הדין מחו המרכז וערי השדה, הועלתה גם התיזה החלופית, לפיה תחולתו של הסכם עודפים מוגבלת וניתן ליישמו רק לחלוקה הראשונית, ולאחריה שוב תיפרד החבילה. משמע, עת יבואו למנות את הקולות העודפים, יראו גם את הרשימות, שערכו הסכם עודפים - למרות ההסכם האמור - כאילו הן רשימות נפרדות, והעודף של כל אחת מהן ישמש בנפרד כאמת מידה לקביעת זכויותיה לצורך האמור בסעיף 39(ג). תיזה זו איננה מקובלת עלי, מאחר שהיא אינה מתיישבת עם האמור בסעיפים 18 ו-41(ב) לכללי הבחירות, ודי בכך כדי לחייב דחייתה. אשר על-כן הייתי הופך את הצו להחלטי. השופט יהודה כהן: אני מצטרף לדעתו של מ"מ הנשיא הנכבד, וברצוני להוסיף רק הערה אחת: באי-כוח המשיבים, בבואם לפרש את כוונת מתקין הכללים ביחס לסעיף 39(ג), ייחסו חשיבות מרובה לדיבור "במספר המקומות שזכתה בו (רשימה - י' כ') ממספר קולותיה הכשרים". טענתם היא, שיש לפרש דיבור זה כפשוטו, דהיינו, כיוון שמדובר ב"מספר מקומות שזכתה בו" רשימה, יש להבין מדברים אלה, שכל רשימה, השואפת להשתתף בחלוקת עודפי צירים לפי עודפי הקולות שנותרו לה לאחר הקצאת הצירים בין הרשימות לפי המודד, חייבת לזכות בחלוקה במקום אחד לפחות. במלים אחרות, אין לפרש את הדיבור הנ"ל ככולל רשימה שזכתה ב"אפס" מקומות. מתוך השוואה בין נוסח סעיף 39לנוסח סעיף 81לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969, עולה, כי ניסוח סעיף 39על שלושת סעיפיו המשניים מבוסס על נוסח סעיף 81הנ"ל סעיפי משנה (ב)-(ד) ובמידה רבה זהה לו בשינויים, כמובן, המתחייבים מהשוני בנושא. סעיף 81(א) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], שהוא סעיף החסימה, הושמט מסעיף 39, דבר המוכיח, כי מתקין הכללים נמנע, במודע ומתוך כוונה ברורה, לכלול בכללים הוראה בדבר מגבלה דומה ל"אחוז חסימה". אולם ניתן ללמד ממבנה סעיף 81לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב] עוד דבר בעל משמעות והוא שההוראה בדבר אחוז חסימה, הכלולה בסעיף קטן (א) שבו, מביאה לתוצאה שכל רשימה, העוברת את אחוז החסימה, ממילא זוכה למנדט אחד לפחות, ולכן מובן, מדוע מדובר בסעיפי משנה (ב)-(ד) של סעיף 81על "מספר המנדטים שזכתה בהם" או "שתזכה" בו רשימה המשתתפת בחלוקת המנדטים. אין מתייחסים כלל לרשימות שזכו ב"אפס" מקומות, כי רשימות כאלה לא השתתפו בחלוקת המנדטים, כיוון שלא עברו את אחוז החסימה. אם, כפי שמסתבר לי, ניסח מתקין הכללים לבחירות מוסדות לשכת עורכי הדין את סעיף 39לפי המתכונת של סעיף 81לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], הרי שהוא כלל את הדיבור "מספר מקומות שזכתה בו" רשימה על-פי האמור בסעיפי משנה (ב)-(ד) של סעיף 81הנ"ל, תוך שהסיח דעתו מן העובדה, שאינו כולל בין ההוראות הנוגעות לחלוקת "המקומות" סעיף חסימה כדוגמת סעיף משנה (א) לסעיף .81אינני סבור איפוא, שיש לייחס משמעות לדיבור "מספר מקומות שזכתה בו", שהועתק, למעשה, מסעיף 81(בשינוי קל), מעבר לפירוש, שניתן לדיבור זה בבג"צ 133/79, 143[3], המצוטט על- ידי חבריי הנכבדים. כאמור, אני בדעה שיש להפוך את הצו להחלטי. הוחלט, ברוב דעות, כאמור בפסק-דינו של מ"מ הנשיא שמגר. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)בחירותעורך דיןלשכת עורכי הדין