קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד החלטת הפרקליט הצבאי הראשי לא להעמיד לדין: המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. העותר משרת בצה"ל במשך למעלה מ-17 שנים, ובתפקידו האחרון היה מפקד תחנת כיבוי אש בתחנת טייסת הקרב בבסיס נבטים. בתפקיד זה, היה העותר נתון לפיקודו של המשיב 2 (להלן: המשיב), קצין בדרגת סגן אלוף, שהיה באותה עת מפקד טייסת תעופה בבסיס נבטים. ביום 4.3.2010 זומן העותר לראיון (להלן: ראיון ההדחה) בפני המשיב ובו הודיעו האחרון כי הוא ממליץ להפסיק את תפקודו כמפקד תחנת הכיבוי וכי יתכן שהמלצה זו תוביל לשחרור העותר משירות קבע בצה"ל. ביום 25.3.2010 אימץ מפקד הבסיס את המלצת המשיב והורה על העברת העותר מתפקידו. בהחלטתו בכתב, ציין מפקד הבסיס כי המשיב קיים עם העותר שיחות מספר אשר היו "כתמרורי אזהרה" לאורך השנה החולפת, אשר נועדו לגרום לו לשפר את תפקודו, אך - כך נכתב - העותר לא שיפר את תפקודו למרות האזהרות שניתנו לו. לאחר שקרא העותר את החלטת מפקד הבסיס, ביקש לעיין בתיקו האישי, שכן לטענתו מעולם לא בוצעו ראיונות שבהם התריע המשיב על תפקודו הלקוי. לאחר שסורב בתחילה, הועברו לבסוף לעותר שלושה סיכומי ראיונות, בהם מצוין כי המשיב התרה בעותר פעמיים בטרם הודיע לו על המלצתו להעבירו מתפקידו. אף על פי כן, דבק העותר בטענתו כי ראיונות אלו לא בוצעו מעולם, ופנה באמצעות עורך-דינו למשיב 1, הפרקליט הצבאי הראשי (להלן: הפצ"ר), בבקשה שיורה על חקירה חסויה של המשטרה הצבאית החוקרת כנגד המשיב בחשש כי סיכומי הראיונות עימו זויפו. לתמיכה בטענותיו, נבדק העותר בפוליגרף ונמצא כי הוא דובר אמת. 2. חקירת המשטרה הצבאית החוקרת העלתה כי קבצי המחשב של סיכומי הראיונות שנערכו לכאורה במהלך שנת 2009 נוצרו רק בימים 5-6.3.2010 - לאחר ראיון ההדחה. עוד נתגלה כי גם אזכור פגישות בין המשיב לעותר הוקלד ביומנו הממוחשב של המשיב לאחר ראיון ההדחה. המשיב הודה בחקירתו כי הקבצים הממוחשבים הוקלדו רק בדיעבד, אך לטענתו מדובר בתיעוד אותנטי של רישומים שכתב במחברתו במהלך הראיונות; הוא לא הצליח לאתר את המחברת בזמן חקירת הפתע וטען כי יתכן שנזרקה במהלך "ניקיונות הפסח". בהמשך, לאחר שזומן לחקירה נוספת במשטרה הצבאית החוקרת, הציג המשיב את המחברת שבה לטענתו סיכם בכתב יד את הראיון עם העותר. ביום 20.6.2010 הודיע פרקליט מרכז וחיל האוויר (להלן: הפרקליט) לעותר כי הפרקליטות הצבאית החליטה שלא להגיש כתב אישום כנגד המשיב ולהסתפק, חלף זאת, בהעמדתו לדין משמעתי. הפרקליט מסר לעותר כי הכשלים שנמצאו בתפקודו של המשיב הם אי-עמידה בהוראות המחייבות הפצת סיכומי ראיונות בסמוך למועד קיומם והפצת סיכומי ראיון שנחזים כאילו הופצו בתאריך מוקדם יותר. יחד עם זאת, מסר הפרקליט כי נמצאו תימוכין בחומר החקירה לכך שהראיונות המדוברים אכן בוצעו בפועל, ועל כן אין מקום להעמדת המשיב לדין בגין זיוף סיכומי הראיונות. העותר שב והציג ראיות שונות בפני הפצ"ר, כגון: תדפיס שיחות טלפון שמראה כי בשעה שהתקיים אחד הראיונות לכאורה, הוציא העותר ממכשיר הטלפון שלו 21 שיחות יוצאות, אך הפצ"ר דבק בהחלטה להסתפק בדין משמעתי. לפיכך, הורה הפצ"ר כי ראש מטה חיל האוויר ישפוט את המשיב על כך שהתרשל במילוי תפקידו (סעיף 124 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955). 3. בעתירה זו, מבקש העותר כי יצא מלפנינו צו על תנאי המורה לפצ"ר ליתן טעם מדוע לא יורה על נקיטת הליך פלילי כנגד המשיב, ולחלופין, כי יתן טעם מדוע לא יורה על השלמת חקירה ועל בחינה מחדש של החלטתו. העותר טוען כי גירסת המשיב לפיה הראיונות בוצעו בפועל ורק תיעודם הממוחשב נכתב בדיעבד, אינו תואם את חומר הראיות. בין השאר, טוען העותר כי מדובר בראיונות קריטיים הנוגעים לתפקוד נגד בצה"ל וחזקה על המשיב שהיה מפיץ אותם אילו התקיימו; כי תמוהה העובדה שהמשיב לא איתר במועד הראשון בו נדרש לכך את המחברת ובה סיכום הראיון; כי הפגישות לא הופיעו ביומנו הממוחשב של המשיב. לפיכך, סבור העותר כי יש להותיר את שאלת מהימנותו של המשיב לבית הדין הצבאי להכריע בה, ולא להימנע מהעמדתו לדין פלילי. עוד טוען העותר כי השוואה למקרים אחרים בהם הגיש הפצ"ר כתבי אישום מעלה את החשד כי לא נשמר סטנדרט שוויוני במקרה זה, וכן כי המשיב זוכה ליחס מקל נוכח דרגתו הבכירה. לבסוף, טוען העותר כי מדובר בפגם חמור ביותר בשיקול דעתו של הפצ"ר ועל כן יש הצדקה להתערבות שיפוטית על אף שבדרך כלל נמנע בית המשפט מלהתערב בשיקול דעתו של הפצ"ר. לטענת העותר, התערבות שכזו תשרת את ערכי השוויון ואמירת האמת מצד קצינים בכירים בצה"ל - ערכים שבגין הפרתם הורשעו לאחרונה קצינים בכירים ביותר, בדרגות תת-אלוף. 4. הפצ"ר טוען כי דין העתירה להידחות על הסף, מכיוון שהחלטותיו אינן נגועות בחוסר סבירות קיצוני ועל כן, בהתאם להלכה הפסוקה, שמור לו שיקול דעת בנושא העמדה לדין. לטענת הפצ"ר, מסקנות החקירה העלו כי ישנן די ראיות אובייקטיביות לכך שתפקודו של העותר אכן היה לקוי ושהראיונות המדוברים בוצעו בפועל, ועל כן הכשל המרכזי שנפל במעשי המשיב הוא בנושא התיעוד וההפצה של סיכומי הראיונות. לאחר שהפצ"ר שקל את הנושא, כך הוא מציין, הוא בא לכלל מסקנה כי מדובר לכאורה בכשל פיקודי וערכי, והמענה המתאים למעשים אלו הוא בהעמדה לדין משמעתי. אמנם, הפצ"ר מודע לכך שהיעדר התיעוד וההפצה בדיעבד עשויים להצדיק גם העמדה לדין פלילי, אך הוא סבור כי נוכח החומרה הנלווית להעמדה לדין פלילי, צעד זה אינו מתאים במקרה זה. הפצ"ר מדגיש כי העמדה של קצין בדרגת סגן אלוף לדין משמעתי אינה עניין של מה בכך, והליך זה עשוי להיות בעל משמעות לעתידו של המשיב בצה"ל. המשיב מצטרף לטענות הפצ"ר, ומסביר בהרחבה את גירסתו העובדתית באשר לנסיבות המקרה; בין השאר, טוען המשיב כי בראיון ההדחה עצמו, העותר לא הכחיש את קיום הראיונות הקודמים, ואף התייחס לתוכנם וטען כי הבין אחרת את שנאמר בהם. 5. דין העתירה להידחות. ההלכה הפסוקה קובעת כי בית המשפט לא יתערב בהחלטת הפרקליט הצבאי הראשי להגיש כתב אישום פלילי, או להימנע מהגשתו, אלא אם ימצא כי החלטתו נגועה בחוסר סבירות מהותי או קיצוני (בג"ץ 5960/98 שלפוברסקי נ' שר הבטחון, פס' 18 (, 22.7.1999); בג"ץ 7195/08 אבו רחמה נ' תא"ל מנדלבליט הפרקליט הצבאי הראשי, פס' 70-66 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (, 1.7.2009)).  במקרה זה, ממצאי החקירה שביצעה המשטרה הצבאית החוקרת העלו כי סיכומי הראיונות שהעביר המשיב לעותר נערכו אמנם בדיעבד, אך שיקפו את שנאמר בראיונות שבוצעו בפועל. אף שהעותר עומד על גירסתו כי הראיונות לא התקיימו מעולם, אין בידינו להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו, ובחינת שיקול דעתו של הפצ"ר תיעשה על רקע ממצאים אלה. אכן, גם בהנחה שהראיונות בוצעו בפועל, מעשי המשיב הם מעשים פסולים, במיוחד נוכח המצופה ממנו כקצין בכיר בצה"ל. נוכח חומרת המעשים, אילו היה הפצ"ר מחליט להעמיד את המשיב לדין פלילי, גם החלטה זו הייתה מצויה במתחם הסבירות ולא הייתה קיימת עילה לביקורת שיפוטית כנגדה. אלא, שבמקרה זה, הפצ"ר היה ער לחומרת המעשים ועל-פי שיקול דעתו, הוא מצא כי מן הראוי היה להעמיד את המשיב - בגין מעשים אלה - לדין משמעתי. נוכח החומרה הקיימת גם בדין המשמעתי, ובמיוחד כאשר מדובר בנקיטת צעדים פיקודיים כנגד קצין אשר עשויים להשפיע על עתידו הצבאי, לא מצאנו כי החלטה זו נגועה בחוסר סבירות קיצוני. 6. זאת ועוד זאת: רשמנו לפנינו את הסכמת באת-כוח הפצ"ר, שהובעה בדיון שהתקיים בפנינו, לשוב ולבחון מחדש את התאמת העבירה שנבחרה במסגרת הדין המשמעתי למעשי המשיב. על-פי החלטתו הראשונית של הפצ"ר, אמור היה המשיב לעמוד לדין משמעתי בעבירה של התרשלות במילוי תפקיד (סעיף 124 לחוק השיפוט הצבאי). נוסח סעיף העבירה הוא: "חייל שקיים ברשלנות פקודה או הוראה שניתנה לו, או שהתרשל במילוי תפקידו בצבא, דינו - מאסר שנה; מפקד יחידה או חייל בדרגת סמל ומעלה שעבר עבירה כאמור, דינו - מאסר שנתיים". בכך לכאורה יש קושי, שכן אף שנדמה כי מחדלו של המשיב לנהוג על-פי פקודות הצבא ולהפיץ את סיכום הראיון שערך עם העותר במועד עשוי להיחשב כהתרשלות במילוי תפקיד, דומה לכאורה כי יצירת סיכומי הראיון בדיעבד אינה מתאימה לעבירה שנבחרה. מדובר בעבירה שהיסוד הנפשי שלה הוא רשלנות, ואילו המעשים המיוחדים למשיב היו מכוונים. באי-כוח העותר הציעו בדיון כי המשיב ישפט גם על עבירה לפי סעיף 105 לחוק השיפוט הצבאי, שאחת מהחלופות שלה היא: "חייל שעשה אחת מאלה... ביודעין, מסר, או הניח לזולתו שימסור, ידיעה כוזבת במסמך הנוגע לצבא, והמסמך נערך או נחתם על ידיו". הפצ"ר הודיע כאמור כי יבחן מחדש את סעיף האישום הראוי. בנתון לכך, לא נתערב בהכרעתו. סוף דבר, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. המשנה-לנשיאה השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. פרקליטיםצבא