קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד החלטת ועדת בוחנים מייעצת: מ"מ הנשיא י' כהן: .1בחוזר, שנשלח ביוני 1981על-ידי משרד החינוך והתרבות, האגף לחינוך ולתרבות לרבים, אל מורי בתי הספר הערביים ומנהליהם, נאמר, כי חמש משרות ניהול פנויות בבתי-ספר יסודיים במקומות שונים, וכי כל הרוצה להגיש את מועמדותו לאחת המשרות הנזכרות רשאי לעשות כן על-פי התנאים המפורטים באותו חוזר. כן נאמר בחוזר, שהמועמדים יוזמנו לריאיון בפני ועדת בוחנים. העותר, שהוא מורה במקצועו ובעל ותק של 16שנות הוראה, מהן שלוש שנים כסגן-מנהל בית-ספר ועשר שנים כמנהל בית-ספר, ואשר כיהן בשנים האחרונות כמנהל בית-ספר יסודי בלוד, הגיש את מועמדותו לתפקיד מנהל בית-ספר בכפר טירה. אין חולקין על כך, כי לעותר היו כל הכישורים שנדרשו בחוזר הנ"ל. על המינוי למשרה הנ"ל חלות תקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח), תשי"ז- .1956לפי תקנה 18המינוי נעשה על-ידי המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות "בהתייעצות במזכירות הפדגוגית". לפי תקנה 19חייב המנהל הכללי להיוועץ בעניין המינוי ברשויות מקומיות, בטרם ימנה מנהלי מוסדות בתחום כל אחת מהן. כמו כן, על-פי הסכמים קיבוציים חייב המנהל הכללי להיוועץ בהסתדרו המורים. לשם מילוי חובות התייעצות מקים המנהל הכללי ועדות בוחנים, שמתפקידן להמליץ בפניו על המינויים. הוועדה, שהוטל עליה להמליץ על מינוי מנהל לבית הספר בטירה, הייתה מורכבת מחמישה חברים, והם: מר קופלביץ, מנהל האגף לחינוך ולתרבות לערבים; מר איברהים חליל קאסם, סגן ראש המועצה המקומית בטירה כנציג המועצה המקומית; מר סובחי סלח, כנציג הסתדרות המורים; מר מאיר שמאי, ממונה על החינוך היסודי לערבים; ומר עלי דסאן, המפקח האזורי מטעם משרד החינוך והתרבות. בישיבה, שקיימה הוועדה ביום 18.8.81, רואיינו על-ידיה שישה מועמדים, וביניהם העותר והמשיב הרביעי, מר לוטפי מנצור (להלן - הזוכה). אחרי דיון בוועדה הוחלט ברוב דעות של ארבעה חבריה נגד דעתו של המפקח האזורי מר דסאן, להמליץ בפני המנהל הכללי למנות את מר לוטפי מנצור. לדעת מר דאסן, מן הראוי היה להמליץ על מינוי העותר למשרה הנ"ל. המנהל הכללי קיבל את המלצת הוועדה ומינה את הזוכה למנהל בית הספר. העותר, שראה את עצמו מקופח על-ידי המלצת הוועדה והמינוי שנעשה בעקבותיה, הגיש עתירה לבית-משפט זה, ובה הוא ביקש, שייערך מכרז חדש, ושיוחלפו חברי ועדת הבוחנים במכרז החדש. צו-על-תנאי ניתן על-ידי בית-משפט זה על-פי העתירה. .2טענות העותר, המכוונות נגד המלצת הוועדה, הן בתמציתן כדלהלן: א. אחד מחברי הוועדה והוא מר סלח, נציג הסתדרות המורים, הוא ידיד אישי של הזוכה. ב. הזוכה הוא גיסו של ראש המועצה המקומית בטירה, וזה הפעיל אמצעי שכנוע, יחד עם סגנו מר קאסם שהיה חבר בוועדה, לשם מינוי מועמד ממשפחתו של ראש המועצה למשרה הנ"ל. ג. הכישורים של העותר עלו על כישוריו של הזוכה, ולולא הגורמים הנ"ל, שבגללם קבעו רוב חברי הוועדה מראש עמדה לטובת הזוכה, מן הראוי היה להמליץ על מינויו של העותר. אחרי שניתן הצו-על-תנאי צורפו כמשיבים לעתירה מר סובחי סלח הנ"ל וכן הסתדרות המורים. הזוכה ומר סלח לא הגישו תצהיר תשובה לצו-על-תנאי, אך הם הופיעו בעת בירור העתירה, והרשינו להם להגיד את דברם. .3בעתירה נאמר, שמר סובחי סלח הוא ידיד אישי של הזוכה, וטענה זו אושרה בתצהיר של העותר. מר סלח אמר לנו, שהוא מעולם לא היה חבר מיוחד של הזוכה, אולם מכיוון שלא הוגש כל תצהיר על-ידי הזוכה או על-ידי מר סלח, ובו הכחשה של הטענה בדבר קשרי ידידות בין מר סלח לבין הזוכה, ואין למצוא הכחשה כזו בתשובות של המשיבים האחרים, עלינו להניח, שאכן קיימים יחסי ידידות אישיים בין מר סלח ובין הזוכה. כאמור, הזוכה הוא גיסו של ראש המועצה המקומית. ראש המועצה רצה, שמבין שישה המועמדים יתמנה למשרה הנ"ל מועמד בשם גאזי מנצור, גם הוא מבני המשפחה של ראש המועצה. הוא התקשר לשם כך בטלפון עם מר קופלביץ על-מנת לקבוע אתו פגישה. ביום 14.8.81הופיעו אצל מר קופלביץ במשרדו ראש המועצה וסגנו מר איברהים קאסם, שהיה, כאמור, חבר בוועדה, הודיעו למר קופלביץ, שהמועצה המקומית מעוניינת שמר גאזי מנצור יתמנה למשרת מנהל בית הספר, מכיוון שהוא המתאים ביותר לתפקיד זה, וביקשו, שמר קופלביץ יתמוך במועמד זה. בתצהירו של מר קופלביץ נאמר, שהוא הודיע מיד, שאין בכוונתו להבטיח תמיכה מראש במי מהמועמדים, וכי הוא ימליץ לפני המנהל הכללי אך ורק על המועמד, שייראה לו כמתאים ביותר למשרה, וזה לאחר ישיבת הוועדה המייעצת ובהסתמך על המסמכים, שיובאו בפני הוועדה, ומהתרשמותו מהריאיון האישי שהוועדה תערוך. בא-כוח העותר הביע ספקות, אם אכן זו הייתה תגובתו של מר קופלביץ, אך לנו אין סיבה שלא להאמין במה שנאמר בתצהירו של מר קופלביץ בעניין זה. .4עוד בעת שהעותר הגיש את מועמדותו, התעוררו אצלו חששות, שבמינוי זה יועדפו מועמדים ממשפחת ראש המועצה, וזה על-פי שמועות שהגיעו לאוזניו, שהמכרז "תפור" מראש, וכן מכיוון שהוא ידע על קשרי ידידות אישיים בין הזוכה לבין מר סובחי סלח. כדי להקדים תרופה למכה הריץ העותר, ביום 22.6.81, מכתב אל מנהל המחלקה הערבית בהסתדרות המורים, ובו ביקש, שהסתדרות זו תמנה נציג יהודי מטעמה במכרז הנ"ל, מכיוון שהמועצה המקומית בטירה תומכת במועמדים ממשפחת ראש המועצה, ויש חשש לניצול קשרים אישיים ויחסי חברות לשם עשיית המינוי. באותו מכתב נאמר, שלנציג יהודי לא יהיה קשר אישי עם המועמדים, והוא יפעל ללא פניות. בתשובה למכתב זה נאמר, שאין בידי מנהל המחלקה סמכות לקבוע נציג הסתדרות המורים במכרזים, וכי המכתב הועבר למזכ"ל הסתדרות המורים, כדי שזה יקבל החלטה בנושא. העותר לא קיבל כל תשובה נוספת לפנייתו מהסתדרות המורים. עורך-דין ברמה, שייצג את הסתדרות המורים בדיון בעתירה, הסביר, כי עמדת ההסתדרות היא, שנציגה צריך לתמוך במועמד המתאים ביותר, וכי הסתדרות המורים אינה מוכנה להיענות לפנייה, שבוועדת בוחנים ייצג אותה יהודי דווקא ולא חבר ההסתדרות שהוא ערבי. .5פרטים על דיוני הוועדה מופיעים בתצהירו של מר קופלביץ ובפרוטוקול הדיונים (מש/1). הוועדה החליטה פה אחד לדחות את מועמדותם של ארבעה מועמדים וביניהם גאזי מנצור, שכאמור במינויו רצה ראש המועצה, מכיוון שארבעה אלה נראו לוועדה כפחות מתאימים למשרה. בשלב השני התנהל דיון לגבי שני המועמדים שנותרו והם - העותר והזוכה. מר קופלביץ כותב בתצהירו (סעיף 12), ששני מועמדים אלה נראו כמתאימים למשרה, ולא היה קל להכריע ביניהם, אך לבסוף הכריעו את הכף לטובת הזוכה השכלתו הרחבה יותר של הזוכה, שהוא בעל תואר שני לעומת העותר שהוא בעל תואר ראשון בלבד, ניסיונו העשיר של הזוכה בהדרכת מורים בעבודתו כמורה בבית-מדרש למורים וגננות ערבים וכעוזר למנהל בבית מדרש זה, והתרשמות חברי הוועדה מן הזוכה כ"בעל אישיות בשלה ובוגרת יותר לניהול בית הספר מזו של העותר". נאמר בתצהיר, שחברי הוועדה היו מודעים לעובדה, שלעותר שנות ניסיון כמנהל בית-ספר לעומת הזוכה, שלא כיהן במשרה כזו, אך נראה היה לחברי הוועדה, שיש להעדיף את השיקולים האחרים, התומכים במינוי הזוכה, על-פני השיקול של ניסיון העותר כמנהל בית-ספר. יש לציין, שבטופס המודפס של פרוטוקול ועדה מייעצת, שאותו ממלאים בכתב יד, מוזכרות שתי אפשרויות של המלצה, אחת - למנות מועמד מסוים, ושנייה למנות אחד משני מועמדים מומלצים. במקרה זה החלטת הוועדה, שנתקבלה רוב דעות, הייתה - להמליץ על מינוי הזוכה. .6בא-כוח העותר רואה בוועדת בוחנים ועדת מכרזים לכל דבר ועניין. אכן, יש דמיון רב בין תפקידיה וחובותיה של ועדת מייעצת כזו לבין התפקידים והחובות, המוטלים על ועדת מכרזים, אך לא בכל דבר ועניין הסייגים לגבי דרך פעולתה של ועדת מכרזים, כפי שפותחו בפסיקה, חלים גם על ועדה, שמתפקידה ליעץ או להמליץ על מינוי מועמדים למשרה ציבורית. בבג"צ 685/78 [1], שגם בו עמדה לביקורת החלטת ועדת בוחנים בדבר מינוי מנהל בית-ספר, דן בית המשפט במערכת הדינים, לפיהם חייבת ועדת בחינות לפעול. לצורך העניין שלפנינו, מן הראוי להביא מפסק-דין זה את הדברים דלהלן מפי השופט ברק, בעמ' 770-772: "מהו מעמדה המשפטי של הוועדה ויחידיה? נראה לי כי על הוועדה ויחידיה חלות שלוש מערכות של דינים: המערכת האחת היא הדינים הסובסטנטיביים והפרוצסואליים החלים על אלה החייבים, על-פי דין, במתן עצה לבעל סמכות; המערכת השניה היא הדינים המהותיים והנוהליים החלים על פעולותיו של גוף ציבורי לא סטטוטורי הנותן עצה לבעל סמכות; המערכת השלישית היא הדינים החלים על ועדה שאינה ועדת מכרזים, אך הפועלת בדומה לפעולותיה של ועדת מכרזים... שפותחו על ידי בית-משפט זה מחד גיסא, והוראת סעיף 12לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובעת חובה לנהל משא ומתן לכריתתו של חוזה בדרך מקובלת ובתום לב, מאידך גיסא ... טענתו הראשונה של העותר היא טענת משוא פנים. אכן, שלוש מערכות דינים כאחת, החלות על גוף או יחיד, פוסלות המלצה הניתנת תוך משוא פנים. כל גוף ציבורי, יהיה תפקידו אשר יהיה, חייב לבצע את תפקידו ללא דעה קדומה, ללא פניות וללא משוא פנים ... בענייננו, טענת משוא הפנים אינה מבוססת על טענה בדבר יחסי קרבה של אחד מחברי הועדה עם אחד המועמדים, אלא על כך ששניים מחברי הוועדה... לקו בדעה קדומה נגד העותר. אף זו היא טענה טובה של משוא פנים... דא עקא, שהעותר לא הצליח להוכיח טענה זו. כל שניתן לומר הוא כי למשיבים 3ו- 4היתה דעה על העותר ועל יתר המועמדים מקשריהם הקודמים עמו וכי הופעתו לפני הוועדה לא שינתה מדעה זו. לדעתי, אין במצב דברים זה כדי לפסול את המשיבים מחברותם בגוף מיעץ כדוגמת הוועדה שלפנינו. אכן, יש וחברות בגוף ציבורי תיפסל רק משום שלחבר יש מידע מוקדם על הענין נשוא הדיון. לא כן בגוף ממליץ כדוגמת הוועדה. זו מורכבת מטבע הדברים מאנשים הקרובים לענין, המכירים לרוב אישית את המערערים ובכך יתרונם, באשר יש להם מידע קרוב על פעלוליהם וחסרונותיהם של המועמדים... יחד עם זאת, הדין נותן הכשר לקיומו של מידע קודם בוועדה מסוג הוועדה שלפנינו, משום שהוא מניח ודורש כי אותו מידע קודם אינו יוצר דעה קדומה, דהיינו אינו סוגר את לבם של חברי הוועדה לשכנוע הדדי, להתרשמות מחודשת, ולשקילה מחדש (בג"צ 322/77). נראה לי כי לא הוכח שעיקרון אחרון זה הופר במקרה שלפנינו. אמת הדבר, למשיבים מס' 3ו- 4היתה דעה שלילית על התאמתו של העותר לתפקיד, ודעה זו באה להם בשל הכרותם המקצועית הקודמת עמו. אך אין לנו כל יסוד להניח כי לבם לא היה פתוח, שעה שבאו לדיוניה של הוועדה, להתרשם מהופעתו של העותר, להשוותו כמיטב מצפונם ושכלם לייתר המועמדים שהופיעו לפניהם ולקבוע את עמדתם הסופית על-פי מכלול ההתרשמויות כפי שהתגבשו בשעת דיוני הוועדה". בעניין, שנדון בבג"צ 685/78 [1] הנ"ל, הצו-על-תנאי נעשה למוחלט ברוב דעות, נגד דעתו החולקת של השופט ויתקון. דעת הרוב הייתה, שהוועדה לא קיימה חובת שמיעה כראוי כדי לתת לעותר הזדמנות לסתור את הטענות שהועלו נגדו, ואילו דעת המיעוט של השופט ויתקון הייתה, שכאשר אדם מבקש לקבל רישיון או מינוי, שלא היה לו מקודם, ואין התחייבות חוזית או אחרת להעניקו לו, אין להטיל על הרשות חובה לגלות את נימוקיה או לשמוע את טענותיו (שם, בעמ' 782). בעניין שלפנינו אין חשיבות למחלוקת זו, ואני מזכיר אותה רק משום שהיא מגלה הבדלי גישה לגבי דרישות, שניתן להעיד בפני חברי ועדות הדנות במינויים, וזה מתוך איזון בין השאיפה, שהמינויים ייעשו על-פי שיקולים כשרים ולא מתוך מניעים פסולים, לבין הרצון שלא להכביד יתר על המידה על דרכי פעולה של ועדות או גופים, העוסקים בעניין מינויים, ולא לפגוע ביעילותם. קדם לפסק הדין בבג"צ 685/78 [1] פסק הדין בבג"צ 322/77 [2], שבו נקבע, שהיכרות אישית בין חברי ועדה לבין המועמדים איננה כשלעצמה פוסלת אדם מלכהן ומלהשתתף בדיונים ובהכרעות של ועדה, כמו זו שבעניין שלפנינו. נאמר שם, בעמ' 766(על-ידי השופט ח' כהן - כתוארו אז שמפיו ניתן פסק הדין), כי "מטבע הדברים הוא שהמועמדים יהיו מוכרים אישית לרוב חברי הוועדה, אם לא לכולם; ואילו פסלת חבר בוועדתמינויים זו מפני שיש לו 'דעה קדומה', לטובה או לרעה, על מועמד זה או אחר, כי אז מנעת מעצמך כל אפשרות סבירה להרכיב ועדה כזאת בכלל". דברים אלה נאמרו על ועדת המינויים לפי חוק השופטים, תשי"ג-1953, בתור דוגמה שהועלתה במהלך הדיון, והם נמצאו מתאימים גם לעניין ועדה מייעצת למינוי מנהלי בתי-ספר. עוד יש להזכיר את פסק הדין, שניתן בבג"צ 333/74 [3]. באותו מקרה בוטל המינוי של מנהל בית-ספר תיכון בטייבה, ובית המשפט החליט, שהמועצה המקומית רשאית לפרסם מכרז חדש למשרה זו. לענייננו, יש חשיבות לדברים דלהלן, שנאמרו שם, בעמ' 462: "... מבחינת הצדק יש פגם חמור בכך שקירבה משפחתית קרובה, ואפילו לא נוצרה אלא על-ידי חיתון, תשפיע, או תהא עלולה להשפיע, על שיקוליו של ראש המועצה המקומית או של חבר ועדת המכרזים להעדיף מועמד זה על-פני מועמד אחר. אפילו נניח - ומוכנים אנו להניח - שהעדפתו את העותר נובעת אצל ראש המועצה המקומית משיקולים עניניים ותום-לב, ושהוא באמת ובתמים רואה בו את המועמד הטוב והראוי ביותר, הרי לאור הקירבה המשפחתית הקרובה שביניהם חייב היה לפסול את עצמו מלדון במועמדותו: הוא שאמרו, הצדק צריך לא רק להיעשות כי-אם גם להיראות". .7עולה מפסקי הדין הנ"ל, כי היכרות קודמת בין מועמדים למשרה לבין חברי ועדה שדנה במינוים אין בה כל פגם ואינה פוסלת את חברי הוועדה מלדון ולהחליט בעניין המינוי או המלצה למינוי. לעומת זאת, קרבה משפחתית בין מועמד לבין חבר ועדה או ראש רשות מקומית שמינה את החבר בוועדה עלולה, בנסיבות מסוימות, לפסול מינוי. ברצוני לציין, שכשלעצמי אני מסופק, אם ניתן ורצוי להחיל על דרכי פעולה של ועדת מינויים או ועדה הממליצה על מינויים את כל הדינים של מכרזים ציבוריים במלוא חומרתם, כפי שאפשר אולי להבין מדברי השופט ברק בבג"צ 685/78 [1]. כך, לדוגמה, אין אני רואה פסול בכך, שחבר בוועדה מעין זו, ששוכנע מטעמים כשרים, שמועמד מסוים מתאים למילוי התפקיד יותר ממועמדים אחרים, יתקשר עם חברי ועדה אחרים ויביע את דעתו זו לפני ישיבת הוועדה. מעשה שידול כזה לא נראה לי כפסול, כל עוד השיקולים הם כשרים, ואותו חבר ועדה לא גיבש עמדה סופית, אלא הוא פתוח לשכנוע ולשינוי העמדה הלכאורית שאליה הגיע. נראה לי, כי קביעת כלים נוקשים מדיי לגבי פעולות חברי ועדת מינויים עלולה להכביד יתר על המידה על פעולות ועדות כאלה ולפגוע ביעילותן, ומסופק אני, אם יהיה בכך משום תועלת מבחינת טוהר המידות בקשר עם הנושא הרגיש של מינויים. .8במקרה שלפנינו נראה לי, שהעותר הצליח להראות, שנמנע דיון הוגן במועמדותו, ושנשללה זכותו, שההכרעה בעניין המינוי תיפול אך ורק על-פי הכישורים של המועמדים. כאמור, עלינו להניח, בהעדר סתירה ממשית לטענה זו, שקיימת ידידות אישית בין מר סלח לבין הזוכה. אני מוכן להסכים, שידידות אישית זו לא פסלה את מר סלח מלהיות חבר בוועדה, אולם היה עליו להודיע בישיבת הוועדה על יחסי הידידות שבינו לבין הזוכה, ומן הראוי היה, שהוא יימנע מהצבעה לגבי מועמדות הזוכה. ייתכן שבעניין זה של קשרי ידידות בין מר סלח לבין הזוכה לא הייתי מוצא פגם רציני למדיי כדי לפסול את החלטת הוועדה, אולם קיים פגם נוסף בהליכים לפני הוועדה, והוא נראה לי רציני יותר. כאמור, אחד מחברי הוועדה, מר קסם, נלווה אל ראש המועצה והשתתף בפנייה ליושב-ראש הוועדה, עוד לפני שרואיינו המועמדים, שלמשרת המנהל יתמנה גאזי מנצור. מועמד זה נמצא אחר כך בישיבת הוועדה כבעל כשירות פחותה מזו של שני המועמדים, שנותרו לדיון בשלב השני של ישיבת הוועדה. תמיכה בלתי מסויגת של חבר ועדה במועמדות כזו יכולה להצביע לכאורה על כך, שמר קאסם לא שקל את כישוריהם של כל המועמדים, אלא נקט מראש עמדה, שיש למנות אדם, שראש המועצה רוצה ביקרו ושהוא גם בן משפחתו של ראש המועצה. אין לפנינו כל תצהיר, שיסביר את שיקוליו של מר קאסם, ומה הניע אותו לתמוך בתחילה במועמדותו של גאזי מנצור ולאחר מכן במועמדות הזוכה, שהוא, כאמור, גיסו של ראש המועצה. אכן, חזקה לכאורה, היא, ששליח ציבור עוסק בתפקידו באמונה, אך חזקה זו נתערערה נוכח העובדות הנ"ל, שלהן לא ניתן כל הסבר. .9דעתי, על-כן, היא, שהעותר הצליח להראות, שאצל אחד מחברי הוועדה, מר קאסם, הייתה קיימת בעת הדיון בוועדה נטייה מראש להעדיף אדם ממשפחת ראש המועצה, ולחבר הוועד מר סלח הייתה נטיה להעדיף את הזוכה על-פני העותר, ושנטיות אלה לא היו תוצאה של שיקולים השייכים לעניין. ניתן להגיד, כפי שנאמר בבג"צ 685/78 [1] הנ"ל, בעמ' 771, כי לבם של שני חברי ועדה אלה לא היה פתוח "לשכנוע הדדי, להתרשמות מחודשת, ולשקילה מחדש". בכך יש עילה מספיקה לפסול את המלצת הוועדה ובעקבות זה את המינוי שנעשה ולהורות על עריכת מכרז חדש למשרה בפני ועדת בוחנים בהרכב שונה מאלה שהשתתפו בוועדה הנ"ל. על-כן אני מציע, שהצו-על-תנאי יהיה למוחלט. השופטת מ' בן-פורת: אני מסכימה. השופט ד' לוין: אני מסכים לכל שנאמר על-ידי מ"מ הנשיא בחוות-דעתו ולתוצאה שהגיע אליה. ברצוני להוסיף, כי לדעתי קיימים שני פסולים נוספים בדרך, בה דנה הוודעה המייעצת בעניין דנן, ובדרך, בה הביאה המלצותיה בפני המשיב 1, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות. אשר לדיון בפני הוועדה. ביום 5.8.81הודיע העותר ליושב-ראש הוועדה, מר קופלביץ, כי הגיעו לאוזניו שמועות על "מכרז" ערוך בצורה שתהיה תואמת למינוי אחד מבני משפחת מנצור - משפחתו של ראש המועצה המקומית טירה - וכי מופעלים לחצים על מר קופלביץ כיושב-ראש הוודעה להמליץ, שלמשרה ימונה אחד מבני משפחת מנצור. מר קופלביץ אישר לפני העותר, כי אמנם הייתה אליו פנייה טלפונית של ראש המועצה המקומית בעניין הנדון, אך הוא לא קבע כל פגישה עמו, ואין לו לעותר לחשוש מפני פגיעה בכשרות המכרז. מהאמור בעתירה ומתצהיר התשובה, שניתן מטעם המשיבים 1- 3על-ידי מר קופלביץ, מסתבר, כי אמנם התקשר אליו ראש המועצה המקומית טירה טלפונית, אולם הוא לא הסתפק בכך, וביום 14.8.81בא למשרדו של קופלביץ וביחד עם חבר הוועדה המייעצת - סגנו מר איברהים קאסם - נכנסו לחדרו ושוחחו עמו בדבר המינוי. הם הביאו לפניו את עמדת המועצה המקומית, כי לדעתה ראוי מר גאזי סאלח מנצור שימונה למשרה בהיותו מתאים ביותר, וביקשו ממנו לתמוך במועמדות. בנוסף לכך הביעו דעתם, כי יתר המועמדים לרבות העותר ולרבות המשיב 4, שזכה במשרה, אינם מתאימים למשרת מנהל בית הפר. אכן, מר קופלביץ מצהיר, כי הודיע לפונים אליו בצורה ברורה ומפורשת, שאינו מבטיח תמיכה מראש לאיש מהמועמדים, ויביע דעתו רק על-פי התרשמותו מהריאיון האישי עם המועמדים ובהסתמך על המסמכים, שיוגשו לפני הוועדה. אולם מר קופלביץ, שהודיע תחילה לעותר, כי אין לו מה לחשוש מכשרות המכרז, וכי לא נפגש עם איש מבני משפחת מנצור, לא ראה לנכון ולא טרח להודיע לעותר, כי הייתה פנייה מפורשת והייתה פגישה. מר קופלביץ גם לא הביא את העובדה הנ"ל לידיעת חברי הוועדה, בעת שבאו לדון לגופו של עניין. אפילו אצא מתוך הנחה, כי אמנם מר קופלביץ לא הושפע מפניית ראש המועצה וסגנו, נראה לי, כי בהתחשב בפניית העותר ובדברי ההרגעה שהושמעו בפניו, ההגינות חייבה, שלא ישוחח עמם כלל בנושא, ואם שוחח כבר, שיביא את דבר השיחה לידיעת העותר, שהעלה בפניו חששותיו, למען יהיה סיפק בידו לעשות פעולה לשינוי הרכב הוועדה בטרם תתכנס. הרי נוכח הפנייה הנ"ל ולאור תוכן השיחה ברור, כי איברהים קאסם פסול מלהשתתף בועדה המייעצת. הטעם הטוב חייב גם את מר קופלביץ להודיע על דבר הפנייה ליתר חברי הוועדה המייעצת בתחילת הדיון, שמא יהיה להם מה להגיב בנושא. ברצוני להדגיש, כי אינני בא לקבוע, שכל פנייה מצד מאן דהוא אל חבר ועדה מייעצת לתמוך במועמד זה או אחר למשרה פוסלת מיניה וביה את חבר הוועדה מלהשתתף בדיון. אני מדגיש, כי במקרה זה על-פי נסיבותיו, כמתואר לעיל, נוצר הפסול שבאי-גילוי דבר הפנייה האמורה לעותר ולוועדה. בסעיף 12לתצהירו נאמר על-ידי מר קופלביץ, כי האמת ניתנת להיאמר, ששני המועמדים היו מתאימים למינוי, ולא היה קל להכריע ביניהם. בטופס ההמלצה שבסוף פרוטוקול הדיון אנו מוצאים, כי מקובל במקרים אלה להעביר למנכ"ל משרד החינוך והתרבות אחת משתי המלצות: המלצה החלטית, המציינת שמו של מועמד אחד בלבד, והמלצה שאינה החלטית, שמומלץ בה לפני המנכ"ל למנות אחד משני מועמדים, כאשר מביאים בפניו את הנימוקים בעד ונגד כל אחד משני המועמדים. דומה בעיניי, שאם ישנו מקרה, שבו ראוי למליץ על-פי החלופה השנייה, היה זה המקרה דנן, שכן כאמור לעיל, מר קופלביץ עצמו קובע, שההכרעה בין שני המועמדים הייתה לגמרי לא קלה. אם מוסיפים לכך את שנאמר לעיל בקשר לדעה המוקדמת, שהייתה לאחד מחברי הוועדה המייעצת, והפנייה שנעשתה אל מר קופלביץ, דומה שחברי הוועדה היו צריכים, במקרה זה, להביא את מלוא העובדות והשיקולים לידיעת מנכ"ל משרד החינוך והתרבות על-מנת שהוא, שעה שיחליט בדבר המינוי, יהיה מודע לכל השיקולים בעד ונגד ולכל שהתרחש בפרשה זו. משלא נעשה הדבר, נמצא כי המשיב 1קיבל החלטתו על-פי מידע לא שלם. כאמור, דעתי היא, כי גם מהטעמים שמנה מ"מ הנשיא וגם מהטעמים שפירטתי לעיל, יש לעשות את הצו-על-תנאי למוחלט ולחייב את המשיבים בתשלום הוצאותיו של העותר. הוחלט כאמור בפסק-דינו של מ"מ הנשיא. על המשיב השני לשלם לעותר הוצאות עתירה זו בסך כולל של 000, 7שקלים. ועדת בוחנים