רופא אשר בדק את התובע כמומחה רפואי של ביהמ"ש, וקבע את נכותו לשעור של % 51 לצמיתות. בחוות דעתו קובע הרופא כי נותרה הגבלת תנועות קשה ביד הימנית של התובע, עקב הפגיעה העיצבית. למעשה, אומר הרופא, אין כמעט תנועה אקטיבית ביד הימנית, עקב הנזק לעצבים. ישנה צלקת נרחבת באזור המרפק והדבר משפיע בצורה קשה על תיפקוד היד. הנכות האמורה שקבע הרופא, כללה, לפי חוות דעתו, את כל הבעיות האנטומיות מהן סובל התובע הכוללות שיתוק עיצבי, הגבלות בתנועות, צלקות, ומראה האמה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בעצבים ביד: 1. התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 17.8.92 (להלן - התאונה), והוא מבקש לחייב את הנתבעים, הנתבעת מס' 1 (להלן - הנתבעת) מבטחת המכונית המעורבת בתאונה, והנתבע מס' 2 (להלן - הנתבע) נהגה של המכונית, לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. הנתבע לא הגיש כתב הגנה, ולא התייצב לדיון, אף שהוזמן כחוק. הנתבעת חולקת על חבותה לפצות את התובע, וכן חלוקים הצדדים באשר להיקפם של הפיצויים. 2. לפי גירסת התובע, ארעה התאונה בעת שהנתבע נהג במכונית שמספרה 81-020- 16 מתוצרת ב.מ.וו. המבוטחת ע"י הנתבעת (ראה ת/3). הוא ישב ליד הנהג כשידו הימנית נשענת על דלת הרכב, מבעד לחלון הפתוח החוצה. הרכב התהפך ואז נפגעה ידו בצורה קשה. לטענת הנתבעת, הנכון הוא כי התובע הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה, לא היה לו רשיון נהיגה תקף באותו מועד, ולפיכך טוענת הנתבעת שאין היא חייבת לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. על סמך עדותו של התובע המהימן עלי, עדות אשתו רונית מסרי אשר ישבה ברכב בעת התאונה (ראה עמ' 25לפרוטוקול), ולאור טיב הפגיעה בידו הימנית של התובע, המתאימה לאופן ארוע התאונה ומיקום ישיבתו ברכב בעת שהמכונית התהפכה, אני קובע, כי התאונה ארעה כאשר נהג בה הנתבע מס' 2, ודוחה את טענת הנתבעת בנדון זה, כפי שנרשמה בעמ' 17 לפרוטוקול. בסיכומיה ניסתה הנתבעת לטעון שגם במקרה כזה, אין היא חייבת בפיצויים, משום שלא הוכח שלנהג הנתבע מס' 2, היה רשיון נהיגה תקף בעת התאונה. רשיון כזה גם לא הוצג כראיה. טענה זו יש לדחות. המחלוקת בענין החבות לא הועמדה על השאלה העובדתית, האם יש לנתבע מס' 2 רשיון נהיגה, אלא על כך שהתובע חסר הרשיון, הוא זה שנהג ברכב. משנדחתה טענה זו כאמור לעיל, נופלת גם טענת הנתבעת לגבי הנתבע מס' .2יצויין, כי לא היה כל קושי לנתבעת להביא מסמך מתאים מאת משרד הרישוי, המראה שלנתבע מס' 2 לא היה רשיון נהיגה בעת התאונה, והיא לא עשתה זאת. בכך לא הוכיחה הנתבעת קיומו של חריג לכיסוי הביטוחי מצידה לתאונה. יצויין גם כי בתיק מצוי העתק פוטוסטטי של רשיון הנהיגה של הנתבע מס' 2, בתוקף מיום 17.6.92 ועד ליום .15.6.94 העתק זה של הרשיון לא הוצג משום מה כראיה. גם משטרת ישראל לא האשימה את הנתבע מס' 2בנהיגה ללא רשיון, אלא בעבירות אחרות שענינן רשלנות בנהיגה. הנתבעת חייבת איפוא לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. 3. התובע יליד 21.8.71, נשוי, אב לילד, ואשתו בהריון. בעת התאונה היה כבן 21 שנים, השכלתו יסודית, ובהכשרתו המקצועית הוא מפעיל ציוד מיכני. לאחר התאונה נלקח התובע באמבולנס לבית חולים "מאיר" בכפר סבא, ביום 25.8.92 הועבר לבית חולים "שיבא" בתל השומר, נזקק לניתוחים, על מנת לשחזר ולתקן את מצב היד הפגועה, וכן לטיפולי פיזיוטרפיה. כיום אינו מקבל יותר טיפול רפואי למעט תרופות לשיכוך כאבים. ד"ר רופמן בדק את התובע כמומחה רפואי של ביהמ"ש, וקבע את נכותו לשעור של % 51 לצמיתות (ראה ת/7). בחוות דעתו קובע הרופא כי נותרה הגבלת תנועות קשה ביד הימנית של התובע, עקב הפגיעה העיצבית. למעשה, אומר הרופא, אין כמעט תנועה אקטיבית ביד הימנית, עקב הנזק לעצבים. ישנה צלקת נרחבת באזור המרפק והדבר משפיע בצורה קשה על תיפקוד היד. הנכות האמורה שקבע הרופא, כללה, לפי חוות דעתו, את כל הבעיות האנטומיות מהן סובל התובע הכוללות שיתוק עיצבי, הגבלות בתנועות, צלקות, ומראה האמה. התובע פנה אל המל"ל לצורך קבלת קיצבת נכות כללית. ועדות המל"ל קבעו לתובע תחילה נכות זמנית של %75, ולאחר מכן לתקופה שעד ליום 31.3.97 נכות זמנית בשעור של % .60 טרם נקבעה נכותו הסופית לצורך קבלת תגמולי מל"ל במסגרת נכות כללית. קביעות אלה אינן מחייבות כמובן, מבחינה רפואית, לגבי התביעה דנן. באשר לנכותו התפקודית של התובע: נכותו הרפואית היא בשעור של %51, השכלתו יסודית בלבד, עבודתו כמפעיל ציוד מיכני כבד, מצריכה מאמץ פיזי ושימוש ניכר בידו הימנית, כושר הסתגלותו לעבודה אחרת מוגבל ביותר, יכולתו להשתקם מועטה. לאור מכלול הנתונים שבפני, אני קובע כי התובע איבד 2/3 מכושר השתכרותו. בנוסף לכך, עפ"י מכלול העדויות, אני קובע כי על אף הנכות הקשה, התובע יכול, רוב הזמן ובגין רוב פעולותיו היומיומיות להסתדר לבדו והיזקקותו לעזרה של צד שלישי היא מועטה. כמו כן לא נפגע כושר ניידותו של התובע, המסוגל לנוע ממקום למקום בלא הגבלה, אם כי אפשר שיזקק למכונית אוטומטית, וככל הנראה אינו יכול לנהוג במכונית בעלת הילוכים רגילים. 4. כאמור, התובע הוא מפעיל ציוד מיכני במקצועו. קודם לתאונה עבד אצל רוטמן שלמה ובניו בע"מ מרעננה, כמפעיל טרקטורים ומחפרים. הוגשו באשר להשתכרותו תלושי שכר מחודש פבר' 92' עד יולי 92' (ת/5), וכן הוגש טופס 106, המשקף את השתכרותו אצל רוטמן בשנת 92'. כחודשיים לפני התאונה פוטר או התפטר מעבודתו אצל רוטמן, ומאז ועד התאונה לא עבד. כמפעיל ציוד מיכני, השתכר התובע קודם לתאונה סכום העולה כדי - 195, 3 ש"ח לחודש (ברוטו), ובכסף של היום, עולה הסכום הנ"ל לכדי הסך של - 000, 5 ש"ח. לטענתו של התובע, הוא היה עשוי להשתכר כיום אלמלא התאונה סכום העולה לכדי - 500, 9 ש"ח לחודש כפי שמשתכר אחיו העוסק גם הוא בהפעלת ציוד מיכני (ראה ת/10, אשר הוגש כפוף להעדת אחיו של התובע, שלא העיד). נראה לי מתאים להעריך כי אלמלא התאונה היה התובע משתכר כיום סכום העולה כדי -.000, 6 ש"ח ברוטו לחודש. יש לקחת בחשבון את ההתאמה הדרושה בשכרו של התובע, בהשוואה למה שהשתכר בשנת 92'. כמו כן יש לשער שהתובע יכול היה להתקדם בעבודתו ובתפקידיו, ועקב כך גם בשכרו, אלמלא התאונה. 5. באשר לנזק הבלתי ממוני - התובע כבר קיבל את הפיצויים בראש נזק זה. יש להוסיף לכך שכ"ט עו"ד ומע"מ כדרוש. באשר להפסדים בעבר - התאונה ארעה ביום 17.8.92, מאז ועד היום חלפו 46 חודשים. כאמור, כחודשיים לפני התאונה לא עבד התובע. יש לשער שתקופה נוספת היתה חולפת עד אשר היה חוזר לעבודה סדירה. אקח איפוא בחשבון, לצורך התקופה שעד היום, 40 חודשים. בתקופה זו יכול היה התובע להשתכר סכום העולה כדי -000, 6 ש"ח לחודש ברוטו, ולאחר ניכוי מס הכנסה יש לקחת בחשבון את הסך של - 500, 4 ש"ח. מתקבל פיצוי של .000, 180 ש"ח. באשר להפסדים בעתיד - התובע כיום בן 25 שנה, לפניו 40 שנות עבודה. מקדם ההיוון הוא .279.3418 ההפסד החודשי הוא בסך - 000, 3 ש"ח. מתקבל הפסד בסכום של - 025, 838 ש"ח. יש להניח שגם בעתיד יזקק התובע להוצאות שונות של נסיעות וטיפולים רפואיים, עליו להזקק גם כן לעוד ניתוח. ראוי לפסוק לו בקשר לכך סכום גלובלי של - 000, 20ש"ח. ההגבלה הקשה ביד הימנית מצדיקה גם העזרות בצד שלישי, ובראש נזק זה מתאים לפסוק לתובע באופן גלובלי סך של - 000, 80 ש"ח. 6. בנוסף לנזק הבלתי ממוני שכבר שולם, עולה איפוא היקף הנזק, לסכומים הבאים: הפסד בעבר, סכום של -.000, 180 ש"ח. הפסדים בעתיד, סכום של - 025, 838 ש"ח. הוצאות ונסיעות, סכום של - 000, 20 ש"ח. עזרת צד שלישי, סכום של -.000, 80 ש"ח. בסה"כ עולה הנזק הממוני לסכום של - 025,118, 1 ש"ח. 7. לתובע נכות רפואית בשעור של % .51 טרם נקבע מצב הזכויות הסופי לגבי נכות כללית. נכות זאת הוכרה ע"י המל"ל באופן זמני, ויש סיכוי של ממש שתוכרנה זכויות התובע גם לגבי העתיד ובאופן קבוע. למקרה כזה יש אפשרות כי התגמולים יעלו לכדי הסך של -.000, 600 ש"ח (ראה נ/9). כמו כן יש לנכות מן הפיצויים את הסכומים שהתובע קיבל כתשלום תכוף וכן התגמולים שקיבל בנכות כללית, כשהסכומים משוערכים כדרוש. 8. אני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של -.025,118, 1 ש"ח, בניכוי האמור לעיל. מתוך הסכום הזה סך של -.000, 600 ש"ח יופקד בחשבון בנק מיוחד על שם ב"כ התובע וב"כ הנתבעת, ביחד. לאחר קביעת זכויות התובע במסגרת נכות כללית, אקבע, לאחר דיון במעמד שני הצדדים, איזה חלק מן הסכום הזה יועבר לתובע, ואיזה חלק יוחזר לנתבעת. לכל סכום המגיע לתובע יש לצרף שכ"ט עו"ד ומע"מ כדרוש. כמו כן על הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט שנגרמו לו. ידייםעצבים