קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה שורשית מותנית: המערער תבע זכויות מסוימות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). עניינו התברר בפני הועדה הרפואית והועדה הרפואית העליונה. חלק מתביעתו הוכרה אולם הוא משיג, בערעור זה, על דחיית תביעתו להכרה ב-10% נכות צמיתה בגין "פגיעה שורשית מותנית קלה עם הפרעה בהליכה או בעמידה" (פריט 32(7)(ב) של התקנות); או, לחילופין 5% נכות צמיתה בגין "פגיעה שורשית מותנית" (פריט 32(7)(א) לתקנות).   עו"ד מאירי, בא כוח המערער טוען כי הועדה הרפואית העליונה התעלמה משתי תעודות שהוצגו לה: האחת ממצאים אובייקטיביים של בדיקתEMG (אלקטרומיוגרפיה) שנערכה בידי ד"ר רסקין והשניה, חוות דעת רפואית של ד"ר לין (הנסמכת, בעיקרה, בחלק הרלוונטי, על ממצאי בדיקת ה- EMG). ממצאי בדיקת EMG (להלן גם "בדיקה חשמלית") הראו, כפי שכתב ד"ר לין בסיכום חוות דעתו:   בבדיקה האלקטרו דיאגנוסטית מתאריך 11.5.99 נמצאת עדות חשמלית לפגיעה שורשית מותנית בדרגת חומרה קלה L5 משמאל.   לפיכך גרס ד"ר לין שראוי לקבוע למערער 10% נכות בגין "גרוי שורשי מותני בדרגת חומרה קלה עם הפרעה בהליכה ובעמידה".   בא כוח המערער מבקש לאמץ את מסקנותיו והמלצותיו של ד"ר לין, בהעדר קביעה או אמרה חולקת מצד הועדה הרפואית העליונה. ואם תמצי לומר כי הממצא האובייקטיבי של ה-EMG, אינו מראה "הפרעה בהליכה ובעמידה" (המזכה ב-10% נכות), אף בא כוח המערער ישיב כי ראוי לזכות את המערער ב-5% נכות בגין "גרוי שורשי מותני" כשהוא לעצמו, גם בלי ממצא קליני.   ערעור זה יש לדחות. להלן עקרי טעמיי לכך.   עיון בטופס הבדיקה הרפואית שהוא דו"ח הועדה הרפואית העליונה מראה בעליל את שלושת העובדות הבאות:   א.      הועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר לין, והיתה ערה, לכל רכיביה;   ב.      הועדה ערכה בדיקה קלינית למערער והגיעה למסקנה כי "מבחינה נוירולוגית אין נכות, הירידה בתחושה אינה מתאימה לפיזור אנטומי..." (לאמור, שתלונותיו של המערער, בזמן הבדיקה, על ירידה בתחושות אינה מתאימה לפיזור האנטומי של העצבים ובעצם היא תלונה מעושה);   ג.        הועדה עיינה בממצאי בדיקת ה-EMG ומצאה אותם להיות תקינים.   לכאורה, בנסיבות האמורות, הייתי צריך להחזיר את התיק לועדה הרפואית העליונה לקבלת הבהרות בשתי נקודות. הנקודה האחת היא נוגעת להערת הועדה שממצאי ה-EMG תקינים. הרי עורך הבדיקה, ד"ר רסקין כתב במסקנותיו כי גילה, בבדיקה חשמלית זו את הממצא הבא:   L5 innervated muscles showed mild denervation and reinnervation changes, which may be compatible with subacute mild radiculopathy. (ממצא זה נכלל גם בחוות דעתו של ד"ר לין במין ספק תרגום ספק "עברות":   בדיקת השרירים... הפרא-ורטבראליים המותניים L5... משמאל סימני דה-נרבציה ורה-אינרבציה בשרירים הפרונאלי הארוך, פרא-וטרבליים מתוניים L5 ... לסיכום: עדות חשמלית לפגיעה שורשית מותנית קלה L5 משמאל).   מהו, אם כן, פשר קביעת הוועדה שממצאי הבדיקה החשמלית תקינים. האם נעלמו מעיניה ממצאיו של ד"ר רסקין ?(אם כן, עליה להתייחס לממצאים הללו) או שמא הועדה פירשה את ממצאי הבדיקה באופן שונה מן הפירוש של ד"ר רסקין (זו זכותה ולא לי להתערב במחלוקת של פרשנות רפואית של ממצאי בדיקה רפואית). כיון שאינני יודע אם הקביעה שממצאי הבדיקה תקינים נובעת מן האפשרות הראשונה לעיל או מן האפשרות השניה לעיל, היה, לכאורה, מקום לקבל הבהרות מן הועדה הרפואית העליונה.   הנקודה השניה שלכאורה מצדיקה את החזרת התיק אל הועדה נוגעת ליחס שבין בדיקת ה-EMG לבין ממצאי הבדיקה הקלינית שהועדה בצעה. הממצאים הללו קוהרנטיים עם הערת הועדה שממצאי ה-EMG תקינים. אולם אם הערה אחרונה זו היא פרי טעות (שהרי, כאמור, ד"ר רסקין וד"ר לין גורסים שממצאי בדיקת ה-EMG אינם מראים תקינות מוחלטת), כי אז מתבקש הסבר לסתירה שבין הממצא הקליני לממצא בבדיקה החשמלית. ייתכן שההסבר - כנטען על ידי בא כוח קצין התגמולים - נעוץ בכך שבדיקת אלקטרומיוגרפיה עלולה ללקות גם בטעויות שונות ובמקום שהיא אינה מתיישבת עם ממצאי בדיקה קלינית, האחרונה עדיפה [משהו מעין זה משתמע מן האסמכתא שהוצגה על ידי בא כוח המערער דווקא. שכן כך נאמר בספרו של הריסון, בפרק העוסק בשיטות האבחנה בנירולוגיה: שיטות נירופיזיולוגיות קליניות מספקות הערכות כמותיות אובייקטיביות על תפקוד מערכת העצבים המרכזית, ההיקפית ו/או האוטונומית. היות ששיטות אלה צורכות זמן ועלותן גבוהה יחסית, יש להשתמש בהן רק במקרים שלא ניתן לקבל מידע בדרך אחרת... (הריסון, עקרונות הרפואה הפנימית (מהד' 13) 706).   לעניין בדיקת אלקטרומיוגרפיה נאמר שם שהיא מאפשרת קבלת מידע נוסף על הבדיקה הנירולוגית הקלינית ושהיא יעילה לאבחנה מבדלת בין מחלות המערבות את המפגש עצב-שריר לבין מחלות נירולוגיות אחרות כגון תהליך של דה-נרבציה (שם, שם) ].   ההבנה שלי, כמשפטן, את הספרות הרפואית הנזכרת למעלה מכאן, היא של עדיפות הבדיקה הנירולוגית הקלינית. אולם לדידי ראוי היה שהועדה תציין את הדבר בחוות דעתה ותאמר שהבדיקה הקלינית עדיפה בעיניה על ממצאי האלקטרומיוגרפיה.   מדוע, אם כן, אמרתי, אמור ושנה, שרק לכאורה היה מקום להחזיר את הדיון אל הועדה העליונה ולמעשה אינני גורס שיש לעשות כן. כל כך מפני שכמדומה לי בעניין אחד אין מחלוקת בין הועדה הרפואית העליונה לבין המומחה מטעם המערער והוא שלא נתגלה כל ממצא שיש לו השלכה פיזית גופנית, תפקודית כלשהי. הועדה אומרת במפורש : "מבחינה נוירולוגית אין נכות..." ואילו ד"ר לין וד"ר רסקין שאמנם הצביעו על "פגיעה שורשית מותנית קלה" (mild radiculopathy) אינם מציינים כל השלכה פיזית תפקודית שיש לפגיעה זאת.   עו"ד מאירי היה ער לעובדה הזאת וביקש להקדים לה תרופה על ידי הטיעון הלוגי הבא. הדין מעניק 10% נכות בגין פגיעה שורשית מותנית קלה "עם הפרעה בהליכה או בעמידה" והוא מעניק 5% נכות פגיעה שורשית מותנית קלה "ללא הפרעה בהליכה או עמידה" (פריטים 32(7)(א) ו-(ב) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות). הדעת נותנת, על פי עיון בשתי החלופות האמורות, שכאשר מסתברת פגיעה מותנית שורשית קלה שאין עמה הפרעה בהליכה או בעמידה, מעניק הדין את חמשת אחוזי הנכות בגין עצם הפגיעה המותנית, בלי צורך בהצבעה על שום השלכה נוספת. לפיכך ביקש הפרקליט הנכבד שייקבעו לשולחו למצער 5% נכות בגין הפגיעה המותנית ה"ערטילאית".   עו"ד קפשוק, בשם קצין התגמולים, חלק על הסילוגיזם של בא כוח המערער. הוא גרס כי לא ניתן לקרוא את התקנות ותבחיניהן במנותק מהוראת היסוד שסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) המגדירה "נכות" כ "איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה...". לאמור, אין לך "נכות" המצדיקה כימות של זכויות לנכה, שהיא "ערטילאית" ואין לה ביטוי פיזי-תפקודי או נפשי ולו הקל והזעיר ביותר. כך הדבר, גם בענייננו. אפילו לשיטת המומחים מטעם המערער אין לפגיעה המותנית כל השלכה פיזית (לא זו בלבד שהיא איננה מפריעה להליכה או לעמידה, אלא אף גם זו שאין לה השפעה על תחושות של המערער, השלכה קוסמטית, נפשית או כיוצא באלה ולו מעט מזעיר). על כן לא מגיעות זכויות נכה בגין פגיעה זו, בכל שיעור שהוא.   בא כוח המערער סמך יתדות טענתו על פסק דין שניתן זה מקרוב על ידי השופטת הניה שטיין זכרונה לברכה. כנר לזכרה אציג את פסק הדין הקצר (שהוא מן האחרונים שכתבה) ככתבו וכלשונו:   נכות, על פי חוק הנכים היא: " איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה...". בענייננו בבדיקה הקלינית של העורר לא נמצא כל אינדיקציה לפחית כושר זה. אמנם, בבדיקת אי.אמ.גי נמצאה פגיעה כלשהי למערער, אולם פגיעה זו אין בה כדי להשפיע על נכותו של המערער מכל סוג ומין שהוא כפי שעולה מן הבדיקה הקלינית. בנסיבות אלה, אי אפשר לומר כי נמצאה אצל המערער פגיעה בשורשים המותניים "בצורה קלה ללא הפרעה בהליכה ובעמידה" כאמור בתקנה 32(7)(א). משלא נמצאה אצל התובע כל הפרעה ולו הקלה ביותר אין מקום להעניק לו אחוזי נכות. על כן הערעור נדחה (ע"א 2365/00 חמיאל נ' קצין התגמולים)   השופטת שטיין היתה צריכה לדון גם בערעור דנן, אלמלא תקפה אותה המחלה הנוראה שקיפדה את פתיל חייה, בטרם עת. הדמיון (עד כדי זהות כמעט) בין העניין הכא לעניין התם כל כך בולט עד שלא קשה להעריך מה היתה התוצאה של הערעור דנן אילו נשמע בפני השופטת שטיין.   השקפתה של השופטת המנוחה מקובלת עלי במלואה. על כן - חרף אי הבהירות לעניין ממצאי האלקטרומיוגרפיה והיחס בינה לבין הממצאים הקליניים - אני סבור שבהעדר הכוון (אינדיקציה) רפואי לכל הפרעה שהיא, ולו הקלה ביותר, אצל המערער, כתוצאה מן הפגיעה המותנית השורשית, אין מקום לקבל את ערעורו ואני דוחה אותו.   אחרי שאמרתי את מה שאמרתי אני מורה בכל זאת להעביר את התיק ואת פסק הדין דנן, ליו"ר הועדה הרפואית העליונה. שמא יסבור זה שראוי, בכל זאת, שהועדה הרפואית העליונה תיתן דעתה לאותה אי בהירות שהצבעתי עליה ותעמיד דברים על מכונם. צבאנכותחוק הנכים (תגמולים ושיקום)