קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעת אוטובוס ברוכב אופניים: 1. התובע, יליד 1.3.72, חקלאי במקצועו, נפגע בתאונת דרכים ביום 30.3.92, עת רכב על אופניים בכביש ג'יפטליק בבקעת הירדן, כאשר אוטובוס שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח בטוח חובה על ידי הנתבעת 2, פגע בתובע וגרם לו חבלות בחלקי גוף שונים (להלן: "התאונה"). ב"כ הנתבעים, ברוב הגינותה, ציינה בפניי כי איננה חולקת על חבות הנתבעים לפצות את התובע, כך שהשאלה המרכזית במשפט היא ענין גובה הנזק. 2. מונו לתובע מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, הנוירולוג פרופ' א. רכס, מבית החולים הדסה עין כרם ירושלים, שהמליץ כי יבדק גם על ידי פסיכיאטר, וכן הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר י. בראל. הנוירולוג לא מצא נכות צמיתה אצל התובע. הפסיכיאטר, בחוות דעתו מיום 4.6.97 קבע, בין היתר: "התובע נפגע קלות לפני כחמש שנים, ומיד החל להתלונן על כאבי ראש, ובעיקר על דכאון. תלונה אחרונה זו אינה מופיעה ביום התאונה, והופעת הפתאומיות אינה סבירה. יתכן, בכל זאת, שטענותיו שהיה בדכאון בשנה ראשונה אחרי התאונה, נכונה, על אף הסתירות הרבות בתיאורים והרגשה של חוסר אמינות. לכן אני קובע לו 10 אחוז נכות זמנית לתקופה של שנה מאז התאונה. לאחר מכן, לא פנה יותר לרופאים. דווח על הטבה, על נישואים ועל לידת בנו. מוסר על מערכת יחסים תקינה עם אשתו. בבדיקה קלינית אין סימן להפרעה נפשית, פרט לגוון דכאוני קל. אין נכות נפשית צמיתה". 3. התובע עצמו בתצהיר עדות ראשית שלו, ציין, בין היתר, כי ממקום התאונה הוא עבר לבית חולים בשכם, שם אושפז ושוחרר ביום 1.4.92. (כלומר, יומיים לאחר התאונה). הוא הוסיף, כי אושפז שוב בית חולים בשכם מיום 12.12.92 ועד יום 21.12.92 . כמו כן טוען כי הוא לוקח תרופות בקשר עם אפילפסיה, (אם כי הנוירולוג פרופ' רכס לא מצא קשר בין התאונה לבין האפילפסיה). הוא טוען להוצאות רפואיות בעבר בסך 551 ש"ח. הוא מוסיף וטוען, כי במשך כשנה וחצי לאחר התאונה היה מוגבל בתפקודו והיה זקוק לעזרת בני משפחתו ולסיעודה. הוא מציין גם (ס' 9 לתצהיר), כי עובר לתאונה עבד כחקלאי באדמות המשפחה בכפר, ובאותן תקופות שלא עבד בכפר היה יוצא לעבוד במושבים, שם השתכר בממוצע כ- 1,000 ש"ח לחודש ובצירוף שעות נוספות הגיע כדי 1,200 ש"ח לחודש בערכים של חודש מאי 1992. 4. אין מחלוקת על כך, והתובע גם מאשר זאת בס' 12 לתצהירו, כי הנתבעת 2 שילמה לו תשלום תכוף בסך 10,000 ש"ח בקשר עם תביעה זו. אוסיף, כי התובע שילם שכרו של המומחה ד"ר בראל בסך 2,920 ש"ח. 5. בישיבת יום 18.3.99 העיד התובע עצמו, שנחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעים. הוא ציין, בין היתר, כי הוא גר בתחומי הרשות הפלסטינית בבקעה, ואינו מחזיק בתעודת זהות ישראלית. היו שנים שעבד בישוב משואה, וזאת משנת 1980 ועד קרות התאונה, אם כי לא עבד שם באופן רצוף. לדבריו הוא לא יכל להמשיך שם בגלל שנפגע בתאונה. הוא אישר (בעמ' 11 לפר' מול ש' 5) , כי התאונה בה נפגע היתה תאונת עבודה והוא הגיש תביעה למל"ל. עוד ציין, כי הוא רועה צאן בתחומי כפרו ועובד כאחד מבני המשפחה בעיסוק זה, במשך שנים , ולמעשה אביו תומך בו "במשך כל השנים". ב"כ הצדדים הגישו מסמכים שונים כראיות בכתב, ואף הגישו את סיכומיהם בכתב. 6. ב"כ התובע טוען כי בראש הנזק של כאב וסבל מגיע לתובע עבור ימי אשפוז סך 4,284 ש"ח בקשר לאשפוזו ל12- יום (כולל שני האשפוזים). בנוסף הוא מציע לפסוק לו סך 17,698 ש"ח עבור כאב וסבל לפי 10% נכות צמיתה, אף על פי שד"ר בראל קבע לו כשיעור הזה נכות זמנית לשנה בלבד, תוך שקבע שלא נותרה נכות לצמיתות. בנוסף, הוא סבור כי מגיע לתובע, שהשתכר עובר לתאונה 1,000 ש"ח לחודש, סכום משוערך להיום של 3,064 ש"ח לחודש X 12 חודש (משום מה שכח שלפי שיטתו מזה יש לזכות את התובע רק ב10%-, לפי קביעת המומחה הרפואי). ב"כ התובע המשיך וחישב הפסד השתכרות לעתיד והוצאות רפואיות ונסיעות, ולדעתו הפיצוי המגיע, לאחר ניכוי התשלום התכוף, הוא של למעלה מ130,000- ש"ח. 7. כנגדו, סבורה ב"כ הנתבעים בסיכומיה כי הסכום המגיע לתובע בתובענה זו הוא 2,000 ש"ח נזק לא-ממוני, ומאחר והתשלום התכוף בצירוף הצמדה וריבית מגיע כדי 17,971 ש"ח וחוות הדעת של פרופ' רכס ובדיקות עולות לסכום 4,857 ש"ח (כולל הצמדה וריבית), סה"כ 22,828 ש"ח, לכן מגיע לנתבעת החזר מאת התובע בסך 20,828 ש"ח. 8. לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים, הנני קובע כדלהלן: א. אמנם נכון כי הנוירולוג פרופ' רכס לא מצא קשר בין התאונה לבין האפילפסיה ממנה סובל התובע ולא אישר נכות עקב התאונה וכן כי הנתבעת היא זו שמימנה את הבדיקה ומתן חוות הדעת על ידו. יחד עם זאת, אין אני סבור כי יהא זה נכון, בנסיבות הענין, לזכות את הנתבעת בהחזר הסכום ששילמה לפרופ' רכס, שכן באשר למינוי של המומחה השני, ד"ר בר-אל, אשר מומן על ידי התובע, החיוב בהוצאה חייב ליפול על שכם הנתבעת מאחר והוא קבע קשר סיבתי בין התאונה לבין נכות של 10% אצל התובע, אמנם זמנית לשנה. לפיכך ההוצאות על המומחים מתקזזות ואני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו לענין זה. ב. באשר לראש הנזק של כאב וסבל, יש יסוד לטענתו של ב"כ התובע בענין ימי אשפוז, שאילו היינו הולכים לפי חישוב רגיל, היה מגיע לתובע סכום של 4,284 ש"ח, וכן כי אף שהנכות שנקבעה לו היתה זמנית, במקרה זה מן הראוי לפצותו על כאב וסבל. כפי שנפסק כבר על ידי בית המשפט העליון, בשיעורי נכות נמוכים עד 10% נכות אין בית המשפט כבול דווקא לחישובים הקבועים בתקנות, כל עוד אינו עולה על הפיצוי המירבי בחישוב לפי 10% נכות. בנסיבות המקרה, אני פוסק לתובע פיצוי בראש נזק זה של כאב וסבל על כל היבטיו סך 7,000 ש"ח כשוויים היום. ג. באשר להפסד השתכרות בעבר, צודקת ב"כ הנתבעים בטענתה כי מאחר והתאונה היתה תאונה בעבודה, והתובע הגיש תביעה למל"ל, הרי אין איזו הצדקה לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה - מה גם שב"כ התובע טעה טעות גדולה בחישוביו, שכן אפילו לשיטתו, במקום לחשב 10% הפסד מהשכר השנתי (שכן ד"ר בר-אל קבע רק 10% נכות זמנית), הוא משום מה בסיכומיו חישב הפסד מלא לשנה תמימה, מבלי שהיה לזה איזה יסוד בחומר הראיות. אני מפנה בענין זה לע"א 328/81 פ"ד לח(3) 580, 588. ד. באשר להפסד השתכרות, חלה ההלכה לפיה יש לנכות ניכוי רעיוני את תגמולי המל"ל, אפילו אם התובע טרם קיבל אותו. ראה לענין זה רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו פ"ד מז(4) 89, 96 וכן ע"א 727/87 פ"ד מד(3) 142, 148. ה. לא הובאה כל תשתית ראייתית לחיוב הנתבעת בראש נזק של הפסד השתכרות בעתיד, שכן הוא לא קיים במקרה זה. ו. הוצאות כיס - אני מוכן לקבל טענת ב"כ התובע להוצאות רפואיות בעבר ונסיעות לטיפול רפואי, אולם זאת גם כן במידה. בנוסף הוא היה זכאי גם לעזרה וסיעוד, ולו באופן מוגבל, בתקופת אשפוזו וסמוך לאחר שחרורו מבית החולים. בהעדר נתונים מספיקים לחישוב אריתמטי מדוייק, אני פוסק לו בראש נזק זה סך 2,500 ש"ח כערכם עכשיו. - נזקים נוספים לא הוכחו. 9. א. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום של 9,500 ש"ח, עם הצמדה וריבית על סכום זה מהיום ועד התשלום בפועל, וכן את הוצאות המשפט (למעט התשלום למומחה הרפואי כנזכר לעיל) ו13%- שכ"ט עו"ד על הסכום הנ"ל ומע"מ על שכר הטרחה כשיעורו בחוק. ב. יש לנכות מהסכום הנ"ל את התשלום התכוף ששילמה הנתבעת עם הצמדה וריבית עליו מיום תשלומו. במידה ולאחר הניכוי ייוותר חוב של התובע לנתבעת, חייב התובע להשיב לנתבעת את יתרת החוב.אופנייםאוטובוס