פיטורים משיקולים לא ענייניים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים משיקולים לא ענייניים: בפני בית הדין בקשה לצו מניעה זמני ולסעד ארעי לפיו ימשיך המבקש רון גליקסמן את תפקידו כמנהל פנימיית טל וכי המשיבה לא תתקשר בהסכם עם מי מהמועמדים, שפנו בעקבות מודעה שפורסמה, ככל שפנו, עד לסיום ההליך העיקרי. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי המבקש חדל לעבוד בשל חוסר אמון של המשיבה כלפיו וכי נוכח מהותו של הכפר ככזה שבו חוסים אנשים עם מוגבלויות ,אין מקום להשיבו. בתאריך 27.10.10 התקיים דיון במעמד הצדדים ונשמעו הראיות כנדרש בהליך זמני. בהחלטה ממועד זה ניתן סעד זמני לפיו המשיבה תשלם שכרו של המבקש עד להחלטה בהליך הזמני. כמו כן עד להחלטה בהליך הזמני יוקפא איוש המשרה שפורסמה והמשיבה לא תנקוט הליכים לאיוש משרה זו. נדגיש ונציין כי כל שיש בפנינו, הוא מה שהוכח לכאורה, ועל כן הכרעתנו זו הינה לצורך הסעד הזמני בלבד. מטעם המבקש העיד הוא עצמו ומטעם המשיבה העיד מר בן נון. העובדות המבקש הוא מנהל פנימיית טל (להלן: הפנימיה) בכפר אותו מנהלת המשיבה (להלן: הכפר) מדצמבר 2008. ב-2.8.10 הודע למבקש, בשיחה עם הגב' רוט, כי המשיבה חפצה בסיום העסקתו, לאחריה נוהלה התכתבות ונערכו פגישות. בתאריך 12.10.10 זימן אותו מר שוקי בן נון לשימוע. בתאריך 14.10.10 יצא מכתב המבקש לעו"ד המשיבה בהמשך לשימוע מיום 12.10.10. בתאריך 18.10.10 הוצא מכתב הפסקת עבודה. בתאריך 23.5.10, במסגרת ייעוץ ארגוני שלחו מנהלי הפנימיות מכתב (נספח 4). בתאריך 21.9.10 פירסמה המשיבה מודעה לאיוש תפקידו של המבקש. המחלוקת האם יש ליתן את הסעד הזמני ולהשיב את המבקש לתפקידו כמנהל הפנימיה עד לסיום הדיון בהליך העיקרי. האם יש לעצור את הליכי המודעה שפורסמה לתפקיד ולא להמשיכם. הכרעת הדין מבוא נקדים ונאמר כי לנגד עינינו עומדת מהות התפקיד אליו רוצה המבקש לשוב, וכן מערכת היחסים המתוארת כעכורה ע"י המשיבה, שנוצרה בין הצדדים כמו גם פסיקתו של בית הדין לעניין אכיפת יחסי עובד מעביד. המבקש הוא מנהל פנימייה בכפר שמנהלת המשיבה. מדובר בפנימייה של אנשים בגירים הלוקים בלקויות שונות ומוגבלים. המבקש חפץ לעבוד בפנימייה, ועבודתו זו נראית כשליחות בעיניו. התרשמנו כך גם מעדותו האמינה והקוהרנטית וגם מהדברים שנטענו ע"י המשיבה במסגרת תצהירה ונספחיו, והחקירה הנגדית של העד מטעמה, כפי שיפורט מטה. אם סבורה המשיבה שעיסוקיו האחרים פוגעים בהיותו מנהל פנימיה, שומה היה עליה לציין זאת בתנאי המודעה על המשרה. בדקנו את ההודעה שפורסמה בה כתוב "משרת ניהול - עבודה במשרה מלאה ומגורים בירושלים וסביבותיה". לא כתוב במודעה משרת אמון וגם לא כתוב עבודה בלעדית ללא יכולת לעבודה נוספת. משכך לא היה זה תנאי בהסכמה לכתחילה בין הצדדים ואין לזקוף זאת כעת בדיעבד כנגד המבקש. עובדה זו גם היתה ידועה למשיבה. המשיבה טענה כי לא עבד 186 שעות אולם היקף המשרה לא היתה הסיבה לפיטוריו. ענין זה עלה רק בדיעבד. המשיבה, כך לטענתה, מנהלת מעון הבנוי ממערך של שלש פנימיות בהן גרים כ-240 חוסים בעלי מוגבלויות שכליות ואחרות חמורות. מנהלת המעון, היא גב' רוט, נושאת באחריות דווקנית על פי דין למה שקורה במעון, והמשיבה נושאת באחריות כבעלת המעון וכמי שמקיימת אותו ומפקחת עליו, ושניהם נקראים לדווח למשרד הרווחה כעניין שבשגרה וכאשר יש אירועים חריגים, והם מדווחים גם למשטרה כאשר יש צורך בכך. על המעון חלות לטענת המשיבה ,הוראות חוקים שונים, ובין היתר הוראות חוק הפיקוח על המעונות, תשכ"ה-1965 והתקנות על פיו. עוד לטענתה, לפי תקנה 3 לתקנות הפיקוח על המעונות (תקן עובדים והכשרתם ובדבר תנאי כשירותם של מנהלי מעונות ללוקים בשכלם), תשל"ז-1977, גב' רוט כמנהלת המעון נושאת באחריות משפטית מוגדרת, הכוללת, בין היתר, את האחריות להפעלתו התקינה של המעון, להכנת תקציב המעון וביצועו כיאות, אחריות לנושא פיטורי עובדים, את ייצוג המעון בפני גופים ממשלתיים, וכן דיווח שוטף ומסירה של כל מידע שידרש להבטחת פיקוחו של שר הסעד (כיום הרווחה)על המעון וכלשון התקנה : "3. מעון ינוהל בידי מנהל אשר יהא אחראי - להפעלתו התקינה של המעון ; לרמה נאותה של שירותי המעון ; ... 5) להכנת תקציב המעון ולביצועו כיאות, ולעריכת מאזנו; 6) לקבלת עובדים מתאימים ולפיטוריהם ולפיקוח על עבודתם; 7) לקידומם המקצועי של העובדים ולהדרכתם, ולדאגה לתנאי עבודתם; ...". (דגש שלי ש.ש.). סעיף 9 לחוק הפיקוח על המעונות, תשכ"ה-1965 קובע כי - "העובר על הוראה מהוראות חוק זה או על תקנה שהותקנה לפיו או המפריע למפקח במילוי תפקידו, דינו - מאסר ששה חודשים". דווקא בשל הוראות חוק סטטוטוריות אלו והחובות החלות על המנהלת מכח חוק, נדרשת המשיבה למנהל תקין ועל המנהלת לפעול על פי הפסיקה העניפה הנוגעת לפיטורי עובדים בכפוף לשימוע. לא מצאנו כי הופעל שיקול דעת ראוי או כי הופעלו ההליכים המנהליים התקינים כפי שנפרט וננמק מטה. לפיכך אי אפשר לנופף בחרב סעיף 9 שעה שסעיף 6 קטן דלעיל בעניין הפטורין לא נעשה כראוי ועל פי כללי מנהל תקין. לטעמו של בית הדין, כפי שיפורט מטה בהרחבה, נסתרה חזקת התקינות של המשיבה באופן המחייב התערבותו של בית הדין. בעניין זה נראה כי מכתב המנהלים אכן הסעיר את המנהלת עד כדי פעולות ללא קיום הנהלים המחייבים, אולם לא נדרש לסוגייה זו ,האם היה זה הזרז לתהליך ,מאחר ועלינו לבחון את תקינות ההליך במבחנים הנדרשים על פי הפסיקה ותו לא. פיטורים מוקדמים בתאריך 2.8.10 זומן המבקש לשיחה עם גב' רוט הממונה עליו אשר הציבה בפניו אפשרות להתפטר ולסיים תפקידו תוך מס' חודשים או להיות מפוטר ולסיים תפקידו בתוך חודש. הגרסאות של הצדדים ביחס למה שהתרחש אחר כך היו שונות. המשיבה טענה כי התובע הסכים להתפטר ולחתום על מסמך, אולם, בסופו של דבר לא עמד בדיבורו ולא עשה כן. ואילו המבקש טען כי לאחר השיחה עם גב' רוט שוחח גם עם גב' סדובניק וזו הסכימה לשוחח עם גב' רוט ואחרי זמן הודיעה כי ההחלטה לא תשתנה ובכך פוטר למעשה, וכדי להאט את התהליך בחר בסיום העסקתו ביום 31.10.10. כאן המקום לציין, כי גרסת המבקש לא נסתרה כלל. גב' רוט וגב' סדובניק לא הגישו תצהיר ולא הגישו גרסה מטעמן. מכתבים מטעם גב' רוט נענו על ידי המבקש בפרוטרוט ועל כן אין במכתבי גב' רוט כדי לסתור את גרסתו. מר בן נון, היה עד שמיעה, למרבית אם לא לכל הנושאים השנויים במחלוקת ולמעשה לא יכול היה להרחיב את הידיעה על השיחות שנוהלו בין המבקש לגב' רוט ולגב' סדובניק. זאת ועוד, ביום 31.8.10 שלשה שבועות לאחר הפגישה, עם הגב' רוט, נשלח לו ע"י גב' רוט נוסח סיכום שבו נכתב מטעמו לכאורה כי הוא מסכים לסיים עבודתו ב-31.10.10 וכי עליו להודיע למדריכים ולמשפחות וכי הוא "מוותר על זכות השימוע". (מכתב גב' רוט מיום 21.9.10 למבקש). במכתב זה נאמר: "החל מעכשיו ועד לקבלת החלטה נוספת על ידינו, הנך מתבקש שלא להופיע במקום העבודה אף שתמשיך לקבל את מלוא זכויותיך הכספיות כרגיל...". (דגש שלי ש.ש.) ברור מנוסח המכתב כי לא היה ממש בכוונת השימוע המאוחר שנעשה למבקש, הן מאחר ובקשת המבקש לחזור לעבוד עד לשימוע נדחתה, הן מאחר וגב' רוט נוקטת בביטוי "מושעה" - "החל מעכשיו" -שעה שלא היתה כל השעיה ולא ננקט כל הליך כזה, או הליך משמעתי אחר. כפי שהובא בפנינו גם לא היתה הצדקה לכזה. נוכח משפט הסיום "לא למותר לציין כי כל הטענות המועלות במכתבך בדבר סגירת משרדו של מר גליקסמן בפניו צפו פני התנהלות כזו..." יש תימוכין לגרסת המבקש שנהגו כלפיו באופן חד צדדי עם דעה מוקדמת ללא אפשרות להגיב. הליך הפיטורין אין ספק כי בשיחה עם גב' רוט ביום 2.8.10 הודיעה זו על סיום עבודתו בפנימייה מבחינתה. הדבר בא לביטוי בפרו' הישיבה של השימוע המאוחר מיום 12.10.10 שם היא אומרת "שרה הציעה תנהל את ההחלטה לגבי הדרך שבה אתה מעונין לעזוב...". כלומר עצם עניין העזיבה, היה מנוי וגמור עמה. הוסף לכך את עדות מר בן נון: "ש. אשר שגב' רוט פיטרה את המבקש באוגוסט. ת. כן". (עמ' 12 שו' 21-20). בהתייחס לסחבת לטענתה נקט המבקש אומרת גב' רוט בסעיף 11 למכתבה ב-31.8.10 העברתי לרון את המכתב בדוא"ל. דהיינו השיחה היתה ב-8.8.10 היא שלחה דוא"ל ב-31.8.10 יותר מ-20 יום אחר כך, על כן לפחות חלק מהזמן שחלף מוטל על כתפיה. אמנם נכון כי המסמך הודפס ב-15.9.10 וכי הוא התחייב לחתום אולם ארבעה ימים אחר כך ב-19.9.10 הודיע כי לא יחתום עליו. גם אם נקבל את גרסת המשיבה כי המבקש השהה ועיכב תגובתו במכוון, (ראה עדותו עמ' 6 שו' 19-20 שו' 26 ואילך), עדיין אין לראות בדוא"ל מיום 31.8.10 כ"שימוע מהותי" כטענות המשיבה אלא כהודעה על סיום העסקה, באופן חד צדדי בפועל ומיידית. שלא כעמדת המשיבה , מצאנו את הישארותו ערב חג להסדיר את כניסת החג, כנכונה במקום נטישה מיידית, כדי למנוע תקלות. המשיבה-גוף דו מהותי לאחרונה, הביע שוב בית הדין הארצי בעניין זה כי זכות השימוע קמה גם בגופים פרטיים בהיותה זכות יסוד. (ראה ע"ע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ , , ראה גם ע"ע 1027/01 יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל סע' 14 לפסק הדין (להלן: "פס"ד גוטרמן"). לטעמנו, המשיבה הינה גוף דו מהותי גם אם לא הייתה קמה לה כל הכנסה מטעם המדינה או מכל קופה ציבורית. ענין זה נידון והוכרע על ידינו בבש"א (י-ם) 15289/04 קדמי סימונה נ' הקונגרס היהודי העולמי . לטעמנו די בכך שמדובר בגוף בעל משמעות ציבורית ומסר ציבורי הפועל לטובת הכלל. דו מהותיות איננה רק במובן הכספי של מקורות המימון של גוף אלא גם במהות הערכית ובמשמעות שיש לו מבחינת תוכנו ותפקודו, בפרט בהיותו מוסד ופנימיה חינוכיים. לפיכך במענה לשאלה האם המשיבה היא גוף דו מהותי - התשובה חיובית. הפנימייה כאמור היא גוף דו מהותי - מדובר בעמותה, המהווה מערך דיור הדואג לכל צרכיהם של 240 אנשים עם מוגבלויות, המחולק ל-3 פנימיות והעבודה בו תובענית וקשה משך 24 שעות ביממה וזאת על פי כתב התשובה לבקשה, דהיינו אף לגרסת המשיבה. משפנימייה מסוג זה עונה למהות של גוף דו מהותי עליה לפעול על פי כללי מנהל תקין. מנהל תקין - זכות שימוע גוף דו מהותי נדרש לעמוד בכללי מנהל תקין. האמור בשיחה מיום 2.8.10 ובמכתב הגב' רוט מיום 21.9.10, אין בהם לעמוד בדרישה של כללי מנהל תקין לעניין קיום שימוע לפני פיטורין, בוודאי נוכח האמור בדבר "ויתור" על זכות השימוע במכתבה. על כן נפל פגם היורד לשורשו בפיטורי המבקש ע"י המשיבה . זאת ועוד, סיכום ישיבת הפיטורים נשלח למבקש רק ב-31.8.10 על כן כל טענותיה של המשיבה בדבר התחמקות רק מצידו אין לה על מה שתסמוך גם לה חלק בכך. המבקש הודה כי הסכים לסיים העסקתו בכפוף לכך שיועסק עוד 3 חודשים אולם בפנינו ציין כי לאחר שהשקיע מחשבה ראה שאין לכך הצדקה, ואכן לא חתם על מכתב הסיכום מ-31.8.10 וכי החליט על כך ביום 15.9.10 והודיע לגב' סדובניק. עוד תמך טענתו בכך שהמשפחות חפצות שישאר. ביום 19.9.10 הודיעה גב' סדובניק למבקש כי הוא מפוטר ואף יוקדם מועד ההפסקה ל-30.9.10 ולא 31.10.10 אף זאת ללא שימוע. כך שאין לקבל את טענת ה-"שימוע המהותי" שטענה המשיבה. רק לאחר פניית בא כח המבקש זומן לשימוע (נספחים 6 ו-7 לבקשה). המכתב המזמן לשימוע נושא כותרת "הודעה על הפסקת עבודתך במסגרתנו". כותרתו אינה "הזמנה לשימוע" כפי שראוי היה שיהיה. הכותרת יותר ממרמזת על המהות של מכתב זה. הפסיקה קובעת כי בדרך כלל אין לאכוף יחסי עובד-מעביד, וכי דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין היא פיצוי כספי ולא אכיפה, אך בית הדין במקרים מסויימים רשאי לסטות מכלל זה, על פי שיקול דעתו. בשירות הציבורי, בו הסמכות לפטר היא על-פי חוק או חקיקת משנה, הלכה למעשה נאכפים מאז ומתמיד, יחסי עובד-מעביד, כל אימת שבית-הדין מצהיר כי פיטורים נעשו שלא כדין, כגון מהטעם שלא נעשה שימוע כדין או עקב פגם משפטי אחר (ראה בג"ץ 290/65 אלתגר נ' ראש העיריה ואח', ע"א 183/69 עירית פתח תקוה ואח' נ' טחן ממעברות "עמישב"). כיום קיימת מגמה להרחיב את סמכות אכיפת יחסי עבודה, הן בהתייחס לגוף ציבורי והן בהתייחס לגוף הנותן שירות לציבור או גוף דו מהותי (ע"ע 375/99 החברה הכלכלית פיתוח כפר מנדא בע"מ נ' עבד אלחמיד ג'אבר). בהקשר זה יצויין כי המבקש נתבקש לעזוב מייד את הכפר. מאחר והיה ערב חג סוכות ונדרשה עבודה להכנת החג, נותר עוד שעתיים. עת שמעה זו גב' רוט בקשה את המפתחות ודרשה עזיבתו לאלתר. (מר בן נון לא ידע על דרך התנהלות הכפר בערב חג עמ' 13 ש' 6-3). המבקש מסר את המפתחות פרט לחדרו האישי בו חפציו. חדרו נפרץ בהוראתה, נתלה שלט בכניסה לכפר המודיע כי המבקש אינו רשאי להכנס לכפר. ענין זה אושר בעדות בן נון. (עמ' 12 שו' 22-26). דהיינו הוכחה גרסת המבקש הן שחדרו נפרץ והן שנתלה שלט. בכך קיבלה עדות המבקש את האישוש הנדרש בעדות עד המשיבה. סבורים אנו כי בגוף דו מהותי, ואף לא בכזה, התנהגות אגרסיבית כזו של המעביד, אין לה מקום קל וחומר לא בטרם עריכת שימוע. המשיבה טענה כי שיחתו עם גב' רוט וכי שיחתו עם גב' סדובניק היוו "שימוע מהותי" בו נידונו נסיבות העסקתו ופיטוריו. לא ניתן לקבל טענה זו שכן המודעה על משרה פנויה פורסמה טרם השימוע אצל מר בן נון ומשכך ראו הגב' רוט וסדובניק את פיטוריו כמעשה עשוי ולא כ"שימוע מהותי" טרם החלטה. כך גם עולה מהסיכום מיום 8.8.10. אולם בכך לא די. המבקש ביקש את הנימוקים לפיטורין וגם התייחס אליהם בפרוטרוט. הטענה כלפיו היתה אי קיום נוהלים שנהגו במשיבה. בהוכחות לכאורה בפנינו עלה כי נוהלים כאלה לא היו קיימים וכי המבקש נהג בקבלת אישורים בעל פה, כפי שנהגו בכפר ועל כך נרחיב את הדיבור בהמשך. בתאריך 12.10.10 נערך למבקש שימוע ע"י מר שוקי בן נון בנוכחות עו"ד משייקר, וגב' רוט. במהלך ישיבה זו נודע למבקש כי פורסמה מודעה לגבי המשרה אף שטרם נערך השימוע ולכאורה טרם נתקבלה החלטה. הגב' רוט גם ציינה כי יידעה את ההורים בדבר מציאת מחליף למבקש. (פרו' שימוע עמ' 7 שו' 12-17). אף בכך יש להטיל דופי בשימוע, הגם שמר בן נון לא היה ער לצעדים אותם נקטה הגב' רוט, בעיה כשלעצמה. המבקש שטח טענותיו בשימוע, נתנה לו הזדמנות להגיש טענותיו בכתב וביום חמישי 14.10.10 אף הגיש מכתב ובו מענה ענייני, אחד לאחד, לכל מה שהוטח נגדו, לרבות התנצלות במקום יחיד בו שגה לטענתו. בתאריך 18.10.10 (יום ב' בשבוע) התקבלה הודעת הפיטורים. מר בן נון טען כי שקל את החלטתו, אולם אישר כי שני חברי ההנהלה אתם נועץ, שהו בחו"ל. כמו כן הוכח לכאורה כי למעשה היה יום עבודה אחד, יום א' בו יכול היה לשקול. טענתו כי ניתן היה להתקשר להיוועצות עם חברי ההנהלה נוכח האמצעים המודרניים הדיגיטליים, היתה עשויה להתקבל. אולם, לא הוצג לנו כל מייל או דוא"ל שבו נרשמו הדברים. מנהל תקין בהתייעצות לפיטורי מנהל פנימיה ראוי שתבוא לביטוי בכתובים. בנוסף, בחקירתו הנגדית, התברר כי מר בן נון לא ערך בדיקה כלל לגבי כל טענות המבקש או חלקן, הן אלו שנטענו בשימוע בעל פה והן אלו שנטענו במכתבו של המבקש, ולמעשה לא בדק אף לא אחת מטענותיו. חרף אריכות הדברים מצאנו כי חשוב לצטט מהפרו'. כך נראה לוח הזמנים בעדות מר בן נון: "ש. כאשר שניים מהמנהלים הרלבנטיים גב' סדובניק והמנכ"ל אינם נמצאים ביום העבודה היחיד שהיה לך מהיום שקבלת את טענותי מה -14.10 ועד היום בו הוצאת את מכתב הפטורין שהיה יום שני. ת. שלא דברתי אתם? שקר. דברתי אתם. השימוע נערך בתאריך 10.10 קרוב לשלש וחצי שעות. ישבנו ואפשרנו. והקשבתי שלש שעות. בסוף הפגישה אמרתי תקחו עוד יומיים. אני ביוזמתי אמרתי תקחו עוד יומיים להשלמות. יום חמישי שלחו את ההשלמות לעו"ד המשיבה. המכתב שהוצאתי ההחלטה שהוצאתי מופיעה בנספח ח', התאריך 18.10 . שמונה ימים אחרי שאפשרתי לעו"ד טל להגיש הערות משלימות לשימוע. לאחר שהתייעצתי לא התייעצתי עם שום מנהל עד שקבלתי את כל ההערות. אחרי שקבלתי אותם התייעצתי יש אימייל יש פייסבוק, יש טלפון אמצעים להתקשר עם אנשים בחו"ל. דברתי החל מיום ראשון התייעצתי עם המנהלים גם עם יונתן וגם עם מרציאנו ומרקו המנכל. חברי ההנהלה. ביום ראשון שלאחר יום חמישי. דברתי ביום זה עם יונתן דיוויד. שהיה בחו"ל. דברתי על נושא זה. ש. הישיבה היתה ב 12 ולא ב 10 ת. יכול להיות. כן. ש. את השלמת הטענות קבלת ב 14 יום חמישי. ת. יומיים אחרי. ש. שמונה ימים שהיה לך לשקול בכובד ראש מסתכמים ביום עבודה אחד, יום ראשון. ת. חשבתי ושקלתי במהלך כל השבוע, ששה ימים". (פרו' עמ' 8 שו' 15-32) (דגש שלי ש.ש.). "ש. שקלת לפני השלמת הטיעון. ת. בוודאי, שמעתי את האיש והתייצעתי עם הגורמים ביום ראשון. ש. אתה נכנסת לסוד העניינים כשזומנה הישיבה ב 12.10. ת. לא. הכרתי את הפרטים קודם. אני עובד במקום שמעתי שהיה הליך עם רון. בוודאי ששמעתי לא עבדתי אתו, אך שמעתי. ש. שמעת על זה פעם ראשונה כשהוא פוטר מעבודתו. ת. כן." (פרו' עמ' 9 שו' 1-7 (דגש שלי ש.ש.). ברור כי לוח הזמנים המתואר על ידו, אינו תואם את לוח השנה ואת המועד שחלף בין השימוע בעל פה לבין הגשת מסמך המבקש ובו תגובת המבקש לטיעונים. מתקבלת טענת המבקש כי מה-14 עד ל-18 לחודש היו ארבעה ימים ובהם שישי שבת ולא שבוע או 8 ימים כטענת בן נון. עוד יש לציין כאמור בציטוט לעיל, כי מר בן נון לא הכיר את הפרטים קודם, שמע אך לא הכיר לפיכך, קל וחומר כי אם עלו טענות ע"י המבקש, ומר בן נון לא הכיר את החומר, היה עליו לבדוק. לטעמנו, ולטעמו שלו לא בדק כלל: "ש. האם חזרת לרון או אלי ובקשת לשמוע את תגובתנו לדבריך. ת. לא חזרתי. גם אין לי צורך לחזור. ש. לגבי הוילונות האם עשית בירור עם גב' סדובניק, האם אכן לא היו וילונות במשך מס' חודשים ת. לא ביררתי. ש. האם ביררת לגבי מחסנאי - איציק לגבי טלויזיה ומחסן ת. לא ביררתי ש. האם דיברת עם היועצת הארגונית לגבי המכתב של שלושת המנהלים ת. לא. ש. אתה זוכר את סיפור הבריכה ת. זוכר" (פרו' עמ' 10 ש' 23-32 ) (דגש שלי ש.ש.). "ש. האם ביררת ת. לא. ש. אני מניח שבגלל קוצר הזמן לא הספקת לדבר עם המשפחות שחתומות על המכתבים שבבקשה. ת. לא ראיתי שום מכתב עד התצהיר האחרון, לא ראיתי מכתב. ש. לבקשה צורפו שלושה מכתבים של משפחות, ראית את המכתבים. ת. לא. ש. לבקשה לביה"ד. ת. לביה"ד ראיתי ש. אני מניח שבגלל קוצר זמן לא הספקת לדבר עם המשפחות החתומות על המכתבים. ת. לא דברתי אתם. ש. בדקת את תלושי השכר של העובדים לגבי התשלום לסידור העבודה. ת. לא". (פרו' עמ' 11 שו' 1-12). (דגש שלי ש.ש.). מר בן נון לא בדק אף אחת מטענות המבקש, לא כפי שהועלו בשימוע ולא כפי שהועלו במכתב שהעביר, לבקשת בן נון אחרי השימוע. "... זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (לעניין זה ראו דב"ע מח/3-148 שק"ם בע"מ - גרינברג [1], בעמ' 143)."(דגש שלי ש.ש.) (ע"ע 1027/01 - ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק תק-אר 2003(1), 1). מסקנתנו אחת היא כי לא נעשה שימוע כדין ולא נעשה שימוע כלל. המבקש פוטר והשימוע אף לא היה למראית עין נוכח כותרת ההזמנה ונוכח העדר כל בדיקה עניינית. אנו פוסקים כי מדובר בהליך הבטל מעיקרו בבחינת VOID. מנגד, עומת המבקש עם כל אחת מהטענות כלפיו לגבי הנהגה שלא על פי הכללים. לגבי הוילונות שנרכשו - עונה: "ת. אני מבין. מה שאני אומר שנושא חוסר האמון עלה עתה. לגבי הארוע עצמו - נכנסתי לעבוד בפנימיה ב 15.12.08, הדבר הראשון שראיתי היה את ההזנחה הגדולה מבחינת קירות מלוכלכים, גם בשטחים הציבורים וגם בחדרי החוסים, תמונות שהיו תלויות באי סדר מוחלט, קירות שלמים עם תמונה אחת, וילונות קרועים, חלקם נפלו, ווים של מתכת חשופים, בפנימיה יש אנשים עם לקות קוגניטיבית ברמה בינונית נמוכה, חלקם זה אפילו סוג של סכנה. בקשתי את רשות הגב' רוט לאפשר לי לסייד את הפנימיה שטחים ציבוריים בשלב ראשון, מסדרונות , בקשתי אישור להוריד את הוילונות קבלתי את האישור, זמן קצר אחרי כניסתי הגיע קבלן שצבע, את כל השטחים הציבורים, בקשתי השנייה לנושא הוילונות נאמר לי שאני צריך להמציא בקשה להצעות מחיר, פניתי לשלשה גופים שנתנו הצעת מחיר ונאמר לי לאחר מכן שכרגע אי אפשר לעשות את הוילונות מבחינה תקציבית. המצב נמשך לאורך חודשים, למעלה מ 8 חודשים, הפנימיה היתה צבועה אך ריקה מתמונות ווילונות. באחד מהימים פנתה אלי גב' רוט והודיעה לי שגב' סודובניק בקרה בפנימיה ואמרה שהפנימיה נראית לא יפה. זה מבנה ישן בן חמישים שנה, כמדומני, צריך לעשות משהו עם זה ולהתחיל נושא הוילונות וכו'. הגב' רוט מסרה לי שאני יכול להזמין את הוילונות. עם האישור ובהתאם לבקשת הרכישה פניתי לספק וילונות שעשה את הוילונות. בדיעבד נאמר לי שהוא ספק המוכר על ידי הכפר ועשה כבר קודם את הוילונות. מבחינתי פעלתי על פי הנהלים, היה לי אישור. חיכיתי עשרה חודשים ללא וילונות. (פרו' עמ' 3 שו' 7-22). (דגש שלי ש.ש.). מגרסת המבקש עולה דאגתו לפנימייה ולדייריה כמו כן עלה כי המתין עשרה חודשים עד להזמנת הוילונות לאחר אישור. גרסתו זו לא נסתרה ולא נבדקה ע"י מר בן נון. המבקש נשאל לגבי רכישה ב-20,000 ₪, ומעמיד את ב"כ המשיבה על טעותו בשאלה לגבי ערבוב האירועים. גם באשר לרכישה זו גרסתו לא נסתרה, ולא נבדקה על ידי מר בן נון. "ת. מדובר על טענה שנייה של מחסן פלסטיק וטלויזיה. זה רכישה של 20 אלף ₪ שמדובר. בנושא הוילונות מה שהצגתי זה מה שהיה. לגבי רכישת המחסן והטלויזיה אמרתי שיכול להיות שטעיתי. פניתי למיטב הבנתי למחסנאי ובקשתי הצעות מחיר. הבנתי שמכיון שמדובר בספק שעובד עם אלוין ספק בשם רוזנפלד, הבנתי שהדבר עובר ממנו לאיש הרכש שלנו איציק ולאחר מכן היה לי אישור. הובהר לי שזה לא הדרך, מאותו מקרה של רכישת המחסן פעלתי באותה צורה, גם אז קבלתי אישורים בעל פה, הצורה לא השתנה, היה ברור שהפניה ישירות לאיה. זה שני אירועים שונים. ש. איה אומרת לגבי הרכישה הזאת והבאה מחסן פלסטיק וטלויזיה גדול בעלות 10,000 ₪ שהיא לא אשרה. איך יכולים להיות יחסי אמון. ת. אני מעריך את גב' רוט, אני מסוגל לעבוד אתה, יש נהלים ברורים לפיהם פעלתי. הרכישה שאתה מדבר עליו היה מחסנים 20,000 ₪. (פרו' עמ' 3 שו' 30-32 עמ' 4 שו' 1-8). (דגש שלי ש.ש.). עולה כי הרכישה נעשתה לטובת החוסים בתיאום עם המחסנאי ועם גב' רוט, כמו כן ברור מדברי המבקש כי הוא מעריך את גב' רוט מסוגל לעבוד אתה, וסבורים אנו כי אם יהיו נהלים ברורים יעמוד אף בהם. בנוגע לסידור העבודה מסביר המבקש את הקשר הדברים ועומד על כך כי הגב' רוט אישרה את הבקשה. (פרו' עמ' 4 שו' 17-22). עוד מתברר מעדותו כי העניין נפסק עקב שינוי כולל באופן העסקה בכפר ושינוי בניהול התלוש ולא בגין עצם צורת התשלום (עמ' 4 שו' 22-23). בנוסף מעיד על כך המבקש כי "באותה שיחה שקבלתי את האישור לנושא זה ונהגתי להעביר שעות אלה לעיתים אני ולעיתים ... לחשבת השכר שידעה על ההסדר" (עמ' 4 סיפא). ובהמשך גם לעניין השעות לרכזות שהוסיפו על עבודתם הוא מציין: "פניתי לאנה בקשתי את אישורה הסברתי את קו המחשבה שלי שמדובר בעבודה... אנה הסכימה לרעיון. נתנה לי אישור לבצעו, אציין שהיה מדובר בתקופה קצרה של שבועיים שלשה. הודעתי לרכזות על האישור,... הביאו לחתימתי את סידור העבודה של אותן עובדות גם הרכזות וגם אני חתמתי. הדבר עבר בידיעה מוחלטת לחשבת השכר ובפועל הם קבלו את התשלום " (פרו' עמ' 5 שו' 1-10). (דגש שלי ש.ש.). המבקש עומד על כך שהגב' רוט אישרה גם כשב"כ המשיבה מפנה אותו לסעיף 4 לתצהיר בן נון לפיו היא אומרת את ההיפך. וכך הוא עונה: "ת. היא אכן אישרה את הבקשה באותו זמן". ברי איפוא כי לא נעשה דבר בסתר הכל הוגש חתום לחשבת השכר ועובדים אחרים הם אלה שקבלו את השכר כך שהמבקש לא נהנה בעצמו. הוכח ע"י המבקש חד משמעית אין טפסים כגון הנטען נגדו בכפר, וזאת דווקא בעדות מר בן נון ממנה עלה כי : "ש. היינו בישיבה ועלו בה שני סוגי טפסים שנהוג לחתום אחד בקשת תשלום והשני בקשת הוצאה ביקשת שיביאו לך דוגמה של אחד מהטפסים ת. נכון ש. התברר שבכפר לא חתמו ולא חותמים על אחד מהטפסים האלה על טופס הוצאה ת. טופס בקשה לרכישה. על בקשה לתשלום חותמים. שאלתי אם קיים טופס בקשה לרכישה ואמרו לי שלא, אמרתי שזכרתי טופס כזה. ש. בכל הכפר לא נהגו לחתום על טופס כזה ת. אינני יודע. מה שעלה בישיבה שאין טופס כזה. ש. אתה יודע שיש טופס כזה ת. חשבתי שיש טופס כזה. ביקשתי לראות בקשה לתשלום להראות לרון האם זו הבקשה והוא אמר שזו הבקשה". (פרו' עמ' 11 שו' 24-32 ; עמ' 12 שו' 1-2). (דגש שלי ש.ש.). כלומר, מחד גרסתו של המבקש, כי פעל על פי הנהלים בעל פה (כפי שהיה מקובל בכפר עם גב' רוט), וכי קבל אישור לכל הפעילות הוכחה. ומנגד, גרסת מר בן נון והמשיבה כי יש טפסים לנושאים מסוימים נסתרה בעדות מר בן נון. לפיכך, המבקש הרים את הנטל המוטל עליו. מכל מקום, כאמור, מדובר בפעילות שנועדה להיטיב עם החוסים והעובדים. המבקש נקי כפיים ולא לקח דבר לעצמו. וגם בכך לא מצאנו כל פגם בהתנהלותו. המשיבה טענה כי מר בן נון היה רשאי להעדיף את גרסת מנהל הכפר על פני גרסת המבקש כמי שערך את השימוע. אכן נכון הדבר, לו היה בודק, אולם שעה שהיו עניינים אובייקטיביים לבדיקה, היה עליו לבררם טרם יכריע בין הגרסאות וזאת לא עשה. למעלה מהצורך נציין כי כל טענות הגב' רוט במכתבה מיום 26.9.10 נענו בפרוטרוט במכתב עו"ד טל מיום 14.10.10 וכן ע"י המבקש על דוכן העדים ולא נסתרו. מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי יש לדחות על פי הראיות לכאורה שהוצגו בפנינו, את הטענה מטעם המשיבה כי היתה פעולה כלשהי מצידו של המבקש, שיש בה להצביע על בסיס ל"חוסר האמון" שטוענת כנגדו המשיבה, ומשכך נשמט הבסיס גם לעילת הפיטורים. ההיפך, התרשמנו כי המבקש פעל לטובת ניהול הפנימייה ורווחת החוסים ובמסגרת הנהלים הקיימים, הגם שהנהלים עצמם לקויים. לפיכך גם בעילת ההזמנה לכאורה לשימוע מצאנו פגמים עד כדי בטלות השימוע, ומצאנו את גרסת המבקש קוהרנטית, מנומקת ונתמכת בעדות עד המשיבה ביותר מנושא אחד. לנוכח העובדה שמר בן נון מציין כי הסיבה לפיטורי המבקש היא אינו אירוע ספציפי אלא רצף אירועים (עמ' 14 שו' 15-23) ומשהוכח לכאורה כי האירועים, אין בהם פגם המצדיק פיטורים כלל, ומשהמשיבה בסיכומיה מעלה טענות אשר לא עלו בכתבי הטענות וגם לא נתמכו בתצהיר גב' רוט או מר בן נון בנסיבות אלו לא נוכל להתייחס לכך, הרי שגם לאור האמור יש לדחות את טענת המשיבה. מנגד, ממכתבי ההורים עולה כי יש שביעות רצון מהמבקש. למעשה מקצועית בעניין הטיפול בפנימייה ובחוסים לא נאמרה כל מילה בגנותו. על כן גם בעניין זה גרסתו נותרה יחידה ואמינה. יודגש כי בתצהיר מר בן נון נעשה שימוש במונח ילדים, בחקירתו הנגדית הודה שמדובר בפנימייה למבוגרים (עמ' 13 שו' 8-18) בכך נעשה ניסיון להציג את המבקש כמי שגרם להורים לחשוב שיבולע לילדיהם. הצגה זו יש בה משום הטעיה גם אם המבקש עצמו השתמש במילה ילדים. המבקש הכחיש כי בקש מהמשפחות ועמד על כך שכתבו מיוזמתם (פרו' עמ' 5 שו' 15-21), ואילו מר בן נון לא בדק זאת (עמ' 13 שו' 19-21). לפיכך גם בעניין זה גרסת המבקש נותרה יחידה ומהימנה. לכל האמור לעיל נוסיף כי גב' רוט וגב' סדובסקי לא זומנו לעדות אף שהיו אישית נוכחות בחלק הארי מההליכים מול המבקש. ענין זה יזקף לחובת המשיבה. כאמור בהחלטת בית הדין בסוף ישיבת ההוכחות, ההצעה המאוחרת להעיד את גב' רוט לאחר שהתקיים כל ההליך, לא היה בה לתקן את האמור, כמנומק בהחלטה. טובת הדיירים הגב' רוט היא הממלאת את מקום המבקש במשרה שטרם אוישה. מדובר בחוסים בעלי לקויות שונות, אשר ההפרדה המיידית ממנהל הפנימייה לא יכולה להועיל להם. לטעמנו השבתו, תוך מתן תקופה ראויה של פעילות שקטה ושגרתית , תחת נוהלים ברורים, וכתובים יכולה לאפשר למבקש להמשיך לעבוד תוך ניהול נאות של פנימייתו. התרשמנו גם מהעולה ממסמכי המשיבה שכל שחפץ המבקש לעשות הוא להיטיב את תנאי הפנימייה לשוהים ולעובדים כדי שתתפקד טוב יותר. ראש גדול, אינו פגם כי אם יתרון. המשיבה טענה כי בשימוע מאשר המבקש שהתקשר למשפחות. אולם מציטוט דבריו בפרו' השימוע עולה שהתקשר מדאגה שחוסה מסוים יצא הביתה ללא מרשם (עמ' 8 לפרו' השימוע) .מה שנאמר שם מצביע על אכפתיות של המבקש ולא ייזקף לרעתו כי אם לטובתו. גם את הטענה כי מר בן נון לא פנה להורים כחלק ממדיניות אי פניה אליהם יש לדחות. אם הטענה היא שהמבקש הילך אימים לכאורה על ההורים חובת המשיבה לברר זאת עם ההורים. חוסר האמון שטען מר בן נון - נטען משמיעת הגב' רוט, לא מהיכרות אישית וגם על עדות שמיעה כזו לא נבסס פיטורים, וגם לא נבסס העדר אפשרות להמשיך לעבוד ולקיים את חיי הפנימייה הסדירים. סיכום הליך הפיטורים הוכח לכאורה כי נפל פגם היורד לשורשו באופן פיטורי המבקש, הן בהעדר שימוע כלל בתחילה, והעדר שימוע כדין בדיעבד, והן בדרך האלימה בה נקטו כלפיו. משכך, אין מנוס לקבוע כי פיטורים בטלים מעיקרם VOID. הוכח לכאורה, כי בכפר לא היו נהלים אדמיניסטרטיביים כתובים ומסודרים וכי פנייתו בעל פה בנושאים שונים היתה הדרך הנכונה, כפי שהיה נהוג בכפר, על כן הוכח לכאורה, כי גרסתו לפיה פעל כדין, נכונה. משכך גם אין עילה לפיטוריו ככל שהוכח לכאורה, ואין עילה למנוע המשך העסקתו בתפקידו. על כן יושב המבקש לעבודתו עם מלוא סמכויותיו, תפקידיו, זכויותיו, שכרו ותנאי עבודתו. מאזן הנוחות מאחר ולא הוכחה כל פגיעה בשוהי הכפר, שכן לא היתה מחלוקת על יכולתו בעניין זה, ומאחר וחוסר האמון נובע מאי הבנות לגבי נוהלים שלא היו ולא נבראו, הרי שחוסר אמון זה חסר בסיס משנתבררה סוגיה זו. נקבע בדב"ע נה/3-107 המועצה המקומית ירוחם נ' פנחס נבון וכן בעניין עמיחי אופיר נ' הר אדר למרות שמשרת המזכיר בכירה ומחייבת שיתוף פעולה עם ראש המועצה, אין היא תפקיד אמון המחייב החלפה עם שינוי ראש המועצה. בית הדין באיזון האינטרסים ייקח בחשבון את עמדת הפסיקה דלעיל (וראה גם בש"א 2521/06 עמיחי אופיר נ. המועצה המקומית הר אדר) ולא מצאנו מניעה לעבודה משותפת עם הגב' רוט אשר המבקש הביע בעדותו הערכה אליה. גם למשרת אמון, כפי שטוענת המשיבה, לגבי משרת מנהל הפנימיה, צריך הליך פיטורים תקין. "משרת אמון" אינה מילת קסם, על פיה לא יושב איש לתפקידו. בנסיבות אלו מצאנו כי מתקיימים מבחני הפסיקה המצדיקים השבתו לעבודה ולא די בסעד כספי. יתר על כן, במקום בו המעסיק הינו גוף דו מהותי קיימת פסיקה בדבר אכיפת יחסים אלו. (עמ' 375/99 החברה הכלכלית פיתוח כפר נמדא בעמ' נ' עבד אלחמיד ג'אבר ; בשא 1854/06 עו"ד יוסף חביליו ואח' נ' אורי לופליאנסקי ועיריית ירושלים. מנגד לא נשללת יכולת המעביד ליצור נהלים, להעסיק על פיהם, ולבדוק לאחר מכן את תפקוד המבקש בפנימייה, ובכך לא נגרם לה כל נזק. אולם באם יפוטר ימצא עצמו המבקש בלא פרנסה לפחות חלקית מהותית (נוכח עיסוקיו האחרים). כמו כן המקום חשוב לו כשליחות וגם בכך אין לזלזל. על כן, בעת האכיפה, ינהג המבקש בנימוס ובדרך ארץ הראויה שכן החזרתו הינה פועל יוצא של בטלות הליך הפיטורים, ועליו ליתן הזדמנות לקיום יחסי עבודה, בהתנהלות התנהגות והתבטאות נאותה ובהיקף מלא של 186 שעות. בע"ע 359/99 לאה לוין נגד רשות השידור, אשר ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה ביום 28.2.01 נדונה סוגיית זכותו של העובד לעבוד כערך בפני עצמו והדבר נכון שבעתיים שעה שהמבקש פירט את היחס שהוא רוכש לתפקידו. וכך נאמר שם: "הזכות לעבוד היא זכות העומדת בנפרד מהזכות להשתכר בכבוד. שתי זכויות אלו עומדות זו לצדה של זו ואין האחת ממעיטה מרעותה. שתיהן הן זכויות חברתיות הכלולות בחוקות בהן יש פרק על זכויות חברתיות. שעה שהזכות להשתכר, לקיום מינימלי העשויה לבוא על פתרונה על ידי כללים סוציאליים כמו דמי אבטלה והבטחת הכנסה, אין ההטבות הסוציאליות מרפאות פגיעה בזכות לעבוד. לעובד זכות מעין קניינית לעבודה. יש לו הזכות לא רק להשתכר בכבוד אלא גם ליהנות מהעבודה, לעסוק במה שהוא מיומן בו, לעסוק במלאכה ולא ללכת בטל". (דגש שלי ש.ש.) לאחר ששקלנו את נסיבות הפיטורים, מאפייני מקום העבודה, יכולתם של העובד החפץ בעבודה, והמעביד שאינו חפץ בעובד, וסיכויי שיתוף הפעולה העתידי , אם תוקם תשתית ראויה של נהלים, לטעמנו ניתן לגשר על פער זה ולהסדיר את היחסים ולקיים עבודה תקינה וטובה. גם במקום בו התקיימה קודם מתיחות והוטחו דברים שמקורם באי הבנה. תום לב - האם השיקולים לפיטורי המבקש היו ענייניים? 36. אין ספק ואין חולק, כי עקרון תום הלב חל ביחסי עבודה, אולי אף ביתר שאת מאשר בשטחי משפט אחרים. בתי הדין לעבודה נתנו למונח "תום לב" פירוש מרחיב, והעיקרון "הפך לייסוד מוצק בפרשנות וביישום הסכמים קיבוציים וחוזי עבודה אינדיווידואליים" (מ' גולדברג "תום לב בחוזה עבודה" ספר בר ניב (רמות 1987) 139, 150), וזאת מהטעם שיחסי העבודה דורשים לא רק תום לב, אלא הגינות, החורגת מעבר לחובת תום הלב (ק' ורדי "תום לב ביחסי עבודה" שנתון משפט העבודה ב (1991) 105). ההחלטה על סיום עבודתו של המבקש איננה מנומקת דיה. על פי הפסיקה: "ההליך של שמיעת העובד מתחייב מהיחסים המיוחדים בין עובד למעבידו, הדורשים "הגינות", שהיא למעלה מחובת "תום הלב" (דב"ע מב/74- 3[1], בע' 65, 66)." כן, יש להקפיד על קיום כללי הצדק הטבעי בהליכים הקודמים לפיטורין ועל פי הפסיקה: "פגם בהליך הפיטורים, שהוא בניגוד לפקודת העיריות והדין המינהלי, עשוי להביא לביטול פיטורי העובד" (דב"ע מז/132- 3[2], בע' 229). 37. מחומר הראיות שהובא בפנינו מטעם הצדדים, נראה כי התנהגותה של המשיבה מעלה רמז דק של טעם לפגם וחוסר תום לב. 38. בית-הדין מקבל את גרסתו של המבקש לפיה מר בן נון שמע את המבקש על מנת לצאת ידי חובה, ולא נהג כלפיו בעניין זה בתום לב ובהגינות ועל פי נורמות של מנהל תקין וראוי. התרשמותנו היא כי בדרך שבה נהגה המשיבה בעניין השימוע של המשיב לא היה כדי מילוי החובה של קיום כללי הצדק הטבעי ומתן הזדמנות אמיתית ונאותה למבקש להשמיע טענותיו. בהקשר לכך, נביא מדברי בית דין זה בדב"ע נא/51-3, פנחסי - עירית ירושלים (לא פורסם), כדלקמן: "נדגיש כי לעניין אישור פיטורים של עובד העיריה, דרוש כי יפורט בדו"ח הוועדה של מועצת העיריה או בפרוטוקול, החומר בכתב שהיה לפני חברי הוועדה... כל זאת, על מנת שהעובד הנוגע בדבר ידע כיצד נפלה ההחלטה לגביו, וכן על מנת שהרשות השיפוטית הבוחנת את החלטת הוועדה תוכל להתרשם נכונה מהדרך בה קיבלה הוועדה את החלטתה. למותר להוסיף כי אי-קיום האמור לעיל עשוי להביא לפסילת החלטתה של הוועדה ואיון הפיטורים, ככל שהוחלט עליהם". (דגש שלי - ש.ש.). לא נמצא, לכאורה, בסיס ממשי לטענות המשיבה כי תפקודו של המבקש לקוי וכי הדבר יפגע בהתנהלותה השוטפת של המשיבה, שהרי במשך שנים ארוכות המבקש עבד אצל המשיבה ולא נשמעה טענה זו ולו פעם אחת. סבירות החלטתה של המשיבה 39. כלל הוא כי: "בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין". (ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני - כל ישראל חברים בתל-אביב-יפו נ' יצחק צויזנר, לו (2001), 438)." 40. לאחר שבית הדין בחן את טענות הצדדים, מקובלת עלינו טענתו של המבקש לפיה הליך השימוע שנערך לו לא בוצע כהלכה, כאמור לעיל, וכי ההחלטה על פיטוריו של המבקש נגועה בשיקולים שאינם ענייניים ושעל בית הדין להתערב בהם וכך עשינו. סוף דבר 41. אכן, דרך המלך בתובענות כגון דא היא פסיקת פיצויים. אולם, במקרים מיוחדים רשאי בית דין זה לאכוף יחסי עובד-מעביד (ראה: דב"ע נו/ 3-209 מפעלי תחנות בע"מ - ישראל יניב ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 5.11.99); דב"ע נה/ 3-196 יעקב וימן - החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 28.8.1995); בג"צ 6445/95 יעקב וימן נ' החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 28.3.1996); דב"ע עע 411/99 מדינת ישראל - צפרירה צור (טרם פורסם, ניתן ביום 8.3.2000)). 42. בנסיבות אלו, שפורטו בהרחבה לעיל שעה שאין כל ראיה, ואף לא לכאורה, לנזק ממשי שעשוי להיגרם למשיבה, ושעה שהמבקש הצביע על פגיעה לכאורה שפגעה בו המשיבה, ועל נזק שיכול להיגרם לו, אין כל מניעה מבחינת מאזן הנוחות ליתן את הצו. לא נמצא כל ביסוס ראייתי לטענות בדבר תפקודו הלקוי של המבקש, המצדיקים את פיטוריו.תהליכי השימוע כנקבע לעיל בטלים מעיקרם. לפיכך, אנו נעתרים לבקשה ליתן צו מניעה עד לסיום ההליך העיקרי המונע את פיטורי המבקש . המבקש יושב לתפקידו כמנהל פנימיה עם כל הסמכויות והתפקידים וינתן לו שכרו ויישמרו תנאי עבודתו והכל כפי שהיה עוד לפני חודש אוגוסט עת הודע לו על פיטוריו.כמו כן עד לפסק דין בהליך העיקרי יוקפא איוש המשרה שפורסמה והמשיבה לא תנקוט כל הליכים לאיוש משרה זו אותה ייאייש המבקש שאיישה לכתחילה. בנוסף תשלם המשיבה שכ"ט עו"ד ב"כ המבקש בסך 4,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטהועד ליום התשלום בפועל. פיטורים