קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור לפי חוק פיצוי מפוני סיני: .1בקשה זו מסתמכת על האמור בסעיף 23לחוק פיצוי מפוני סיני, תשמ"ב- 1982, אשר לפיו נתונה החלטתה של ועדת ערר לערעור ברשות לבית המשפט העליון. .2(א) המבקשים מלינים על החלטותיה של ועדת ערר, שדנה בתביעותיהם של המבקשים לקבלת חלק בפיצוי, שהוענק לאגודה ולתאגיד מיוחד, כמשמעותם של מונחים אלה לפי סעיף 5לחוק הנ"ל, ודחתה אותן. משמע, אין לפנינו בקשה שעניינה פיצוי למתיישב לפי סעיף 11לחוק, ואין לפנינו גם דרישה לפיצוי מטעם אגודה או תאגיד מיוחד או תאגיד אחר, כי פיצויים כאמור נפסקו כבר. טענת המבקשים היא, כי הם היו חברים באגודה, וזו לא שיתפה אותם בחלוקת הפיצויים לחבריה, וכי הם זכאים לפיצוי מידי תאגיד מיוחד, אשר קיבל כבר חלקו אך לא העניק להם חלקם בפיצוי האמור. (ב) נוסח החלטותיה של ועדת הערר הוא קצר, ועל-כן ניתן להביאן כאן כלשונן: "החלטה לפנינו היתה בקשתם של שמואל ושושנה משולם ממושב דקלה והם עתרו כאן לקבל פיצוי עקב הפיצוי שינתן לתחנת הדלק שהיתה בדקלה... לטענתם פיצוי זה מגיע להם ללא קשר עם ההחלטות ופסקי הדין שניתנו בגין חברותם שלהם במושב עצמו. יש לדחות עתירתם וזאת מטעם פשוט. הפיצוי שיתקבל בגין תחנת הדלק שהיא תאגיד מיוחד - פיצוי זה בסופו של דבר מגיע לאגודה. על- כן הקובע לענין קבלת פיצוי מהאגודה עקב הפיצוי שהאגודה קבלה מהתאגיד המיוחד - הקובע הוא מי שהיה חבר באגודה ביום קבלת הפיצוי מאת התאגיד המיוחד או ביום פרוק התאגיד המיוחד. באף אחד משני התאריכים האלה לא היו בני זוג משולם חברים באגודה היינו דקלה ועל כך עתירתם נדחית. החלטה כבר היתה לי הזדמנות להחליט בענינם של בני הזוג משולם לגבי זכויותיהם בתאגיד מיוחד. כעת מתעוררת הבעיה לענין זכויותיהם בתאגיד אחר ובנכסי האגודה. ייאמר כבר בשלב בו נכסי האגודה נהפכים לסכומי כסף רק כאשר מוחלט על פירוקם כי עד לאותו יום אין לאגודה 'פיצוי' בעד אותם נכסים וכך הדין לגבי כספים המתקבלים (למעשה הפיצוי) בשל תאגיד אחר. הקובע הוא מי שהיה חבר ביום הפרוק של אותו תאגיד כחבר או של האגודה עצמה. ומאחר ואין חילוקי דעות כי בני הזוג משולם לא היו חברים באגודה בעת מתן צו הפירוק - אין לה זכות לפיצוי הנדרש. ניתן היום 16.1.83". שתי ההחלטות ניתנו ביום .16.1.83 .3טענתן המקדמית לפנינו של באת-כוחו המלומדת של היועץ המשפטי לממשלה ושל באת-כוחו המלומדת של מר מנחם וייס, שפעל כמורשה לפי החוק הנ"ל, היא, כי אין לשני המבקשים מעמד בקשר להחלטות הנ"ל של ועדת העררים, מאחר שההחלטות ניתנו במסגרת הכרעה במחלוקת, שנפלה בין שני מורשים, שלא הגיעו לכדי הסכמה, ועל כך אין למבקשים ערעור ברשות או בזכות. מר מ' אור, פרקליטם המלומד של המבקשים, טען, לעומת זאת, כי המבקשים הוזמנו לוועדת הערר - אם כי בהודעה קצרת מועד, שנמסרה להם אך ערב לפני הדיון - וכי טענותיהם גם הושמעו לפני הוועדה, והוא ראיה, שעולה גם מנוסחה של ההחלטה הראשונה שצוטטה לעיל, כי הוועדה ראתה את העניין שלפניה כערר של המבקשים. .4(א) לאור אופי טענותיהם של הצדדים, מן ההכרח להקדים ולהבהיר מהותן של אי אלו מהוראותיו של החוק הנ"ל. (ב) הזכות לפיצויים קמה לכל מתיישב, כמוגדר בסעיף 6לחוק, וכן לכל אגודה, לכל תאגיד מיוחד ולכל תאגיד אחר, כמוגדר בסעיף 5לחוק. סעיפים 11, 12ו- 13לחוק מפרטים את היסודות והמרכיבים, לפיהם יחושבו הפיצויים לסוגיהם. אין לפניי מחלוקת בדבר זכותם של המבקשים לפיצויים כמתיישבים, ועל-כן לא אוסיף דבר בנושא זה. בקשר לביצוע תשלום הפיצויים לאגודות ולתאגידים נקבעו דרכי הפירוק של התאגידים האמורים. תשלום הפיצויים ייעשה לידי שני מורשים, שיתמנו לגבי כל יישוב חקלאי, כמצוות סעיף 25(ג) לחוק הקובע לאמור: "שני מורשים יתמנו לגבי כל ישוב חקלאי; מורשה אחד יהיה עורך הדין המייצג את רוב החברים בישוב החקלאי לענין הפיצוי, או מי שהוא מינה בכתב, והאחר יהיה מי שמינתה הממשלה." על המורשים לשלם - מתוך הכספים שנמסרו לידיהם - חובות לנושים של האגודה, לשלם למדינה דמי חסר ועיקרו של דבר, הם המשלמים מקדמות לזכאים לפיצוי ומחשבים ומחלקים את הפיצוי בשל נכסי אגודות, תאגידים מיוחדים ותאגידים אחרים. סעיף 25(ט) קובע, כי: "שני המורשים... יפעלו בהסכמה, ולא תהיה השגה על פעולתם; בענין שלא הסכימו עליו תכריע ועדת הערר שלפי סעיף 22והכרעתה תהיה סופית." (ג) זכאותם של תובעים לפיצוי נקבעת על-ידי המינהלה, שהוקמה לפי סעיף .18קבעה המינהלה, שאדם אינו זכאי כלל לפיצוי על-פי הוראות החוק או שאינו זכאי לפיצוי בשל רכיב מסוים, להבדיל מסכומו, רשאי האדם להשיג על כך לפני ועדת זכאות, המוקמת לפי הוראותיו של סעיף 20, תוך עשרים ימים מהיום שבו הודע למורשים על הקביעה. ועדת הזכאות רשאית להאריך את המועד להגשת השגה. המדינה וכל הרואה עצמו נפגע מהחלטת ועדת זכאות או מקביעת השמאי הממשלתי הראשי או מקביעת הממונה על ההערכה החקלאית לעניין חסר או בעניין סכומי המס המיוחד והמלווה, שהוטלו על פיצוי, רשאים תוך עשרה ימים מיום שהודעה להם ההחלטה או הקביעה לערור עליה לפני ועדת ערר (סעיף 21לחוק). ועדת ערר תדון בשופט אחד של בית-משפט מחוזי או מי שהיה שופט של בית-משפט מחוזי ויצא לקיצבה, שמינהו שר המשפטים בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון (סעיף 22 לחוק). מנוסחו של סעיף 22(ב) עולה, כי הערר יוגש על-ידי עריכת כתב-ערר וילווה במתן ערובה. החלטתה של ועדת ערר נתונה לערעור ברשות לבית המשפט העליון (סעיף 23לחוק). .5לטענת המבקשים, פנו לוועדת זכאות ביום 5.6.82, אך לדבריהם לא זכו עד כה לתשובה כלשהי. טענה זו מעוררת תמיהה, שהרי טענת המבקשים באה בו-בזמן שפנו גם לוועדת הערר, ונשאלת השאלה, איך פנו לוועדת הערר, אם טרם קיבלו את החלטתה של ועדת הזכאות. דא עקא, שבמסגרת הדיון לפניי נוכחתי, שטענות המבקשים לא הוצגו תמיד בדיוק ובמלוא גילוי הנתונים, כמתחייב. כך לא ראו, למשל, לציין, כי עניין מעמדם כחברי אגודה נדון לפני בית-משפט זה בע"א 637/80, שפסק הדין בו ניתן ביום .21.12.82ממילא גם לא צירפו העתק של פסק הדין, דבר שהיה מתבקש גם כן, בעת שמוגשת בקשה לרשות ערעור. לא ניתן לעמוד על כך, מה היה מעמדם של המבקשים לפני ועדת הערר, אך ברור בעליל, כי לא הגישו כתב-ערר וערובה כנדרש, וייתכן על-כן, כי הזמנתם הייתה תולדה של מעורבותם העניינית בנושא, שהובא לפני ועדת הערר, ולא תוצאה של הגשתו של כתב-ערר על-ידיהם. מן האמור בפרוטוקול הדיון לפני ועדת הערר אכן נובע, כי עניינם של המבקשים הובא לפני ועדת הערר בעקבות מחלוקת, שנפלה בין שני המורשים, בקשר לזכותם של המבקשים בחלק מן הפיצויים, ששולמו לאגודה ולתאגיד מיוחד, היינו בהתאם לאמור בסעיף 25(ט), לפיו יובא לפני ועדת ערר כל עניין, שעליו לא הסכימו המורשים. הבאת המחלוקת בין המורשים לפני ועדת הערר אינה שוללת את זכותם של המבקשים לערור על החלטה של ועדת זכאות, אך הם ככל הנראה, לא הקפידו על קיום ההליכים שהוכתבו בחוק, כי, לטענת המשיבים, כבר נפלה החלטה של ועדת הזכאות, ותוכנה גם הודע למבקשים. אין בכך כדי לקבוע, כי המבקשים זכאים היו לתבוע חלק בנכסי האגודה או התאגיד המיוחד, אלא אך זאת, שוועדת הערר סברה - כעולה מנוסח ההחלטה - שהיא דנה בענינים של המבקשים, מבלי שאלו נערכו לקראת דיון כאמור על-פי החוק. טענת המשיבים ובאת-כוחו המלומדת של היועץ המשפטי לממשלה, המבקשים להצר תחומי הערר ולייחדו למורשים בלבד, איננה מקובלת עלי, כי נוסחו של החוק מלמד על רצף, שאינו נקטע אחרי החלטתה של ועדת הזכאות. אם ראתה ועדת הזכאות לדון בתביעותיהם של המבקשים ולהכריע לחיוב או לשלילה, ממילא גם רשאים היו לערור לוועדת הערר, כי הזכות האמורה עומדת "... (ל) כל הרואה עצמו נפגע בהחלטת ועדת זכאות." (סעיף 21). גם המשיבים לא מסרו לי מועדים מדויקים של מתן ההודעה למבקשים בדבר החלטתה של ועדת הזכאות. .6כאמור, עומדת לפניי בקשה לרשות ערעור, אך אם לא נתקיימו ההליכים החייבים להקדים שלב דיוני זה אין ממילא מקום לדון ברשות הערעור לבית- משפט זה. בהקשר זה עלי להתייחס לטענת המשיבים, כי מאחר שההחלטות של ועדת הערר ניתנו על יסוד האמור בסעיף 25(ט), יש לראות החלטתה של ועדת הערר כסופית, ואין אפשרות לבקש לגביה רשות ערעור. טענה זו אינה מקובלת עלי. החלטתה של ועדת הערר לפי סעיף 25(ט) אכן סופית, במובן זה שאין עליה ערעור בזכות, ואם אין הליכים נוספים ברשות, אין אחרי החלטתה של ועדת הערר ולא כלום. אך בית-משפט זה מפרש הוראותיו של כל דין, הבא לשלול את אפשרות הערעור, כלשונו ולא מעבר לכך: אם לא נקבע בסעיף 23, כי הרשות, בה מדובר בהוראת החוק האמורה ואשר חלה לכאורה על כל החלטה של ועדת הערר, מסויגת ואינה חלה על החלטה לפי סעיף 25(ט), הרי משמעות הדבר, כי ניתן לבקש רשות ערעור על כל החלטה של ועדת ערר, כי זוהי משמעות הוראותיו של סעיף 23כפשוטן. במלים אחרות, הוראה בדבר סופיותה של החלטה פלונית, לצדה קבע המחוקק אפשרות של בקשת רשות ערעור, תתפרש לעולם באופן שיש בו כדי ליישב בין הדברים, ואין לצמצם את האפשרות לבקש רשות ערעור, אם המחוקק נקט לשון רחבה וכללית, ואם לא נאמר מפורשות אחרת. על-כן ניתן לבקש רשות לערער גם על החלטה לפי סעיף 25(ט). אך, כאמור, אין טעם לדון בעניין זה בנפרד, בטרם ניתנה למבקשים ההזדמנות להגיש כתב-ערר ולטעון טענותיהם נגד החלטתה של ועדת הזכאות. אין בדברים אלו, כמובן, משום הבעת דעה לגוף העניין, ואין ללמוד מן האמור לעיל, כי תינתן רשות ערעור בעתיד. כל שנובע מדבריי הוא, כי יש לאפשר למבקשים מיצוי זכות הערר, שהוענקה להם על-פי החוק. על-כן הנני דוחה את בקשת הרשות לערער, אך מוסיף, כי אם תימסר לעוררים הודעה על החלטתה של ועדת הזכאות, יהיו רשאים לערור תוך המועד הקבוע בסעיף 21(א) לחוק. .7הפרקליט המלומד של המבקשים העלה, בין היתר, טענה, כי נכסי האגודה והתאגיד המיוחד חולקו שלא כדין בין מספר קטן יותר של חברי התאגידים הנ"ל, אף-על-פי שהחוק קבע פיצויים על יסוד ההנחה, שמספר החברים של התאגיד הזכאים לפיצוי הוא גדול יותר. העניין אינו טעון הכרעה בשלב זה, אך כדי לחסוך מזמנם של הצדדים אעיר כהערת אגב, כי הדרך הנאותה לטיפול בבעיה כגון זו הותוותה בסעיף 25(ה) לחוק הנ"ל, ועל-פיו על המורשים לנהוג. כל צד יישא בהוצאותיו. פיצוייםתוכנית ההתנתקות / מפונים