להלן סקירת פסיקה בנושא מעצרים: המבחן המנחה לגבי עילת מעצר עד תום ההליכים הוא אם יש בחומר הראיות את הפוטנציאל ההוכחתי להקים סיכויי הרשעה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133; בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל ( 10.4.2005); בש"פ 8803/07 נימר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 ( 31.10.2007); בש"פ 3673/08 גילקרוב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 ( 25.5.2008); בש"פ 8611/09 סטבינסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 ( 5.11.2009); בש"פ 3710/08 אזרזר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 ( 14.5.2008)) בב"ש 1110/83 עמיחי סגל נגד מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 6, בעמ' 10 נפסק כי: "אין זה מן הנכון ומן הראוי, במיוחד מבחינת טובתו של הנאשם, לקבוע בשלב זה עמדה בעניין טיבה ומידת מהימנותה של ראיה זו או אחרת, המצויה בידי התביעה. בית המשפט - בשלב זה של דיון במעצר - אינו יכול לבדוק את מידת מהימנותם של העדים מוסרי ההודעות, שהרי החומר המובא לפניו הוא בכתב, ולמוסר ההודעה לא נערכה חקירה נגדית. מה שעל בית המשפט להחליט הוא, אם לכאורה יש בו, בכלל החומר שלפניו, על פניו, משום הוכחה לכאורה כאמור. קיומו של חשש בדבר מהימנותו ואמינותו של חומר הראיות אין בו כדי לפגום במידת ההוכחה לכאורה, אלא אם קיימות סתירות או פירכות הגלויות על פניהן או אם קיימים בהצגת הדברים ובהגיונם ליקויים בסיסיים, שיש בהם כדי להפחית באופן מהותי ממשקלן לכאורי של הראיות, גם אם לא מתייחסים לאמינותו של עד זה או אחר ...". יש מקרים בהן קיימות ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר עד תום ההליכים אף כאשר קיימות גרסאות נוגדות או שינויי גרסה, אשר אינם מהווים כשלעצמם כרסום מהותי בראיות לכאורה (ראו: בש"פ 826/08 קשאש נ' מדינת ישראל ( 14.2.08), בש"פ 9878/01 מדינת ישראל נ' עמרם ( 31.12.01)). מעצר