קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה באימון כדוריד: 1. זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעת אימון כדור-יד. 2. תאור התאונה בכתב התביעה הוא כדלקמן : "3. ביום 08.10.97 במהלך האימון שנערך במגרש הרצפות של בית הספר "מורדי הגטאות" בראשל"צ, עת הייתה התובעת באוויר במהלך ניתור, נדחפה מאחור ע"י מי ממשתתפות החוג,נפלה על המשטח הנוקשה באופן בלתי מבוקר, ונחבלה בכל חלקי הגוף ובמיוחד במרפק יד ימין". 3. בסע' 16 לכתב התביעה מציינת התובעת, כי הנתבעת התרשלה ו/או הפרה חובות ותקני הסמכה מחייבים. ראשי הרשלנות שיוחסו לנתבעת הם כדלקמן : א. הפעילה חוג ספורט ע"י אדם בלתי מורשה ו/או בלתי מורשה לתפקיד האחראי הנ"ל. ב. לא טרחה להתריע ולרסן את החניכות הצעירות בפני הסכנה מדחיפות מסוכנות, כדוגמת הדחיפה לה נחשפה התובעת. ג. פעלה בחוסר אחריות ובזלזול בבריאות החניכות, בהפעלת החוג במגרש רצפות, תחת העתקת הפעילות לאולם בעל משטח ראוי. ד. לא פעלה לנוכחות סיוע ו/או ציוד רפואי לעזרה ראשונה. ה. לא נהגה כפי הנדרש והמצופה ממפעילת חוג ספורט ככלל, וספורט תחרותי בפרט. 4. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את כל ראשי הרשלנות שיוחסו לה. 5. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי גם עפ"י הנסיבות הנטענות בכתב התביעה, נפילתה של התובעת במהלך האימון הינה מהסיכונים הטבעיים והרגילים לפעילות ספורטיבית של משחק כדור-יד ואינם מגבשים חובת זהירות קונקרטית. 6. הנתבעת אף טענה, כי המדובר בהסתמכות מרצון, מאחר וחשפה עצמה למצב זה של משחק מרצונה החופשי. 7. בתצהיר עדותה הראשית חוזרת התובעת על תאור התאונה, כפי שמופיע בכתב התביעה. 8. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת, כי קודם לאירוע היא שיחקה כדור-יד במשך 4 שנים, והייתה אף שחקנית מצטיינת. 9. המשחק היה בין שתי קבוצות כאשר לכל קבוצה מאמן משלה, המשחק הוא מאוד תחרותי, לכל קבוצה רצון לנצח. התובעת הכירה את השחקנית שחסמה אותה. 10. האירוע התרחש בזמן שהתובעת ניתרה באוויר. השחקנית השנייה פגעה בה בכוונה שלא תבקיע שער. 11. לא דאגו לתובעת למגינים לידיים. 12. כשהתובעת התכוונה להבקיע הפוגעת הייתה מולה או מצידה. את הקבוצה השנייה אימן מאמן ולא מאמנת. 13. עד נוסף מטעם התובעת היה מר בלאום ראובן. עד זה שימש כמאמן ראשי במחלקת הנשים של מכבי ראשון לציון בעת האירוע. העד מאשר כי המשחק היה במגרש מרצפות, כמשחק אימון פנימי בין שתי קבוצות של האגודה. 14. בחקירתו הנגדית מאשר העד, כי משחק כדור-יד הוא משחק פיסי. גם מגע גופני ודחיפות בין השחקנים הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק. פגיעות גפיים אינן שכיחות. 15. העד מאשר כי עפ"י חוקי המשחק, לשחקן מותר להוציא את הכדור משחקן היריב בעזרת כף יד פתוחה מכל כיוון שהוא. 16. העד מאשר גם את הכלל, שלשחקן מותר להיכנס למגע גופני עם היריב, כאשר השחקן נמצא פנים אל פנים מול היריב עם זרועות מכופפות, במטרה להשגיח אחר תנועותיו. 17. לפי חוקי המשחק, מותר מגע פיסי מכוון בתנועה בין השחקים. לדחוף מאחור כששחקן עולה לניתור - אסור. זה קורה במשחקים, אבל פעם או פעמיים. מאמנים את השחקנים להתקפה וצריך להעביר הכדור במהירות. 18. עדה נוספת מטעם התובעת הייתה אמה, הגב' סבג סופיה. עדה זו העידה לגבי מה שהתרחש לאחר הפציעה. 19. מטעם הנתבעת העיד מר מריג דוד, מנהל מחלקת הנוער. 20. בתצהיר עדותו הראשית הבהיר את מהותו של משחק הכדור-יד. בין השאר הצהיר, כי מגע בין שחקנים ועבירות הינם חלק בלתי נפרד מהמשחק (סע' 3 לתצהירו). 21. עוד הצהיר מר מריג, כי פציעות גפיים של שחקניות כדור-יד אינן נחשבות לדבר חריג בענף גם במשחקים המשחקים על פרקט (סע' 4 לתצהירו). 22. בחקירתו הנגדית העיד, כי לא סיפקו מגיני ידיים ומי שביקש לרכוש הופנה לספק. ניתוח הראיות : 23. אין מחלוקת כי בעת שהתובעת שהתה באוויר, היא נדחפה ע"י שחקנית מקבוצה יריבה שניסתה לחסום אותה. 24. גם לפי עד התובעת וגם לפי עד הנתבעת המדובר במשחק מהיר מאוד ופיזי שבו קיימות דחיפות. אם הן בניגוד לחוקי המשחק, השופט מעניש את השחקן לפי דירוג העונשים. 25. לא סופקו מגיני ידיים. ניתוח משפטי : 26. גם אם קיימת חובת זהירות מושגית, השאלה היא האם קיימת חובת זהירות קונקרטית ? 27. המדובר במשחק ספורט, המשוחק במהירות ובאופן פיסי. 28. התובעת שחקנית בעלת וותק של 4 שנים ומכירה את המשחק על הסיכונים שבו. 29. לא הובאה חוו"ד באשר לצורך במגינים ולאיסור משחק על מגרש מרצפות. 30. בפסה"ד בעניין שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' [פד"י ל"ז (1) 113, בסע' 8-6] מפרט כב' השופט ברק (כתוארו אז) את מהות חובת הזהירות הקונקרטית, וזה לשונו : "החובה: חובת הזהירות הקונקרטית 6. הדין מכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחס שבין הניזוק לבין המזיק. זהו תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לקיומה של האחריות בעוולת הרשלנות. עדיין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין המזיק הספציפי, לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. במסגרת חובת הזהירות המושגית השאלה הנשאלת היא אבסטרקטית. היא עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים (יצרנים, מעבידים, נהגים, מורים), ושל נזקים (פיזי, כספי) ושל פעולות (מעשה, מחדל). הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי. במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה. בית המשפט אינו שואל עצמו אם בעלים או תופס במקרקעין חב חובה כלפי מבקר. על כך ניתנה כבר תשובה חיובית. בית המשפט שואל עצמו אם בעלים פלוני או תופס פלוני במקרקעין חב חובה כלפי מבקר אלמוני. 7. כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על פי מבחן הצפיות. השאלה היא אם אדם סביר יכל היה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק, אם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. [126] השאלה הראשונה היא טכנית באופייה. תשובה שלילית עליה מסיימת את הבחינה, שכן באין אפשרות צפיה בפועל, אין חובת זהירות. אנחנו בתחום הרשלנות ולא בתחום החובות המוחלטות. השאלה השנייה היא נורמטיבית באופייה, וקשורה בהכרעה ערכית באשר למה צריך לצפות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי. 8. בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיזית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי). "אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש" (השופט ויתקון בע"א 333/56, בעמ' 622). חיי היומיום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה, סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם כדור" (דברי השופט קרדוזו בפרשת. Steeplechase AMUSEMENT Co. (1929) 250 N.Y. 479 כפי שצוטטו בהסכמה על ידי השופט ברנזון בע"ט 285/73 פד"י כט' 1, 63, 73). "אני הולך לחזות במשחק כדור-רגל, אני יודע, או צריך לדעת, את הסכנות הרגילות הכרוכות בכך ולוקח על עצמי את הסיכון הזה" (השופט זוסמן בע"א 246/61 פד"י טו, 281, 288). בפסקי דין אלה נקטו השופטים לשון "קבלת הסיכון", אך דומה כי השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהתחלק. "הנפילה או ההתחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת בן פורת בת"א 277/59פ(מ) ל"ח 101, 108). אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היומיום. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/71 הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכל להתלונן על נזק הנובע מסיכונים שהם טבעיים לאותה נדנדה (ראה B.C. (1934) L.T. 30 (K.B.)), המשחק עם כלב עשוי להישרט (Lee V. Walkers (1940) 162 L.T. 89), והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. [127] אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו." 31. המדובר במשחק כדור-יד שסיכון סביר הוא כי יווצר מגע פיסי בין שחקי קבוצות שונות ויכולה כתוצאה מכך לגרום לנפילה ולפציעה של שחקן. 32. לפיכך, לא הופרה חובת זהירות קונקרטית. גם לא הוכחה הפרת חובה חקוקה. החובות לא פורטו בכתב התביעה, ואף לא הובאו ראיות לענין זה על ידי התובעת. סיכומו של דבר : 33. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. 34. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.דיני ספורטתאונות ספורט