פרשנות הסכם הבראה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות הסכם הבראה: .1לפני שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 29.12.1994, בה נדחתה בקשת המבקשת (להלן - ההסתדרות), למתן צו מניעה כנגד המשיבות, ונתקבלה בקשת המשיבות לעכב את ההליכים ולהעבירם לבוררות. .2ביום 15.12.1994הגישה ההסתדרות בקשת-צד לדיון בסכסוך קיבוצי כנגד המשיבות, המתייחסת ל"הסכם ההבראה" מיום 8.12.1993, שנחתם בין המשיבות לבין ההסתדרות. נושא הבקשה היה פרישתם של עובדים של המשיבות, שהם "קבועים", "גמישים" או "גמישים מדומים" (לסוגיהם), במסגרת "הסכם ההבראה או מחוץ לו, וטענת ההסתדרות בדבר הפרת "הסכם הבראה". בין השאר נטען בבקשה כי "הסכם ההבראה" אינו כולל סעיף בוררות, ולפיכך סכסוך לגבי הפרתו אינו כפוף לחובת בוררות. .3הסעדים העיקריים אשר נתבקשו בבקשה היו מסירת פרטים להסתדרות לגבי עובדי המשיבות אשר פוטרו או שיש כוונה לפטרם וכן יישומו של "הסכם ההבראה". בנוסף לכך, נתבקש בית הדין האזורי לתת צו מניעה זמני להימנע מלפטר עובדים ששמותיהם ננקבו בבקשה וכן להימנע מפיטורי עובדים שלא על-פי "הסכם הבראה". הסעד הזמני נתבקש גם אם הסכסוך העיקרי יימסר להכרעת בורר. .4ביום 20.12.1994הגישו המשיבות בקשה לבית הדין האזורי לעיכוב ההליכים בסכסוך הקיבוצי. הטעם לכך היה משום שעל הצדדים חל, על-פי הסכם קיבוצי קודם משנת 1979(ההסכם הבסיסי"), סעיף יישוב חילוקי דעות הכולל העברת מחלוקת שבין הצדדים לבוררות, וסעיף זה חל גם לגבי הסכסוך שבבקשת ההסתדרות. בית הדין נתבקש להצהיר כי חילוקי הדעות בין הצדדים חייבים להתברר בבוררות ביניהם. באשר לסע הזמני אשר ביקשה ההסתדרות, הגישו המשיבות תצהיר תשובה בו פורטו סוגי ההעסקה אצל המשיבות וכן עמדת המשיבות, על-פיה אין מקום להענקת הסעד הזמני המבוקש. בתשובה לתצהיר התשובה הגישה ההסתדרות תצהיר משלים מטעמה, ובית הדין התיר את הגשת התצהיר. .5הדיון ביום 28.12.1994החל בנושא הסעד הזמני המבוקש על-ידי ההסתדרות, ובו נחקרו שני עדים מטעם הצדדים. בהמשך הדיון נתבקשו באי-כוח הצדדים לטעון גם לגבי בקשת המשיבות לעיכוב ההליכים בסכסוך. .6בהחלטתו מיום 29.12.1994, קבע בית הדין האזורי כדלקמן: (א) בכל הנוגע להגדרתם של העובדים אשר ההסתדרות טוענת כי הם "עובדים קבועים", נתונה הסמכות לבוררות על-פי סעיף הבוררות שבהסכם הבסיסי. לפיכך, יש לעכב את ההליכים בסכסוך הקיבוצי ולהעבירם להליכי הבוררות כאמור; (ב) בקשת ההסתדרות הוגשה כעבור שנה מיום חתימת "הסכם ההבראה" ולאחר שפוטרו מאות עובדים "קבועים" ו"גמישים". באיחור בהגשת הבקשה יש משום שיהוי; (ג) לא הוכח לכאורה כי המשיבות הפרו את תנאי "הסכם ההבראה", ועל כן אין מקום למתן הסעד הזמני; (ד) מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות. .7ביום 4.1.1995הגישהההסתדרות בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי המתייחסת לסעד הזמני וכן בקשה למתן סעד ארעי דומה עד לסיום ההליכים בערעור (דב"ע נה/19-41). למחרת, ביום 5.1.1995, הגישה ההסתדרות בקשה שנייה למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי המתייחסת לנושא עיכוב ההליכים בסכסוך הקיבוצי והעברתם לבוררות (דב"ע נה/20-41). ביום 9.1.1995החליט נשיא בית הדין כי המשיבות תגשנה תשובה בשתי הבקשות תוך 10ימים וכי להסתדרות זכות תגובה תוך 7ימים (מועד זה הוארך עד ליום 31.1.1995). .8הנושאים העיקריים שהועלו בטענות בא-כוח ההסתדרות בשתי הבקשות הם כדלקמן: (א) אי-מתן הסעד הזמני, יש בו סיכול ההליך העיקרי; (ב) במסמכים שהוגשו בהליך הועלו טענות וראיות סותרות, המעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות מורכבות, אשר לא היה מקום להכריע בהן, אף לכאורה, בשלב המיקדמי של הדיון; (ג) לא היה שיהוי מטעם ההסתדרות בהעלאת העניין לדיון; (ד) שיקולי בית הדין האזורי בעניין הנוחות בנושא הסעד הזמני; (ה) קביעת בית הדין האזורי כי מאחר והמונחים "עובדים קבועים" ועובדים גמישים לסוגיהם" ל הוגדרו ב"הסכם ההבראה", אלא בהסכם הבסיסי, פירושה מחלוקת בנושא מתוך ההסכם הבסיסי, היא מוטעית, וזאת על-פי לשונו ופרשנותו של "הסכם ההבראה", ותוך השוואה להסכמים קיבוציים אחרים בין הצדדים. .9עיקר תשובת בא-כוח המשיבות בהודעת המשיבות מיום 23.1.1995ובהשלמה לה מאותו יום, הוא כדלקמן: (א) אין לתת בקלות רשות ערעור על החלטה בעניין עיכוב הליכים מחמת בוררות; (ב) נוסח סעיף יישוב חילוקי הדעות בהסכם הבסיסי הוא גורף (עניינים "הנובעים" מההסכם"). העניין הנובע מהמחלוקת בין הצדדים, "נובע" מההסכם הבסיסי במישרין ובוודאי בעקיפין, ו"הסכם ההבראה" הוא בגדר "שינוי" של ההסכם הבסיסי, ובתור שכזה תקפו הוא כתוקף ההסכם הבסיסי, על-פי האמור בו וכן ב"הסכם ההבראה"; (ג) היתה ראיה בבית הדין האזורי בדבר מעמדם השונה של העובדים הגמישים, לעומת העובדים הקבועים; (ד) אין להתערב בקביעות העובדתיות שקבע בית הדין האזורי ובשיקול דעתו שאין לתת צו בבקשה לסעד הזמני; (ה) אין להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי היה שיהוי בהעלאת הבקשה בסכסוך הקיבוצי. .10עיקר תגובת בא-כוח ההסתדרות מיום 31.1.1995ובהשלמה לה מיום 1.2.1995, הוא כדלקמן: (א) "הסכם ההבראה" מושתת על הקצבה ממשלתית, ולא על תקציבי המשיבות. על כן, יש לפעול על-פי הסכם זה רק במסגרת ההקצבה הממשלתית ולא בחריגה ממנה, ורק לגבי סוג העובדים אשר הסכם ההבראה חל לגביהם. מכאן חשיבותו של הסעד הזמני בטרם תנוצל עד תומה ההקצבה הממשלתית; (ב) לא הוכח על-ידי המשיבות הבסיס העובדתי לטענת השיהוי, ולא היה מקום לסרב לתת את הסעד הזמני עקב זאת; ג) על-פי המבחנים המשפטיים בדבר מתן סעד זמני, וכן מאזן הנוחות, היה מקום לתת את הסעד הזמני; (ד) ההסכם הבסיסי, בו כלול סעיף יישוב חילוקי הדעות בין הצדדים, אינו הסכם אשר נטען כי הוא הופר, ולא כל השאלות בסכסוך הנדון ניתנות להכרעה על-פי ההסכם הבסיסי; (ה) לא כל ההסכמים העתידים בין הצדדים כפופים לסעיף יישוב חילוקי הדעות בהסכם הבסיסי, אלא רק אלה שהם בעלי זיקה של "נספח" "תוספת", "תיקון" או "שינוי". "הסכם הבראה" אינו בגדר אלה, אלא הוא הסכם עצמאי, מה גם שנקבע בו במפורש סעיף בוררות בנושא מוגדר. .11יחסי העבודה - מטבעם - הם בעלי אופי דינמי, והם משתנים לפי הנסיבות" (דב"ע נג/13- 4[1], בע' 190). הדברים אמורי ביתר הדגשה לגבי יחסי עבודה קיבוציים, בהם ישנם גורמים משתנים ואינטרסים לגיטימיים של הצדדים ליחסי עבודה, המוצאים איזון בהסכמתם המתבטאת בהסכם קיבוצי. יש והסכמה זו מוצאת ביטוי בהסכם קיבוצי מרכזי או בסיסי המסדיר מכלול רחב של נושאים, ואילו לאחר מכן נחתמים הסכמים קיבוציים נוספים, בנושאים מיוחדים. שאלת היחס בין מערכת של הסכמים קיבוציים כאמור, בכל הנוגע להוראות הנורמטיביות שבהסכמים הקיבוציים, מוצאת פתרונה על-פי סעיף 23לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, בו נקבע כי "הולכים אחר הוראה שהיא לטובת העובד". ואולם, שאלת הייחס בין מערכת הסכמים קיבוציים, יכולה להתעורר אף לגבי ההוראות האובליגטוריות שבהסכמים. בשאלה זו יש לדון ולפסוק על-פי נוסח ההוראות ההסכמיות ועל-פי כללי הפרשנות המקובלים לגבי הוראות הסכמיות אלה. בהקשר לכך יצויין כי כשם שהסכם קיבוצי יש לקרוא בשלמות ולפרש את הוראותיו על-פי כלל הוראותיו של ההסכם, כך יש לקרוא ביחד את ההוראות האובליגטוריות שבהסכמים קיבוציים שונים, ולפרשם על פי המכלול. .12בהסכם הבסיסי בין הצדדים נקבעו הוראות אלה: ". 1וג ההסכם והיקפו ג. הנספחים להסכם זה וכל נספח אשר יתווסף להסכם וכן כל תוספת, תיקון או שינוי אשר יוסכם עליהם בין החברה לבין ההסתדרות, תוקפם כשל ההסכם." ". 7יישוב חילוקי דעות ג. נתגלו חילוקי דעת בין ההסתדרות לבין החברה בעניינים הנובעים מההסכם, יועבר הענין לבוררות זבל"א וזבל"א." .13הסכם ההבראה מתייחס להסכם הבסיסי בכמה הקשרים: (א) בסעיף 10נקבע כי תחולתו של ההסכם תהא על הצדדים ועל כל עובד אשר חל עליו ההסכם הבסיסי; (ב) בסעיף 11נקבע כי "שום דבר בהסכם זה אינו בא לבטל או לשלול שום זכות של הצדדים או של עובד, כפי שהיא נובעת מן ההסכם הבסיסי..."; (ג) בסעיפים 15עד 27נקבעה סמכות של בורר לגבי קביעת הרשימות של עובדים פורשים. .14בהחלטתו קבע בית הדין האזורי, בין השאר, כי פרשנות ההגדרה של המונח "עובדים קבועים" המצויה בהסכם ההבראה, באה מכוח ההסכם הבסיסי, ועל כן המחלוקת בין הצדדים נובעת מההסכם הבסיסי. .15לאחר עיון בטענות המפורטות של הצדדים בנושא עיכוב ההליכים וכן בנוסח הסעיפים הרלוונטיים בהסכם הבסיסי ובהסכם ההבראה, כמפורט בפיסקאות 12ו- 13לעיל, והשילוב ביניהם, ולאור הכלל בדבר רשות הערעור על החלטה בדב עיכוב הליכי בוררות (ראה דב"ע מט/43- 41[2], בע' 560) וכן לאור הכלל שיש לכבד סעיפי בוררות אובליגטוריים בהסכמים קיבוציים, הגעתי למסקנה כי אין מקום למתן רשות ערעור לגבי החלטת בית הדין האזורי בנושא עיכוב ההליכים. אוסיף כי ניתן לצפות שהליך הבוררות בין הצדדים ייפתח ויסתיים בדחיפות, בשים לב למהות נושא הבוררות והשלב בו נמצא יישום הסכם ההבראה. .16בטיעונים בבקשות שלפני טענו באי-כוח הצדדים בפירוט בסוגית הסעד הזמני. הסכם ההבראה, כפי שפורט במבוא בו, נועד לנקוט צעדים משמעותיים להבראת החברות המשיבות, וזאת בסיועה של הממשלה ובהסכמת ההסתדרות, לפי לוח זמנים הקבוע בו. גורם הזמן בנסיבות אלה הוא אפוא בעל משמעות רבה וחשובה. משום כך, לנושא השיהוי יש חשיבות מיוחדת ויש להביאו בחשבון, כך שלא תושם לאל המטרה הכלכלית של הסכם ההבראה והשפעתה על מאמצי ההבראה של המשיבות ועבודתם של יתר העובדים אצל המשיבות וכן האינטרס הציבורי הנוגע לכך. בשים לב לכך, הגעתי למסקנה כי מטעם השיהוי בהגשת ההליך בבית הדין האזורי, אין מקום למתן רשות ערעור לגבי החלטת בית הדין האורי בנושא עיכוב ההליכים. .17לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי שתי הבקשות נדחות. .18אין צו להוצאות.חוזהפרשנות חוזהפרשנותהסכם הבראה