להלן סקירה בנושא פשרה במשפט העברי: מקורות המשפט העברי מעלים על נס את הפשרה והבאת שלום בין אדם לחברו מחוץ לכתלי בית המשפט (ניתוח מלא ראה ברשימה של אלישבע ואביעד הכהן - "ולא יכלו דברו לשלום" - גישור, פישור ויישוב סכסוכים, שהתפרסמה במסגרת "פרשת השבוע" גליון מס' 54 תשס"ב, המתפרסם באתר משרד המשפטים. הרשימה הנ"ל סוקרת את מקורות המשפט העברי ומציגה התחבטות בין ערך ה"שלום" לבין ערכי ה"דין" וה"צדק": "הד להתחבטות זו מצוי כבר במסכת אבות, שה"שלום" בא בה כאחד משלושת היסודות שהעולם עומד עליהם, אבל רק לאחר ה"דין". וזה לשון המשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד. על האמת, על הדין ועל השלום, שנאמר: 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם'. פסוק זה בזכריה שימש יסוד לדרשת חז"ל: "איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה ביצוע [=פשרה]". ופירש המהרש"א (ר' שמואל אידלש, מחכמי פולין במאה הט"ז): "שהפשרה היא בהסכמה ורצון שניהם, מה שאין כן הדין". אוהב שלום ורודף שלום מצוות הרדיפה אחר השלום ויישוב הסכסוך, שהיא חובת כל אדם ולא רק בית הדין, מובלטת ומודגשת בתפילה הנאמרת מדי יום ביומו בפתיחת תפילת השחרית: אלו דברים שאין להם שיעור [=ששכרם רב לאין ערוך]... אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים... והבאת שלום בין אדם לחברו [ובין איש לאשתו]. בפירושו הקלסי למשנה, "תפארת ישראל", עמד ר' ישראל ליפשיץ (גרמניה, ראשית המאה הי"ט) על הביטוי המיוחד, "הבאת שלום", לא "עשיית שלום", ופירשו: "הבאת שלום" - אפילו אין שניהם רוצים, אפילו הכי [=כך] יטריח את עצמו לפתותם לתווך השלום ביניהם. ומהאי טעמא [=ומזה הטעם], לא אמר התנא 'לעשות שלום', רק 'הבאת שלום'. דהיינו, להביא עצות מרחוק להכריחם בדבריו הרכים להביא שלום ביניהם"." ניתן לראות כי המשפט העברי מדגיש את הערך של "אוהב שלום" ו"רודף שלום" שיש בו "אהבת הבריות" ו"קירובן לתורה" כאחת. המשפט העבריפשרה