קשר בין מחלה נפשית למחלת הסוכרת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קשר בין מחלה נפשית למחלת הסוכרת: 1. המערער יליד 1956. בראשית שירותו הצבאי, בשנת 1975 הוכר כנכה בגין הפרעה פסיכוטית. 2. על אף שהערעור מוגש על החלטת ועדה רפואית עליונה מיום 14.9.10, יש מקום להתייחס להשתלשלות העניינים בעברו של המערער. בשנת 2003 הגיש המערער בקשה להכיר במחלת הסוכרת שלו כנכות הנובעת מהנכות המוכרת, לפי תקנה 9. המערער צרף לבקשתו מסמך מקופת חולים של רופא המשפחה מיום 17.10.03 שם נרשם בתאריך יוני 2003 Schizo-Affective Type schizophrenia, בספטמבר 2003 Diabetes mellitus non-insulin dependent ו-Hyperlipidemia unspecified (מסמך קופת חולים מיום 17.10.03 להלן: "מסמך א'"). 3. ביום ב- 9.12.03 כונסה ועדה מחוזית לדון בעניינו של המערער לפי תקנה 9. בפני ועדה זו טען המערער כי הסוכרת נמשכת כבר כמה שנים. הועדה בדקה האם התרופות שמקבל המערער בגין מצבו הנפשי יכולות לגרום לסוכרת וציינה ביום 17.12.03 :"בבדיקת הספרות ותוכנה המפרטת את כל תופעות הלוואי של התרופות השונות כולל תופעות נדירות, לא נמצאה עדות כי התרופה אותה נוטל החולה גורמת לסוכרת. אי לכך ולאור הסיבות שפורטו לעיל, הועדה דוחה את הקשר לפי תקנה 9 בין נכותו ומחלת הסוכרת". הועדה הזכירה כי מחלת הסוכרת נובעת מסיבות רבות כמו נטייה גנטית, השמנת יתר ממנה סבל החולה במועד הבדיקה אז, והזכירה את השכיחות העולה עם הגיל. 4. המערער ערער לועדה רפואית עליונה אשר דנה בעניינו ביום 10.1.05 וציינה כי המערער מוכר כנכה פסיכיאטרי מזה למעלה מ- 25 שנה והסוכרת הופיעה לפני כ- 4 שנים. הועדה ציינה העדר קשר בין המחלה הפסיכיאטרית לבין הופעת סוכרת מטיפוס 2, 20 שנה לאחר מכן. גם ועדה זו ציינה שבדקה את הקשר האפשרי בין התרופות האנטי-פסיכוטיות שקיבל המערער וציינה כי בין התרופות שמקבל המערער אין קשר למחלת הסוכרת. בכך הסתיים הדיון בנושא הקשר הסיבתי לפי תקנה 9, והקשר הסיבתי נדחה. 5. בחודש מרץ 2010 הגיש בא-כוחו של המערער בקשה חדשה לדון בקשר הסיבתי וזאת בשל קיומה של ראיה חדשה. הראיה החדשה כפי שצורפה למכתב הינו תצהיר המערער המציין כי משנת 2000 חלה החמרה במצבו הנפשי וכי בסמוך לכך אובחן רשמית כסובל מסוכרת. לתצהיר המערער צורף מסמך קופת חולים מיום 19.4.2009 שההתייחסות בו למצב הפסיכוטי ולסוכרת זהה למסמך א' שהוגש לועדה בשנת 2003. (מסמך קופת חולים מיום 19.4.09 להלן: "מסמך ב'"). ברישום קופת חולים במסמך ב' הוסף מדצמבר 2007 שהמערער מעשן ורישום כי משנת 88 יש בעיה כלשהיא בעצם הירך הימנית. לא צורפה כל חוות דעת רפואית בקשר למצבו הנפשי של המערער או להחמרה במצבו הנפשי. 6. ביום 4.5.10 כונסה ועדה מחוזית אשר נתבקשה לחוות דעתה האם יש במסמכים שהומצאו משום ראיה חדשה,כדרישת ס' 35(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959. הועדה עיינה במסמך א' מול מסמך ב' וקבעה: "לא חל שום שינוי ולא הוצגה בפני הועדה ראיה חדשה. יש לציין שחבלה/טראומה שגרמה להפרעה פסיכיאטרית של התובע התרחשה אי שם בשנות ה- 70 המאוחרות ומדובר בסוכרת לא תלויה באינסולין". עוד ציינה הועדה כי התרופות שלוקח המערער לא ידועות כגורמות לעלייה בריכוז הסוכר בדם. הועדה המחוזית קבעה שאין כל ראיה חדשה. 7. המערער ערער לועדה רפואית עליונה וחזר וציין כי בסמוך להתפרצות מחלת הסוכרת חלה רגרסיה והחמרה קשה במצבו הנפשי של המערער אשר בעטיה התפרצה מחלת הסוכרת. ועדה רפואית עליונה התכנסה ביום 14.9.10, שמעה את טיעוני ב"כ המערער ודברי המערער עצמו. הועדה ציינה כי המערער סובל מהשמנת יתר. הועדה ציינה שמדובר בסוכרת מטיפוס 2, מטופלת בכדורים ומאוזנת היטב. בחלק הדיון ציינה הועדה כי המערער ידוע כחולה פסיכיאטרי מזה כ- 35 שנה וכ-30 שנה לאחר הופעת התלונה הנפשית אובחן כחולה סוכרת. הועדה ציינה כי מעולם לא קיבל תרופות פסיכיאטריות הידועות כגורמות להיפר-גלוקמיה. הועדה ציינה כי המערער לא המציא כל ראיה חדשה הקושרת בין מצבו הנפשי לבין מחלת הסוכרת והוסיפה:"גם הטיפול התרופתי אינו יכול להיות מואשם בכך כי החולה לא קיבל תרופות פסיכיאטריות הגורמות להיפר-גלוקמיה". לפיכך, הועדה דחתה את הערעור והצטרפה לטענה כי אין קשר בין שני המצבים. על החלטה זו מוגש הערעור הנוכחי. 8. המערער טוען כי הועדה הרפואית העליונה לא נימקה החלטתה והתעלמה מעיקרון סמיכות הזמנים והגולגולת הדקה שכן החמרה קשה במצבו הנפשי של המערער היא זו שהביאה להתפרצות מחלת הסוכרת. עוד קבל על כך שהועדה קבעה שהמערער לא צרף ראיה חדשה הקושרת בין מחלת הסוכרת למצבו הנפשי, אך לא נימקה זאת. ב"כ המערער טען גם כי לא ישב בועדה רופא מומחה מתחום הסוכרת ולכן יש להתערב במסקנות הועדה. 9. אציין כבר בפתח דבריי כי דין הערעור להידחות. מעיון מפורט במסמכים שהוגשו כביכול כראיה חדשה, עולה שלא חודש מאום. הכיתוב המופיע במסמך ב' מקופת חולים הוא אותו כיתוב המופיע במסמך א'. ממנו נלמד כי ביוני 2003 היה התקף פסיכוטי אפקטיבי. כמו כן נלמד ממנו כי בספטמבר 03 יש ממצאים של סוכרת. מפי המערער עצמו למדנו כי ממצאי הסוכרת היו כבר מס' שנים קודם לכן. אין במסמך כל התייחסות בצורה מפורשת למצב של החמרה כלשהיא במצבו הנפשי של המערער שכבר לוקה במחלתו מזה 35 שנה. כל שראינו הינה התערבות יצירתית של עורך דין אשר מבקש היום לטעון כי הראיה החדשה מתמקדת בטיעונו המשפטי החדש: איננו טוען לקשר בין המחלה הנפשית למחלת הסוכרת, אלא להחמרה במצב הנפשי ומחלת הסוכרת. טיעון משפטי חדש איננו מהווה ראיה חדשה אם איננו נסמך בתשתית עובדתית חדשה. בפני הועדה הרפואית העליונה שישבה בשנת 2005 והועדה המחוזית שקדמה לה בשנת 2003 היה מונח אותו מסמך קופת חולים, שבו עצמו אין ללמד על החמרה במצבו הנפשי של המערער לעומת תקופת 30 השנה שקדמה לכך וגם אין בו ללמד על כך כי מספטמבר 2003 היתה זו הפעם הראשונה שאובחנה מחלת הסוכרת אצל המערער. ידוע מפי המערער עצמו כי מחלת הסוכרת היתה מס' שנים קודם לכן. משלא היתה בפני הועדה הרפואית העליונה ראיה חדשה כלשהיא לא היה מקום לקיום דיון לגופו של עניין. 10. הקשר הסיבתי על פי תקנה 9 הינו קביעה רפואית מקצועית המצויה במסגרת שיקול הדעת של הועדה הרפואית. אין בית משפט מוסמך לקבוע קשר סיבתי רפואי בין שתי פגימות. ראו לעניין זה ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן, פ"ד מה(5)374: "קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית". הועדות הקודמות בדקו באופן יסודי את הקשר בין התרופות שנוטל המערער לבין תופעות הלוואי ואפשרות לגרימתה של סוכרת ונימקו את החלטתן. לא נמצא בספרות הרפואית קשר כלשהוא, לא על ידי רופאי הועדה המחוזית בשנת 2003 וגם לא על ידי רופאי הועדה העליונה שחידשו בדיקתם בעניין זה בשנת 2005. גם הועדה העליונה שהחלטתה היא נשוא ערעור זה, התייחסה להעדר הקשר בין התרופות למחלת הסוכרת. 11. ב"כ המערער טוען כי נפל פגם בהחלטת הועדה הרפואית העליונה שכן לא היה בין חבריה מומחה בתחום הסוכרת. הועדה מנתה 4 רופאים מהם שני רופאים מומחים פנימיים ושני מומחים פסיכיאטריים. תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות) תשל"ג- 1973 המותקנות מכוח פקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז - 1976 אינם מכירות במומחיות של "מקצוע ראשי" או של "מקצוע על" בתחום הסוכרת. המומחיות המוכרת היא "רפואה פנימית", ואכן בועדה הרפואית ישבו 2 מומחים פנימיים. סקירה של הוראות חוק הנכים והתקנות שהותקנו מכוחן מלמדת, כי אין הוראה מפורשת שמחייבת שכל הרופאים היושבים בועדה העליונה יהיו בעלי מומחיות בתחום הפגימה של הנכה. הסמכות לקבוע את הרכב הועדה מסורה בידיו של יושב הראש.   מומחיות בתחום הפגימה הינה פרמטר חשוב אך איננה השיקול היחידי שיש להביא בחשבון. יש לקיים איזון נכון בין העומס הנתון על הועדה לבין הצבת דרישות נוקשות מדי ביחס להרכב הנדרש שעלול ליצור קשיים ממשיים בכינוס הועדות. לפיכך נקבע כי לא יהיה זה נכון לקבוע מסמרות בדבר הרכבה של הועדה העליונה ומחוקק המשנה העניק ליו"ר שיקול דעת רחב לעניין הרכבתן של הועדות העליונות.              ראו לעניין זה דיון מפורט בע"א 2907/02 גוטסדינר נ' קצין התגמולים שם נקבע : "...ברוב המכריע של המקרים די יהיה בכך שאחד מחברי הועדה העליונה הינו רופא מומחה". משישבו בועדה הנוכחית שני רופאים בתחום המומחיות הפנימי, די בכך די למלא את דרישות החוק והתקנות. לפיכך, דין טענה זו להידחות. 11. הערעור נדחה. 12. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪ שישולם לידי ב"כ המשיב בתוך 30 יום מהיום. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשירפואהסוכרת