קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קשר סיבתי בין אוטם שריר הלב לאירוע בעבודה: 1. התובע, עבד בתקופה הרלבנטית לתביעה כמורה דרך ומדריך קבוצות תיירים, אושפז ביום 11.4.95 בבית חולים "ביקור חולים" בירושלים, שם אובחן כי לקה באוטם שריר הלב. בתביעה זו מבקש התובע להכיר באוטם כתוצאה של תאונת עבודה. 2. בפסק דין שניתן ביום 16.7.2002 (תיק עבל 176/99), בערעור על פסק דין שניתן בתיק זה, קבע בית הדין הארצי כי הארועים שארעו לתובע בימים הסמוכים לפני שלקה באוטם שריר הלב, ובמיוחד אירועי היום האחרון, שבסופו אושפז התובע, והיום שקדם לו, היו בבחינת "ארוע חריג" על רקע המאמצים בימים שקדמו לו. על פי החלטת בית הדין הארצי הוחזר ענייננו של התובע לבית דין זה, על מנת שימנה מומחה רפואי, על יסוד העובדות שפורטו בפסק הדין. 2. בהחלטה מיום 19.9.2002 פרטנו את העובדות הרלבנטיות לתביעה, לרבות קביעת בית הדין הארצי (מפי כב' השופט רם כהן) בדבר קיומו של ארוע חריג, ביומיים הסמוכים להופעת האוטם (להלן - "ההחלטה", המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה). באותה החלטה מינה בית הדין את ד"ר ש. עמיקם כמומחה רפואי מטעמו. 3. בחוות דעתו מיום 20.10.2002 קבע ד"ר עמיקם כי התובע סבל ממחלת לב כלילית מפושטת, כפי שהודגם בצינתור לב, כי היה מועד ללקות באוטם וכי "העיתוי שבו לקה היה מיקרי ולא קשור כלל לארועים החריגים בעבודה". לעניין השפעת הגורמים השונים על הופעת האוטם, ציין ד"ר עמיקם בחוות דעתו: "אף אם יש בדל ספק שאולי בכל זאת קיימת איזו שהיא השפעה של הארועים בעבודה על התפתחות האוטם, הרי הייתי קובע שהשפעה שכזו היא בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" והיא "בטלה בשישים" לעומת חומרת מחלתו הכלילית אשר בעטיה לקה התובע באוטם. דהיינו, חלקם של הארועים בעבודה, אם בכלל השפיעו, הוא מזערי ביותר לעומת חומרת מחלתו הכלילית אשר חלקה היחסי הוא המירבי והגורף בגרימת האוטם ואף בעיתויו". 4. ב"כ התובע ביקש לפסול את ד"ר עמיקם, מהנימוקים שפירט בבקשה (בש"א 3112/02). הגם שלא נעתרנו לבקשה לפסילת המומחה, החליט בית הדין, בנסיבות המיוחדות של המקרה, למנות מומחה רפואי נוסף (ולא אחר), מהנימוקים הבאים שפרטנו בהחלטה מיום 26.1.2003: ”עולה מהעובדות שפירט ב"כ התובע בבקשה, כי בדיון שהתקיים בפני וועדת ערר במסגרת הליך לפי חוק הנכים, בעניין של תובע אחר, המיוצג על ידי ב"כ התובע שלפנינו, התעורר עימות בעניין חוות דעת של ד"ר עמיקם, שהוגשה שם מטעם קצין התגמולים, לבין חוות דעת של ד"ר עטר (המומחה מטעם התובע), שהוגשה גם שם מטעם העורר. הגם שאין לי ספק כי ב"כ התובע לא אחראי לתלונה שהגיש לקוחו שם נגד ד"ר עמיקם, בשל התבטאות בחוות דעתו, שפגעה בלקוחו - משהתעורר העימות, והוגשה תלונה נגד ד"ר עמיקם, והעניין עלול להתברר בפני וועדת הערר, בחקירה של ד"ר עמיקם על ידי ב"כ התובע - מקובל עלי כי למען הסר כל חשש מפני ניגוד עניינים, או משוא פנים, ראוי במקרה זה למנות מומחה רפואי נוסף, ולא להסתפק בדרך של שאלות הבהרה, שהיא בדרך כלל הדרך הנכונה להתמודד עם חוות דעת של מומחה מטעם בית הדין, על פי הנחיות נשיא בית הדין הארצי והפסיקה". 5. בית הדין מינה, אפוא, את הקרדיולוג, ד"ר יעקב פרידמן, כמומחה רפואי נוסף. בחוות דעתו מיום 25.3.2003 קבע ד"ר פרידמן כי "יש קשר סיבתי מובהק בין ארועי העבודה מה- 11.4.95 והאוטם החריף שפרץ באותו יום". בהתייחס לגורמי הסיכון שהיו טמונים בתובע, לרבות המחלה הטרשתית שהיתה, לדברי ד"ר פרידמן, בשלב אסימפטומטי, קבע המומחה בחוות דעתו: ”למרות המחלה הטרשתית המפושטת והרבדים הרבים, כולם היו במצב של STABLE PLAQUE. ארועי העבודה, תוך הפעלת מנגנונים עיצביים... גרמו לדה-סטביליזציה של הרובד והופעת האוטם במועד שבא. בהתחשב במצבו הקליני היציב והאסימפטומטי - יש סבירות גבוהה שמועד האוטם היה נדחה למועד אחר". בסיכום חוות דעתו, חזר המומחה והדגיש: ”השפעת ארוע העבודה היתה מכרעת בגרימת האוטם. על כל פנים, השפעת ארוע העבודה על פרוץ האוטם לא היתה פחותה בהרבה מאשר השפעת הגורמים הבריאותיים של הנ"ל". 6. בתשובה לשאלות הבהרה שהופנו אל המומחה, מטעם שני הצדדים, חזר ד"ר פרידמן על קביעותיו ומסקנותיו והסביר אותן. בהתייחס, מחד גיסא, למחלה הטרשתית ממנה סבל התובע, שהיתה חמורה אך "יציבה וסמויה לחלוטין" ומאידך גיסא לארוע החריג בעבודה - חזר המומחה על דעתו, כי למרות שהתובע היה חשוף ללקות באוטם "במועד כלשהו" - לארועי העבודה "היתה השפעה מכרעת" על העיתוי בו הופיע האוטם. לדברי המומחה: ”בהתחשב במצבו היציב טרם האוטם, יש סבירות גבוהה, שללא אירוע העבודה, פרוץ האוטם היה נדחה למועד אחר". יתר על כן, המומחה הוסיף אף זאת: ”השפעת ארועי העבודה על פרוץ האוטם לא היתה פחותה בהרבה מאשר השפעת מצב בריאותו של הנ"ל..." 7. בהתחשב בתשובות המומחה בחוות דעתו הראשונה, ובתשובותיו לשאלות ההבהרה - התבקש הנתבע להודיע אם הוא מסכים לקבלת התביעה. באותה החלטה (מיום 16.9.2003) נאמר אף זאת: ”אם לא תהיה הסכמה - יגיש ב"כ התובע סיכומים, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, והנתבע יגיש סיכומים תוך 14 יום מיום קבלת סיכומי התובע". 8. הנתבע לא הגיב להחלטת בית הדין במועד שנקבע, וגם לא הגיש סיכומים תוך 14 יום מקבלת סיכומי התובע, כפי שנדרש לעשות. ב"כ התובע הגיש סיכומים ביום 9.10.2003. רק ביום 24.11.2003 שלחה ב"כ הנתבע הודעה, כדלקמן: ”הנתבע עומד על הדחיה, למרות חוות הדעת של ד"ר פרידמן, ומבקש להגיש סיכומים בעניין זה". להודעה לא צירפה ב"כ הנתבע את הסיכומים שהיא מבקשת להגיש, למרות שכבר אז עבר המועד להגשתם. הגם שסיכומי הנתבע לא הוגשו במועד, ולא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשתם - נעתר בית הדין לבקשת הנתבע, ונתן לו הזדמנות נוספת להגיש את סיכומיו, כפי שנקבע בהחלטה מיום 25.11.2003: ”משהוגשו כבר סיכומי התובע ביום 9.10.2003 - תגיש ב"כ הנתבע סיכומים תוך 10 ימים" (ההדגשה במקור). 9. עד היום לא הוגשו סיכומי הנתבע - למרות שהמועד להגשתם, לרבות המועד שהוארך, חלף-עבר כבר מזמן. פסק הדין ניתן, אפוא, בהעדר סיכומי הנתבע, בהתאם לתקנות 49 ו-52 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב- 1991. 10. משקבע בית הדין את העובדות, ונקבע בפסק הדין של בית הדין הארצי, כי הארועים שקדמו להופעת האוטם, ביום בו לקה התובע באוטם וביום שקדם לו, על רקע האירועים המצטברים בימים הקודמים - היו בבחינת "ארוע חריג", והמומחה הרפואי הנוסף מטעם בית הדין קבע בצורה נחרצת כי "יש קשר סיבתי מובהק בין ארועי העבודה מה- 11.4.95 והאוטם החריף שפרץ באותו יום", והמומחה הנוסף לא התעלם ממחלת הלב הטרשתית ממנה סבל התובע, כפי שציין המומחה הרפואי הראשון, אך קבע, בניגוד למומחה הראשון, כי "השפעת ארוע העבודה היתה מכרעת בגרימת האוטם", וכי השפעת הארוע החריג על פרוץ האוטם "לא היתה פחותה בהרבה מאשר השפעת הגורמים הבריאותיים של התובע", וברי כי לדעת המומחה הנוסף עיתוי הופעת האוטם קשור ישירות לארוע החריג בעבודה - כי אז, גם אם נותר ספק כלשהו נוכח חוות דעתו של ד"ר עמיקם, לגבי מידת ההשפעה של הארוע החריג בעבודה - בהתחשב בכך שבחוק מתחום הבטחון הסוציאלי עסקינן, פועל הספק לטובת המבוטח (ראה עב"ל 62/96 המוסד לביטוח לאומי - נפתלי אדרי, פד"ע ל"ב 185). 11. אשר על כן, בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר פרידמן, המומחה הרפואי הנוסף - אנו מחליטים לקבל את התביעה וקובעים כי ביום 11.4.95 לקה התובע באוטם שריר הלב שהוא תוצאה של "תאונת עבודה". הנתבע ישלם לתובע את הגימלאות המגיעות לו על פי החוק, בגין התאונה האמורה. 12. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. קשר סיבתיהתקף לב / אוטם שריר הלב