קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבירת פיקה בברך בתאונת דרכים: 1. בפני שתי תביעות בפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975. 2. התובע, יליד 1955, נפגע בתאונת דרכים ביום 12.11.95 ואח"כ בתאונה נוספת ביום 15.3.98. שתי התאונות אירעו כאשר התובע רכב על אופנוע. בגין התאונה הראשונה, קבע המומחה של בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר שאול לוין, כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשעור 10% בגין שבירת עצם הפיקה בברך ימין. המומחה קבע נכויות זמניות כדלקמן: נכות בשעור 100% לחודשיים ונכות של 50% לחודש נוסף. באשר לתאונה השניה, קבע המומחה כי לתובע נגרם שבר סגור עם תזוזה של עצמות הטיביה והפיבולה בשוק השמאלית. התובע עבר ניתוח לקיבוע השבר עם מסמר. המומחה קבע כי השבר נרפא וכי לא נותרה נכות לצמיתות. המומחה קבע נכויות זמניות כדלקמן: נכות בשעור 100% ל- 3 חודשים, 50% לחודש נוסף, 25% לחודש נוסף ו- 10% לחודש נוסף. 3. לפני התאונה הראשונה, עבד התובע כצלם טלויזיה עבור סוכנות הידיעות רויטרס. משכורתו היתה כ- 20,000 ש"ח לחודש ברוטו. בחוות הדעת הראשונה, קבע המומחה שהתובע מסוגל להמשיך בעבודתו כצלם טלויזיה תוך מגבלה חלקית, בהתאם למידת אחוזי הנכות. התובע אכן חזר לעבודה ברויטרס לאחר שהחלים מהפציעה. הוא המשיך לעבוד ברויטרס למשך שנה אחרי התאונה הראשונה ואז פוטר ללא קשר למגבלה הגופנית שלו. לטענת התובע, לאחר שפוטר הוא עבד כצלם פרילנס עבור סוכניות ידיעות וערוצי תקשורת. ביום 15.3.98, כאמור, הוא נפגע בתאונה השניה. לטענתו, גם היום הוא עובד כצלם פרילנס. במהלך חקירתו הנגדית התגלה כי התובע גם החל בסוף שנת 1998 לעסוק במכירה והשכרה של ציוד צילום מביתו. 4. בעדותו בבית המשפט, התלונן התובע כי הוא עדיין סובל מכאבים בברך. בתצהיר העדות שלו מיום 28.7.97, הצהיר התובע שהוא סובל גם מצליעה, אולם בעדותו בבית המשפט הודה התובע כי היום הוא הולך בחופשיות. התובע טען כי המגבלה הרפואית פוגעת בעבודתו כצלם מאחר ובעבודה זו עליו לשאת ציוד צילום במשקל כ- 15 ק"ג, לעמוד ממושכות עם הציוד וגם לרוץ עם הציוד. על רקע הנתונים הנ"ל, אעבור לבחון את ראשי הנזק הנתבעים: 5. כאב וסבל: בגין התאונה הראשונה - לפי 10% נכות בניכוי גיל בצירוף ריבית מיום התאונה. פיצוי זה ישולם ע"י נתבעת מס' 1. בגין התאונה השניה - למרות שלא נקבעו אחוזי נכות, היות ומדובר בשבר בשתי עצמות הרגל אשר חייב ניתוח קיבוע עם מסמר ולאור התקופה הארוכה יחסית של הנכויות הזמניות, ישולם פיצוי כאילו היו נקבעים 10% נכות בניכוי גיל ובצירוף ריבית מיום התאונה. בנוסף, פיצוי בהתאם לתקנות עבור 4 ימי אישפוז. פיצוי זה ישולם ע"י הנתבעת מס' 2. 5. הפסד השתכרות בעבר: באשר לתאונה הראשונה, לא היתה מחלוקת כי התובע קיבל את מלוא השכר בגין התקופה שהוא לא עבד אחרי התאונה. השכר שולם ע"י המעביד אשר קיבל את דמי הפגיעה של התובע מהמוסד לביטוח לאומי (עמ' 16 ש' 16-20). לאחר מכן, התובע חזר לעבודה ברויטרס . לא הוכח הפסד שכר עד למועד פיטוריו מהעבודה. לאחר מכן, ועד לתאונה השניה, טוען התובע שהוא עבד כצלם פירלנס. התובע לא הביא כל נתונים כדי להראות את רמת ההשתכרות שלו אחרי הפיטורין מרויטרס. גם לא היה לו הסבר לכך (עמ' 13 ש' 15-16). הוא גם לא הביא נתונים בענין ההיקף התדירות של העבודה שלו בפרילנס כדי שניתן להגיע למסקנה שאכן הפסיד שכר בתקופה זו. גם לגבי התקופה אחרי התאונה השניה, לא הביא התובע נתונים שניתן להתבסס עליהם כדי לקבוע שהוא הפסיד שכר כלשהו. התובע גם לא גילה אלא לאחר שנשאל בחקירה הנגדית שהוא הקים עסק למכירה ולהשכרת ציוד צילום. הוא גם לא הביא נתונים בקשר לעיסוק זה. לסיכום, לא הוכיח התובע כל הפסד שכר בעבר. 6. הפסד השתכרות בעתיד: התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי שניתן לקבוע בצורה מדוייקת או להעריך בצורת תחשיב מה ההפסדים הצפויים לו כתוצאה מהנכות שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה. כפי שראינו, התובע מסוגל להמשיך לעבוד (וגם עבד) באותו מקצוע שעבד בו ערב התאונה הראשונה, למרות שיש לו מגבלה מסויימת בשל הנכות בברך. אני גם מביא בחשבון שהתובע איננו אדם צעיר, ולאור הדרישות הפיזיות של צלם שטח, ניתן לצפות כי במוקדם או במאוחר הוא היה נאלץ לשנות תפקיד. התובע, כאמור, לא הביא כל נתונים כדי להצביע על רמת ההשתכרות שלו לאחר פיטוריו מרויטרס. בנסיבות אלה, אני מקבל את טענת ב"כ הנתבעות שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי עבור אובדן כושר ההשתכרות שלו הנובע מהנכות בברך ומאופי המקצוע שהוא עוסק בו. ב"כ הנתבעות הציע פיצוי בשעור 40,000 ש"ח. אני סבור שיש לפסוק סכום שהוא מעט גבוה יותר, בהתחשב ברמת ההשתכרות במקצועו של התובע המשתקפת מתלושי השכר מהתקופה שבה עבד ברויטרס. אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה פיצוי בסך 50,000 ש"ח. סכום זה ישולם ע"י הנתבעת מס' 1 . 7. הוצאות בעבר: התובע הצהיר בתצהירו על הוצאות בסכום של 1,000 ש"ח. הוא לא נחקר על כך בחקירה הנגדית. בנסיבות אלה, אני פוסק לתובע פיצוי בשעור של 1,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התצהיר 28.7.97. סכום זה ישולם ע"י הנתבעת מס' 1 . 8. עזרה: עוד הצהיר התובע בתצהירו שהוא נזקק לעזרה מן הזולת בעקבות התאונה הראשונה. בעדותו , הוא הוסיף שהוא "הושבת לגמרי" במשך חצי שנה אחרי התאונה השניה. טענות אלה לא נסתרו, והן עולות בקנה אחד עם סוגי הפגיעה והנכויות הזמניות שנקבעו ע"י המומחה. יחד עם זאת, לא הביא התובע עדות מפורשת לגבי זהותם של אלה שנתנו את העזרה והיקף העזרה. בנסיבות אלה, אני פוסק לתובע בגין העזרה בעקבות התאונה הראשונה, פיצוי בסך 2,000 ש"ח, שישולם ע"י הנתבעת מס' 1, ובגין עזרה בעקבות התאונה השניה, פיצוי בסך 3,000 ש"ח שישולם ע"י הנתבעת מס' 2 . 9. הוצאות משפט: הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע מחצית שכר המומחה ששולמה ע"י התובע בהתאם להחלטה מיום 13.2.97. אם התובע שילם חלק משכרו של המומחה בגין חוות הדעת בעקבות התאונה השניה, הסכום יוחזר לו ע"י הנתבעת 2. שני הסכומים ישולמו בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד התשלום. כמו כן, ישלמו הנתבעות לתובע את אגרות התביעות וכן שכ"ט עו"ד בשעור 13% מהסכומים שנפסקו נגד כל אחת מהן בצירוף מע"מ. ברכייםפיקה (ברך)